1

ד' כסלו ע"ז – כפר חב"ד

הגיון לבי (4): סוד החשמל וסוד הבינוני

ברית אור-ישראל שי' גרונר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "אור ישראל"

נגנו "שאמיל".

רבי ישראל בעל שם טוב: תפקיד ישראל – להאיר אור

לחיים לחיים. השם אור ישראל הוא על שם הבעל שם טוב וגם שייך לאור של חג החנוכה. הצירוף הזה הוא לשון הפסוק "והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה..."[ב], והוא השם הכי מתאים לבעל שם טוב שכולו אור – מאיר את העולם כולו באור ה' אחד – וגם אש להבה לעבודתו יתברך (ראה רש"י ש"אור ישראל" קאי על התורה של חזקיהו, צדיק הדור שראוי להיות משיח, בחינת הבעל שם טוב, ו"וקדושו" היינו הקב"ה או הצדיקים שבדור – מה שהבעש"ט הדליק את הניצוץ האלוקי שבלב תלמידיו הצדיקים לעבודתו יתברך[ג]).

כתוב שהבעל שם טוב, יותר מכל דבר, אהב אור – לכל מקום שהוא בא הוא אמר להוסיף אור, להוסיף נר. הוא אמר ש-אור שוה רז (שוה אין סוף שוה אדון עולם), ומי שיודע את הרז שבכל דבר, רואה את ההשגחה הפרטית של ה' בכל פרט ופרט, איך שהכל לטובה (הכל "הטוב והמטיב", כפי שיתגלה לעין כל לע"ל), יכול להאיר את הדבר באור-כי-טוב של ה' אחד.

התפקיד שלנו, "אנן פועלי דיממא אנן", אנחנו פועלים של יום – התפקיד שלנו, עם ישראל בעולם, הוא אור. לכן "אור ישראל" אומר מה התפקיד של עם ישראל – התפקיד שלנו הוא להאיר. גם להיות אור לגוים, להאיר את כל באי עולם. כתוב שלעתיד לבוא כולם יאמרו "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", ככה מביא רש"י – "ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד". תלוי בנו, שנאיר את האור של "הוי' אלהינו הוי' אחד" לכל העולם כולו.

יחוד טוב פעמים טובה

נעשה חשבון של השם – "אור ישראל" עולה 748, כפולה של טוב (סיכוי של 1 ל-17, סיכוי קטן), "וירא אלהים את האור כי טוב", כבר שייך לבעל שם טוב. ידוע הרמז שכל מלה בשם בעל שם טוב היא כפולה של טוב – סך הכל זך פעמים טוב. אור ישראל עולה מד פעמים טוב – ילד פעמים טוב, אור ישראל הוא ילד טוב.

חוץ מזה שהוא ילד טוב, הילד הכי טוב, הממוצע של כל מלה הוא כב פעמים טוב. זו כוונה שכתובה בקבלה – טוב פעמים טובה. יש פסוק שאומר "גם בלא דעת נפש לא טוב". בנפש מה שעושה אותה "טוב" – בן אדם טוב, יהודי טוב – הוא הדעת שלו, דעת אלקים, דעת ה', ו"גם בלא דעת נפש לא טוב". כתוב שבתוך הדעת יש שני צדדים – כמו שבתפלין, חוץ מחכמה ובינה, יש שני בתים כנגד הדעת – עטרא דחסדים של הדעת ועטרא דגבורות של הדעת.

קודם שמענו מהסבא על המהות של ברית מילה, ועוד נסביר. הדעת שבמוחין מתגלה במדות הלב, בספירת היסוד, האות-ברית-קדש. תכלית הברית היא גילוי העטרה, שעל כן כתוב "מל ולא פרע כאילו לא מל". ה"מל" הראשון הוא חיתוך הערלה, אבל פריעת הקרום הדק גורמת לגילוי העטרה. גם "מל", מלשון התגלות (לשון מול). כשעושים ברית מילה מתגלה אור – אור החשמל בלשון הקבלה, כמו שנסביר – והוא מתגלה רק כשעושים את הפריעה, לא מספיק החיתוך. "מל ולא פרע כאילו לא מל". מה מתגלה? אור העטרה, גילוי של כתר – סימן שיש גילוי של הכתר שעל הראש בברית המילה (והוא סוד "כתר מלכות", וכידוע שעטרת היסוד, יסוד ז"א, הוא שרש המלכות בז"א. והנה, אור העטרה שוה מלכות).

לגילוי הזה קוראים "מכתם לדוד" – כתם הוא כתר ו"מכתם" דורשים חז"ל "שמכתו תם", על הברית. הכתר מתגלה בברית. מי שזוכר את התיקון הכללי של רבי נחמן – הוא מתחיל את התיקון במלה "מכתם" (מכתם = 500 = "פרו ורבו", תכלית תיקון הברית). הכל הולך אחר הפתיחה, המלה הזו היא היסוד של התיקון, כי היא תיקון הברית – להמשיך, לתקן את הברית על ידי המשכה מהכתר (ומהיסוד למלכות – "מכתם לדוד". "מכתם לדוד" = 544 = לב פעמים טוב, והוא ר"ת מל. המשך הפסוק הוא: "שמרני אל כי חסיתי בך" – חסיתי שמרני, שני הפעלים שבפסוק, מפני שחסיתי שמרני, ר"ת חש, סוד חש-מל. והנה, חסיתי שמרני = 1088 = 2 פעמים 544, נמצא שהערך הממוצע של שתי התבות חסיתי שמרני = מכתם לדוד!).

ההמשכה הזו עוברת דרך הדעת – היסוד במדות, בלב, הוא כמו הדעת במוחין כנ"ל. בדעת יש שתי עטרות, תרין עטרין, עטרא דחסד ועטרא דגבורות, מקור האהבה ומקור היראה. "גם בלא דעת נפש לא טוב" – מה ההבדל בין שתי העטרות? לעטרא דחסדים, מקור האהבה, שייך שם ה-טוב, שם אהוה (כמו שם הוי', רק א במקום י), שם שלא כתוב בפירוש אף פעם בתנ"ך אבל רמוז בהמון פסוקים, החל מהפסוק הראשון של התורה "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". שם של דבקות, "האומר לדבק טוב". מה תכלית ברית המילה? שאדם יוכל להוליד בקדושה, וגם שיוכל להדבק באשתו בקדושה, "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". טוב הוא כח מדבק, וכדי שה"ודבק באשתו" יהיה בקדושה והילדים יהיו בקדושה צריך ברית. מתחיל מעטרא דחסדים – האהבה בין בני הזוג, וגם האהבה בינינו לבין ה', שאנחנו גם זוג, כמו שכתוב בשיר השירים – שהוא שם טוב, העטרא דחסדים. אבל צריך איזון, גם עטרא דגבורות – הפחד לנתק את הקשר, ששומר על הנצחיות והקיום, ה"חי וקים", שה"חי", החיות, היא האהבה ומה שהאהבה תתקיים תמיד ולא תפסק ח"ו היא ה"וקים". זו יראת החטא – היראה לא לנתק את חבלי עבותות האהבה, לא להחטיא את המטרה, לקלוע תמיד למטרה שהיא יעד האהבה, אהבת לבי. גם לעטרא דגבורות יש שם קדוש, במקום אהוה שם – שהוא גם ביטוי שאומרים בדקדוק – אהוי. יש אבן עזרא מפורסם על התורה ששמות העצם של הקב"ה מורכבים רק מאותיות אהוי, ובקבלה אהוי עצמו הוא שם קדוש – השם ששוה 22, טובה, כללות כל כב אתוון דאורייתא.

לכן מובא בקבלה שיחוד הדעת הוא טוב פעמים טובה, הממוצע של שני השמות אור ישראל. איזו מלה שוה מספר זה? "אחישנה". "בעתה אחישנה" – "זכו 'אחישנה'". יש לנו ספר שלם שנקרא "בעתה אחישנה", עם הרבה מאד על הנושא שמדברים עכשיו. כדי לזרז את הגאולה כל מצוה פועלת, אבל במיוחד ברית מילה, המצוה "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" – זריזות לומדים מאברהם אבינו. במצוה הזו אנחנו מזרזים את התכל'ס, התכלית שיבוא משיח. שוב, הממוצע של אור ישראל הוא אחישנה, שתלוי ביחוד של טוב פעמים טובה, עטרא דחסדים של הדעת ועטרא דגבורות שבדעת, אהוה ו-אהוי.

"אור ישראל" – גילוי "בריתו של אברהם אבינו"

עוד משהו: חז"ל אומרים במדרש שלא רק יעקב אבינו קבל את השם ישראל אלא שכל האבות נקראים בשם ישראל. הגם שלא פשוט כשקוראים את התורה, אבל חז"ל אומרים שגם אברהם נקרא ישראל וגם יצחק נקרא ישראל. לכל אבותינו הקדושים יש שם משותף – ישראל. ממילא מובן שכל הילדים שלהם הם גם ישראל, אבל החידוש הוא שגם אברהם הוא ישראל. מתי אברהם אבינו נעשה ישראל? באותו רגע שהוא קבל את המצוה מה' "התהלך לפני והיה תמים", אז ה' הוסיף לו אות בשמו – ה-ה שבשמו – וביחד עם ה-ה שהוא קבל כתוספת הוא קבל גם את השם ישראל (שיש בו ה אותיות, וביחד עם ה = הוי' פעמים אהיה כו'). כעת מקשרים בין השם אור ישראל לברית מילה – אור הוא גילוי העטרה וישראל הוא השם שאברהם קבל בברית.

למה הבעש"ט נקרא ישראל? הוא עצמו הסביר, שקבל את השם ישראל בהשגחה פרטית מהשמים כי 'אני באתי לעורר את כל עם ישראל, להוציא אותו מהתרדמה שלו'. הוא אומר שבדור שה' שלח את נשמתו לעולם עם ישראל היה בתרדמה עמוקה ביותר, בקומה, ויש סגולה שאחד שנמצא בתרדמה עמוקה צריך ללחוש באזנו את השם האמתי שלו – הלחש יכול להוציא אותו מהתרדמת. הוא אמר שה' שלח אותו לעולם הזה כלחש הזה – 'אני הלחש של השם ישראל' שנשלח לאזן עם ישראל כדי לעורר אותו.

השם הזה בעצם מתחיל מברית המילה של אברהם אבינו, וגם האור מתחיל משם. כתוב "אברהם התחיל להאיר", "מי העיר-האיר ממזרח" – פסוק זה כתוב עוד לפני ברית המילה, הוא אור, אבל בברית המילה ה' נתן לו תפקיד להיות "אב המון גוים" ואז האור התעצם אצלו מאד שמאז יכול ממש להאיר לכל העולם ולהפוך את החשך של העולם לאור ולא סתם אור אלא "העם ההלכים בחשך ראו אור גדול". עד עכשיו היה אור, אבל בברית מקבל את הכח לקחת חשך ולהפוך אותו לאור גדול.

ב. סטטיסטיקת ימי ההולדת

ימי הולדת בתוך שלשה ימים – קשר פרעה ורב יוסף

אני מיוחס כאן, כי זכיתי להיות הסנדק, אז יש לי קשר מיוחד לאור ישראל לאורך ימים ושנים טובות. חוץ מהפשט של הקשר, להיות סנדק פה, יש קשר שהמזל שלנו הוא בתוך שלשה ימים. הרי יום ההולדת של אור ישראל הוא כ"ו חשון – היום אנחנו שבוע אחריו – ויום ההולדת שלי הוא כ"ח חשון. "ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה" – יש רק יום הולדת אחד בתורה, של פרעה, ממנו לומדים את כל הענין שיש מזל ביום הולדת.

אם לא היה איזה תנא או אמורא, אחד מגדולי חז"ל, שגם חגג יום הולדת – היינו חושבים שיום הולדת שייך רק לפרעה. אבל יש את רב יוסף, בגימטריא משיח, שכתוב בגמרא שחגג את יום ההולדת שלו – דווקא את יום הולדת ששים, אבל רואים תקדים שגם צדיק חוגג יום הולדת. באיזה הקשר כתוב "ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה"? אחרי שיוסף פתר את חלום שר האופים ושר המשקים. ביום השלישי התקיים הפתרון ובזכות זה יוסף עלה לגדולה, "מבית הסורים יצא למלוך" – שכאן המקום לברך את כל מי שנמצא בבית האסורים מסיבות טובות וצדיקות שבמהרה יצא למלוך, כמו יוסף הצדיק – אז יש פה קשר בין יוסף לפרעה (קשר שמתבטא בשם אשתו של יוסף שמסר לו פרעה – אסנת = יוסף פרעה). יום ההולדת בתורה הוא של פרעה, אבל כחלק מסיפור יוסף הצדיק. בחז"ל יום הולדת שייך דווקא ליוסף, ולא סתם יוסף אלא רב יוסף. לא רק יוסף קשור ליוסף הצדיק, אלא גם רב. איך אני יודע? כתוב בתורה "רב עוד יוסף בני חי".

שוב, רב יוסף שוה משיח. יום ההולדת הזה הוא ענין גדול, יום בו המזל גובר, ולומדים זאת מפרעה ורב יוסף. מה ההפרש בין פרעה (355) ל-רב יוסף (358)? 3. ה' אומר אל משה רבינו "בא אל פרעה" – יש כוונה שתצרף את המלה "בא אל [המלה] פרעה" מקבלים משיח, או ש-פרעה יהפוך להיות משיח או שיהפוך להיות רב יוסף. מה הקשר שלהם? מה הר"ת פרעה-רב-יוסף? פרי, "פרי צדיק", "פרי חדש" – יש מנהג ביום הולדת לברך שהחיינו על פרי חדש. הפרי החדש ממשיך את גילוי המזל ביום ההולדת.

הסתברות יום הולדת זהה

יש לנו את הענין של יום הולדת, ואם יש יום הולדת בתוך שלשה ימים זו יחידה אחת, "ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה". בכלל, שלשה ימים נחשבים יחידה אחת, גם בנגלה שבתורה וגם בפנימיות התורה.

לפני כמה ימים היה בר מצוה של אחד הבחורים, בן של אחד התלמידים, שחל בדיוק באותו יום הולדת. שאלנו שאלה שנחשבת אפילו מעין פרדוקס – אפשר להבין בשכל, אבל כל כך קונטרה-אינטואיטיבית שנחשבת כפרדוקס. השאלה, כמה אנשים צריכים להיות בחדר כדי שיסתבר יותר מחמשים אחוז שיש שנים שנולדו באותו יום? יש 365 ימים בשנת החמה, אז כל אדם בשכלו הרגיל האנושי חושב שצריכים אולי 150 איש, אך ראה זה פלא, כשמחשבים – לא מסובך מדי – יוצא שדי ב-23 אנשים כדי שיהיה יותר מ-50% סיכוי ששני אנשים מהם יחגגו אותו יום הולדת. הדבר הזה הוא חשבון פשוט, הסתברות, אבל כל כך נגד השכל האנושי, הקומון-סנס, שקוראים לכך אפילו פרדוקס בספרים.

סוד המנין –  הסתברות יום הולדת בתוך שלשה ימים

נמשיך לשאול את השאלה, כמה אנשים צריכים להיות בחדר – יש לנו פה – כדי שתהיה הסתברות יותר מ-50% ששנים מתוכם נולדו בתוך שלשה ימים? כלומר, שיש להם מזל משותף של "ויהי ביום השלישי יום הולדת". כאן עוד יותר פלא – תלוי מה יותר מפליא את השכל – שיוצא שאם יש רק מנין של אנשים, עשרה אנשים, יש כזו הסתברות. כאן אני יודע שזה אמת, כי אלה שני האנשים הם אני ואור ישראל. מוכח במקרה שלנו, שיש פה לפחות שני אנשים שיש להם יום הולדת בתוך שלשה ימים.

מהממצא הזה, החידוש הזה, אפשר לתת טעם לשבח לכל מושג המנין, ה"עדה", ביהדות. יש הרבה הסברים, גם במתמטיקה, מה המיוחד של מנין – ש"אכל בי עשרה שכינתא שריא". למה עשרה יהודים דווקא? למה לא 9 או 11? כמו שכתוב בספר יצירה, "עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשרה", למה? יש כמה דרכים בשכל להסביר מה המיוחד של 10, מה קורה כשיש 10 אנשים. כאן יש משהו מתחום הסטטיסטיקה, שאם יש עשרה אנשים יש הסתברות למעלה מחמשים אחוז שלשנים יהיה אותו מזל תוך שלשה ימים. יחוד המזלות "נוצר" ו"ונקה" מייחד את המוחין חכמה ובינה, כח דעת עליון, שהוא המזל של עם ישראל, "אין מזל לישראל". זהו טעם לשבח לכל ענין המנין.

"כל השביעין חביבין" – הסתברות יום הולדת באותו שבוע

רק לא נקפח את המספר שבע, "כל השביעין חביבין": אם יש לי רק שבעה אנשים בחדר ההסתברות שלשנים יהיה יום הולדת קרוב, באיזה מרחק של ימים? צריך חשבונות לא מסובכים כדי לראות שאם יש שבעה אנשים אז למעלה מחמשים אחוז שלשנים יש יום הולדת בתוך שבעה ימים – זו הדוגמה היחידה שמספר האנשים ומספר הימים הוא אותו מספר.

בשביל מה זה טוב? למי שעוסק בהימורים כדי להמר על זה – אם תהמר על זה מספיק פעמים תרויח. אם יש כאן מישהו מלוס וגאס, זהו סוד של הימור – שאם יש שבעה אנשים סיכוי גדול שלשני אנשים מתוך השבעה יום ההולדת יהיה בתוך שבוע. שבוע הוא שבת. בשביל שלשה ימים, ג"ר, חב"ד, צריך עשרה אנשים. בשביל שבוע צריך שבעה אנשים. אם אתה רוצה אותו יום הולדת ממש צריך 23 אנשים (בסיס הסדרה המתחילה 7 10 23 הוא 10, וכן 23 הנו המספר הראשוני ה-10, "העשירי יהיה קדש להוי'", ודוק).

זה היה שיעור בתורת הסטטיסטיקה. שוב, אלה דברים יסודיים. מה שנוגע לנו הוא הקשר ביני לבין אור ישראל.

ג. סוד החשמל

חש-מל-מל – תוספת השלישי הנמנע בברית המילה

נאמר עוד ווארט לגבי סוד החשמל: אמרנו שבברית מילה האור שמתגלה על גבי העטרה נקרא אור החשמל. הבעל שם טוב אומר שחשמל הוא לא רק חש-מל – העלם וגילוי, שתיקה ודבור, "עתים חשות עתים ממללות" – אלא יש עוד שלב בינים, מל מלשון ברית מילה. המבנה המושלם הוא חש-מל-מל. בלוגיקה, נושא שאנחנו מדברים עליו לאחרונה, מה שהבעל שם טוב מוסיף את ה"מל" באמצע – לא רק חש-מל אלא חש-מל-מל – נקרא השלישי הנמנע, הממוצע המחבר שבשני ניגודים, דבר והיפוכו, שכלל לא קיים לפי הלוגיקה הקלאסית. הקיום שלו עצמו הוא פרדוקס, לכן הוא נקרא השלישי הנמנע – לא יכול להיות במציאות אם שני הקצוות הם ניגודים מוחלטים, אם אחד שולל את השני.

אם יש שתיקה ודיבור – או שאתה שותק או שאתה מדבר. אם אמרתי שאתה לא שותק – אמרתי שאתה מדבר; אם אמרתי שאתה לא מדבר – אמרתי שאתה שותק. זהו גדר ניגוד מוחלט, ששלילת כל אחד אומרת את השני – זהו העקרון הראשון בלוגיקה, חק השלילה (the law of negation), שאם כאשר אתה שולל אחד אתה מקבל את השני ואם אתה שולל את השני אתה מקבל הראשון. זהו ניגוד מוחלט, ובניגוד מוחלט אין אמצע. אבל היום, מאז שגילו את תורת הקוואנטים בפיזיקה, יש שם שלישי-נמנע שקיים.

הדבר הזה מתגלה אצל יהודי בברית מילה – ה"מל" בין ה"חש" ל"מל", עיקר ה"מל" מלשון ברית מילה. ה"מל" השני הוא לשון דבור, "מי ימלל גבורות הוי'", וה"חש" הוא שתיקה, כשיש עדיין ערלה. לפני הברית הוא "חש", לא מסוגל להוליד, להמשיך את הזרע מהמקור האלקי ולהוריד נשמה בגשמיות בעולם הזה, אז הוא "חש", צריך לשתוק בינתים עד שיזכה למול. כל ההכנות לברית המילה הן "חש", כשעושים את החיתוך יש "מל", וה"מל" השני – דבור, "פתח פיך ויאירו דבריך" – מתחיל מגילוי האור על העטרה, הסוד של גילוי העטרה, טוב פעמים טובה כפול, בגימטריא אור ישראל.

חש-מל-מל: שלילה, חלוק (or), חבור (and)

בשיעור הקודם, שלשום, כשדברנו בענין, אמרנו שבלוגיקה – חוץ מחק השלילה – יש עוד שני דברים עיקריים, 'או' (or) ו-ו (and). לא נסביר כעת באריכות, אבל נאמר כעת שאם עושים פעולת שלילה – שהיא עצמה סוד ה"חש" – על משפט של a or b הוא הופך להיות and, ואם עושים פעולת שלילה על a and b הוא הופך להיות or.

כעת אני אומר קצת אותיות פורחות, אבל המבנה של: (א) שלילה (not), (ב) or, (ג) and (לא, או, ו; שלילה, חלוק, חבור) הוא עצמו סוד חש-מל-מל.

הסברנו שיש ארבע רמות – a-b, a ולא b, b ולא a, לא a ולא b – גם ב-or וגם ב-and. למשל: או שראובן לובש כובע או שהוא לובש נעלים. אם אני שולל, מה השלילה? ראובן לא לובש כובע ולא לובש נעלים – בכל אפשרות אחרת לא שללתי את המשפט הראשון. שלילה של a or b היא לא a and לא b. אבל אם אני שולל a and b יש לי רק אפשרות של לא a ולא or b. 'הוא לובש כובע ונעלים' נשלל על ידי 'הוא לא לובש כובע' או 'הוא לא לובש נעלים'. מסביר למה יש חש אחד ושני מל – השלילה (חש) עושה מה-מל הראשון (or) את ה-מל (and) השני ולהיפך.

רמזי חשמל (השלמה)

חש בהכאה פרטית – ח פעמים ש – עולה 2400. מל בהכאה פרטית – מ פעמים ל – עולה 1200. יש ביניהם יחס של "שלם וחצי", "מלה בסלע משתוקא בתרין", 'מל' בסלע 'חש' בתרין. לכן צריך עוד "מל" (מל-מל) שיהיה שקול כנגד ה"חש".

חש במילוי – חית שין – עולה 778, תשעח, צריך השנה לשתוק פשוט... מל במילוי – מם למד – 154. יחד 932 – "עץ הדעת טוב ורע" (צריך לדעת מתי לשתוק ומתי לדבר, כל אחד בזמנו הוא טוב ושלא בזמנו הוא רע. עץ הוא לשון עצה כנודע, כליות יועצות, נצח והוד, עיקר מקום גילוי הדעת כנ"ל, שתיקה מצד כליה שמאלית, הוד, ודבור מצד כליה ימנית, נצח).

חש-מל-מל במילוי עולה 1086 – שרה-רבקה-רחל-לאה, ארבע האמהות. רמז ממש יפה, שאם נוציא את השרש, חש-מל-מל, 448, רק אותיות המילוי עולות 638 – אברהם-יצחק-יעקב. סימן שהאבות נכללים בתוך האמהות והכל הוא חש-מל-מל. כאן האבות הם חלק המילוי, חלק הנסתר, של האמהות, ואילו בסוד שם מה בגימטריא אדם, חלק המילוי = חוה – חוה היא חלק הנסתר, סוד הצלע, של אדם.

השלישי הנמנע – טרום-מודע

אמרנו היום שחש-מל היינו העלם-גילוי, לא-מודע ומודע. האם יש משהו באמצע ביניהם (ה-מל האמצעי)? נושא חשוב בחסידות וגם בפסיכולוגיה היום יודעים שיש כזה דבר – טרום-מודע. העלם הוא לא-מודע ואחריו יש טרום-מודע – או"א עילאין דתחות דיקנא – והוא השלישי הנמנע, הממוצע בין ההעלם לגילוי, שהוא בעצם הבינוני. על או"א עילאין דווקא נאמר פנימיות אבא פנימיות עתיק וכן פנימיות אמא פנימיות עתיק, משא"כ בנוגע לאריך, לא-מודע סתם, שאינו קשור לפנימיות עתיק אלא לחיצוניות עתיק, כמבואר בכתבי האריז"ל.

ד. הלוגיקה של התניא

הבינוני – השלישי הנמנע

נסביר בקיצור נמרץ איך השלישי הנמנע לא נכון לגבי תורת הקוואנטים. נסביר מה זה אומר בנפש, ומה זאת אומרת לגבי אור ישראל, הרך הנולד שכעת נימול, שודאי יהיה חסיד, אבא שלו ילמד אותו את ספר התניא בגיל הכי רך, ושם הוא יראה שיש צדיק ויש רשע ויש משהו באמצע – "הלואי בינוני". למה "הלואי בינוני"? הלואי שיהיה צדיק! "ועמך כלם צדיקים".

לפי התניא יוצא שלא ככה, שמבחינה מסוימת עדיף להיות באמצע – לא צדיק ולא רשע. ודאי לא כדאי להיות רשע, אבל גם צדיק... הפסוק אומר שיכולים להיות "צדיק הרבה", יותר מדי, וזה לא טוב, אבל בתניא לכתחילה אריבער "הלואי בינוני". מי שמעמיק מבין שספר התניא הוא בעצם המקור בחשיבה של הלוגיקה של הקוואנטים, שהוא מתיר, מרשה, את השלישי הנמנע. זהו סוד הבינוני.

חוק הפילוג בלוגיקה הקלאסית

כדי להבין זאת צריך לתת רק דוגמה אחת בלוגיקה: החידוש של הקוואנטום הוא העיקרון שנקרא חק האי-וודאות. השלילה היא של החיבור הדיסטריבוטיבי. המשפט אומר שאם A אמת אז (B או C) אמת זה בדיוק כמו לומר שאם A אמת או ש-A ו-B אמת או ש-A ו-C אמת – פותחים את הסוגריים וגם יהיה נכון.

נתרגם למשפט: אם עכשיו לילה או שאני רואה כוכבים בשמים או שלא. בלוגיקה הקלאסית שקול לאמירה עכשיו לילה ואני רואה כוכבים או שעכשיו לילה ואני לא רואה כוכבים. זו פתיחת הסוגריים ולצרף כל אחד מה-או למשפט הראשון – בהגיון בדיוק אותו דבר.

שלילת חוק הפילוג בלוגיקה הקוואנטית

בגלל חק אי-הוודאות של הקוואנטום פתאום הכלל הזה לא עובד. זה אומר שאני לא יכול לדעת בדיוק את המומנטום של החלקיק ביחד עם המיקום שלו, ולכן אם אני יודע את המומנטום שלו איני יכול להיות בטוח איפה הוא נמצא. אי אפשר לדעת את התנע (מהירות כפול מסה, היינו מומנטום) של החלקיק יחד עם המיקום. יש לחלקיק מהירות עם וקטור ויש לו מסה, והכפלת המסה עם המהירות שלו נותן את התנע שלו – ערך הכי בסיסי בפיזיקה. אני רוצה לדעת גם את התנע שלו וגם איפה הוא נמצא ברגע הזה. חוק הוודאות אומר שאי אפשר – אתה יכול לדעת בתוך תחום מסוים, אבל בדיוק איפה הוא נמצא אינך יכול לדעת. אם אתה רוצה לדעת איפה הוא נמצא תאבד את מדידת התנע ואם אתה רוצה לדעת את התנע לא תדע את המיקום – תבחר, בחירה חפשית.

נתרגם זאת למשפט לוגי: אם התנע כך וכך אני יודע שהמיקום הוא בין כאן לכאן. אני יכול לחלק את המיקום ולומר שהוא בין קצה אחד לחצי, או בין החצי לקצה השני. אז יש לי כעת משפט לוגי – אם התנע הוא כך וכך המיקום הוא (מכאן לכאן או מכאן לכאן). יצא לי בחישוב שהמיקום בין שני קצוות, ואני מחלק לשני חצאים. לפי הלוגיקה הרגילה אמור להיות שוה למשפט: התנע הוא A והמיקום בחצי הראשון, או שהתנע הוא A והמיקום בחצי השני. המשפט הראשון, הכולל, היה אמת – אם התנע כך וכך המיקום הוא (או בין כאן לכאן או בין כאן לכאן), אבל המשפט המקביל, שלפי הלוגיקה הראשונה הוא זהה, אינו נכון – כל משפט כאן בפני עצמו הוא שקר. לקחתי משפט שהוא אמת וקבלתי שני משפטים שהם שקר. זו שלילת חק הפילוג (דיסטריבוטיביות) ביחס לor.

בינוני – צדיק-או-רשע בלי יכולת חלוקה

ננסה להסביר כעת את הלוגיקה של התניא. בעמוד הראשון של התניא מביא מהגמרא ש"צדיק ורשע לא קאמר". כשילד נולד קובעים אם יהיה חכם או לא, עשיר או לא, אבל "צדיק ורשע לא קאמר" כי תלוי בו – יש לו בחירה חפשית (כדאמר רבי חנינא "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"). יעזרו לו, ה' שם את היד על החלק הטוב ואומר לבחור בו, אבל בכל אופן בשלב מסוים הוא צריך לבחור – כל החינוך הוא רק להראות לו במה טוב לבחור, אבל בסופו של יום הוא צריך לבחור בעצמו.

כאן זו דוגמה שה-ו של "צדיק ורשע לא קאמר" היא כדעת רבי יונתן (שהלכה כמותו), שה-ו היא 'חבור חלש', כי הפירוש הוא 'צדיק או רשע' (ואכן בגמרא במסכת נדה כתוב "רשע או צדיק", אך ברובא דרובא דספה"ק מצוטט "צדיק ורשע" כמו בתניא. מעניין שבתורה אור של אדה"ז כתוב "צדיק ורשע" אך בלקוטי תורה כתוב "צדיק או רשע"). לא קובעים אם תהיה צדיק או תהיה רשע.

נאמר כזה משפט: אני (צדיק או רשע) – משפט אמת. נחלק לפי הכלל – אני צדיק או אני רשע. אם כל אחד משני אלה הוא שקר, אנחנו שללנו את חק הפילוג. שוב, אני (צדיק או רשע)  יכול להיות אמת, אבל לפתוח את הסוגריים – פעולה פשוטה, לומר 'אני צדיק או אני רשע' – שאמור להיות אותו דבר, יתכן שכל אחד משני המשפטים האלה הוא שקר, אני לא צדיק ואני גם לא רשע.

נחזור להתחלה: למה 'אני (צדיק או רשע)' אמת? בדיוק התנע והמיקום. אם הכל יחד בתוך סוגריים אני או מכאן לכאן או מכאן לכאן, אבל אם תפתח – אני לא מכאן לכאן וגם לא מכאן לכאן. זהו כלל אי-הוודאות של תורת הקוואנטים. אז מה פירוש 'אני (צדיק או רשע)'? הבינוני של התניא, השלישי הנמנע. אני לא צדיק וגם אני לא רשע, אבל אני 'צדיק או רשע', כל רגע בחיים שלי יש לי בחירה חפשית, שאני צדיק או רשע, אבל אין אף רגע שאני צדיק ואין אף רגע שאני רשע (לפי ההגדרות של התניא). זו מהות הבינוני.

שוב, הפיזיקה הקוואנטית אומרת שלחלקיק אין מציאות ממשית – כשהוא נמצא 'מכאן לכאן' אם הכל משפט אחד, אבל אי אפשר לומר שהוא נמצא או בחצי הזה או בחצי הזה, אלא רק שהוא נמצא בין שניהם. צריך לחשוב קצת כדי להבין – הבינוני ממחיש זאת יותר... הבינוני במהות הוא "צדיק או רשע" – "צדיק ורשע לא קאמר" – אבל לומר שהבינוני הוא צדיק או שהבינוני הוא רשע לא נכון. זו חשיבה קוואנטית, לא חשיבה רגילה. כל השיעורים היו כדי להגיע לזה.

במושגי החש-מל-מל דלעיל המל האמצעי הוא הבינוני: שתיקה בגימטריא בעל תשובה. חש-שתיקה היינו בעל תשובה, מל-דבור הוא הצדיק, ומל-ברית מילה הוא הבינוני.

[רבקה הלכה לדרוש את ה' בבית מדרשו של שם, ולא אצל בעלה, כי חפשה מישהו שחושב לא קוואנטית. יתכן שקודם היא שאלה את יצחק אם הילד שמפרכס בבטנה הוא צדיק או רשע, והוא אמר שהוא 'צדיק או רשע', אז היא חפשה מישהו אחר שיגיד או-או או שאלה שנים, שהגל יקרוס... לכן לא הלכה ליצחק ולא לאברהם, כי חפשה מישהו ניוטוני...] כן. צריך לכתוב זאת.

לקחנו את השיעור הזה, את ברית המילה, שהילד שלנו יהיה גם גדול בתורה וגם במדע – רוצים לחבר תורה ומדע – יחבר לתורה את כל הפיזיקה, את כל הלוגיקה הקלאסית והלא-קלאסית. זהו סימן של ביאת משיח. אור ישראל, אור גדול, "העם [ישראל] ההלכים בחשך ראו אור גדול". לחיים לחיים.

נגנו "אלי אתה" (אדה"ז).

אדמו"ר דמוקרטי (השלמה)

בחוברת עבודה עברית יש מאמר של ר' איציק. שם הווארט שצריך ללמוד מאדמו"ר איך צריך להיות המנהיג – מלך כמו אדמו"ר – רק שצריך אדמו"ר על כל עם ישראל. יחד עם זה צריך "מלכותו ברצון קבלו עליהם" – הוא עושה ענין שצריך להיות ברצון. היום הממשל אינו אדמו"ר אלא בכפיה. כנראה הוא מתכוון שהא בהא תליא – אם מישהו שלא מורם מעם באמת, כל השלטון שלו הוא רק כפיה. צריך אדמו"ר אמתי שמקבלים אותו ברצון.

תמיד כשאני קורא דברים מצטייר אצלי משהו – לא בדיוק מה שהוא כותב – שצריך 'אדמו"ר דמוקרטי'. כלומר, אדמו"ר שדוגל בדמוקרטיה ומרגיש את עצמו  חלק מהדמוקרטיה. מה זה אדמו"ר בכלל? כבר הפך להיות מילה, לא רק ר"ת. הרבי אמר שכולם צריכים להיות אדמו"רים, אז נשתמש רק בביטוי זה. אדמו"ר מתחיל אדם ומסיים ור, שהוא קיצור של אור, אדם-אור. הגימטריא של אדמו"ר היא מאיר, כמו רבי מאיר שמאיר עיני חכמים ועיני כל ישראל ועיני כל העולם כולו, בחינת משיח. אדמו"ר עולה 251 ו-דמוקרטי עולה 369 (דמו יוצא מ-דמו של אדמו"ר), אז אדמו"ר דמוקרטי (נוטריקון אדם) שוה כתר – "אין כתר אלא למלך". הכתר שלנו הוא אדמו"ר דמוקרטי.