אור לכ"ג אייר ע"א – נתניה

ווארט למתניה סגל וטל-בת-שבע כהנא

א. קישורי התנאים כבסיס לכל חיי הנישואים

קישורי התנאים – "שבת אחים"

במאמר[א] על הפסוק "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"[ב] מבאר הרבי מליובאוויטש (על יסוד מאמרו[ג] של הרבי הריי"צ שנאמר במסיבת קישורי התנאים של בתו שיינא הי"ד) כי "שבת אחים" הוא קישורי התנאים (ה'ווארט') בין החתן והכלה ו"גם יחד" היינו החתונה[ד]. מהמאמרים עולה כי במובן מסוים ה"שבת אחים" שבקישורי התנאים הוא יסוד בנין הבית הנאמן בישראל אפילו יותר מאשר החתונה, הבאה רק בעקבותיו ובזכותו[ה] (ובלשון הרבי הריי"צ: "'שבת אחים', שהוא קירוב והתאחדות הנשמות השייכים זה לזה, שהוא ענין התקשרות חתן וכלה, דעל ידי זה הוא 'גם יחד' היחוד בנשואין הבא אחרי קישורי התנאים, ד'מצא אשה מצא טוב ויפק רצון'[ו] מהאל הטוב בבנין עדי עד"). מהי המשמעות של "שבת אחים" כיסוד כל חיי הנישואין?

"אחֹתי" – הבסיס הקבוע לחיי הנישואין

בשיר השירים מופיע פסוק כולל המתאר קשר האהבה בין הכלה והחתן: "פתחי לי אחֹתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל[ז] קוצותי רסיסי לילה"[ח]. הכלה, "אשה יראת הוי'"[ט], מתוארת בארבעה שמות – "אחתי רעיתי יונתי תמתי" – המתארים בעצם ארבע קומות ביחסי החתן והכלה[י]:

"אחֹתי" היינו אהבה טבעית וזורמת, כזו הקיימת בין אח לאחות – "אהבה כמים"; "רעיתי" היינו אהבה רגשית לוהטת, "אהבה כאש" הקיימת בין בני זוג; "יונתי" היינו אהבה במושכל, המתבטאת במבט העינים המבטא אהבה ותענוג (בסוד "עיניך יונים"[יא]); "תמתי" היינו קשר מוחלט ושלם גם בלא-מודע של בני הזוג, כאשר "כתר אחד לשניהם"[יב] (ברצון, תענוג ואמונה משותפים), ואזי אין הם זקוקים לשם התקשורת ביניהם אפילו למבט עינים, משום שהם 'משדרים על אותו תדר' באופן מוחלט (במעין קשר טלפתי).

כמובן, עיקר החידוש של חיי הנישואין הוא הקשר "רעיתי", "אהבה כאש" הלוהטת ביקד-אש קדש[יג] של "איש ואשה זכו – שכינה ביניהן"[יד], כאשר ה-י שבאיש וה-ה שבאשה מצטרפים לשם י-ה, השראת השכינה המקדשת את ה"שלהובין דרחימותא" שביניהם (כמבואר בפרקי שער הקדושה בספר ראשית חכמה אותם נהוג ללמוד לפני החתונה). על גבי מדרגת ה"רעיתי", המתחדשת בנישואין, עולות בהמשך גם מדרגות "יונתי תמתי" (שתי המדרגות הגבוהות, שאף נזכרו בפני עצמן בשיר השירים בפסוק "אחת היא יונתי תמתי"[טו]). עם זאת, הבסיס והפתיחה לכל הוא ב"פתחי לי אחֹתי", הקשר המתחיל ב"שבת אחים" של קישורי התנאים (המגלים קשר אחוה בין בני הזוג, עוד לפני שמתפתחת אהבה רגשית כאש וודאי לפני ששייכת אש הקדש של היחוד – מדרגות "רעיתי" שמתחדשות רק ב"גם יחד" של הנישואין).

העובדה ש"אחֹתי" הוא הבסיס הקבוע והתמידי לכל מה שמתפתח אחר כך מתבטאת בכך שגם בחיי הנישואין ישנם זמנים של קירוב וזמנים של ריחוק בגשמיות. את הקשר הכולל התקרבות והתרחקות מתמדת מדמה מורנו הבעל שם טוב[טז] לריקוד, בו לסירוגין נמצאים עם רגל בתוך המעגל ורגל מחוץ לו, בסוד הפסוק "אז תשמח בתולה במחול"[יז] (כאשר המחול הקדוש מנציח את מחילת העוונות של יום הנישואין[יח] והופך אותה ל"פעולה נמשכת"). בזמני הריחוק, כאשר הרגל נמצאת מחוץ למעגל, אי אפשר לבטא אהבה כאש של "רעיתי" והקשר כולו מושתת על אהבת "אחֹתי" הבסיסית של הנישואין. גם בזמני הריחוק, כאשר הרגל נמצאת בתוך המעגל, קיים הבסיס של "אחֹתי" המעניק יציבות לכל צעדי המחול, ועל גביו נוספת אהבת "רעיתי". בסיס האהבה של "אחֹתי" (המבטא איחוי ו'תפירה' של שנים) מתעצם ומונצח כאשר מגיעים לשיא של "תמתי", אותו דרשו חז"ל כשיא של אחוה: "'תמתי' – תאומתי"[יט] (כאשר החבור בין התאומים הוא מוחלט ונצחי, ללא תלות בקרבה או במרחק ביניהם, וללא צורך באיחוי מחודש).

ארבעה שלבים בחיי הנישואין

אם כן, עולה כי "אחֹתי רעיתי" הם בעצם שני שלבים בזמן – בקישורי התנאים, ה"שבת אחים", הכלה היא בבחינת "אחֹתי" ורק עם הנישואין היא הופכת להיות "רעיתי". על בסיס הבנה זו ניתן לדרוש את כל ארבעת השלבים כסדר של חיי הנישואין:

כפי שהוסבר עד כה, בקישורי התנאים מציבים את הבסיס של "אחֹתי"; בנישואין מחדשים את דרגת "רעיתי", ב"אהבה כאש", ועיקר עוצמתה היא עד ללידת הילדים; לאחר לידת הילדים, בשל מגבלות הזמן לקשר של בני הזוג לבדם, צריכים לבנות קומה נוספת – קשר של הסתכלות בבחינת "יונתי". בתקופה זו גוברים העיסוקים, יש להמצא עם הילדים וגם לעמול קשה יותר לפרנס את המשפחה המתרחבת[כ], ורוב הזמן הקשר מושתת על מבט עינים ולא על קשר מילולי או על הבעת אהבה לוהטת (וגם כאשר אין מבט עינים קרוב נשמרת ההסתכלות – האשה הנמצאת בבית עם ילדיה רואה דרכם גם את אביהם מולידם והאיש היוצא לפרנסתו מצטייד בתמונות אשתו וילדיו, בארנקו או על שולחנו, כדי להזכיר לעצמו תמיד עבור מי הוא עובד כה קשה). מי שיש לו מבט פנימי מבין כי אילוצי החיים לא מפחיתים את האהבה אלא להיפך – מאפשרים להקפיץ אותה לדרגה גבוהה יותר; השלב הבא בחיים הוא אחרי שמסיימים את הגידול הצמוד של הילדים, כאשר משיאים את אחרון הילדים ובני הזוג נותרים שוב לבדם בבית. אז עולים לדרגת "תמתי", כאשר נמצאים ביחד תמיד, מרגישים זה את זה באופן קבוע וללא מלים, ולא זקוקים לשום מאמץ להידוק הקשר.

נפרדים-אך-מאוחים

הבט נוסף של תקופת ה"שבת אחים", לפני שמגיעים ל"גם יחד", הוא שאז מורגש ביותר שיש כאן איחוי של שני אנשים שעמדו עד כה בנפרד, ובעצם מפגש של שני מארגי חיים בהם צמחו בני הזוג – משפחת החתן ומשפחת הכלה נפגשים ו'מתאחים' (החל מהצורך לשתף פעולה במבצע הכנת החתונה, עם כל חיכוכי ה"ליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא"[כא]...).

באופן טבעי, אדם מתחבר לסביבתו הקרובה, ובקישורי התנאים בעצם מתאחות שתי הסביבות ונעשות אחת, ובני הזוג מחליטים כי הם רואים התאמה טבעית ביניהם, כזו שתאפשר להם להגיע בסופו של דבר ל"והיו לבשר אחד"[כב] בשלמות. הדבר מתבטא בכך שדווקא בזמן זה מושם דגש על הקשר והחיבור בין המשפחות, מעין 'שידוך' של המחותנים, וניתן לדרוש את הקשר הזה (בסגנון פשוט, אחרי החתונה שני בני הזוג נושאים שם משפחה אחד, אבל עד אז יש שיווי משקל של שני שמות המשפחה, שני המחותנים החתומים על ההזמנה ועל ההתחייבויות הכרוכות בחתונה).

גם בדרשות המספריות, יש לומר כי דרשות המחשבות את הגימטריא של שמות החתן והכלה יחד שייכות בעיקר לחתונה, בעוד שבזמן קישורי התנאים דורשים את העומק הפנימי של כל שם בפני עצמו ואז מסבירים כיצד שתי המדרגות משלימות זו את זו ויכולות להגיע לחיבור פנימי אמיתי.

ב. רמזי החתן והכלה – מתניה סגל וטל-בת-שבע לבית כהנא

הכהנים והלוים

כפי שהוסבר, מזמן קישורי התנאים יש לדרוש את איחוי המשפחות, ובשידוך דנן היינו חתונת סגל-כהנא. סגל הם משפחת לויים (כידוע הרמז שסגל ראשי תבות סגן לויה, ויש אומרים סגן לכהנים) וכהנא משפחת כהנים, פשוטו כמשמעו. כתוב[כג] שלעתיד לבא יתקיים "והכהנים הלוים"[כד], כאשר הלוים יעלו למעלה מהכהנים, כשם שכאן האיש-המשפיע הוא לוי והאשה-המקבלת היא כהנת. אם כן, שידוך זה הוא מיעודי הגאולה.

ורמז בזווג שמות המשפחה: סגל ועוד כהנא עולים 169, מספר רבועי (כנודע שבמספרים רבועיים קיימת סגולת השלמות וההתכללות, כאשר אותו מספר נכלל בעצמו בשלמות, ובסוד "ומספר את רֹבע ישראל"[כה], בטוי הרומז לספירת הרבועים ועולה בעצמו מ ברבוע, 1600, רמז ל-מ ימי יצירת הולד על ידי "רֹבע ישראל") – אחד ו-אהבה ברבוע (התכללות מלאה של יג מדות הרחמים, בסוד 169 האותיות שיש בפסוקי יג מדות הרחמים).

תורה ויצירה

עוד הוסבר כי בזמן קישורי התנאים מתבוננים ברמז שבכל אחד מבני הזוג לבדו, ומכך לומדים על החיבור הפנימי-הרעיוני שביניהם, ובשידוך דנן:

מתניה עולה קהת (העולה גם שרה, אך כאשר מדובר בחתן לוי העיקר הוא קהת, החשוב בין משפחות הלויים). בהקשר החב"די קהת רומז להוצאה לאור – "קרני הוד תורה" (רמז שיש להעניק במתנה לחתן מתניה, בנוסף לש"ס ושאר המתנות המקובלות, את כל ספרי קה"ת...). יש שני בטויים תורניים-הלכתיים מובהקים העולים אותו מספר – "הלכה למעשה" ו"דין אמת". הבטוי הראשון רומז לחתן שכדאי לו לעסוק בלימוד "הלכה למעשה", וגם אחרי שכבר קבל סמיכה להמשיך להעמיק ולהתמחות בתחום הפסיקה למעשה.

"כל דיין שדן דין אמת לאמיתו... מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית"[כו], והיכולת לדון "דין אמת" – "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא" – היא מתנה מיוחדת שזוכים לה מן השמים[כז]. על אף שמתניה הוא לוי, מתנה היא ענין ששייך לכהנים, להם נאמר "עבֹדת מתנה אתן את כהֻנתכם"[כח] (שעל כן זכה מתניה במתנה של כלה בת כהן), ובדא"ח מבואר[כט] כי "עבֹדת מתנה" אינה מה שהאדם יוצר בעצמו, באתערותא דלתתא, אלא שאחרי שהאדם נעשה "אתר שלים" בשלמות של אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא הוא זוכה מלמעלה ב"עבודת מתנה". ריבוי העיסוק בהלכה למעשה יזכה את החתן מתניה במתנה מהשמים לפסוק דין אמת, הן בעיון ההלכה כפשוטו והן בקבלת החלטות נכונות בכלל בכל עניני החיים, בנין הבית ובנין השליחות המשותפת.

טל בת שבע עולה 813, מספר החוזר שלש פעמים במקומות מרכזיים ביותר במעשה בראשית[ל]. ראשית, מספר זה עולה הפסוק השלישי של תורתנו הקדושה, ביום הראשון של מעשה בראשית, "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור"[לא] – הפסוק הראשון של הופעת האור, והרי גם טל פירושו אור בפסוק "טל אורֹת טלך"[לב] (הכלה נקראה טל על שם "מוריד הטל", שהרי נולדה היום – כג אייר[לג] – בתקופת הטל, בחדש אייר שהוא חדש זיו, חדש של אור). מבואר כי "יהי אור" היינו אור ישר, אורו של החתן, ו"ויהי אור" הוא אור חוזר, אור הכלה. גם חלקו השני של הפסוק הבא ביום הראשון במעשה בראשית, "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך"[לד], עולה אותו מספר. בפעם השלישית חוזר מספר זה בסיומו ושיאו של מעשה בראשית, בבריאת האדם ביום הששי – "ויאמר אלהים נעשה אדם"[לה], כאשר "אדם" היינו אדם השלם, "זכר ונקבה ברא אֹתם"[לו], "זכר ונקבה בראם ויברך אֹתם ויקרא את שמם אדם"[לז].

מכל זה עולה שהקשר בין החתן והכלה הוא על דרך "תורה אור" – ענינו של החתן הוא תורה וענינה של הכלה הוא אור. בפרטות יותר, ענינה של הכלה הוא כח יצירתיות, שהרי המספר שלה חוזר שוב ושוב במעשה בראשית, הבריאה והיצירה. סדר היצירה, לפי ההופעה המשולשת של המספר, הוא המשכת אור, הבדלה בין האור והחשך ואז עשית אדם מאותו אור מבורר. זהו הכח היצירתי של הכלה טל בת שבע, להמשיך אור ישר ואור חוזר ביחוד החתן והכלה ("ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור"), לעשות בירור הפסולת מהבר הנעשה ברחם האם דווקא ("ויבדל אלהים בין האור ובין החשך") ובסופו של דבר ללדת ולד שלם ("ויאמר אלהים נעשה אדם") – תהליך שלם זה של יחוד ולידה הוא סוד "רֹבע ישראל", העולה גם הוא אותו מספר.

רמזי אותיות בשמות החתן והכלה

ורמז נוסף, שעולה כבר מחיבור השמות של החתן והכלה. כל מלה שיש בה יותר משתי אותיות אפשר 'לפרק' לראש-תוך-סוף, וכך ניתן להתבונן בראשי, אמצעי וסופי התבות בשמות החתן והכלה:

בשם מתניה יש שלש אותיות באמצע, ובתבות השמות טל בת שבע יש אות אמצעית אחת בלבד (שהרי שתי התבות הנוספות הן בנות שתי אותיות בלבד), כך שאמצעי התבות יוצרים את המלה נתיב – סוד "נתיב לא ידעו עיט"[לח], נתיב ה-לב של החכמה (המכונה "נתיב" סתם) המתחבר לשער ה-נ של הבינה[לט] (אליו מגיעים בתכלית ימי ספירת העמר, מתן תורה, ואז מתחולל יחוד זה של "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין"[מ]).

סופי התבות של מתניה-טל-בת-שבע עולים מתניה. כלומר, יש כאן מעין 'רבוע פלא' המתחלק בשני כיוונים – יש מתניה בהתחלה ובהמשך טל בת שבע, וגם החלוקה של סופי התבות מול ראשי ואמצעי התבות היא מתניה מול טל בת שבע. באמירת השמות מקדימים את החתן לכלה, אבל בסדר האותיות קודם שם הכלה (בראשי ואמצעי תבות) לשם החתן (בסופי תבות), בסוד "אשת חיל עטרת בעלה".

רק ראשי התבות של מתניה טל בת שבע עולים 351, סכום כל המספרים מ-1 עד 26, היינו ה'משולש' של שם הוי' ב"ה. אם מתבוננים בשם הכלה כיחידה אחת, ראשי התבות של החתן והכלה, מתניה טל-בת-שבע, הם מט (ז ברבוע), בסוד ימי ספירת העמר – ה-לב טוב[מא] שמתקנים ב-מט ימי הספירה (בסוד ה"לב טוב" שהוא "דרך ישרה שידבק בה האדם" הכוללת את כל דברי תלמידיו האחרים של רבן יוחנן בן זכאי: "רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם"[מב]).