אור לכ"ח כסלו תשע"א, נר חמישי של חנוכה, כפר חב"ד

עניני חנוכה

שידור לארגנטינה

א. חנוכה – התחדשות בעולם-שנה-נפש

חנוכה – להאיר את העולם

חנוכה שמח לכולם. היום אנחנו כבר בנר החמישי של שמונת נרות חנוכה. כל יום אנחנו מוסיפים אור. כתוב "מוסיף והולך ואור" – כל יום יותר ויותר אור. זה המסר של חנוכה, שכל יהודי וכל נשמה בכלל – הנשמה נקראת "נר הוי' נשמת אדם" – תפקידם הוא להאיר, להאיר את החוץ, להאיר את העולם.

מה הכוונה להאיר? שכל הבריאה כולה תהיה מודעת לכך שיש ה' בעולם, שיש נסים בעולם, שהלמעלה מהטבע נמצא בתוך הטבע, שכל רגע שאנחנו חיים, שכל נשימה שאנחנו נושמים, הם נס מהשמים. זה המסר של חנוכה וזה גם הנצחון נגד היונים. היונים לא האמינו בכך שיש התחדשות בכל רגע, שה' "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" ושאנחנו יכולים לחוות את ההתחדשות על עצמנו, על בשרנו.

שלוש מצוות של חידוש

כתוב שהיוונים רצו לבטל שלש מצוות מן התורה – שבת, ראש חדש וברית מילה – והיהודים באותו דור מסרו את הנפש עליהם. היתה מסירות נפש הרבה לפני הנצחון והמלחמה, היו מקרים שממש מתו על קידוש השם.

כתוב בחסידות שהמכנה המשותף של שלש המצוות האלה שהן מצוות של התחדשות – כל המצוות האלו אומרות שאנחנו מאמינים שהכל מתחדש בכל רגע, גם הטבע, שאינו משהו קדום. היוונים האמינו בקדמות העולם, שהוא לא נברא יש מאין, וודאי שלא האמינו שבכל רגע יש חידוש מעשה בראשית.

שבת – חידוש הבריאה

שבת מעידה על חידוש הבריאה – ה' ברא את העולם בששה ימים, "וביום השביעי שבת וינפש", נח כביכול ממעשה בראשית שלו. כאשר שומרים את השבת מעידים שהעולם שלנו הוא מחודש ולא קדמון. ה' הוא קדמון, אבל העולם לא קדמון. אם כן, השבת היא העדות על כללות התחדשות מעשה בראשית.

ראש חדש – חידוש הזמן

אחר כך יש את ראש חדש. יש לירח מחזור של עליה וירידה, יש רגע שהוא נעלם לגמרי, הופך להיות אין, ואחר כך הוא נולד מחדש. לידת הירח מחדש היא כמו בריאת העולם יש מאין.

כששומרים את ראש חדש מדגישים את החידוש בפרט בממד של הזמן, לא רק שהעולם מחודש. אפשר לחשוב שזמן הוא משהו נצחי, תמידי, גם לפני בריאת העולם. אבל רואים שלא, גם הזמן עצמו הוא מחודש. לפני בריאת העולם לא היה זמן, והדבר הראשון שה' ברא הוא הזמן. כששומרים את ראש חדש מעידים שהזמן עצמו הוא מחודש ולא קדמון.

מילה – חידוש הנפש

אחר כך יש ברית מילה, שהיא מצוה שהיהודי מקיים בגופו ממש. היא המצוה שגורמת שהיהודי יוכל לחוש בגוף שלו את ההתחדשות. יש ביטוי בספר התניא "אל יוציא אדם את עצמו מהכלל"[א] – כאשר חושבים על התחדשות, הדבר הראשון שצריך להרגיש הוא איך אני עצמי מתחדש, שבכל רגע אני משהו אחר. בכל רגע אני חוזר לאין ומתהווה מחדש.

למה זה עוזר? אם אני מתחדש בכל רגע, אני יכול תמיד להתחיל דף חדש, איני תלוי רק בעבר שלי. אני יכול בכל רגע להתחיל את החיים שלי מחדש, יותר טוב מקודם. ברית המילה נותנת את החויה הזו בנפש האדם, עד כמה הנשמה והגוף שלי – הכל מתחדש בכל רגע.

לנצח את הכפירה

לכן היוונים כל כך התנגדו לשלש המצוות האלה. זה המסר הראשון של חג החנוכה, שאנחנו מנצחים את הכפירה – את היוונים וההתיוונות. כידוע שההתייונות תפסה גם הרבה יהודים באותו דור, וכך בכל דור, ובדור שלנו עוד יותר, יש הרבה התייונות. יש הרבה מחשבה ופילוסופיה שהטבע הוא כל מה שיש, אין משהו חוץ מהטבע.

אבל אנחנו מאמינים שה' ברא את הטבע והוא אוהב אותו ורוצה אותו, אבל בתוך הטבע יש גם את הממד העל טבעי והכל אחד, כמו שאמרנו שכל רגע הוא נס וכל רגע הכל חדש – העולם חדש, הזמן חדש והנפש חדשה (כלומר האדם החי, החיים מתחדשים בכל רגע). כשאנחנו מדליקים את הנרות אנחנו מתכוונים להאיר את האור הזה לכל העולם.

ב. אור וחום – עינים ולב

להיות יהודי חם, יהודי אוהב

יש עוד תופעה שכתובה בתורה – לאש יש גם אור וגם חום. כתוב שחנוכה הוא גם חג של אור וגם חג של חום. האור קשור לעינים. כל הסתכלות וראיה, כל חידוש, קשור לעינים. החום קשור ללב.

הבעל שם טוב הקדוש חבב את חג החנוכה יותר מכל החגים. הוא מאד אהב אור, וגם מאד אהב חום בלב. לפני שהוא התגלה הוא היה מסתובב בעיירות באוקראינה, ולכל יהודי – במיוחד לכל ילד יהודי – היה שם את היד על הלב ומברך אותו שיהיה "יהודי חם" (באידיש, זאלסט זיין א ווארמע איד).

מהו בעצם חום? חום הוא אהבה, אהבה חמה לכל יהודי, אהבה לכל הבריאה בעצם. הבעל שם טוב למד אותנו שאם ה' ברא משהו הוא אוהב אותו, ואם הוא אוהב אותו גם אנחנו צריכים לאהוב אותו. החל מעמנו, עם ישראל, שכתוב שצריכה להיות אהבה "כמוך" – "ואהבת לרעך כמוך" ממש. וגם מחוץ לנו, צריך לאהוב את כל הבריאה, כל מה שה' ברא בעולם. הרי את הכל ה' ברא לשם תכלית, כדי שהוא יוכל לדור בתחתונים, אִתנו בכל עולמנו. יוצא שאהבה היא חום.

להתקשר ל"עיני העדה"

אם כן, כתוב שחנוכה הוא בעצם שני דברים, אור וחום. כמובן שאור וחום הולכים יחד – אם יש אור יש חום, ואם יש חום יש בתוכו ומאחוריו אנרגיה, אור, הקרנה – קרני אור. אבל שוב, האור מתגלה בעינים והחום מתגלה בלב.

בעם ישראל יש את "עיני העדה" – החכמים, אלה שמלמדים את התורה, הם העינים שלנו. צריך להתקשר לעינים. מי שרוצה לראות אור, וכל שכן מי שרוצה להאיר אור, להפיץ אור, צריך עינים טובות ובריאות, אז צריך להתקשר לעיני העדה, אלה הצדיקים שבדור.

בחג חנוכה מדליקים שלשים וששה נרות. בלילה הראשון אחד, בשני שנים, עד שמונה – אם מחברים את כל הנרות יחד, מאחד עד שמונה, הכל עולה לו. כתוב שיש לו צדיקים בדור – כל נר הוא צדיק, כל נר הוא עין מ"עיני העדה", כי כתוב ש-לו צדיקים הם אלה שרואים, שמקבלים את פני השכינה בכל יום ויום[ב], כלומר שעיקר גילוי האלקות שלהם הוא בעינים שלהם. כשמסתכלים על הנרות – שאסור להשתמש בהם, אלא רק לראותם בלבד – אנחנו מתקשרים לעינים, לעיני העדה, לחכמים.

הלב הוא המלך

אבל החום שייך ללב. מי הוא הלב? המלך של עם ישראל. כמו שכל האיברים תלויים בלב והוא המחלק את כל החיות, את רוח החיים שבדם, לכל איברי הגוף, כך יש לב בני ישראל – הלב הוא המלך[ג]. כתוב בספר הכוזרי שגם עם ישראל בעצמו הוא לב ביחס לכל האנושות – הלב הפועם הוא עם ישראל. אבל בתוך עם ישראל גם יש לב – הלב של עם ישראל הוא דוד המלך.

אם כן, חנוכה הוא חג של התקשרות לעינים, לאור, והתקשרות למלך – צריכים גם להתפלל שנזכה שיהיה לנו מלך אמיתי, צדיק, כמו דוד המלך – שהוא הלב של כל ישראל.

נס הנצחון ונס פך-השמן

בנס של חנוכה היו שני נסים: קודם כל הנס של נצחון המלחמה, החשמונאים היו רק מעטים וה' מסר את הרבים ביד המעטים. היה צבא אדיר של יון, של אלפים ורבבות, וכנגד הצבא האדיר הזה קמו כמה יהודים והמעטים האלה נצחו את הרבים – נס הכי גדול שאפשר לשער בשכל. אחר כך היה נס שה' עשה, מצאו פך אחד של שמן זית זך טהור שנשאר, שהיה בו שמן שאמור להספיק רק ללילה אחד (ויש אומרים שאפיל לפחות מלילה אחד), והוא הספיק לשמונה ימים, בדרך נסית לגמרי.

ברור שאת נס פך השמן ה' עצמו עשה – זה האור, העינים, ההתקשרות לחכמים, ל"עיני העדה". אבל נס הנצחון הוא גבורה של מעטים, של המכבים-החשמונאים. הנצחון הוא גם נס שה' עשה, כי לנו מצד עצמנו אין גבורה – כתוב שהיהודי מצד עצמו אינו הגבור הכי גדול, ורק ה' נותן לו את הגבורה – אבל ה' נותן לנו את הגבורה הזאת, כלומר שהמתנה הזו של ה' מתלבשת בתוכנו.

האור – נס פך-השמן. החום – נס הנצחון

כך גם לגבי האור והחום שהזכרנו. החום בלב כדי להתחמם בחג, בא מגבורת המכבים. בשביל להתחמם – להיות יהודי חם עם המון אהבה ויכולת לחבוק את כל העולם באהבת ה' ("וימינו תחבקני"), כלומר לגלות כמה ה' אוהב את כל העולם, וממילא "טבע הטוב להיטיב" והוא רוצה שיהיה לכולם הכי טוב בכל הענינים – צריכים את הגבורה. צריך בחנוכה לחשוב על הגבורה.

כל חג הוא בגלל דבר שקרה בהסטוריה שלנו. צריך להתחבר מאד חזק למכבים בחג הזה, וככל שמתקשרים לגבורה מתגבר החום בלב, וגם מתגברת ההתקשרות למלך. כל מלחמה היא מכח המלך. בסיפור הזה מתתיהו היה המלך, האב של כל המכבים. המכבים היו גם כהנים, ובתורה הכהנים הם החכמים, העינים.

ההתקשרות למכבים בתור כהנים שמלמדים אותנו תורה ומוסרים את הנפש על התורה היא האור, העינים – היא מה שמעורר את הנס שה' עושה בנר שמונה ימים. אבל כדי להתחמם בחג הזה – הדבר השני העיקרי – צריך להתקשר לגבורת המכבים ולחשוב על דמות המלך, שהוא הלב של כל עם ישראל.

להתחזק בעינים ובלב

שהלב יהיה בריא וחזק – שאצל כל היהודים יהיה לב בריא וחזק וגם עינים חזקות. אחד מגדולי החסידים (ר' אייזק מהומיל) תיאר את הרבי הראשון של חב"ד, בעל התניא, כרופא עינים. הוא אמר שהוא לוקח אנשים שהעינים שלהם חלשות ומחזק להם את העינים.

החג הזה הוא חג שמתחזקים בעינים, וכתוב בחסידות שעינים טובות – של צדיק – לא רק קולטות אור, אלא גם מוציאות אור. יש לו את היכולת להאיר מהעינים, ללמד תורה, להראות שה' אחד – שיש התחדשות בכל רגע. הלב, החום, הוא מכח הגבורה [עוד על אור וחום בחנוכה ראה בשיעור הבא, פרק ב].

שיהיה לנו בקרוב ממש מלך אמיתי, לכל העולם כולו, שאנו ודאי יודעים שקוראים לו מלך המשיח, שיבוא ויגאלנו בזכות החג של הבעל שם טוב, חג החנוכה, ונזכה לגאולה האמתית והשלמה תיכף ומיד ממש. שיהיה חנוכה שמח לכולם.