1

ב' ניסן ע"ח – כפ"ח

הכנות שמחות לחג והפצת חסידות בעולם

כינוס ב' ניסן לבנות יעלת חן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. השמח הוא כשר!

חדש ניסן שמח. שכל הבנות תעזורנה לאמא לנקות את הבית לכבוד חג הפסח מתוך שמחה – שמחה של מצוה. אם אנחנו שמחים בהכנות לחג אז כל מה שקורה אחר כך בחג הוא כשר למהדרין.

החלפת המצות של רבי לוי יצחק

יש סיפור מפורסם אודות רבי לוי יצחק מברדיטשוב, המליץ-טוב על עם ישראל:

שנה אחת, כאשר רבי לוי יצחק אפה מצות לפני חג הפסח, הוא השקיע בהמון הידורים וכוונות, אפיה בתכלית ההידור, הכי טוב שיכול להיות. הוא לקח את חבילת המצות שלו והלך ברחוב הביתה. תוך כדי שהוא הולך ברחוב הוא פוגש יהודי שבא לקראתו, יהודי פשוט, שיש לו גם חבילת מצות ביד והוא מאד-מאד שמח – שר ורוקד שהנה יש לו מצות של פסח. רבי לוי יצחק כל כך התפעל מהשמחה של היהודי הזה שנגש אליו והציע לו להחליף את המצות. היהודי ידע שזהו הצדיק, הרבי, ורבי לוי יצחק שאל את היהודי הפשוט – אתה מוכן להתחלף איתי, שאתן לך את המצות שלי ואתה תתן לי את המצות שלך? על כזה דבר הוא לא חלם בחלום הכי ורוד שלו, שיזכה למצות של הצדיק, אז כמובן מיד הסכים – ודאי! אז רבי לוי יצחק לקח את המצות שלו והתחיל גם לרקוד בשמחה רבה ועצומה.

קודם, כמה שהכל היה מאה אחוז בסדר, עם כל הכוונות, הוא היה קצת חרד – אולי בכל אופן היה משהו, איזה דיוק בהלכה שעשה לא בדיוק כמו שצריך, אז מי יודע אם המצות שלו באמת כשרות. אבל עכשיו, כשהוא רואה יהודי שכולו שמח בשמחה של מצוה, הוא בטוח שהמצות שלו מאה אחוז כשרות, אז הוא מעדיף את המצות שלו בלי ההידורים. היהודי לא עשה עם כל ההידורים שלו, אבל מכיון שלאותו יהודי היתה שמחה של מצוה בטוח שהמצות שלו הכי כשרות שיכול להיות, לכן הוא העדיף אותן. כמובן שאותו יהודי גם הרויח, הוא הרויח את המצות של רבי לוי יצחק, ושמח עוד יותר – בכך ששמח עוד יותר, אם חלילה היתה איזו בעיה קטנטנה במצות הוא תקן זאת והפך אותן לכשרות למהדרין מן המהדרין.

נקיונות לפסח בשמחה

זה סיפור שממחיש שהעיקר הוא שמחה, שמחה של מצוה, שמחה על הזכות העצומה שיש לנו לקיים את המצוות שהקב"ה נתן לנו. הזמן הכי מסוגל לזה, לדעת שהשמחה היא העיקר, הוא כאשר מנקים את הבית (ואת עצמנו) לפסח – עובדים קשה לנקות, שלא יהיה משהו חמץ, אבל כל הזמן צריך לדעת שהעיקר הוא השמחה. אם יש שמחה של מצוה בהכנות בטוח שכל מה שיהיה בפסח יהיה בתכלית ההידור.

האריז"ל מבטיח לנו שאם המצות כשרות וכל החג עובר בכשרות ולא נכשלים חלילה במשהו חמץ, זו שמירה על כל השנה – שאדם לא יעשה עבירות כל השנה, שיהיה בריא ושלם, שיהיה שמח בשמחה של מצוה כל השנה. הכל מתחיל מהשמחה עכשיו, של הימים האלה.

זו הקדמה אחת, שהעיקר הוא השמחה – השמחה שאנחנו יהודים, על הזכות העצומה שקבלנו תורה ומצוות, ועושים אותן מתוך הודיה לה'. כתוב ששמחה מתלבשת-מתבטאת בהודיה – אם אדם שמח מאד הוא מודה לה' מכל הלב על הזכות העצומה שנפלה בחלקו. עד כאן סיפור הקדמה.

ב. הילולת הרבי הרש"ב: התקשרות לרבי ב'שפיכת' חסידות

הרבי הרש"ב – פתיחת שלשת דורות מסירות הנפש על הגאולה

היום יום מיוחד בחדש ניסן – ב' ניסן, אתמול היה ראש חדש – יום ההילולא של הרבי הרש"ב, אבא של הרבי הקודם שהוא חמיו של הרבי. הרבי הרש"ב הוא, בין היתר, מייסד ישיבת תומכי תמימים. כל הזמן למדו תורה, בליובאוויטש היו 'יושבים' בקרבת מקום לרבי ולומדים תורה, אבל מוסדות חינוך בסגנון של היום התחילו מהרבי הרש"ב – קודם ישיבה לבנים, ואחר כך ממשיך כיעלת חן לבנות, הכל המשך אחד. צריך היום לחשוב עליו, להתקשר אליו במחשבה, שזכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

אנחנו בחדש של הגאולה, שתבוא תיכף ומיד ממש, בזכות הצדיקים שמסרו את נפשם להביא את הגאולה. באופן מיוחד, שלשת הדורות האחרונים – הרבי הרש"ב, הרבי הריי"צ והרבי – מסרו את נפשם בפועל ממש להביא את הגאולה. הגאולה שייכת לחדש הזה, "בניסן נגאלו אבותינו ממצרים ובניסן עתידים להגאל". לכן נספר כמה סיפורים קצרים – ווארטים, אמרות קדש – שקשורים לרבי הרש"ב, בעל ההילולא של היום.

הוראה הרבי הרש"ב: ההתקשרות בלימוד המאמרים אליבא דנפשיה

כשהוא רק נעשה רבי, בגיל צעיר מאד, אחד מזקני החסידים – חסיד של אבא שלו ואולי גם של סבא שלו, הרבי מהר"ש והרבי הצמח צדק – רצה להתקשר אליו. חסיד, גם כשהיה חסיד של הדורות הקודמים, כעת יש רבי חדש והוא רוצה להתקשר אליו בלב ובנפש. לא כל אחד יכול לשאול חפשי כזו שאלה, אבל הוא בא לרבי הצעיר ואמר לו – אני רוצה להתקשר אליך, כמו חסיד, איך מתקשרים אליך?

הרבי ענה לו משהו פשוט: פעם לא היו ספרים כל כך – היו ספרים, אבל השיעורים השוטפים מה שנקרא דברי אלקים חיים (דא"ח), החסידות, לא הודפסו מיד אלא העתיקו בכתב יד. היום אפשר מיד להקליד, להדפיס ולצלם, יש כל מיני אמצעים, אבל פעם היה סופר שהיה פשוט מעתיק ומי שרצה לקבל את המאמר בכתב היה משלם לו כמה פרוטות – הוא העתיק לו ונתן לו. הרבי אמר לאותו חסיד – מאד זול לקנות את המאמרים שאני אומר, יש פה סופר וכל מאמר עולה כמה גרושים. אם תקנה את המאמרים ותלמד אותם טוב – מה שאני מלמד – זו הדרך הנכונה להתקשר אלי. חסיד לומד בעיון, במחשבה, מתבונן בדברים – אם תלמד ותתבונן היטב בדברים שאני אומר, בכתיבה שלהם, זו ההתקשרות.

אם כן, יש פה כלל חשוב מאד – להתקשר לצדיק, כך אומר בעל ההילולא של היום, פשוט מאד – כשלומדים את דבריו אליבא דנפשיה. לומדים תורה לא סתם מתוך רצון לרכוש ידע – אני לומד כי הדבר נוגע אלי אישית, יעזור לי לשפר את המדות שלי, לתקן את הנפש שלי. קוראים לכך לימוד אליבא דנפשיה – לימוד הדבר כדי שיעזור לי בעבודת ה'. צריך ללמוד מתוך התבוננות פנימית-אישית וככה מתקשרים.

הוספת הרבי הריי"צ: התוועדות עם החסידים ושמירת התקנות

הבן של הרבי הרש"ב, הרבי הריי"צ, ענה לאותה שאלה של חסיד אחר – שכנראה לא שמע את הסיפור על החסיד ששאל את אביו – והתשובה נדפסת ב"היום יום"[ב] שאולי אתן לומדות בבית ספר. שם כתוב שהחסיד – שגר בארץ רחוקה, לא זכה להיות ליד הרבי, לראות את הרבי – שאל איך מתקשרים לרבי.

הרבי ענה לו אותו דבר – תלמד את המאמרים שלי – והוסיף עוד שני דברים: הוא אמר שתתוועד במקום שלך עם החסידים שלי. מה פירוש להתוועד? תתחבר – תהיה חבר עם החסידים וכתוב "איש לרעהו יעזורו" בעבודת ה'. ועוד דבר, תקיים את התקנות שלי – כמו סיום תהלים במשך החדש וסיום ספר התניא במשך השנה ואמירת פרשת השבוע מהחומש כל יום, תקנת החת"ת, חומש-תהלים-תניא. אם תקיים את התקנות שלי, תתוועד עם החסידים שלי וגם תלמד את המאמרים שלי – כך אתה מתקשר אלי. אם כן, הוא לקח את הווארט של אביו הרבי הרש"ב והוסיף עוד שני דברים.

הוספת הרבי: הפצת בשורת הגאולה

הרבי הוסיף עוד דבר: הכל נכון, אבל במיוחד בשנים האחרונות הרבי אומר שמי שחסיד שלי, רוצה להיות קשור אלי, יפיץ בעולם את בשורת הגאולה – קשור לחדש ניסן, בו גם יום ההולדת של הרבי. כל הצדיקים תמיד פעלו למען ביאת משיח, אבל במיוחד שלשת הדורות האחרונים – ממש ב'לחץ'. כשדבר מתקרב להתממש נכנסים לפעולה מאומצת יותר, יותר דריכות, שהתחילה מהרבי הרש"ב. כל דור וכל זמן מתגבר והולך – הדריכות לקראת המשיח. הרבי אמר – יוצא מהסיפור על חמיו, אבל עם דגש מיוחד – להפיץ את בשורת הגאולה, שעוד מעט משיח בא וכל העולם צריך להיות מוכן לקבל את פני משיח צדקנו, את הגאולה האמתית והשלמה. שליחות זו שייכת לכולנו.

חבור אהלי הרבי הרש"ב והרבי – לימוד אליבא דנפשיה לעצמו והפצה לזולתו

יש מושג מאד חשוב בקבלה וחסידות "נעוץ סופן בתחלתן" – שבסוף בסוף צריך לחזור להתחלה, להתחבר עם ההתחלה. ההתחלה היתה הרבי הרש"ב, בעל ההילולא של היום, שאומר שעיקר הקשר בין החסיד לרבי הוא שלומד את מאמרי החסידות שלו "אליבא דנפשיה" בשביל תיקון עצמי. אם נחבר את הכל ביחד, בדור שלנו, היום, צריך ללמוד את הדברים של הרבי וצריך להפיץ אותם החוצה. לא מספיק ללמוד לעצמי.

ללמוד לעצמי – הגם שלומד "אליבא דנפשיה", כדי לתקן את עצמי – נקרא עדיין "אור המאיר לעצמו". התורה היא אור, החסידות שהרבי מלמד היא ודאי אור גדול, אבל אם אני לומד רק לתקן את עצמי זהו עדיין "אור המאיר לעצמו". העיקר לקחת את האור הזה – שקודם צריך להיות "מאיר לעצמו" – ומיד להפוך אותו ל"אור המאיר לזולתו". "אור המאיר לעצמו" ר"ת אהל ו"אור המאיר לזולתו" גם ר"ת אהל. מי היה "יֹשב אהלים"? יעקב אבינו. הוא תלמיד חכם – כל מי שלומד תורה, גם כל בת ביעלת חן היא תלמיד חכם – הוא "ישב אהלים". יש שני אהלים – אהל אחד שהוא "אור המאיר לעצמו" שמקבלים מלימוד התורה, שהוא על דרך ההתקשרות בדורו של רבי הרש"ב, אבל הדור שלנו הוא בעיקר לקחת את ה"אור המאיר לעצמו" ולהפוך אותו ל"אור המאיר לזולתו", וככה תבוא הגאולה במהרה בימינו.

אם כן, כל זה היה ווארט אחד של הרבי הרש"ב – שמתקשרים אלי על ידי לימוד התורה שלי.

לא 'מלמדים' חסידות אלא 'שופכים' חסידות

נספר עוד שני ספורים קצרים:

פעם אחת, אחרי שהרבי ייסד את תומכי תמימים – חינוך חסידי, שיעלת חן היא גם חלק ממנו, כפי שאמרנו – מישהו התפעל מאד מסדר הלימוד בישיבה. עד אז לא היה מקובל ללמוד פנימיות התורה בתוך ישיבה – בישיבה למדו רק גמרא. היו ישיבות שלמדו גם ספרי מוסר, אבל בעיקר למדו רק גמרא. פתאום יש כאן ישיבה שלומדים בה גם חסידות, מושגים עמוקים של אלקות, התבוננות בה' – כזה דבר לא היה מקובל בישיבות. מישהו התבטא לרבי שמאד מיוחד כאן שמלמדים חסידות בתוך הישיבה. הרבי התבטא – כאן לא מלמדים חסידות, כאן (נאמר מלה אחת באידיש:) מ'גיסט חסידות, שופכים חסידות.

כשיש שיעור פעם או כמה פעמים בשבוע – כמו שיש בכל בית ספר, שיעור חשבון כמה פעמים בשבוע – אפשר להתייחס לחסידות כאחד השיעורים בבית ספר, כאחד המקצועות הנלמדים. יש בית ספר יעלת חן וכמה פעמים בשבוע לומדים איזה ווארט, משהו מהתניא, שיעור חסידות. הרבי אמר שאצלנו – כולל יעלת חן – לא רק לומדים חסידות, איזה שיעור, אלא שופכים חסידות.

מתאים להכנות לפסח – לוקחים מים ושופכים, הרבה מים, כדי לנקות. "אין מים אלא תורה". הווארט הזה הוא גם בשביל הבנות ובעיקר בשביל המורות – צריך לדעת שזהו מקום בו שופכים חסידות, לא רק מלמדים חסידות. שופכים חסידות הכוונה שיש שפע בלי סוף – הכל חסידות, לא שיעור חסידות כך וכך פעמים בשבוע.

זהו ווארט שני, מאד יפה, של הרבי הרש"ב – איך צריך להיות החינוך בבית ספר (ישיבה) חסידי.

חשיבות השתתפות בנות בקידוש לבנה

הווארט השלישי הוא סיפור על קידוש לבנה. דרך אגב, לא יודע אם כולן יודעות, הרבי חידש חידוש מופלא – פעם בנות לא היו משתתפות בקידוש לבנה. הרבי רצה שנשים ובנות כן תשתתפנה בקידוש לבנה – דבר שחשוב לדעת. [למעשה שיגידו?] צריך להשתתף – לדוגמה שבעלך יבוא ויגיד את הברכה בנוכחות כל הבנות, ואת והבנות תענו אמן על הברכה ותמשיכו לומר לבד את כל שאר הנוסח של קידוש לבנה (חשובה במיוחד אמירת ה"שלום עליכם"-"עליכם שלום" ג"פ בין חברות). הרבי אמר שהשתתפות בנות בקידוש לבנה מזרזת את הגאולה.

גילוי הלבנה על ידי אמירת תורה

בכל אופן, כדי לקדש לבנה צריך לראות את הלבנה ולפעמים הלבנה לא נראית. היה חדש שלא ראו את הלבנה, ובאו החסידים הגדולים ובקשו מהרבי שתראה הלבנה. כשיש איזו צרה מכניסים פתק לרבי שיעורר רחמים רבים. בשביל חסיד – ירא ה', חרד לדבר ה', שיש לו גם שמחה של מצוה כפי שדברנו קודם – יש צער גדול מאד אם לא יכול לקיים מצוה זו. בקשו שהרבי יעורר רחמים רבים שהלבנה תצא מהעננים, שיוכלו לקדש את הלבנה.

הרבי, במקום להתפלל, אמר דרשה על פסוק בתורה – פסוק שודאי כולן זוכרות – "ויוצא אֹתו החוצה", ה' הוציא את אברהם אבינו החוצה ואמר לו "הבט נא השמימה וספֹר הכוכבים אם תוכל לספֹר אֹתם ויאמר לו כה יהיה זרעך". לאברהם לא היו ילדים, הוא בכה לפני ה' שיזכה לילדים, וה' הוציא אותו החוצה ואמר לו – הסתכל השמימה, תספור את הכוכבים, יש הרבה כוכבים, בלי סוף, וכך יהיו ילדיך, "כה יהיה זרעך". הפסוק הבא הוא פסוק מאד חשוב – "והאמִן בהוי' ויחשבה לו צדקה" – ממנו לומדים שאברהם אבינו הוא ראש כל המאמינים. כל האמונה שלנו באה מאברהם אבינו, אנחנו מאמינים בני מאמינים, והאמונה היא בהמשך להבטחת הזרע לאברהם (אמונה – אותיות "והאמִן" – בגימטריא בנים).

ה' אומר לו לספור את הכוכבים. עוד מעט, מהיום השני של פסח, מתחילים לקיים מצוה חשובה – עד שבועות – מצות ספירת העומר. יש ספירה – אחת, שתים, שלש – אבל כתוב בחסידות שספירה גם היא מלשון אבן ספיר. כתוב בחסידות שצריך לחשוב בימי הספירה שצריך לספור-להאיר את העומר – העומר הוא משעורים, מאכל בהמה, ואני צריך להאיר את הנפש הבהמית שלי. ככה הרבי הרש"ב דרש לגבי הפסוק הזה – "וספור הכוכבים". חז"ל אומרים "ויוצא אותו החוצה", שה' הוציא-הרים אותו מעל הכוכבים, ואמר לו "הבט נא השמימה" מלמעלה למטה. החידוש כאן של הרבי הרש"ב הוא שפרש "וספור הכוכבים" – האר הכוכבים, יש לך כח להאיר. חושבים שהאור בא מהכוכבים – שמש, ירח וכוכבים – אבל אתה היהודי הראשון, המאמין הראשון, התפקיד שלך והכח שלך הוא לספור את הכוכבים, להאיר את הכוכבים[ג]. אז הוא המשיך ואמר לו – "כה יהיה זרעך", כמו שלך, אברהם אבינו, יש כח לספור-להאיר את הכוכבים, ככה לכל הילדים שלך, כל היהודים, גם יהיה הכח לספור-להאיר את הכוכבים. אחרי שהוא אמר את הווארט הזה החסידים מיד יצאו החוצה והלבנה יצאה.

יש שפועלים משהו על ידי תפלה ויש שפועלים משהו על ידי דברי תורה. ככה רשב"י בזהר פועל – הוא הוריד גשם עם דברי תורה. חוני המעגל הוריד גשם עם תפלה, עם תחנונים, אבל רשב"י – וככה בסיפור הזה של הרבי הרש"ב – פעלו פעולה בגשמיות, עשו נס-מופת, עם דברי תורה ששייכים לענין.

הכח לספור את הכוכבים – להאיר את היהודים

הרבי הרש"ב כאן אמר שליהודי יש כח להאיר את הכוכבים. מי הם הכוכבים? מה הפשט של "כה יהיה זרעך"? שכל יהודי הוא כמו כוכב. מצד אחד, כל יהודי הוא כוכב. מצד שני, לכל יהודי יש כח להאיר את הכוכבים. אז מה פירוש להאיר את הכוכבים? להאיר את כל היהודים. לכל יהודי יש כח להאיר, להיות "אור המאיר לזולתו", כמו שאמרנו קודם – זהו "ספור הכוכבים", אז הלבנה יוצאת מהעננים שכסו אותה ואורה נראית ואפשר לקדש אותה, גם הבנות, ואז יבוא משיח. זה ווארט מאד יפה של הרבי הרש"ב על "וספור הכוכבים". זו הברכה הכי גדולה, שלכל בת כאן יהיה הכח של "וספור הכוכבים... כה יהיה זרעך", להאיר – מכל החסידות ששופכים עליכן, לקחת אותה ולהאיר – את כל הכוכבים, כל היהודים, עם אור של אמונה, עם אור של שמחה של מצוה. כשמאירים את הכוכבים – מיד תבוא הגאולה.

שיהיה חג כשר ושמח, שנשמע בשורות טובות, ושתעשו כלים כדי לקבל את כל מה ששופכים עליכן, כל החסידות, שתהיינה חביות גדולות. חג שמח! שוב, העיקר הוא חג שמח.

ג. החופש לבשר את בשורת הגאולה

[כינוס ילדי כתה ד.]

"האמנתי – כי אדבר"

שלום לכל הילדים. היום ב' ניסן, אתמול היה ראש חדש. עוד מעט חג הפסח, וידוע שכתוב שפסח היינו פה-סח – סח פירושו לדבר. כתוב שהחדש הזה, של "זמן חרותנו", הוא חדש של חופש הדיבור. מהו חופש הדיבור אצל יהודי? שכל אחד יכול לבטא מה שיש לו בלב, שבדרך כלל הוא אפילו לא מודע מה יש לו באמת בלב. בלב יש לו אמונה צרופה, חזקה, בביאת משיח, אמונה בה'.

לא כל היהודים מודעים לאמונה שלהם, ובשביל לעורר את המודעות של כולם לאמונה צריך לדבר. יש פסוק שאומר "האמנתי כי אדבר" – פסוק שנמצא בפרק של הרבי, עד יא ניסן. "האמנתי" – אני מקבל כח להאמין, יש לי אמונה, אבל לחזק את האמונה, לגלות את האמונה, עושים על ידי – "כי אדבר", על ידי דבור. הכח, החופש לדבר, הוא זמן חרותנו – חג הפסח, פה-סח.

פתיחת הפה לבשר את בשורת הגאולה

שוב, הברכה העיקרית שכל יהודי צריך להיות שליח של הרבי. מה זה שליח של הרבי? להביא לעולם את בשורת הגאולה, שעוד מעט משיח בא – הוא צריך להאמין בזה מאד חזק בלב וצריך לדעת איך לומר זאת. הרבי אמר שצריך לומר באופן המתקבל, שכולם ישמעו איך נכון – כל יהודי מאמין בזה, אבל צריך לעורר את האמונה. זו הברכה הכי חשובה.

כל מה שלומדים תורה הוא בשביל להגיע לחדש הגאולה, החדש הזה, ולפתוח את הפה – "פתח פיך ויאירו דבריך", שאור יצא מהפה. מהו האור הזה? אורו של משיח. שאפשר להביא לעולם את בשורת הגאולה, כל אחד צריך גם להרגיש שאני בעצמי נגאל, שמשיח בא אצלי בלב.

אז זו הברכה, שנזכה ל"פה סח" – מהו פה-סח? חג האמונה. איך קוראים למצה? "מיכלא דמהימנותא", מאכל האמונה. אוכלים מצה, האמונה מתחזקת, והעיקר שאפשר להביא לעולם את האמונה בה' אחד ובמשיח, שעוד רגע משיח בא. שיהיה חג שמח ושנזכה כולנו להקריב את קרבן פסח בבית המקדש עוד השנה הזאת.