"ויכתב משה"

שבת שובה, ו' תשרי תשפ"ג (ח"ג) – כפ"ח

שיעור נשים – עבודת הכתיבה בשנת תשפ"ג

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

.קיצור מהלך השיעור

בשבת שובה היה 'קיבוץ' גדול של תלמידים בכפר חב"ד. בליל שבת העביר הרב שיעור לנשים, וכאן מוגשת רק טעימה מסיום השיעור – רמז לשנת תשפ"ג שמכוון לעבודה מיוחדת של כתיבה תורנית בגוונים שונים.

ארבע פעמים "ויכתב משה"

בפרשה השבוע, פרשת וילך, חוזר פעמיים ביטוי זהה – "ויכתב משה".

בפעם הראשונה כתוב "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת..."[ב]. משה כותב את ספר התורה השלם ומוסר אותו "אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית הוי' וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל". ספר התורה הוא המונח בעזרה וממנו מועתקים כל שאר ספרי התורה. הפסוק הזה הוא הפסוק האחרון לפני הפרשיה העוסקת במצוה המיוחדת של השנה – מצות הקהל. המלך עומד וקורא את התורה באזני כל ישראל – והוא קורא אותה מספר העזרה. יש דעה, כמו שאמרנו קודם, שהמלך קורא באזני העם מספר התורה המיוחד שהוא כותב לעצמו[ג] (לפי ספר העזרה[ד]), אבל פוסקים[ה] שהוא קורא מספר התורה שכתב משה.

הפעם השניה היא בעצם ההקדמה לפרשה הבאה, פרשת האזינו – "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת... וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[ו].

אבל הביטוי "ויכתב משה" מופיע לפני כן עוד פעמיים בתורה:

לפני מתן תורה כתוב "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי הוי'..."[ז]. רש"י מסביר שם, לפי דברי חז"ל במכילתא, שמשה כתב שם את כל התורה עד לאותה נקודת זמן – מבראשית עד מתן תורה. אז אלו היו "כל דברי הוי'", לפני שאר התורה שעדיין לא נתנה ולא נכתבה.

עוד פעם מופיעה בפרשת מסעי, בסיום ארבעת החומשים שמשה כותב מפי הגבורה[ח] – "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי הוי'..."[ט]. משה כותב שם את כל מב המסעות במדבר. הבעל שם טוב מסביר[י] ש-מב המסעות עוברים על כל יהודי, בכל התחנות וההרפתקאות שהוא עובר בחיים. משה כותב "את מוצאיהם למסעיהם" – "מוצאיהם" היינו שרש הנשמה, המקור ממנו יוצאת כל נשמה לדרכה, ו"מסעיהם" היינו כל מסעות החיים שלה.

גילוי ניצוץ משה

למה אנחנו מזכירים את זה? "ויכתב משה" בגימטריא תשפ"ג! יש עבודה מיוחדת של כתיבה בשנה הזו. הרבי עשה ענין גדול מכתיבת דברי תורה[יא], הוא רצה שלכל מוסד חינוכי – החל מתומכי תמימים – יהיה קובץ שיכתבו בו דברי תורה וכולם ישתתפו בו.

הכתיבה היא הנצחה. משה רבינו חי וקיים[יב], אבל אחרי 120 הוא נעלם מעינינו – מה נשאר לנו לנצח? כל התורה, מה שהוא כתב. כך אמר הרבי הרש"ב לפני הסתלקותו – "אני עולה לשמים, ואת הכתבים אני משאיר לכם"[יג]. במדות הלב, כמו באושפיזין של סוכות, המדה של משה היא הנצח[יד] וההנצחה היא "ויכתֹב משה"[טו].

כתוב בתניא[טז] שבכל יהודי יש ניצוץ משה רבינו. שם מוסבר שבחינת משה רבינו בשכל יהודי היא הדעת שבו, היכולת להתבונן ולעורר אהבה ויראה. כאן אנחנו רואים שניצוץ משה של כל יהודי מתגלה בכך שהוא כותב – ב"ויכתֹב משה" שלו. צריך לכתוב את דברי התורה, להדפיס אותם ולהפיץ אותם – וכך להנציח את ניצוץ משה שבכל יהודי (החל מהמובן הפשוט, בתוך האדם עצמו – הכתיבה היא הסגולה לזכרון הלימוד).

ארבעה סוגי כתיבה

מארבע ההופעות של "ויכתֹב משה", אותן מנינו, לומדים מה צריך לכתוב:

צריכים לכתוב דברים חלקיים, דברים לא מושלמים! הרי ב"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי הוי'..." עדיין לא היה מתן תורה, התורה היתה חלקית – רק מבראשית עד מתן תורה – ובכל זאת רואים שהכתיבה הזו קובעת ברכה לעצמה, כל דבר הוא חלק מהתורה. לא להגיד 'אני לא מספיק בקי, לא למדתי את הענין בשלמותו, איך אני יכול לכתוב עליו?!'. אם יש למישהו חידוש, גם כאשר הוא חלקי ולא מושלם – צריך לכתוב!

צריכים לכתוב סיפורים – סיפורי צדיקים, "ועמך כֻלם צדיקים"[יז]. כמו שאמרנו, ה"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם" הוא סיפורי מסע החיים של יהודי. כמו שאנחנו אוהבים להזכיר, רבי דוד מלעלוב אמר[יח] שלעתיד לבוא תהיה מסכת ר' דוד מלעלוב – החיים של יהודי הם מסכת בתורה. [איזה סיפורים לכתוב?] סיפורי צדיקים – אנחנו אוהבים סיפורים, יש כל שבוע סיפור ב"נפלאות". שוב, כמו שאמרנו, כל מה שעובר על יהודי בהשגחה פרטית הוא סיפור. כמו שלמדנו[יט], עיקר הענין של הקהל הוא "למען ישמעו"[כ], המעלה של ה"נשים לשמוע"[כא], כתוספת על הראיה שיש בשלשת הרגלים. מהי השמיעה ביחס לראיה? אני רואה משהו קורה בחיים שלי, אבל אם אני זוכה 'לשמוע' אני מבין את ההשגחה הפרטית, את המסר האלוקי שיש בו[כב]. המסרים האלוקיים הם תמיד מסרים טובים, ה' הוא טוב בעצם, "טבע הטוב להיטיב"[כג] וכל המסרים שלו הם טובים. וכשאני רואה סיפור בחיים ומבין את ההשגחה הפרטית שבו – כדאי לכתוב אותו, להנציח את הענין.

אחר כך יש עוד שני סוגי כתיבה שכתובים בפרשה שלנו, פרוזה ושירה – "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה" ו"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה". צריכים לכתוב דברי תורה, שכוללים נגלה, "גופא דאורייתא", וגם חסידות, פנימיות התורה, "נשמתא דאורייתא"[כד]. לכל יהודי יש את החלק שלו בתורה, "חלקנו בתורתך"[כה], והוא צריך לחדש את כל החידושים ששייכים לו, כמו שכתוב בתניא[כו], וגם לכתוב אותם ולפרסם אותם, להנציח את החלק שלו בתורה.

הדבר האחרון, שהוא בעצם הפסגה של כל ה"ויכתֹב משה", הוא לכתוב שירה. מהיהודי נובעת שירה – וגם אותה צריך לכתוב.

"ויכתב משה" – קירוב הגאולה

אם כן, כמו שאמרנו, יש ענין מיוחד דווקא בשנת תשפ"ג, שכבר נכנסנו אליה, שכולם יכתבו, וגם ידפיסו ויפרסמו. צריך לעשות השנה 'מבצע' של כתיבה – שכל אחד ואחת יכתבו. בכתיבה הזו, "ויכתב משה", כל אחד מגלה את ניצוץ משה שבו. והרי "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון"[כז], ניצוץ משה שבכל יהודי הוא גם ניצוץ משיח שיש בכל יהודי[כח] – על ידי הכתיבה מזרזים את הגאולה.

איך אני יודע? היתה שנה שהיה עליה 'קץ', שנת תר"ח. בסוף השנה, כשהמשיח לא הגיע, הרבי הצמח-צדק הסביר שבכל זאת היה גילוי של משיח בשנה הזו – בהדפסת הליקוטי תורה. הבן שלו, הרבי המהר"ש, אמר לו – 'אבא, אנחנו לא מסכימים, אנחנו רוצים את המשיח בפועל'!

אנחנו ודאי מסכימים עם הרבי המהר"ש, רוצים "לכתחילה אריבער" את הגאולה האמתית והשלמה, את ביאת משיח צדקנו בפועל. בכל זאת, רואים כאן שה'בדיעבד', ומה שמזרז את ביאת המשיח הוא כתיבה והדפסה של דברי תורה.

שתהיה שנה טובה ומתוקה, שנה של כתיבת ופרסום דברי תורה ושל גאולה שלמה!

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• הנצחת משה היא ב"ויכתֹב משה" – בדברי התורה שנשארים לנצח.
• ניצוץ משה שבכל יהודי מתגלה בכתיבת דברי תורה.
• צריכים לכתוב דברי תורה – גם אם הם חלקיים ולא מושלמים.
• צריכים לכתוב סיפורי צדיקים – סיפורי השגחה פרטית של "ועמך כֻלם צדיקים".
• חיי כל יהודי הם מסכת בתורה.
• צריכים להיות קשובים למסרים האלוקיים במציאות – והמסרים האלה כולם טובים.
• על כל יהודי לגלות את ה"חלקנו בתורתך" שלו ולכתוב את כל החידושים שלו.
• פסגת-תכלית ה"ויכתֹב משה" היא כתיבת שירה.
• גילוי ניצוץ משה הוא-הוא גילוי ניצוץ משיח – כתיבת התורה מזרזת את הגאולה.
• בשנת תשפ"ג על כל אחד ואחת לעסוק בעבודת "ויכתֹב משה".