תורה משולשת

ר"ח סיון פ"ה – כפ"ח (הקלטה)

סקירת התנ"ך

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשבוע זה החל הרב בסדרת שיעורים קצרים באנגלית על התנ"ך, שמהווים ב"ה נדבך במהפכה הרביעית – הפצת דבר ה' לכל באי עולם. בספר התנ"ך מאמינים מיליארדי אנשים, אלא שפעמים רבות תולים בו פירושים מעוותים וגם 'הוספות' שקריות. מבט על התנ"ך – באופן פשוט ומובן, עם עומק המסר הפנימי שלו לאנושות – משמש ב"ה גשר להמונים לעבור מהשקר שנחלו אותם אבותיהם להכרה בתורת אמת שנתן לנו ה'. בשיעור הראשון בסדרה יש סקירה כללית של התנ"ך, המבחינה בתוכן העיקרי של כל אחד מחלקיו – תורה, נביאים וכתובים.

נפתח בסקירה כללית של ספר התנ"ך, שהוא דבר ה' לאדם:

התנ"ך מורכב משלושה חלקים, שכל אחד מהם מכיל מספר ספרים. בסך הכול יש 24 ספרים בתנ"ך: 5 בחלק הראשון, התורה; 8 בחלק השני, הנביאים; ו-11 בחלק השלישי, הכתובים.

תורה – הוראת ה' לאדם

החלק הראשון של התנ"ך הוא התורה, הכוללת את חמשת חומשי תורת משה. המסר של התורה הוא הביטוי והגילוי של רצון ה' לאדם, להבחין בין טוב לרע – מה יש לעשות ומה אסור לעשות. המילה תורה היא מלשון הוראה[ב] במובן של לימוד. כלומר, התורה מורה-מלמדת את רצון ה' לאדם. חמשת הספרים נכתבו על ידי משה, עמו דיבר ה' "פנים אל פנים"[ג].

נביאים – קריאה לתשובה

החלק השני של התנ"ך הוא הנביאים. ארבעת הספרים הראשונים בנביאים – יהושע, שופטים, שמואל ומלכים – הם בעיקרם סיפורים היסטוריים. הם מתארים את הדורות הראשונים של עם ישראל בארץ ישראל, לאחר שיהושע נכנס וכבש את הארץ. הם מלאים עליות וירידות. לעיתים עם ישראל הולך בדרך ה', אבל לעיתים הוא סוטה ממנה. הנביאים באים להוכיח את העם, אך כוונתם הפנימית היא קריאה. דברי הנביאים הם קריאה האלוקית לשוב אל ה'. ה' תמיד קורא לנו: "שובו אלי! זרועותיי פתוחות לקבל אתכם, לחבק אתכם, פשוט חזרו אלי באהבה". זהו המסר העיקרי של הנביאים.

הדמות המרכזית ביותר בארבעת ספרי הנביאים הראשונים היא דוד המלך. דוד המלך הוא אב-טיפוס של בעל תשובה[ד] – אדם השב אל ה'. כבר מתחלת הדרך דוד הוא דמות של אדם גדול, מרומם ואמיץ, אך הוא לא תמיד עומד ללא רבב – הוא נופל מפעם לפעם. אכן, כשהוא נופל הוא מכיר באופן מידי בנפילתו ומתוודה עליה[ה], ושב אל ה' בכנות ובענווה. זו הסיבה שה' בחר בו בחירה נצחית להיות מלך ישראל. כל המלכים הצדיקים באמת משקפים אישיותו של דוד, ולכן מלכות ישראל נקראת "בית דוד". גם המשיח הוא צאצא מבית דוד, ובמקום אחד חז"ל אף אומרים ששמו הפרטי של המשיח יהיה דוד[ו]. דוד הוא הביטוי הנצחי של 'בעל תשובה', המבטא את המסר הראשי של הנביאים (תשובה).

לאחר ארבעת הספרים ההיסטוריים (יהושע, שופטים, שמואל ומלכים), באים ארבעת ספרי הנבואה – ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ותרי עשר. הגדול מביניהם הוא ישעיהו, ששרש נבואתו בעולם הבריאה – העולם הגבוה מבין שלשת העולמות התחתונים בי"ע – כמבואר בקבלה[ז] (ובעולם הבריאה מקננת[ח] הבינה-התשובה[ט]), והנבואות הידועות ביותר בספרו הן אודות המשיח (שבא בעקבות התשובה[י]).

כתובים – המפגש שלנו עם ה'

החלק השלישי של התנ"ך הוא הכתובים, שפותחים בספר תהילים, שנכתב על ידי דוד המלך, ואחריו ספר משלי, שנכתב על ידי בנו, שלמה המלך. בהלכה אנו לומדים[יא] כי על המשיח להיות צאצא של דוד וגם של בנו שלמה. עליו להיות בעל כוח התפלה (דוד) – יכולת המפגש והקשר עם ה', במיוחד בביתו, בית המקדש בירושלים, "ביתי בית תפלה"[יב] (שנקרא גם 'ביתו של דוד'[יג]). התפלה מבטאת את ליבו של האדם, כדברי חז"ל "איזו היא עבודה שבלב? זו תפלה"[יד]. הדוגמה המשמעותית ביותר לכך היא דוד בספר תהילים. אחריו מגיע ספר משלי, העוסק בחכמה, ומלמד כי כל החכמה וההבנה שלנו בעומק התורה נובעות מהתפלה הכנה שלנו לה', מהקשר שלנו איתו. תחילה יש להתפלל לה', ואז הוא נותן לנו הבנה.

הספר הבא בכתובים הוא איוב —הדיון-הויכוח בין האדם לה' אודות דרכי השגחתו עליו. בסוף הספר, ה' מתגלה לאיוב ואיוב משתכנע כי כל דרכיו של ה' צודקות, ושהכול מכוון לתיקון נצחי של האדם והעולם. אחר כך מגיעות חמש המגילות – שיר השירים, רות, איכה, קהלת ואסתר, שכל אחת מהן היא ספר בפני עצמו בתנ"ך – ואחריהן ספרי דניאל, עזרא ונחמיה (שהם בעצם ספר אחד, כמו שמואל א' וב', מלכים א' וב' ודברי-הימים א' וב'). לבסוף, הספר ה-24 בתנ"ך, הוא דברי-הימים, המתאר את ההיסטוריה של העולם, אך הפעם עם דגש רב יותר על גדולתו של דוד המלך וצאצאיו[טו].

תורה-נביאים-כתובים – תורה-תשובה-תפלה

טוב לנסות לתמצת את כל המבנה שראינו למילים פשוטות: התורה היא ההוראה של אלוקים לאדם. כפי שנאמר לעיל, הפירוש המילולי של תורה הוא הוראה, לכן המלה כאן היא פשוט תורה. הנביאים הם קריאת ה' לשוב אליו, ובמלה אחת – תשובה. הכתובים מתחילים בספר תהילים – שאנו חוזרים על פרקים ממנו מדי יום, הרבה יותר מכל ספר אחר בכתובים – שבמלה אחת הוא תפלה.

אם כן, ניתן לסכם את שלשת חלקי התנ"ך כך: תורה, תשובה, תפלה. שלש המלים עולות בגימטריא 1839, והערך הממוצע שלהן הוא 613 – בדיוק מניין תריג מצוות התורה! בדרך זו, אנו רואים כיצד גם הנביאים והכתובים כלולים בתוך התורה (בגמרא התורה נקראת "תורה משולשת"[טז], כשהכוונה שכל חלקי התנ"ך – תורה, נביאים וכתובים – הם תורה, הוראת ה' לאנושות).