המכללה התורנית

בע"ה

כ"ו אייר תשפ"ג – כפ"ח

התוועדות יסוד שביסוד (ח"א) – סדר חדש בהפצת המעינות

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

התוועדות יסוד שביסוד היא מסורת רבת-שנים בישיבת "עוד יוסף חי" שמקומה בציון יוסף הצדיק בשכם. השנה נוספה תכלית חשובה להתוועדות הזו – הצגת התכנית החדשה "יפוצו", שמגמתה התאחדות כל התלמידים ל'חבורות' שמתאגדות סביב נושאי-יסוד בתורה שמלמד הרב עשרות שנים במגמה לאסוף את החומרים, להעמיק בהם ולנסח אותם, הכל במגמת הפצה ופעילות משנות-עולם בעזרת ה' (ראו המודעה אחרי השיעור והצטרפו למהלך!). זו היתה הזדמנות נאותה לרענן מבנה-יסודי שנלמד במשך השנים – חלוקת כל תחומי הדעת והלימוד המקובלים היום בעולם ל'פרצוף' – שמציג בעצם את המכללה התורנית, ישיבת-העתיד שכוללת בתוכה אוניברסיטה רב-תחומית.

פרק א מציג את החשיבות הכללית של הענין, שהוא המפתח להאיר את הדעת-המודעות של העולם כולו. בהמשך למפגש המרתק בנושאי תורת הנפש, שפורסם בשבוע שעבר, מודגשת כאן חשיבות ההתכללות הבין-תחומית, המעניקה כלים למי שעוסק בתחומו מתוך תחומים אחרים, בלי לטשטש בין התחומים. המבט על הפרצוף השלם מונע את התסכול הנובע מחוסר-השלמות של עיסוק בתחום מצומצם. פרק ב סוקר את ה'פרצוף' השלם – מאמונה, תורה ואמנות, דרך המדעים המדויקים ועד למדעי הרוח הנוגעים בחיי הפרט והכלל. פרק ג – שהוא תמצית בלבד מחלקה השני של ההתוועדות – נוגע בפרק התנ"ך היומי שנלמד בספר איוב ותובע מאתנו אכפתיות ומעורבות (עד כדי חרון-אף דקדושה), שרק מכוחן נוכל לממש את החזון ולשנות את המציאות. שיעור ארוך, עמוק ויסודי – מפת-דרכים לתכלית עבודתנו "לתקן עולם במלכות שדי".

א. אור החסידות בכל התחומים

שכם – חיבור הפנים והאחור

ערב טוב לכולם. אנחנו בין יסוד שביסוד למלכות שביסוד. יוסף הצדיק הוא יסוד שביסוד, לכן מנהגנו לפקוד את קבר יוסף ביום הזה, רק שבינתים אנחנו עושים זאת באופן של "במקום מחשבתו של אדם שם הוא נמצא ממש", כפי שאומר הבעל שם טוב[ב].

כאשר רבי שלמה'קה מזוויהל, שהיארצייט שלו היום, פקד את קבר יוסף – הוא נכנס לרגע, יצא ואמר שהוא מרגיש שבאמת יוסף נמצא כאן[ג].

מלכות שביסוד היא כבר אפרים[ד], סוד משיח בן אפרים, הבן של יוסף. מלכות שביסוד מתקשרת עם יסוד שבמלכות, שהוא בחינת בנימין[ה], נקודת ציון[ו], רעותא דלבא[ז]. יסוד שבמלכות בספירה יהיה בשבוע הבא, יומיים לפני מתן תורה.

בעיר שכם, העיר של יוסף שקבל "שכם אחד על אחיך"[ח], יש כמה סגולות. יש במקום גם כמה דברים לא פשוטים, דברים קשים שקרו בשכם[ט], ויש גם הרבה דברים טובים שקרו בשכם. זו בהחלט אחת הערים הכי מיוחדות בארץ ישראל – שכם, ירושלים וחברון, קו אחד מהצפון דרומה. שכם ר"ת "שם כבוד מלכותו"[י] – "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". שְכֶם היא גם לשון שֶכֶם[יא]. מהו השֶכֶם? כתוב^יא שהוא מעבר, גשר, בין הפנים לאחור. מכח השכם אפשר לעבור בין הפנים לאחור, מתי שרוצים ומתי שצריכים. זהו גם הגשר להגיע מהאחור לפנים, לחזור ממצב לא-מתוקן, ראשוני, של אחור באחור למצב של פנים בפנים[יב]. זהו, בעצם, הכח להתחתן. יוסף הוא הצדיק, הוא המייחד, המחתן, ובשביל להתחתן צריך לחזור פנים בפנים – חזרה שנעשית מכח השכם, כוחו של יוסף.

אוניברסיטת חסידית בשכם

המטרה של הערב היא לעשות חבורות-חבורות של נושאים מגוונים, שכל אחד יבחר לעצמו נושא אחד – או כמה מהנושאים – שמדבר אליו באופן מיוחד, ויקדיש את עצמו לפתח ולפרסם-להפיץ את התחום הזה, בין יתר התחומים, מתוך מבט כולל של כל התחומים שישנם. כשראיתי את הפרסום לערב הזה נזכרתי בנושא שדברנו עליו בעבר, יוזמה ישנה, שהוא בדיוק הנושא של יסוד שביסוד, של שכם:

הרבה פעמים בעבר אמרנו[יג] שאם רוצים פעם לזכות להקים מכללה, אקדמיה, אוניברסיטה, של כל המקצועות על פי תורה, על פי חסידות – המקום הכי מתאים לכך הוא שכם. שוב, כי זהו המקום שיש בו את הכח המיוחד לחבר בין הפנים לבין האחור. אם מדובר בחכמה, חכמה אלקית, התורה היא הפנים, "פנים בפנים דבר הוי' עמכם"[יד]. עכשיו אנחנו לפני מתן תורה, שנזכה לקבל את התורה מחדש בשמחה ובפנימיות, וכל מתן תורה הוא בחינת פנים. אבל התורה היא גם בשביל לחבר את האחור לפנים, להביא את כל האחור שיוכלל בתוך הפנים.

הסדר הוא "אחור וקדם צרתני"[טו]: קודם כל, ה' ברא את כל המציאות באופן של אחור, ואחר כך הוא נתן את התורה, מתן תורה, כדי שנוכל להחזיר את האחור פנים. "חכמה בגוים תאמין, תורה בגוים אל תאמין"[טז] – אחור הוא גם "חכמה בגוים", כאשר "תאמין" היינו להביא אותו לפנים של האמונה, להכליל אותו בתוך האמונה הטהורה, הצרופה, של התורה[יז].

המכללה התורנית

זהו הכלל, אבל יש גם חלוקה בפרט. בזמנו, לפני הרבה מאד שנים, עסקנו בנושא וגם יצאה חוברת על הענין – בתחלה באנגלית (The Torah Academy) ואחר כך גם בלשון הקדש, בעברית, בשם המכללה התורנית[יח]. שם, כמו בכל הנושאים אצלנו, בנינו פרצוף שלם של המקצועות – פרצוף המחלקות של האקדמיה בהקבלה לכוחות הנפש. סך הכל, לפי הסוד, יש יג בחינות של כוחות הנפש הפנימיים – ג רישין שבכתר ואחר כך "עשר ספירות בלי מה"[יט]. לכן ראוי שגם מבנה המחלקות הנדרשות – או, לפי הנוסח של היום ה'חבורות' – יהיה בדיוק לפי המבנה הזה, המבנה היסודי אצלנו מאז ומתמיד. מסתמא האנשים שחשבו על הענין לא זכרו שזהו נושא עתיק יומין שמתאים לחלק לפיו את נושאי הלימוד שלנו, אבל מה שעשו פחות או יותר תואם.

בעבר – כבר עשרות שנים – היו סמינרים מיוחדים על נושאים מתוך כמה וכמה מהמחלקות הללו (לא כולן). מהי האוניברסיטה הזו? ישיבה, אבל עם הרבה-הרבה לימוד, הרבה מקצועות בישיבה הזו, ישיבה גדולה, ישיבה עצומה, שקראנו לה גם בשם 'ישיבת העתיד'[כ].

חשיבות ההתכללות

דרך אגב, אני אומר – רק בשביל שאולי האמירה הזו תעשה משהו – שחוץ מהחוברת שיצאה בזמנו יש חומר רב שמחכה לגואל[כא], ואם צריך לקבל פה החלטות טובות בנושא של "יפוצו", הפרסום שלנו היום, הדבר הכי חשוב בתור יסוד לענין הוא פשוט להוציא את הספר הזה, הספר הכולל, הגדול, של המכללה התורנית, על כל יג המחלקות שבה.

למה כל כך חשוב להוציא אותו? יש ברוך ה' אנשים שעוסקים, בהצלחה, בתחומים שונים. אחד הדברים אצלנו הוא תורת הנפש – תסתכלו בנפלאות שיצא היום לאור ותראו שיעור שהיה לפני שבועיים[כב], מפגש של בית הספר לתורת הנפש, ודיונים איך לפתח ולשפר את הפעילות. הנושא של תורת הנפש הוא מבצע מאד רציני אצלנו, שצריך להכות שרשים עמוקים בתודעה של עם ישראל ושל כל העולם.

בסוף הדיבורים שם היו גם שאלות ותשובות. כמו תמיד – במשך כל השנים, מאז שייסדנו את תורת הנפש – השאלה העיקרית היתה (לא במילים האלה): 'איך מקשרים את התורה העמוקה של הנפש, לפי החסידות, גם עם דברים קיימים בעולם, שיטות קיימות?'. השם של הבעיה, כמו שקראו לה, הוא 'בעית הכלים' – 'איך עושים כלים?'. הבעיה הזו נובעת פשוט מחוסר התכללות של כל התחומים, של כל המחלקות שאמורות להיות באוניברסיטה הכללית ויחסי הגומלין שביניהן – מה שנקרא היום עיסוק בין-תחומי (interdischplinary).

התכללות תורת הנפש והרפואה

תורת הנפש היא מחלקה מסוימת, מאד חשובה, שכנגד הדעת. כאשר נפרט, עוד רגע, את כל המחלקות, נראה שהדעת – שהיא ודאי מרכז, "מפתחא דכליל שית"[כג], ההתגלות במודע של הכתר, העל-מודע[כד] – היא מחלקת הפסיכולוגיה, תורת הנפש. אבל מהי, לדוגמה, התפארת? הדעת היא נשמת התפארת[כה] והתפארת היא הגוף, "תפארת גופא"[כו]. במכללה התורנית התפארת היא רפואה, מדיצין, רפואה כללית (רפא אותיות פאר, כידוע[כז], והמלאך רפאל הוא המלאך של התפארת[כח]). יש כל מיני שיטות של רפואה היום, כידוע – גם הרפואה הקונבנציונלית וגם הרפואה האלטרנטיבית, שיש בה בלי סוף שיטות שונות, "כלים מכלים שונים"[כט].

פשוט שהפסיכולוגיה צריכה להיות בקשר עם הרפואה – הן הולכות ביחד, נשמה בריאה בתוך גוף בריא[ל]. זהו אחד הווארטים היפים ביותר של רבינו סעדיה גאון, שההילולא שלו היום – הוא כותב[לא] ששלמות הנפש היא התלבשות הנפש בתוך הגוף. אם הנפש לא נמצאת בתוך גוף היא בעצמה חסרה את השלמות שלה. לכן הגוף צריך להיות בריא, כי אם הגוף לא בריא הנשמה לא יכולה להתלבש בתוך הגוף כדבעי, להתיישב בתוך הגוף, ואז הנשמה חולה – הנשמה לא שלמה, היא חסרה. שוב, זהו ווארט של רבינו סעדיה גאון, ששלמות הנפש היא ההתלבשות וההתיישבות, היציבות, של הנשמה בתוך הגוף. ממילא, תורת הנפש – מחלקת הפסיכולוגיה שלנו – חייבת להיות בקשר הדוק עם הרפואה הכללית, על כל אין-ספור הכיוונים שיש בה.

צריך לציין, ממש כעין הוכחה שהפסיכולוגיה חייבת את הקשר עם הרפואה, למייסד של החסידות – מורנו הבעל שם טוב. למה קוראים לו בעל שם טוב? היו עוד בעלי שם לפניו, והוא בעל שם טוב, הכי טוב. בעל שם הוא רופא – רופא שמשתמש גם בסגולות, אבל היו גם מגדולי החסידות, תלמידי הבעש"ט, שכתבו רצפטים לבית מרקחת. היו כאלה שהיו רוקחים בעצמם, כמו הרבי ר' בונים, שהיה רוקח, בקי בתרופות. מה הן תרופות? לדעת מה לתת לך בשביל להתרפא – אין יותר 'כלי' מזה. גם הבעש"ט עצמו רשם תרופות – הוא ריפא את הנפש, ויחד עם ריפוי הנפש הוא רשם תרופות לגוף, היה בקי מופלא בתחום.

בהמשך הפירוט של הפרצוף נתייחס לעוד חיבורים שנוגעים במיוחד לתורת הנפש – נושא שעסוקים בו בימים אלה. ברגע שפועלים מתוך התכללות והכרה של כל המבנה יש כבר הרבה תיקון והמתקה לכל הנושא של הכלים. כאשר מישהו יודע שהתחום שלו הוא תורת הנפש, שהעיקר שלו הוא תיקון הנפש לפי החסידות (החל ממדת השפלות, מקור השמחה[לב]), אבל גם מכיר את התמונה המלאה ויודע שהוא יכול לשאול-לקבל כלים מתחומים אחרים – הוא לא טועה שהכלים הם חלק עיקרי מתורת הנפש, לא מאבד את העיסוק בעיקר העבודה שלו, אבל כשהוא זקוק לכלים יש לו מאיפה לקחת אותם בצורה מתוקנת ומבוררת, מותאמת לחוט השדרה הפנימי של תורת הנפש.

ב. פרצוף המכללה התורנית

רק בשביל לרענן את המחשבה שלנו נעבור בקיצור על המקצועות לפי המבנה:

אמונה: בירור יסודות האמונה

בכתר ישנם ג רישין שבכתר, שבכוחות הנפש הם אמונה, תענוג ורצון[לג]. איזו מחלקה היא אמונה? לא הגדירו כאן ב'חבורות' בדיוק כמו שעכשיו נסביר זאת, אבל אמונה היא מה שנקרא החקירה האלוקית לאור החסידות, לאור הבעל שם טוב. כל הנושאים כאן הם לאור הבעל שם טוב, אבל כאן באופן מיוחד.

גם המושג חקירה – בלי לומר חקירה חסידית – הוא דבר חשוב מאד, כמו החקירה של הרמב"ם. הרמב"ם מונה יג עיקרי אמונה[לד]. רק על עיקרי האמונה אפשר לעשות חיבורים על גבי חיבורים ולהעמיק בהם עד אין סוף. היום גם צריך להזכיר שזהו היארצייט של רבינו סעדיה גאון, שהוא בעצם הראשון שדבר על עיקרי אמונה, ובאחד מהספרים שלו[לה] הוא מגדיר שיש עשרה עיקרי אמונה. בספר החקירה העיקרי שלו, אמונות ודעות, הוא לא מביא זאת – אבל יש ספר אחר שהוא כותב בו עשרה עיקרי אמונה. אצל הרמב"ם יש כבר יג עיקרי אמונה. בספר העיקרים יש שלשה עיקרים.

אשתמש בכמה מילים בלועזית, סליחה מהציבור שלא סובל את זה – גם אני לא סובל את זה... מילה אחת היא פילוסופיה. כל מה שקשור למחשבה, לפילוסופיה יהודית, הוא השפיץ כאן. ברוך ה' לפני שנתיים יצא לאור ספר מאד חשוב אצלנו, שאת המחבר-העורך שלו איני רואה פה – ישראל נמצא פה? – הוא ודאי ראוי להיות הראש של המחלקה הזאת – והחכמה מאין תמצא. זו דוגמה של מחלקה. בכל אוניברסיטה יש פילוסופיה – היא השפיץ, ומדור לדור היא מקבלת פנים חדשות. כמו שבמדע יש פנים חדשות גם בפילוסופיה יש פנים חדשות. זהו הנושא הראשון – האמונה. בלועזית קוראים לכל התחום מטאפיזיקה, יש פיזיקה ויש מטאפיזיקה, מעל הפיזיקה.

אם אנחנו חוזרים לבעיה של הפסיכולוגיה, שיועצים צריכים כלים – הדבר הראשון הוא לברר את האמונה. מי שסובל נפשית, מי שבדכאון וכו', סובל משהו – כי הוא לא מספיק חזק באמונה שלו. זהו נסיון, וכידוע[לו] – כלל גדול בתורה – עיקר הנסיון הוא נסיון באמונה.

תענוג: תורה

אחר כך בא התענוג, הראש השני שבכתר. מהו התענוג במכללה התורנית? הראש השני של הכתר הוא תענוג, שעשועי תורה. תענוג הוא לימוד תורה מתוך שעשועים. האמונה היא הפילוסופיה, עיקרי האמונה, והתענוג הוא "לולי תורתך שעשֻעי אז אבדתי בעניי"[לז]. היום בישיבות הליטאיות עיקר הכיף, התענוג, הוא הסברות של ראשי הישיבה, ה'לומדות', מרבי חיים מבריסק והלאה – זהו הראש השני, והוא חשוב מאד, להתעסק דווקא בסברות החדשניות – "דור ודור ודורשיו"[לח].

גם התענוג שייך לתורת הנפש – מה התרופה של אדם אבוד? ללמוד תורה, להשתעשע בתורה.

רצון: אמנות

הראש התחתון של הכתר הוא הרצון. הוא עומד ישירות מעל הדעת והדעת בעצם מתגלה מתוכו. במכללה התורנית שלנו המדרגה הזו היא מחלקת האמנות בכלל. אנחנו מסבירים שם בחוברת שקודם כל יצאנו ממצרים וזכינו להתחזק באמונה. היום אומרים שמישהו מתחזק, ומה ההתחזקות שלנו? משה רבינו בא לגאול אותנו, ואז כתוב "ויאמן העם"[לט], האמנו. בהמשך, אחרי כל עשר המכות ואחרי קריעת ים סוף, כתוב עוד יותר חזק – "ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו"[מ], שבעצם כולל את כל עיקרי האמונה. אם כן, האמונה היא יציאת מצרים – זכינו להתחזק באמונה. כל עבודת האבות, מאברהם אבינו "ראש כל המאמינים"[מא], ועד ליציאת מצרים. אבל אחר כך, מהו מתן תורה? לא מספיקה יציאת מצרים – כל יציאת מצרים היא בשביל לעבוד את האלקים על ההר הזה[מב], להגיע להר סיני, למתן תורה. מהו סיני? ר"ת "נכנס יין יצא סוד"[מג]. "וכל העם רֹאים את הקולֹת"[מד] – "רואים את הנשמע"[מה] ו"שומעים את הנראה"^מה. זהו כבר הראש השני, שעשועי תורה. מהו הדבר השלישי, שבא אחריו? אחרי מתן תורה באה מלאכת המשכן – העבודה המשותפת של בצלאל, אהליאב וכל חכמי לב[מו] (הכל בהנחית משה רבינו[מז]). רואים שחכמי הלב המיוחדים של עם ישראל הם אמנים גדולים, שיכולים לעשות כזה דבר מופלא שנקרא משכן. בתוך המשכן יש גם את הלויים, שיש להם תפקיד מיוחד – לשיר, לנגן, "לארמא קלא"[מח], להרים קול בשבח ושירה לה'. מהן מלאכת המשכן ועבודת השירה? אמנות יהודית.

אמנות גם לשון אמונה, כידוע[מט]. יש אמונה לכשעצמה, יש מתן תורה – מתוך האמונה זוכים לקבל תורה – ואז הביטוי הראשון שלנו הוא אמנות (התורה אומרת על עצמה "ואהיה אצלו אמון"[נ] וחז"ל דורשים "אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה"[נא] – רואים שגם הקב"ה צריך כלים... – האמנות של בריאת העולם, "מעשה ידי אמן"[נב], יוצאת מהתורה). אמנות היא משהו שמעל לשכל, היא תלויה בחושים[נג] – לתת ביטוי והבעה לחושים על-שכליים.

אם הפסיכולוג רוצה כלים, דוגמה מצוינת של כלים היא לתת לבן-אדם לצייר ציור – יש הרבה שיטות כאלה. כח הציור מאד חשוב, במיוחד אצל הילדים, ועבור מי שיש לו 'חוש' בציור הוא חשוב גם בהמשך החיים. כלי נוסף הוא הנגינה, לשיר – לא יכולה להיות תורת הנפש בלי ללמוד ניגונים חסידיים, עמוקים. הנגינה היא מרפא לנשמה[נד]. גם הציור הוא מרפא לנשמה – מוציא גם את הדברים העמוקים שבלא-מודע, הטראומות שאדם עבר בילדות וכו' וכו', ונותן להם ביטוי. הנגינה היא גם ההרגעה, כלשון אדמו"ר הזקן בהקדמת התניא – "כי בהם ימצא מרגוע לנפשו". כמו שהחסידות היא "מרגוע לנפשו", לנגן ניגון עמוק לגמרי מביא "מרגוע לנפשו". הפסיכולוג צריך לדעת שהתחום שלו, תורת הנפש, בא מנגינה והולך גם לרפואה – הוא צריך להתלבש בתוך הגוף, הרבה פעמים הבעיה נובעת גם ממשהו לא בסדר בגוף. לכן הפסיכולוג חייב להיות גם בקשר עם האומן וגם בקשר עם הרופא. בכל אופן, אם הוא לא מבין את המבנה – שבנינו בעבר, וכעת עושים חזרה – הוא תמיד יהיה מתוסכל, כי הוא חלקי. כל דבר חלקי הוא בסופו של דבר מתוסכל, צריך להיות שלם.

סיכום הכתר

אז מה עשינו עד עכשיו? אמרנו שבכתר יש אמונה, שהיא פילוסופיה בעצם; ויש מה שהנשמה של היהודי מקבלת תענוג, אושר[נה], מלימוד תורה – זהו התפקיד של הישיבה לתת לילד שירגיש שהאושר שלו בחיים הוא לשבת וללמוד תורה; ויש גם ענין גדול של אמנות – גם אצל הרביים. לדוגמה, הרבי מהר"ש, התאמן במלאכת יד, עשה דברים מעץ וגם עסק בכתיבת סת"ם[נו]. כנראה שהעיסוק באמנות היה מאד חשוב לגילוי הנשמה האצילית שלו. ונדגיש עוד פעם, אין מילים בשביל לתאר את חשיבות הנגינה. המילים האחרונות שהרבי אמר הן "ברוב שירה וזמרה"[נז], ככה נביא את הגאולה. מי שרוצה לנגן צריך להתאמן – אם הוא לא יתאמן לא יהיה שום דבר. צריך גם 'חוש' אבל גם הרבה-הרבה להתאמן.

חכמה ובינה: מתמטיקה ומדעים מדויקים

מה יש בחכמה ובינה? חכמה ובינה הן "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין"[נח], שניהם קשורים למדע. אבל 'מלכת המדעים' כולם היא המתמטיקה הטהורה, ורק עליה אפשר לומר ש"דור הֹלך ודור בא והארץ לעולם עֹמדת"[נט] – מתמטיקה היא משהו אמתי, לא מתחלף. אפילו במדעים המדויקים, התיאוריה שמאחוריהם, ההסבר, כן מתחלף – "דור הֹלך ודור בא". אבל החכמה, הנקודה, היא המתמטיקה. אם כן, כל מה שקשור אצלנו למתמטיקה – שכן כתובה כאן, באחת ה'חבורות' שהכינו בשביל הערב הזה – הוא החכמה.

כתוב שכל שאר המדעים המדויקים, הפיזיקה והכימיה והביולוגיה (בחלקה), שייכים לבינה – הכל אמא. בפרט, במושגי הקבלה, אמא עילאה היא הפיזיקה, תבונה א' היא הכימיה ותבונה ב' היא הביולוגיה – לפי הסדר הזה, שאין כאן המקום להרחיב בו יותר[ס].

אם כן, נחזור שוב עד כאן: יש לנו פילוסופיה; תורה; אחר כך האמנות היהודית, שמתחילה מציור האותיות[סא] והמנגינה, השירה; אחר כך המתמטיקה; הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה; ואחר כך הפסיכולוגיה. חשוב לראות את כל התמונה – מי שעוסק בתחום מסוים מתוך הדברים הללו צריך לדעת בדיוק את היחסים עם שאר המחלקות.

דעת ותפארת: פסיכולוגיה ורפואה

את הדעת כבר אמרנו – פסיכולוגיה, תורת הנפש. אחרי הפסיכולוגיה שבדעת, שנקראת "מפתחא דכליל שית" – המפתח שכולל את מדות הלב, כנ"ל – מתחילים בפירוט כל ה"שית" – חסד-גבורה-תפארת-נצח-הוד-יסוד. אמרנו רק אחת, התפארת, הרפואה – להכיר את הגוף (כמובן מסתעף מביולוגיה, יסוד אמא מסתיים בתפארת ז"א[סב]) ולהכיר תרופות, לדעת מה עושים אם כואב משהו בגוף. עוד פעם, זהו הקשר בין הדעת לבין התפארת. אבל מה הם החסד והגבורה? דווקא שני דברים שלא כל כך מודגשים בפרסום שעשו, שצריך להוסיף:

חסד: מדעי החברה

החסד, בלשון האקדמיה, הוא מדעי החברה. חסד הוא חסד בפועל ופנימיותו היא האהבה. בעם ישראל זו אהבת ישראל, אבל בעולם זהו חסד בכלל, טוב. הגם שכתוב "חסד לאֻמים חטאת"[סג], אבל דניאל כבר נתן עצה טובה לנבוכדנצר "חטאך בצִדְקה פרֻק"[סד]. יש גם בקורת עליו[סה], אבל הוא אמר לו – 'תעשה חסד ותהיה לך זכות'. הזכות של כל האנושות היא לעשות חסד. יש מלכות שהיא מלכות חסד, וגם הרבי מאד ציין זאת[סו] – זהו תיקון החברה.

מדעי החברה כוללים אנתרופולוגיה. מה טוב במדעי חברה? נעשה גימטריא פשוטה: אחת הגימטריאות של יוסף, של היום, יסוד שביסוד, היא נמוס, ו"פ הוי'. מה הקשר? חז"ל אומרים[סז] שאלמלא ניתנה תורה – חסידים מוסיפים: ח"ו[סח] – היינו לומדים צניעות מחתול, דרך ארץ מתרנגול וכו'. מה הם צניעות ודרך ארץ? נמוס, נמוסים – יש כזה דבר... נמוסים – התנהגות בנמוסים יפים, טובים, חברתיים – הם לא רק מושג גויי. שוב, היינו יכולים ללמוד נמוסים שונים מחיות, לא רק מחיות טהורות – חתול הוא לא חיה טהורה, הוא חיה טמאה, ואת המדה הכי טובה שיש בעולם, "הדר מצוה צניעות"[סט], היינו לומדים ממנו. לולא נתנה תורה הנמוס המתוקן היה במקום מצוות, יש למדה הטובה משקל כמו תורה.

אם מדברים על תיקון המדות, נזכיר שיש היום עוד יארצייט חשוב, הרמח"ל. צריך כמובן להזכיר גם את רבי אייזיק מהומיל, לצד הרס"ג והרמח"ל ורבי שלמה'קה מזוויהל – זהו יום מאד מיוחד[ע]. הרמח"ל כתב הרבה ספרים עמוקים בקבלה, אבל הספר שהתקבל על כל עם ישראל הוא המסילת ישרים. אני מזכיר אותו בשביל להמליץ שכולנו – גם אני – נלמד פעם את הספר הזה, אם עוד לא למדנו אותו. אם אני לא סומך על החוש שלי להעריך את הספר אני יכול לסמוך גם על הגאון מוילנה וגם על גדולי החסידות – חידוש שזהו ספר שהתקבל מאד גם על החסידים וגם על המתנגדים, שהוא ראש ספרי המוסר, הגאון אמר[עא] שהוא לא מצא בספר מילה מיותרת ואם המחבר היה עדיין חי הוא היה מכתת רגלים ללכת אליו וללמוד מפיו תיקון המדות. לכן בכל ישיבות המוסר זהו הספר, ב-ה הידיעה. אבל גם אצל החסידים – ברימינוב, האפטער-רב, וגדולי הצדיקים – מאד החשיבו את הספר הזה[עב].

הגענו לכל הענין מכך ש-יוסף שוה נמוס, וכמו שאפשר ללמוד נמוסים – הנמוס הכי-הכי חשוב – מחיה טמאה דווקא, כל שכן שאפשר ללמוד גם מכל העמים שבעולם, מהסינים והיפנים והדרום-אמריקאיים, מכולם. לכל עם יש את הנימוסים המיוחדים שלו. צריך להתבונן ולחפש בכל אחד – בצדיקים, בכל היהודים, ואפילו להבדיל בגוים ובבעלי חיים – את המדות התרומיות שניתן ללמוד ממנו, דברים פשוטים ושוים לכל נפש. כל זה היה לומר מה אפשר להרוויח מאנתרופולוגיה ולימוד על כל החברות, חוץ מלימוד איך להיות אדם טוב וחברתי בכלל – ללמוד מהשוני והיחוד של העמים השונים שיש בעולם. הכל שייך דווקא לחסד. כתוב שהשמיטה הראשונה היתה שמיטת החסד. השמיטה הראשונה היא עולם התהו שנשבר, אבל אלה גוונים מגוונים שונים ויש שם ניצוצות – כל אומות העולם, עמים שונים ומשונים עם תרבויות שונות לכל אחד ואחד, היינו מה שנפל בשבירת הכלים (בכלל, כל הדחף המדובר שלנו להשיג 'כלים' הוא בעצם רצון לתקן את רפח הניצוצות שנפלו בשבירת הכלים באופן של "חכמה בגוים תאמין", כנ"ל, לכן יש בכל הכלים הללו סוד של "מגדל הפֹרח באויר"[עג]). מהו הנמוס המיוחד הזה? יש אצל רבי נחמן באחד הסיפורים[עד] שיש הצגה – כמו שהרמח"ל כתב הצגות – מכל הנמוסים של כל העמים, עד שהגיעו לעם ישראל עם הנמוסים המיוחדים שלו. מהם הנמוסים המיוחדים של עם ישראל? המצוות, מצוות התורה. אפשר ללמוד מכולם נמוסים טובים – זהו חסד, מחלקת החסד. זהו פרט במחלקת החסד, כי חברה כוללת הרבה דברים – מדעי החברה.

גבורה: חוק ומשפט

מהי גבורה? גבורה היא גם משהו מאד חשוב ופרקטי, שכמדומני לא כתוב כאן בתכנית של הערב – משפט, דין. זהו הנושא ב-ה הידיעה היום שמקומם כאן את המדינה, מעורר את האנשים מהתרדמה העמוקה – תיקון המשפט, הרפורמה המשפטית. המשפט העברי הוא חשן משפט, שלחן ערוך. אבל גם כאן, כמו שאמרנו שיש נימוסים שונים – למה הדגשתי חיה טמאה? כי כתוב בתניא[עה] שהנפשות של אומות העולם הן מ-ג קליפות הטמאות לגמרי. לכן אמרתי שאם אפשר ללמוד מחיה טמאה אפשר ללמוד גם מסתם גוי את הנמוסים, כלומר, לברר את הניצוצות שאצלו. אותו דבר לגבי משפט: היום יש משפט בין-לאומי – הרבי התייחס אליו[עו]. זהו לא משפט התורה, זהו משפט הגוים. גם שם יש ניצוצות. לכן באקדמיה שלנו צריך ללמוד טוב טוב את המשפט העברי, וצריך לשאוף ליישם את המשפט העברי דווקא כאן בארץ – זהו חלק חשוב ביותר של תיקון המדינה[עז] – אבל צריך גם להכיר את המושג משפט ואיך הוא פועל, איך הוא עובד, בכל העולם.

שוב, יש הרבה מה להרוויח, לקבל, מלימוד מעמיק של משפט הגוים – גם הוא נמוסים של הגוים, ערכים של הגוים. משפט הוא מערכת ערכים. חשוב מאד להבין גם את הערכים של הגוי – במיוחד אם רוצים להגיע לתכל'ס, תכלית העבודה. מיהו יוסף? הוא הראשון שעסק במה שאנחנו קוראים 'המהפכה הרביעית'[עח]. בעצם, הוא לא הראשון אלא השני – הראשון הוא אברהם אבינו, שבא לגייר את כל העולם כולו[עט], "את הנפש אשר עשו בחרן"[פ]. המהפכה הרביעית מתחילה מאברהם. אבל מי שעשה עם אופי מיוחד, בצורה מיוחדת, הוא יוסף הצדיק שבמצרים – אפילו בכפיה – מל את כולם[פא]. בתחלת החדש היתה ההילולא של רבי מנחם מענדל מויטבסק, והזכרנו[פב] שגדולי החסידים כאשר השתטחו על קברו היו מדברים איתו[פג] ואומרים לו "המתחיל במצוה אומרים לו גמור"[פד] – התחלת עם ישוב הארץ במסירות נפש, להפוך אותו לישוב חסידי, שומר תורה ומצוות, בריש גלי, ואומרים לך "גמור". אותו דבר אומרים ליוסף הצדיק: 'התחלת לגייר את כל העולם – זה לא תפס בדיוק, אבל זהו הענין שלך'. יוסף עשה טובה עם האחים שלו, סלח להם, לא הקפיד[פה], אבל החידוש שלו – הוא העסק עם הגוים במצרים, הוא המשביר[פו], הוא המכלכל. כלומר, רק לו יש את הכח להמשיך אידישקייט גם בתרבות השוררת בעולם, התרבות של מצרים, ולהוציא משם רב ניצוצין[פז] מתוך ה-רפח ניצוצין[פח]. אומרים לו עכשיו, יסוד שביסוד, כל פעם – 'אתה התחלת בענין, תגמור!', "המתחיל במצוה אומרים לו גמור".

נחזור כל פעם על המבנה: החברה היא החסד וה-law בלועזית, לימוד משפטים, הוא הגבורה. התפארת, כבר אמרנו, היא הרפואה – מה לתת לכל מחלה, לכל בעיה, איזו תרופה לרשום.

נצח והוד: חינוך וכלכלה

מהו הנצח? נצח הוא חינוך, "ברא כרעא דאבוה"[פט]. זו באמת אחת המחלקות אצלנו, חינוך.

מהו הוד? גם אחד הדברים שעשו כאן סביבו 'חבורה' – עסקים, כלכלה.

יששכר הוא בנצח, הוא גם לומד וגם מחנך, וזבולון הוא בהוד[צ].

כתוב "ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים"[צא]. "הון" הוא הוד[צב] – בעל הון מתקן את ספירת ההוד. שם יש את חכמת הכלכלה והעסקים בכלל (ורמז: כלכלה עולה ז"פ הוד[צג]).

יסוד ומלכות: תקשורת ומדעי המדינה

הכי פלא שבמחלקות שחשבו עליהן עכשיו, לקראת הערב הזה – ובחרו ביום הכי מתאים, יסוד שביסוד, של יוסף הצדיק – לא חשבו, או לא הגדירו, את היסוד בעצמו.

קודם כל, מהי המלכות? הכי פשוט – מדעי מדינה (political science). כל מה שקשור לתיקון המלכות, לאיך בונים מלכות, משפט המלך. המלכות מקבלת מהגבורה, "בנין המלכות מהגבורה"[צד], ואם הגבורה היא משפטים המלכות מקבלת מהם, נבנית מהם, "דינא דמלכותא דינא"[צה], אבל יש לה גם משפט מיוחד לכשעצמה, "משפט המלך"[צו], שחורג במדה מסוימת מהמשפט הכללי. למלך יש משפטים מיוחדים, כללים מיוחדים[צז]. כל הנושאים האלה – והעיקר, איך בונים מלכות – היינו מחלקת מדעי המדינה, המלכות.

יש לנו הכל חוץ מיסוד. מהו יסוד אצלנו באקדמיה? יש מושג מאד חשוב, מדעי התקשורת. כל האינטרנט, שהוא בעצם מה שמשתלט על כל העולם, שייך לענין. איך בכלל לתקשר נכון? זהו יחוד, תקשורת. אצלנו בחברה, במדינה, התקשורת היא הכי מקולקלת[צח] – הכי שקועה בפגם הברית, נובעת מפגם הברית ומולידה עוד פגם הברית (פגם הברית ר"ת פה, כלי התקשורת היא הפה, וה'מעגל' של פגם הברית המתואר כאן הוא "פה אל פה"[צט] בקליפה). לכן היום, בצדק, הולך הווארט שהתקשורת היא תשקורת. אמת היא פנימיות היסוד ופגם הברית הוא השקר. אמרנו שבעבר, לפני שנים, היו סמינרים על הנושאים השונים. באמת היה סמינר שלם רק על מדעי התקשורת[ק]. יסוד שביסוד הוא תקשורת שבתקשורת – זו היכולת לתקשר נכון. צריך גם לתקשר נכון באופן אישי, בארבע עינים. כשהפסיכולוג, בדעת, מחפש כלים – ודאי צריך ללמוד נכון מדעי התקשורת, שמתחילה בתקשורת בארבע עינים ונגמרת בתקשורת הכללית, כשאתה מדבר ברמקול שלך לכל העולם כולו, למיליארדי אנשים. לדעת איך לתקשר, איך לבנות נכון, איך להצליח להגיע למליאירדי אנשים – זה היסוד, היסוד שביסוד, התקשורת שבתקשורת[קא].

ספירות וצינורות

לסיכום מבנה המכללה התורנית:

	רדל"א (אמונה) אמונה רישא דאין (תענוג) תורה רישא דאריך (רצון) אמנות
חכמה חשבון		בינה טבע
	דעת נפש
חסד חברה		גבורה משפט
	תפארת רפואה
נצח חינוך		הוד כלכלה
	יסוד תקשורת
	מלכות מדינה

עד כאן הקדמה. עברנו על כל הנושאים, והדגשנו שצריכים להיות יחסי גומלין. אחרת כל אחד יהיה מתוסכל באמת, וכל הזמן יחפש מה הבעיה, מה חסר לי – אם הוא לא ידע את כל הנושאים ואת הצינורות שבין הספירות. זהו עוד מושג בקבלה – בין החסד לתפארת, בין החסד להוד, יש צינור. הצינור מעביר את האנרגיות מספירה לספירה. גם על הנושא הזה היו סמינרים – רק על סוד הצינורות[קב].

שוב, אני חוזר לפסיכולוג שלנו בדעת: הוא צריך להיות גם במקום שלו, וכמובן זהו עיקר ההתמחות שלו, אבל הוא צריך את כל הצינורות לכל שאר הספירות – אחרת יהיה לו חסר. כמו שבגוף אם הדם לא זורם טוב יש לו בעיה, יש לו מחלות – כמבואר בתניא[קג] – ככה בכל אחד מהמקצועות, אם אין קשר לשאר המקצועות תהיה בעיה.

אם כן, הסיכום, השאיפה שלנו, היא להגיע להגשמה – גם יסוד[קד] – של החזון הזה. החזון שלנו הוא האוניברסיטה הזו, שבעצם אם היא תקום היא תהיה הראש של כל העולם, כי זהו כל המידע וכל המקצועות, הכל על פי תורה, הכל בסוד השכם שמוליך מהאחור לפנים, ולפעמים צריך גם מהפנים לאחור – חיבור בשני הכיוונים.

עד כאן הקדמה – הקדמה לשון אקדמיה... אצל האריז"ל הכל נקרא 'הקדמות'[קה] – כל הקדמה היא מחלקה באקדמיה. המגמה שלנו באקדמיה התורנית היא 'מתקדמים ביחד'[קו], כאשר כל המחלקות מתקדמות מתוך התכללות וחיבור (על דרך נסיעת המחנות במדבר, במבנה מרהיב של התכללות עם ישראל, "כאשר יחנו כן יסעו איש על ידו לדגליהם"[קז]). עכשיו נשמע את החברים שיעדכנו על המבצע החדש, הסדר החדש בהפצת המעינות[קח].

ג. החובה לדבר

"ויחר אף אליהוא"

עכשיו הביאו לי דף חדש, גליון ראשון של "פלאות עדותיך". הבנתי שזו יזמה של שני אנשים – יזמה היא דבר חשוב, ספירת הנצח, החינוך בפרצוף שראינו כעת. דבר ראשון שאני רואה כאן, חידוש, הוא שקוראים לי כאן גם פייוויש (שמי השני). ידוע המנהג[קט] לומר בסוף שמו"ע פסוק שמתחיל ומסיים באות הראשונה והאחרונה של השם, וכנראה שהיום יש מזל מיוחד לשם הזה, כי בלימוד התנ"ך שלנו הגענו לפרק לב באיוב, בו מופיע הפסוק שמצאנו בזמנו לשם פייוויש – "פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש"[קי].

החידוש בפרק לב הוא שבעצם בו מתחיל התירוץ לספר. כל הספר הוא שאלה של איוב – 'למה ה' עשה לי ככה?'. הרֵעים, שאמורים להיות החברים הכי טובים, נאמנים ואוהבים של איוב, מוכיחים אותו על פניו ואומרים לו – 'אם ה' עשה לך ככה סימן שמגיע לך, שאתה לא בסדר'. איוב מתריס קצת כלפי שמיא ואומר שהוא יודע בעצמו שלא מגיעים לו היסורים האלה. ב-לא הפרקים הראשונים של הספר, שיח בין איוב ורעיו, לא מגיעים לעמק השוה, הספר נשאר בסימן שאלה. פתאום, לקראת סוף הספר, הדברים מתחילים להתבהר בזכות דמות חדשה וצעירה שמופיעה עכשיו, בפרק לב באיוב – אליהוא בן ברכאל. היות שהוא צעיר הוא לא העיז לדבר בפני הזקנים, "אמרתי ימים ידברו ורֹב שנים יֹדיעו חכמה"[קיא], לכן הוא רק יושב ומקשיב. אבל כשהוא רואה שמה שקורה כאן לא תכל'ס "ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם"[קיב]. מהו חרון אף? הענין נגע לו עד צפור נפשו והוא לא יכול לשתוק יותר, הוא חייב לדבר, ומה שהוא אומר כבר מתחיל להיות הדבר האמתי, התירוץ האמתי לבעיה האמתית, הגדולה, של איוב וכל מה שעובר עליו. אחרי שהוא גומר את דבריו, במשך כמה פרקים, מופיעה עוד דמות – הקב"ה בכבודו ובעצמו מופיע[קיג] ומגלה לאיוב את סודות הבריאה ואת סודות הנשמות[קיד].

מה פשט הפסוק שלנו, "פן תאמרו וגו'"? לפי רש"י אליהוא[קטו] פונה לרעי איוב, שחדלו מלהוכיח אותו כי התייאשו ממנו. הם אמרו 'הוא לא מקבל את דברינו, סתם מכאיבים לו, אז נשתוק'. כתוב "סיג לחכמה שתיקה"[קטז], השתיקה היא חכמה. אדם חכם צריך לדעת מתי לדבר, כשדבריו נשמעים, ומתי לשתוק, כשהדברים לא נשמעים. אבל אליהוא, בחרון אפו, אומר לרֵעים: "פן תאמרו מצאנו חכמה", אל תאמרו שאתם חכמים ביאוש ובשתיקה שלכם, שהרי "אל ידפנו לא איש", יסורי איוב באים מה'. לכן, אם יש לכם עוד מה לומר, אין לכם רשות לשתוק! אסור לנו לשתוק עד שלא נתרץ, עד שלא נרגיע את איוב הסובל יסורי תופת וניישב את דעתו. אם הוא עדיין סובר שה' לא צודק – אסור לשתוק, חייבים להמשיך לדבר, להבין-להצדיק כאן את ה'! אחרת אתם בעצם פוגמים באמונה, בראש הכי עליון של המכללה שלנו – השרש גם של האחור וגם של הפנים. חייבים להגיע ליסוד עיקרי האמונה וכך ליישב את הקושיא. זהו פירוש הפסוק "פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש" – פסוק חשוב.

דיבור אכפתי

שוב, הכל מתחיל "ויחר אף"[קיז] – כל התפרצות נקראת חרון-אף, גם התפרצות טובה, מתוך העצם, כשאני לא יכול להתאפק יותר. חרון אף הוא לא תמיד רע. באמת מה שאני שומע כאן מרגיז אותי, אף אחד לא עונה נכון – איוב לא מדבר נכון ורעיו מדברים עוד יותר לא נכון – ואני לא מסוגל לסבול זאת יותר! זהו דבר טוב. אצל כולנו המצב בעולם, המצב במדינה, צריך להיות "ויחר אף". אם המצב לא מרגיז עד עצם המציאות שלי, המהות שלי, שאני לא מסוגל לסבול אותו יותר – לא יהיה שום דבר. מתוך חרון-אף מדבר אליהוא בן ברכאל, בגימטריא משיח (ומכיון ש"ויחר אף" עולה בן ברכאל הרי ש"ויחר אף אליהוא" עולה משיח[קיח]!), ובזכותו מופיע אחריו ה' מתוך הסערה (של חרון-אף דקדושה)[קיט].

בכל זה אני אומר שהבעיה שלנו היא שאנחנו שותקים. לפעמים, כדי שיהיה לך כח לפתוח את הפה ולומר מה שאתה באמת חושב, מה שהנפש האלקית שלך חושבת באמת, אולי צריך הרבה כסף... אבל אם לא נפתח את הפה – לא יהיה שום דבר, לא יהיה כלום. זהו המסר של ספר איוב, שבסוף מי שיושב ומקשיב, חווה סביל, צריך להפוך לפעיל (ורמז: פעיל במילוי – פא עין יוד למד – עולה "ויחר אף"!). דברנו על אחור ופנים – אחור הוא סביל, 'בסדר, אני לא יכול לעשות שום דבר. מה אני עושה כאן? שורף את הזמן. אני לא משנה את המציאות'. אבל בשביל לשנות את המציאות צריך להתקומם נגד הקיים – להפוך לפעיל, לפנים. מה היתה המלה העיקרית בכל השנים שזכינו להיות בשכם? עיקר הפילוסופיה של שכם, האמונה של שכם, הוא אכפתיות[קכ]. אם לא אכפת לך באמת – לא תעשה שום שינוי, לא יקרה כלום.

שה' יעזור לנו להגשים את החזון שהצגנו. כמו שיש את הפתגם הידוע 'אם תרצו אין זו אגדה', נאמר בטפת שינוי – 'אם אכפת לנו אין זו אגדה'. מה הסימן שאכפת לנו? "ויחר אף אליהוא בן ברכאל" על שעוד לא שמענו את הדבר הנכון. צריך להשמיע את הדבר הנכון, בלי להתבייש, עוד פעם ועוד פעם, עד שנגיע – לא לשתוק. אין חכמה לשתוק! לפעמים כשאתה חכם אתה שותק, אבל "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד הוי'"[קכא] – אם הענין נוגע לקידוש ה', וכל שכן לתכלית כוונת בריאת העולם, לעשות לה' יתברך דירה בתחתונים[קכב], אסור לשתוק! צריך דווקא לדבר.

הדיבור הזה הוא חיים, הוא נוכחות בעולם באופן של פנים. לכל יהודי צריך להיות אכפת – אכפת ממה שקורה, מהסיבה שאני חי כאן, מהרצון של ה' ממני – והאכפתיות מוציאה ממנו את כל העצם, את כל מה שאצלו בבטן, מולידה אצלו את כל הפנימיות, את כל הלא-מודע. שנזכה להיות אכפתיים. גם שבמהרה נחזור לשכם, כי צריך לבחור שם את המקום הכי טוב כדי לבנות את האוניברסיטה, סמוך לקבר יוסף. ישר כח לאלה שיזמו את הדף.

הדיבור ממתיק

נוסיף כאן עוד נקודה: בדרך כלל שתיקה היא ה"חש" שלפני ה"מל"-הדיבור[קכג]. זהו עוד כלל גדול לגבי ה'בעיה' שיש טוענים – כמו שהזכרנו במפגש של תורת הנפש – שהשפלות היא היום "דבר שאינו מתקבל". בתוך הסדר של הכנעה-הבדלה-המתקה[קכד] גופא יש התכללות[קכה]. התפקיד שלנו הוא המתקה שבהכנעה. לכל אחד מהשלבים יש את החש-מל-מל שלו – כשאני מדבר-מלמד את נושא השפלות אני כבר ממתיק אותו, כי דבור הוא "מל" במובן של המתקה.

אם אני שותק, דורש ממך ומתייחס בדינים, בבטוש, בלי הסברה בדיבור – באמת השפלות לא מתקבלת. הדור שלנו הוא דור של המתקה – גם השפלות, ההכנעה, צריכה להיות בדבור. לשם כך יש את בית ספר לתורת הנפש – כדי לתת לשפלות את הביטוי הנכון, הממתיק. אסור לשתוק, כי יש פה "אל ידפנו לא איש" – יש פה כבוד ה'.

יש כל מיני דברים שפעם היו מובנים מאליהם, שלא מדברים עליהם, והיום חייבים לדבר. דוגמה נוספת לכך היא הנושא של חינוך לצניעות[קכו], שפעם לא היו מדברים עליו בכלל, במיוחד עם בנות, והיום הרבי כותב[קכז] שכן צריך לדבר. כל דבר שצריך לדבר עליו – אומר שכבר מגיעים להמתקה. דווקא בגלל ירידת הדורות, שדברים פשוטים כבר לא מובנים מאליהם. כמובן, צריכים לדבר על כל נושא כזה במתיקות, "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום"[קכח], להמחיש ששפלות היא הכיף הכי גדול. אסור לנו לשתוק – צריך להציב את החזון הכי מתוק ובהיר, לדבר עליו שוב ושוב, מתוך אכפתיות אמתית, עד להגשמת החזון.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• שכם היא נקודת החיבור בין הפנים והאחור – לכן ראוי להקים בה אוניברסיטה שתחבר תורה ומדע.
• בריאת העולם היא "אחור" ומתן תורה הוא "פנים" כשהתכלית היא להכליל את האחור בפנים.
• ישיבת-העתיד כוללת את כל תחומי הידע מתוך מבט של תורה בכלל ופנימיות התורה בפרט.
• מבט חלקי גורם לתסכול – לכן נדרשת השלמות של מבט כולל.
• התכללות – מתוך מבט בין-תחומי – מעניקה לכל תחום את הכלים הדרושים לו מתחומים אחרים.
• על תורת הנפש להיות בקשר עם רפואת הגוף – מורנו הבעל שם טוב היה רופא הנפשות והגופים גם יחד.
• העיסוק בכלים אינו עיקרי בתורת הנפש – שעוסקת בתיקון הפנימי – אך ניתן בהחלט לשאול כלים מתחומים אחרים: אמונה, תורה, אמנות, רפואה, תקשורת ועוד.
• כל נסיון הוא נסיון באמונה לכן בירור האמונה הוא כלי-טיפול עיקרי.
• האמנות מבטאת את העל-מודע של הנפש.
• ניתן ללמוד מדות טובות ונימוסים טובים מכל תרבויות העולם.
• יוסף הצדיק התחיל עם בירור האומות, המהפכה הרביעית, ו"המתחיל במצוה אומרים לו גמור!".
• התקשורת המקולקלת באה מפגם הברית וגורמת לפגם הברית.
• חכמת התקשורת הנכונה היא מהכלים להם נזקקת תורת הנפש.
• באקדמיה התורנית כל המחלקות 'מתקדמות ביחד'.
• חרון-אף חיובי על המצב מוביל להבעת עמדה נכונה ולעשית שינוי במציאות.
• 'אם אכפת לנו – אין זו אגדה'.
• במה שנוגע לקידוש ה' ולהגשמת תכלית הבריאה – אסור לשתוק!
• דורנו הוא דור של המתקה – גם את ההכנעה והשפלות צריך למלל ולהסביר.