צדיקים ובינונים בכל כוחות הנפש

בע"ה

מוצאי י' תמוז תשפ"ג – פ"ת

שבע ברכות מנחם-מענדל ומינדל-מלכה שי' בלוך

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

ספר התניא הוא "ספר של בינונים", אך הוא כולל גם התייחסויות חשובות לעבודת הצדיקים, שככל שמתקרבים לגאולה שייכת גם היא לכל אחד. בסופו של דבר, כל אחד צריך לכלול גם את עבודת הצדיק וגם את עבודת הבינוני, שלכל אחת היתרונות שלה. ההתבוננות המיוחדת שלפנינו עוברת על כל יג כוחות הנפש ומשייכת אותם, לסירוגין, לבינונים ולצדיקים. זו התבוננות-יסודית שמותירה ללומד הרבה מקום למחשבה משלו על האפיונים השונים של הכוחות ועל הדרך בה הדברים מופיעים בנפשו שלו.

[החתן חזר נקודה מהמשך "שמח תשמח" (על שמחת האב בנישואי בנו ופריצת הגדר שזה עושה).]

נגנו שאמיל.

[מזגו לרב לחיים בזהירות.] אל תזהר יותר מדי...

מזל טוב מזל טוב. לבעל הבית, שתהיה חנוכת בית – בית חב"ד אמתי.

ניצוץ מנחם-מענדל בכל אחד

אנחנו אוהבים לדרוש את השמות של החתן והכלה. הפעם נתחיל עם החתן, שנקרא על שם הרבי. יש פה עוד כמה מבני המשפחה שנקראים באותו שם של הרבי, ובעצם הדברים נוגעים לכל אחד. כל חסיד מאמין ויודע שהרבי הוא המשה שבדור[ב]. כתוב[ג] שיש ניצוץ משה רבינו בתוך כל אחד ואחד מישראל. באותו אופן נכון לומר על כל נשיא, ש"הוא הכל"[ד], שהוא המשה שבדור, שבודאי יש ניצוץ שלו בתוך כל אחד ואחד מאתנו, כל אחד מבני הדור, ובמיוחד באלו שמקושרים אליו במודע. זאת אומרת שבעצם כל אחד ואחד הוא מנחם-מענדל.

אנחנו אוהבים לדרוש[ה] את הפסוק "דור רביעי ישובו הנה"[ו], שכל המנחם-מענדלים של הדור שלנו הם בעצם הדור הרביעי של מנחם-מענדל, כי הרבי נקרא על שם אדמו"ר הצמח-צדק ואדמו"ר הצמח-צדק נקרא – מפי אדמו"ר הזקן – על שם רבי מענדלי ויטבסקער[ז]. אם כן, כל מי שנקרא כך הוא בעצם דור רביעי. על דור רביעי כתוב "דור רביעי ישובו הנה" – מדובר על כל המנחם-מענדלים, שכולם על שם רבי מענדלי ויטבסקער. רבי מענדלי בעצמו עלה לארץ (ולכן גם הספר שלו נקרא "פרי הארץ"), בראשות "קהל גדול ישובו הנה"[ח] (ביחס לתנאים בדורו) – שיא העבודה שלו היה הכנת הגאולה האמתית והשלמה על ידי מלך המשיח שיפעל את שיבת ציון בשלמות, "ודור רביעי ישובו הנה"[ט].

שוב, בעצם היום כל אחד הוא מנחם מענדל, כמו בסיפור הידוע[י] על הרבי ר' אלימלך מליז'נסק שראה את הבעל שם טוב מתחלק לששים ריבוא ניצוצות שנכנסים לכל אחד מישראל. ככה אחת המשמעויות של ג' תמוז שניצוץ של הרבי נכנס לכל אחד בגלוי, וממילא יותר קל להתקשר עכשיו, כי יש את הגילוי של הרבי שבתוכי, בתוך כל אחד ואחד, כמו שהרבי גם אמר שכל אחד צריך להיות אדמו"ר[יא]. לכן מאד מתאים שכל אחד יתבונן היום בשם מנחם מענדל.

רבוע מנחם-מענדל

גם לחתן וגם לכלה יש שני שמות, אחד של ארבע אותיות והשני של חמש אותיות, אצל החתן הסדר ארבע-חמש ואצל הכלה חמש-ארבע, כבר בחינת חן. לכל אחד יש תשע אותיות. כמו שאנחנו אומרים, כאשר מתחתנים צריכים להכין שלט לדלת של הבית עם הצורה המתאימה של השמות. הצורה המתאימה של מנחם מענדל, 9 אותיות, היא 3 ברבוע. אותו דבר מינדל-מלכה, עוד רבוע – אותו רבוע, אחד מול השני.

נתחיל עם המנחם-מענדל. אם עושים רבוע – מה הפנות?

מ  נ  ח

ם  מ  ע

נ  ד  ל

הפנות מחנל, ביחד 128. מה נשאר? שאר חמש האותיות, נםמעד.

ספר התניא – צדיק ובינוני

הרבה פעמים דרשנו[יב] שהשם מנחם-מענדל עולה צדיק ועוד בינוני. בעצם זהו הכלל הגדול של ספר התניא קדישא. התניא הוא "ספר של בינונים", אבל הוא כותב בפירוש גם מה עבודת הצדיק – עבודת האתהפכא. אדמו"ר הזקן כותב שהבינוני הוא "מדת כל אדם ואחריה כל אדם ימשוך, שכל אדם יכול להיות בינוני"[יג] וכל אחד צריך לומר לעצמו "הלואי בינוני"[יד] ויש בו משהו מיוחד. אבל יש גם דמות של צדיק, "ועמך כֻלם צדיקים לעולם יירשו ארץ [כאשר 'דור רביעי ישובו הנה']"[טו].

יש מי שאומר שאדמו"ר הזקן כתב גם ספרן של צדיקים[טז], אבל בפועל אין לנו אותו – יש לנו את התניא שהוא ה"תורה שבכתב של החסידות"[יז], הוא תורת הבעל שם טוב[יח], לא משהו אחר. יש לנו את התניא, הוא תורת משיח, ויש שם גם בינוני וגם צדיק – כל אחד קובע ברכה לעצמו ולכל אחד מעלה לגבי השני, יש מעלה בצדיק לגבי הבינוני ויש מעלה גם בבינוני לגבי הצדיק. בכל אופן, מנחם-מענדל שוה בינוני-צדיק, יחוד שתי המדרגות. [קודם הצדיק ואחר כך הבינוני או הפוך?] הפנות שוות בינוני, המסגרת, וכל השאר שווה צדיק. כל מנחם-מענדל – גם החתן שלנו – הוא גם בינוני וגם צדיק. [צבור זה צדיק-בינוני-ורשע.] כן, רק צדיק-בינוני זה צב או צבי (אם מוסיפים את ה-י של הבינוני). צבי הוא בן של הבעל שם טוב – לא מזמן[יט] דברנו הרבה על צבי[כ]. שוב, לכל אחד יש מעלה לגבי השני – יש מעלה בעבודת האתכפיא, עבודת הבינוני, ומעלה בעבודת האתהפכא, עבודת הצדיק.

בינוני וצדיק לסירוגין

כמו הרבה דברים[כא], הסדר של המעלות הולך לסירוגין – יש בחינה של בינוני ומעליה בחינה של צדיק ושוב בינוני ושוב צדיק וכך הלאה. איני זוכר אם פעם דרשנו – דרשנו הרבה דברים כגון דא, אבל את זה עצמו איני זוכר. יש יג כוחות פנימיים של הנפש ואפשר לזהות בהם את הסדר הזה, לסירוגין, של בינוני-צדיק:

יסוד ומלכות – צדיק ובינוני

סתם צדיק-בינוני הם יסוד ומלכות[כב]:

הצדיק הוא "צדיק יסוד עולם"[כג], יוסף הצדיק. הבינוני הוא מי שצריך להלחם, לעשות אתכפיא, אבל הוא לא חוטא במחשבה, דבור או מעשה כל ימי חייו[כד] – זהו תיקון המלכות. המלכות יורדת לעולמות התחתונים, שיש בהם יצר הרע, והיא צריכה להתגבר ולנצח. זו עבודת הבינוני, דוד המלך, שכל ימיו לחם באויביו (בפנים ובחוץ) וכל ספר התהלים שלו מלא בתפלות על מאבקיו, מלחמות כפשוטו ומאבקי נפש. מצד אחד כתוב[כה] שדוד המלך הרג את היצר הרע שלו, לכן הוא בחינת צדיק – הגם שעדיין לא מדובר בצדיק של אתהפכא, אלא רק שלב בינים[כו]. בכל אופן, עצם הענין של "דוד מלך ישראל חי וקים"[כז] הוא "הלואי בינוני", שכל אחד יכול להיות בינוני בזכות דוד המלך.

הפנימיות של יסוד ומלכות היא אמת ושפלות. לצדיק קוראים בזהר "זכאי קשוט"[כח], צדיק אמת. כמו שגם כתוב בתניא[כט] שעבודת הבינוני היא "שפת אמת תיכון לעד"[ל], אבל אצל הצדיק עבודה כזו אינה האמת לאמתו – זו רק האמת של הבינוני, שגם מקובלת למעלה. עצם האמת הוא הצדיק והבינוני הוא השפלות, המלכות, עבודת דוד המלך שאמר "והייתי שפל בעיני"[לא] ו"ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם"[לב].

אם יסוד ומלכות הם צדיק ובינוני, מה הכי גבוה? איך הסדר עובד מלמעלה למטה? ממש הולך לסירוגין:

אמונה-תענוג-רצון: בינוני-צדיק-בינוני

דווקא באמונה פשוטה של רדל"א קיים השרש של הבינוני. החתן חזר בקבלת הפנים את המאמר של הרבי[לג], בו מוסבר שההמשכה הפנימית נמשכת מהתענוג העצמי הבלתי-מורגש. אנחנו מסבירים[לד], כך כתוב[לה], שאמונה היא תענוג עתידי – תענוג עצמי, שעכשיו בלתי מורגש, ויתגלה לעתיד לבוא. מי כולו אמונה? מצד אחד כתוב "צדיק באמונתו יחיה"[לו], אבל כח האמונה ומסירות נפש הוא כח העצמות, כח של רדל"א. זו המעלה של הבינוני, שבה הוא יותר מהצדיק – בינוני הוא יהודי, יהודי שיש לו מסירות נפש ויש לו אמונה פשוטה. לכן הבעל שם טוב אהב את היהודים הפשוטים, כי "יהודי פשוט קשור לפשיטות העצמות"[לז]. זהו הבינוני של תניא, שקשור לפשיטות העצמות.

התענוג כבר שייך לצדיק, כמו שכתוב בתניא על "עבֹדת מתנה אתן את כהֻנתכם"[לח], שדווקא הצדיק זוכה לאהבה בתענוגים[לט].

הרצון בנפש הוא כמו שכתוב בפרקי אבות "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו, בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך"[מ]. העבודה של הרצון היא להגיע ליחוד עם הרצון של ה', לעשות כאחד, מה שממילא אומר שלכתחילה הרצונות הם לא אחד, וכמובן בטול הרצון, אתכפיא – הכל עבודה של בינוני, של אתכפיא.

חב"ד: צדיק-בינוני-צדיק

אחר כך בפירוש כתוב בחסידות – הכל בספר התניא – על חכמה ובינה שהן שייכות לעבודת הצדיקים ועבודת הבינונים: חכמה היא גם בחינה של אהבה בתענוגים, עבודת הצדיקים[מא]. בינה נועדה כדי להוליד אהבה חדשה בלב – זו עבודת הבינוני[מב]. תיכף נראה שהביטוי העיקרי, שלא זוכר שדברנו בעבר, שייך לכלה דווקא. אהבה שנולדה מתוך התבוננות, עבודה שכלית, היא עיקר עבודת הבינוני בתניא. בין בינה לבינוני יש גם קשר לשוני[מג]. אם כן, חכמה-בינה הן צדיק-בינוני.

אחר כך דעת, שהיא הכח ליחד, "והאדם ידע את חוה אשתו"[מד], התקשרות והתחברות[מה]. ההתקשרות של הדעת היא התקשרות לצדיק. כמו שאמרנו קודם, כדי להתקשר לצדיק-האמת אני צריך לגלות את הנקודה שלו שבתוכי. כמו שאומרים[מו] שיחידות אצל רבי היא יחוד בין שתי בחינות יחידה שבנפש. כשנכנסים לרבי בבטול אמתי יש מפגש של יחידה עם יחידה, מנחם מענדל עם מנחם מענדל. זהו הכח של הדעת – התקשרות, נישואין – והוא בחינת צדיק.

חג"ת: בינוני-צדיק-בינוני

אחר כך באים חסד וגבורה, אהבה ויראה. אחד המובנים של גבורה הוא התגברות החסד. אם נלך לפי סדר הסירוגין, לעשות חסד, מודעות של חסד שייכת לבינוני. עבודת החסד והצדקה היא כל אגרת הקדש של התניא. בכלל, הבינוני מהדר במצוות והמצוה העיקרית היא צדקה[מז], חסד[מח]. לכן, אף על פי שהייתי יכול לחשוב שמי שעושה הכי הרבה חסד הוא הצדיק, אבל באמת היהודי הפשוט שעובד קשה ומפריש מהרווח שלו את הצדקה הוא עמוד החסד. לכן, לפי הסדר של הסירוגין החסד הוא דווקא הבינוני. אחת הגימטריאות של שמות החו"כ יחד היא גמילות-חסד (יש גמילות חסדים, שעולה תורה, אבל גם גמילות-חסד היא ביטוי מובהק של חז"ל).

אחר כך, לצדיק שייכת הגבורה – שהוא מתגבר בעבודתו בעוז ותעצומות בעבודה שלו. הוא מתגבר גם בחסד שלו גופא, גם במדת האהבה כאש, שהיא יותר מאהבה כמים[מט] (וכמו שנראה בהמשך), גם ב"שמחו צדיקים בהוי'"[נ] (הנמשכת מהבינה לגבורה, "אני בינה לי גבורה"[נא]). בכלל, בין האבות מי הצדיק? סתם צדיק בשבעת הרועים של עם ישראל הוא יוסף הצדיק, אבל כתוב[נב] שיוסף הצדיק מקבל את הצדיק שבו דווקא מהסבא שלו, מיצחק. יש שני רמזים מפורסמים בר"ת של יצחק (שכנראה שייך במיוחד לנוטריקון, לר"ת). רמז אחד[נג] בשם יצחק שה-י היא עשרת הנסיונות של אברהם אבינו, צ גיל אמו שרה בלידה, ח היינו שנימול לשמונה ו-ק הגיל של אברהם בלידה. יש עוד רמז, בתפלת שבת – ישרים-צדיקים-חסידים-קדושים (שמחברים עם אותיות רבקה – תתרומם-תתברך-תתקדש-תתהלל – לעשות חבור של יצחק ורבקה יחד)[נד]. לפי הרמז הזה – דבר שגם מובן בפני עצמו – יצחק הוא ישר-צדיק-חסיד-קדוש. [כתוב עליו שהוא צדיק בן צדיק[נה].] נכון, צדיק בן צדיק הוא הצדיק האמתי. על אברהם דורשים[נו] את הפסוק "מי יתן טהור מטמא לא אחד"[נז], "אחד היה אברהם"[נח], אבל יצחק הוא צדיק גמור, צדיק בן צדיק. הגמרא משווה "צדיק גמור" ל"צדיק בן צדיק"[נט]. יצחק הוא הצדיק העיקרי בין האבות, לכן הגבורה היא הצדיק.

כאן ההסבר שלנו, שהחסד הוא הבינוני והגבורה היא הצדיק, הוא נגד ההשקפה הראשונה (בה נדמה שאצל הצדיק העיקר הוא האהבה ואצל הבינוני העיקר הוא היראה), אבל ככה יוצא טוב, ומתאים לסדר הסירוגין שמוסבר כאן. בכל אופן, אפשר להסביר גם הפוך: הרבה פעמים בספרי הקבלה[ס] – וגם בחסידות, כולל בתניא[סא] – כתוב שהגבורה מתגלה עוד לפני החסד, שהדעת מולידה קודם כל יראה ורק אחר כך אהבה. אז ההסבר יהיה יותר פשוט – אחרי הדעת-הצדיק מתגלה הגבורה, שהיא מדת היראה של הבינוני, ורק אחר כך מתגלה החסד, שהוא האהבה והשמחה של הצדיק (שמחה, פנימיות הבינה, יכולה להיות גם בגבורה, ענף הבינה, וגם בחסד, הבן הבכור של האמא[סב], שהרי אהבה ושמחה הולכות יחד). "אלו ואלו דברי אלהים חיים" – בתוך הגבורה יש את שתי הבחינות, יראה פשוטה של בינוני, שהיא "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה"[סג], ויראה עליונה ששייכת לכל בחינות הצדיק שהזכרנו, וגם בחסד יש את שתי הבחינות, אהבה פשוטה ("אהבה זוטא") שמניעה גמילות חסדים בפרט, כנ"ל בענין היהודי הפשוט וגומל-החסדים, ומצוות עשה בכלל[סד] ואהבה עליונה ("אהבה רבה" ועד ל"אהבה בתענוגים" שהיא בפירוש ה"עבודת מתנה" של הצדיקים דווקא, כנ"ל). בכל אופן, ההחלפה הזו בין החסד והגבורה לא תשפיע על שאר הסדר כאן.

בהמשך, התפארת, שפנימיותה רחמים, היא כמו החסד. אמרנו שהבינוני הוא היהודי הפשוט, והסימן הראשון של יהודי הוא רחמן – רחמנים, בישנים, גומלי חסדים[סה]. כתוב גם שזו עיקר המדה של חתונה. עד החתונה מסתמא היית כבר עם תודעה של חסד, לעשות טוב, אבל לרחם – דבר הרבה יותר פנימי, חסד הוא עדיין מקיף ביחס לרחמים – מתחילים מהחתונה[סו]. כתוב[סז] שעיקר היחס בין האיש והאשה הוא רחמים.

צדיק ובינוני בכל האבות

בעומק, כשם שהסברנו שגם בחסד וגם בגבורה יש שתי בחינות, של צדיק ושל בינוני, גם בתפארת – מדת יעקב אבינו – יש שתי בחינות. מוסבר בחסידות[סח] ששני השמות יעקב וישראל הם מדרגת הבינוני ומדרגת הצדיק. במושגים של קבלה[סט], מדרגת הבינוני שייכת לשני השלישים התחתונים של התפארת (שהם "חסדים מגולים"), שיש בהם מודעות עצמית, ומדרגת הצדיק לשליש העליון של התפארת (שהוא עדיין בגדר "חסדים מכוסים"), שאין בו מודעות עצמית[ע]. בחסד ובגבורה המדרגה העליונה היא הצדיק והמדרגה התחתונה היא הבינוני, ובסדר שלנו כשלוקחים את המדרגה העליונה מהאחד לוקחים מהשני את המדרגה התחתונה. בתפארת שתי המדרגות מתקיימות בו-זמנית, אבל בסדר שלנו אנחנו מתייחסים למדרגה הגלויה דווקא, מדרגת הבינוני.

בכל החג"ת, שכנגד שלשת האבות, זיהינו שתי בחינות – כי האבות הם של כל ישראל, גם של הצדיקים וגם של הבינונים, ובכל אחד מישראל יש בחינה של כל האבות[עא] (ורמז: האותיות של אב, א-ב – שעולה ג, כנגד שלשת האבות – רומזות לצדיק ולבינוני, סוג א וסוג ב...). אחר כך, אם חושבים על הדמויות שכנגד הספירות, זה הרבה יותר מובהק – משה רבינו שבנצח הוא צדיק, אהרן שבהוד הוא ה"שושבינא דמטרוניתא"[עב] שמזדהה עם הבינונים (אהרן גם עולה ב"פ בינוני) ועל יוסף ודוד המלך כצדיק ובינוני כבר דברנו.

נו"ה: צדיק ובינוני

הרחמים של התפארת הם עדיין בינוני ביחס ל"איהו בנצח"[עג] – הצדיק הוא מי שנצח לגמרי את היצר, עד כדי שהפך את היצר לטוב. זהו הנצחון של הנצח. לכן יש את האות צ בתוך נצח – נצח היינו "נח איש צדיק"[עד], נח עם צדיק באמצע.

הוד הוא היהודי הפשוט – הוד לשון יהודי – הבינוני של התניא. למדת ההוד שייכת ההכנעה[עה], שהיא מדה עיקרית אצל הבינוני, וגם התמימות-הכנות שצריכה לאפיין אותו (כשהוא יודע בתמימות מה עבודתו, עושה אותה ברצינות, ולא מתיימר לעבודות שאינן שייכות לדרגתו).

אחר כך, כמו שאמרנו, סתם צדיק הוא יסוד וסתם בינוני הוא מלכות.

סיכום

אם כן, הסדר של בינוני-צדיק הולך לסירוגין בכל הספירות הפנימיות:

	אמונה בינוני
	תענוג צדיק
	רצון בינוני
חכמה צדיק		בינה בינוני
	דעת צדיק
חסד בינוני (צדיק)		גבורה צדיק (בינוני)
	תפארת (צדיק) בינוני
נצח צדיק		הוד בינוני
	יסוד צדיק
	מלכות בינוני

כמה אותיות יש במלה 'בינונים'? 7. כמה בינונים יש בפרצוף שלנו? 7. כמה אותיות יש ב'צדיקים'? 6. כמה צדיקים יש פה? 6. יש ששה צדיקים ושבעה בינונים – ששת הצדיקים משוזרים בתוך שבעת הבינונים. כמה עולה ז"פ בינוני? תמימות (896). אם יש מדה אחת עיקרית של הבינוני – שאחת הספירות שלו היא ההוד, שפנימיותה התמימות – זו תמימות, בינוני הוא יהודי תמים. כמה עולה ו"פ צדיק? פעמיים ברית. כל שלשה צדיקים שוים ברית, היסוד, עיקר מדת הצדיק, "צדיק יסוד עולם".

בסדר, עד כאן הכל מאמר מוסגר אחד. עוד לא הגענו לחתן ולכלה – רק החתן לבד. דרשנו באופן דומה על הרבה דברים – מה הכי חשוב שאתה זוכר? [יש-אין.] יש האמתי ואין האמתי. דרשנו זאת ביחס לרביים, מהבעש"ט והלאה[עו].

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• כל מנחם-מענדל הוא "דור רביעי" לרמ"מ מויטבסק, בעל פרי הארץ, שהכין את הגאולה בעליה לארץ.
• אחרי ג' תמוז קל יותר להתקשר כי בכל אחד יש בגלוי ניצוץ של הרבי.
• התניא – התורה שבכתב של החסידות – כולל את עבודת הבינונים ואת עבודת הצדיקים.
• בבינוני ניכרות יותר מעלות היהודי הפשוט – אמונה פשוטה ומסירות נפש.
• ההתקשרות לצדיק היא מתוך זיהוי נקודת הצדיק בתוכי – יחוד יחידה שבנפש עם יחידה שבנפש.
• הבינוני מהדר במדות החסד והרחמים היהודיות והצדיק הוא מי שמתגבר בעבודתו.
• עד החתונה אפשר לעשות חסד – אבל לרחם באמת מתחילים מהחתונה.
• עבודת האבות שייכת לכל אחד ואחת מישראל – לכן בכל אחד מהאבות יש צדיק ובינוני.