"נר ביתו עדיף"

מוצאי כ"ה כסלו תשפ"ה – כפ"ח

הקלטה להתוועדות חנוכה בצפת (ח"א)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

לנר חנוכה יש את המעלה העצומה של "פרסומי ניסא" – שליחות האדם בעולם, שהיא תכלית הכל, הקודמת גם לעבודתו עם עצמו. אכן, עוד לפני השליחות יש להקפיד על "נר ביתו" – על שלום בית, שהוא התנאי ליכולת לעשות שליחות, ובעומק הוא גם השראת השכינה אותה מאירים בשליחות מן הבית החוצה, לעולם כולו. עיון מתוק בדרך ה'עבודה' בסוגית חנוכה במסכת שבת, עם הסבר פנימי הקושר בין שבת וחנוכה.

אמר רבא: פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה – נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. נר ביתו וקידוש היום – נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. בעי רבא: נר חנוכה וקידוש היום מהו, קידוש היום עדיף דתדיר, או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא? בתר דאבעיא הדר פשטה: נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא.

מסכת חנוכה במסכת שבת

חנוכה שמח לכולם. בגמרא, בתלמוד בבלי, כל הלכות חנוכה, 'מסכת חנוכה', הן חלק ממסכת שבת[ב]. אין 'מסכת חנוכה' בפני עצמה – היא מהפרק השני של מסכת שבת, פרק "במה מדליקין", פרק של דיני נר שבת, שמחברים אליהם את דיני נר חנוכה. זה הפשט. כל הסיפור של חנוכה, "מאי חנוכה", וכל הדינים, הלכות חנוכה, נמצאים שם.

יש כמה וכמה הסברים למה רבי, רבינו הקדוש, שחבר את המשניות, לא ייחד מסכת מיוחדת לחנוכה[ג]. הרי לכל שאר החגים יש מסכתות – לראש השנה מסכת ראש השנה, ליום כיפור מסכת יומא, לסוכות מסכת סוכה, לפורים מסכת מגילה ולפסח מסכת פסחים. גם לשבועות יש מסכת – מסכת יום טוב, מסכת ביצה (בגימטריא "אנכי הוי'"[ד]). אין מצוה מיוחדת לשבועות, חוץ מהיותו יום טוב, ולכן שייכת לו המסכת שנקראת יום טוב, מסכת ביצה.

אם כן, לכל חג יש מסכת חוץ מחנוכה. בין החגים חנוכה הוא הכי מאוחר. הרי פורים עדיין נכלל בתנ"ך, בתורה שבכתב, וחנוכה הוא כבר אחר כך. בכל אופן, מאד מפתיע שאין לו מסכת. אנחנו רוצים להסביר עכשיו שלא סתם רבי שם את חנוכה בתוך מסכת שבת. כנראה חנוכה הוא חלק משבת, הוא נכלל בתוך קדושת השבת.

פרסומי ניסא – פרסום טעם השבת

עיקר המצוה של חנוכה הוא לפרסם את הנס, "פרסומי ניסא"[ה] – יש בחנוכה פרסומי ניסא יותר מבכל חג אחר. לכן הרבי הדגיש והקפיד שיעשו חנוכיות גדולות בכל עיר ועיר, בכל העולם כולו. אפשר לומר שזהו המבצע הכי חשוב של הרבי בכל השנה – לזה קוראים "פרסומי ניסא". מהו הפרסום של הנס של חנוכה, מאיפה הוא בא? ההופעה שלו במסכת שבת היא סימן שהוא מפרסם את האור של שבת.

האור של שבת הוא אור מיוחד לנו, שהרי "גוי ששבת חייב מיתה"[ו], אבל בחנוכה מאירים אותו כך שיאיר לכל העולם, כמו שבמן כתוב[ז] שגם החיות טעמו מהמן ודרכן טעמו אותו גם אומות העולם. גם המן שייך לשבת, שהרי "ברכו במן וקדשו במן"[ח]. מן הוא מאכל של מלאכים, "לחם אבירים"[ט], כמו ששבת היא גם מאכל של מלאכים, כמו שאנחנו, עם ישראל, עם של מלאכים[י]. בכל אופן, ה' רצה שכולם יטעמו מהטעם של המן. זה קידוש ה', שבח של ה', שירגישו קצת מהי קדושת עם ישראל. ההרגשה הזו גם תקרב את הניצוצות ששייכים להכנס ממש לעם ישראל, מה שאנחנו קוראים היום המהפכה הרביעית[יא].

אותו דבר חנוכה: חנוכה הוא חג השמן, שמן הוא חכמה עילאה, רזין דרזין[יב]. כמו שהרבי אמר הרבה פעמים[יג], בחנוכה יש את המקור של "יפוצו מעינותיך חוצה"[יד] – ההדלקה היא "על פתח ביתו מבחוץ"[טו], ברשות הרבים, ודווקא למטה מעשרה טפחים[טז]. לכן חנוכה יוצא מי"ט כסלו, שהוא ה"גושפנקא דמלכא" להפיץ את המעינות חוצה[יז]. המעינות הם בעצם השמן של חנוכה. המקור של כל זה הוא שבת קדש, הדלקת הנר של שבת. לכן כל ענינו של חנוכה והלכותיו נמצאים בפרק של הדלקת הנר.

את נר שבת אמנם מדליקים ברשות היחיד, למעלה מעשרה טפחים – עיקר השבת הוא העלאה עד אין סוף – אך חג החנוכה יונק משיא עלית השבת (העליה עד לכתר, ברעוא דרעוין, אחרי העליה לבינה במעלי שבתא ולחכמה ביומא דשבתא), וממשיכה אותו למטה ממש, מכח העצמות שמעל כל העליות. כלומר, חנוכה הוא ה"שוב" שאחרי ה"רצוא"[יח] של שבת, תכלית כוונת הבריאה, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים[יט] ממש ("עד דכליא ריגלא דתרמודאי"[כ] עד להעלאת קליפת תדמור, המורדת בה'[כא]). מבואר בדא"ח[כב] שההבדל העיקרי בין נר חנוכה לנר שבת הוא במהות השמן והפתילות, כאשר מה שפסול בשבת כשר בחנוכה[כג] – חנוכה מחזיר בתשובה גם את היהודים ה'פסולים' לשבת, יהודים שלא שומרים שבת כהלכתה.

שליחות מכח שלום בית

הסוגיא שלנו[כד] היא הסוגיא הבולטת והעיקרית שמקשרת את נר חנוכה ונר שבת, שנקרא "נר ביתו". הדלקת נר שבת קדש היא אחת המצוות של הנשים הצדקניות – חלה-נדה-הדלקת הנר – והיא עולה על כולנה. "'ביתו' זו אשתו"[כה] – "נר ביתו", אותו מדליקה האשה, מאיר ומגלה את נשמתה, וסוד השבת הוא סוד נשמת האשה היהודיה, בת שרה, רבקה, רחל ולאה (סוד ה'בת' של שבת[כו]).

הגמרא שואלת מה הדין אם אין לאדם כסף גם לנר שבת וגם לנר חנוכה, מה עדיף? הגמרא פוסקת ש"נר ביתו עדיף", נר שבת עדיף כי הוא עושה שלום בית, ושלום בית יותר חשוב גם מפרסומי ניסא. נר חנוכה נועד לפרסם את הנס, אבל נר שבת הוא משום שלום בית. מכאן גם מאד ברור שנר חנוכה (אותו מדליק האיש בדרך כלל) הוא ת.פ. – אפשר לומר – של נר שבת (אותו מדליקה האשה בדרך כלל)[כז]. נר חנוכה בא לגלות את קדושת השבת לכל העולם כולו, ולהסביר שהנסים והנפלאות שה' עושה אתנו הם מכח שבת קדש, מכח היותנו "שומרי שביעי", כפי שאנחנו מוגדרים בפיוט[כח].

מה אפשר ללמוד תכל'ס מהדין שנר שבת קודם לנר חנוכה? פשוט מאד:

נעשה הכללה למושג פרסומי ניסא – מה הם פרסומי ניסא אצל חסידים היום? יציאה לשליחות. יש שליחות של הרבי, ועוד הרבה יהודים טובים מכל החוגים מתעוררים היום לצאת לשליחות. מה פשר המושג שליחות? פרסומי ניסא, לפרסם את האור והמתיקות של התורה. אם כן, מה בעצם אומרת ההלכה שנר שבת קודם, "נר ביתו" קודם, שלום בית קודם גם לפרסומי ניסא? במלים הכי פשוטות, היא אומרת שאי אפשר להיות שליח אם אין לך שלום בית! כלומר, קודם כל צריך להיות "נר ביתו", שזה שלום בית, ורק אחר כך אפשר לעשות שליחות. זה דבר פשוט, סדר של "דרך ארץ [שלום בית] קדמה לתורה [הארה-הוראה לכל באי עולם של השגחת השי"ת ונסיו]"[כט].

מהו שלום בית? "איש ואשה זכו שכינה ביניהם"[ל], השכינה שרויה ביניהם. בלי השראת השכינה הזו אין טעם, וגם לא תצליח, לפרסם את הנס – הפרסום יבוא ממקום לא טהור ולא שמח. כל עוד אין שלום בית אין שמחה בכלל. כתוב "ראה חיים עם אשה אשר אהבת"[לא] – בלי זה אתה לא יכול להשפיע כלום. לכן נר שבת קודם לנר חנוכה – לא כי נר חנוכה לא חשוב, הוא התכל'ס, אבל אי אפשר להגיע לנר חנוכה בלי הנר של שלום בית. התכלית היא פרסומי ניסא – אבל התנאי לכך הוא שלום בית. ועוד יותר, פרסומי ניסא כולל לפרסם את הנס הגדול ביותר של חיי היהודי – נס הנישואין, השראת השכינה בתוך הבית (שהיא-היא סוד השבת).

נר שבת-נר חנוכה-קידוש היום

הקישור של שבת וחנוכה בסוגיה כאן נוגע גם בקידוש היום – אמנם נר שבת קודם לנר חנוכה, משום שלום בית, אבל נר חנוכה קודם לקידוש היום, משום פרסומי ניסא[לב]. מהו קידוש היום שנר חנוכה קודם לו? קדושת עצמו של האדם, השומר שבת. את מצות קידוש לומדים[לג] מהפסוק "זכור את יום השבת לקדשו"[לד] – "לקדשו" ליום השבת, וגם "לקדשו" לאדם המקדש את השבת (וכן יש לפרש "ויקדש אֹתו", "קדשו במן", לא רק על קדושת היום אלא גם על קדושת האדם האוכל את המן בשבת).

כלומר, הסדר הוא שלום בית, פרסומי ניסא וקדושת עצמו: הראשון במעלה הוא "נר ביתו" (של "'ביתו' זו אשתו"). אחר כך יש לעסוק בשליחות לעולם, שיכולה לבוא גם על חשבון קדושת האדם ועבודתו עם עצמו (אבל לא על חשבון אשתו...), כמענה אדמו"ר האמצעי לחסיד שהתלונן שהפצת החסידות גורמת לו להרגשת מעלת עצמו – "א ציבעלע זאלסט ווערען, אבער חסידות זאלסט חזרן"[לה] ('בצל תהיה, אבל חסידות תחזור'). במקום השלישי נמצאת עבודת קידוש היום, קידוש עצמו. כך היין, עליו מקדשים, רומז ל"רזין דאורייתא" (בהם מתבונן האדם בינו לבין עצמו), אבל השמן, של נר חנוכה ונר שבת, רומז ל"רזין דרזין דאורייתא"[לו] (המתגלים דווקא בהפצת התורה חוצה, ועוד יותר בקדושה ובהשראת השכינה שבין איש לאשתו, וכנ"ל שהשמן של נר שבת איכותי יותר מהשמן של נר חנוכה).

שלש המדרגות בעולמות ובאבות

באותיות של קבלה וחסידות, שלש המדרגות הן כנגד שלשת העולמות הכלליים – עקודים-נקודים-ברודים: שלום הבית היינו סוד עולם העקודים, בו כל האורות עקודים בכלי אחד, היינו סוד הבית היהודי; סוד נר חנוכה, הדולק "עד שתכלה רגל מן השוק" (כילוי והעלאת כל הקליפות, כנ"ל), ברשות הרבים למטה מעשרה טפחים (ב"טורי דפירודא") הוא תיקון עולם הנקודים; קידוש היום הוא סוד עולם הברודים, עולם האצילות המתוקן, סודו של יהודי השומר ומקדש את השבת, וד"ל.

כידוע, עקודים-נקודים-ברודים מכוונים כנגד שלשת האבות, אברהם-יצחק-יעקב[לז]. לפי הקבלה זו נר חנֻכה הוא כנגד יצחק[לח] (והם עולים יחד ישראל), סוד עולם הנקודים. לכאורה, איך דווקא יצחק המופנם – בניגוד לאברהם ויעקב, המוחצנים (כלומר, פועלים כלפי חוץ) – מקביל לסוד השליחות, לפרסם את אור ה' בעולם? אכן, כפי שנתבאר לאחרונה[לט], בעקדה עלה יצחק להכלל בעולם העקודים, עולמו של אברהם, שכל עבודתו לפרסם את אלקותו יתברך בעולם, ומשם הוא ממשיך זאת ליעקב-ישראל, וד"ל.

ובתוספת העמקה: לעתיד לבוא נאמר דווקא ליצחק "כי אתה אבינו"[מ], ללמד שבהיות עולם הנקודים ממוצע מחבר (בחינת קו ודרך) בין העקודים והברודים יש בו בחינה שלמעלה משני הקצוות שהוא מחבר (בסוד "ממעל לעצים"[מא], מעל עץ החיים ועץ הדעת[מב]) – לא רק מעל יעקב (ברודים), אלא גם מעל אברהם (עקודים). לאור זאת, אם נסדר את האבות כשיצחק קודם לאברהם, תשתנה ההקבלה: יצחק-רבקה הם בסוד "נר ביתו" (עיקר שלום הבית, באופן של "שוין בקומתן", כנודע[מג]), אברהם-שרה הם בסוד "נר חנכה" (שהרי הם עיקר המגיירים, "עד שתכלה רגל מן השוק") ויעקב ונשיו הם בסוד קדוש היום (כאשר אור ההשראה של שבת הוא על ידי נר ביתו, אך התעוררות התאוה לזיווג הקדוש של שבת הוא על ידי קדוש היום, יין משמח לשמחה של מצוה). פרסומי ניסא (של אברהם ושרה) קודמים להולדת ריבוי שבטים בפועל (על ידי יעקב ונשיו), אך השראת שלום הבית (של יצחק ורבקה) קודמת לכל[מד].

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':