ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא

בע"ה

ג' תמוז תשפ"א – כפ"ח (הקלטה טלפונית)

התוועדות ג' תמוז – ז"ך שנים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

ב-ג' תמוז העביר הרב שיעור טלפוני בו התמקד בחידוש המיוחד של השנה – זך שנים מ-ג' תמוז תשנ"ד. פרק א פותח בחשיבות המספר זך בעיני הרבי מליובאוויטש, שציין ש-זך הוא שלש בחזקת שלש – כאשר שלש הוא מספר יסודי ועיקרי אצל הרבי (לחובבי הפיקנטריה, יש בפרק גם התייחסות לממשלה החדשה). פרק ב, עיקר השיעור, מדבר על השלישיה היסודית ביותר – ישראל, אורייתא וקוב"ה, ועל ההתכללות בתוכה (כשעיקר נקודת ההשכלה היא זיהוי ישראל עם כח הבחירה של ה'). פרק ג משלים את סוד ה-זך בנוגע לישראל, אורייתא וקוב"ה, ועוד. פרק ד 'מקנח' בעוד כמה שלישיות חשובות בעבודת ה', כולל "לחיות עם הזמן" – שלישיות בסוד פרה אדומה.

א. שלש בחזקת שלש – המספר האהוב על הרבי

התבוננות בסוד ה-זך

השנה היא שנת ה-זך מ-ג' תמוז תשנ"ד. שני האירועים שהיו לרבי קודם קרו ביום ה-זך של החדש – ז"ך אדר (ז"ך אד"ר תשנ"ב וז"ך אדר תשנ"ד). הרבי גם דִבר על המעלה של זך[ב] – שלש בחזקת שלש, שלש פעמים שלש פעמים שלש. ג תמוז הוא עצמו הוא היום השלישי בחדש ו-זך הוא גם היום השלישי – מסוף החדש.

אם יש כט ימים בחדש, זך הוא ממש היום השלישי מהסוף. אם יש ל ימים – יום ה-ל הוא ראש החדש הבא – אז יש אחד (שכבר שייך לחדש הבא) ולפניו שלשה. גם ג תמוז הוא אמנם שלישי מ-א תמוז, אבל הוא היום הרביעי בחדש תמוז כשמתחילים לספור מ-ל סיון, אדר"ח תמוז. בשני הכיוונים יש כאן התכללות של "שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים"[ג].

סגולת השלש

כמו שאנחנו מסבירים כל פעם, הרבי היה קשור למספר שלש – אהב אותו במיוחד. הענין של שלש הוא 'חזקה', תוקף, תכונה מיוחדת של הרבי. אנחנו משווים זאת לרמב"ם, שהיה יותר קשור למספר ארבע[ד]. הזכרנו זאת הרבה פעמים בשיעורים, אבל איני זוכר אם יש מקום שציינו וצטטנו את כל המקורות בהם הרבי מדבר על מעלת וסגולת המספר שלש – למה הוא כל כך יסודי בתורה בכלל ובתורתו של הרבי בפרט.

אם אמרנו את המלה סגולה, נציין ששלש שייך אליה במיוחד – שלש נקודות יוצרות את ניקוד הסגול וגם את טעם הסגולתא. הסגולה היא ימין-שמאל-אמצע – או שהאמצע הוא למעלה מהימין והשמאל (כמו בסגולתא) או למטה (כמו בסגול). אם האמצע למעלה, שלש הנקודות הן על דרך כח"ב – כתר למעלה, חכמה מימין ובינה משמאל. אם הוא למטה, שלש הנקודות הן על דרך חג"ת, מדות שלשת האבות – חסד מימין, גבורה משמאל ותפארת באמצע. אנחנו עם סגולה[ה] – יש לנו זיקה מיוחדת, קשר מיוחד, למספר שלש[ו].

הצורה של שלש, כמו סגול או סגולתא, היא בעצם משולש. כך מסבירים גם לגבי משולש, דוגמת פסוק שיש לו מספר אותיות משולש – אפשר לצייר אותו ימין-שמאל-אמצע, מהשורה הרחבה לקדקוד למטה, או באופן יותר פשוט, אמצע-ימין-שמאל, מתחילים מהנקודה ומגיעים לשורה הרחבה למטה, לשתי הקרנות התחתונות, ימין ושמאל. הקו האמצעי הוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה[ז], מלמעלה-מעלה (כמו בסגולתא) עד למטה-מטה (כמו בסגול).

המספר שלש, השרש שלש, הוא כפולה של שלש והוא משולש, ולא רק שהוא משולש, אלא הערך הממוצע של כל אות (שלש אותיות) הוא כפולה של שלש ומשולש – שלש עולה 630, משולש 35, וכל אות שוה בממוצע 210, משולש 20.

בחירות והקמת הממשלה – יא ניסן ו-ג תמוז

היום הקימו את הממשלה החדשה? [כן.] בנט עומד בראש? [כן.] רוטציה בנט-לפיד? [כן. בהתוועדויות בשבת שרנו "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" בכוונה על משה וקרח, כמו שהרב אמר בל"ג בעומר השנה. כמה חברים תוך כדי ההתוועדות כבר הבינו שזו תהיה הממשלה שתקום...]. יש בפנים ערבים? [כן.] כמה תקציבים הם מקבלים? [כחמישים מיליארד.] כתוב בהסכמים בשביל מה? [בקוים כלליים.] השאלה האם הם יכולים לקנות בזה נשק. [ישירות לא, זה בתקציבים, בעקיפין איני יודע. במזוודות מעבירים כסף רק לחמאס...].

מענין שהבחירות היו בי"א ניסן והממשלה קמה בג' תמוז – סימן שהרבי כאן מנהל את הענין, מיום ההולדת שלו עד ג' תמוז. השגחה מאד מיוחדת... השאלה אם מישהו תכנן את זה מראש. יא ניסן ועוד ג תמוז שוה "יראת הוי'"[ח]              – שבע ברבוע כפול 13, תורה-הוי', "אורייתא וקוב"ה כולא חד"[ט].

שלישיות עיקריות

בהקדמת הספר שבעים פני חן (שטרם ראה אור) כתוב אצלנו על סגולות השלש. נחזור על חלק מהסגולות ואחר כך נדבר על ההתכללות – המשמעות של שלש בחזקת שלש.

אפשר להתחיל מאחד הדברים הבולטים אצל הרבי במספר שלש – שלש השלמויות. אם מדברים על ממשלה, על מדינה, צריך לשמור היטב על שלש השלמויות – זהו הזמן לדבר עליהן – שלמות העם, הארץ והתורה. מוסבר אצלנו במ"א[י] שעצם המושג שלמות שייכת למוחין דאמא (והרמז: "אמא שלום", שם אשתו של רבי אליעזר, אחותו של רבן גמליאל, שהיו בניה יפים ביותר...[יא]) – שלמות התורה בבינה עצמה ("תורת אמך"[יב], עיקר שלמות התורה היא התורה שבעל פה, בחינת אמא), שלמות העם בתפארת ("תפארת ישראל"[יג]) ושלמות הארץ במלכות (בחינת ארץ), סוד "הולך בתֹם [בינה-תפארת-מלכות] ילך בטח"[יד].

בתורת הבעל שם טוב השלישיה העיקרית, שכתובה באגרת הקדש של משיח[טו], תורת משיח וסוד הבאת המשיח, היא עולמות-נשמות-אלקות, שצריך לייחדם. המושגים המקבילים בכתבי האריז"ל[טז] הם אנ"ך – אורות-ניצוצות-כלים – כמו שמסבירים תמיד[יז], אבל המושגים אצל הבעל שם טוב הרבה יותר בהכללה.

השלש שהוא אולי הכי עצמי בתורה הוא "תלת קשרין מתקשראן דא בדא ישראל אורייתא וקוב"ה"[יח], רק שבאמת לאמתו "כולא חד"[יט] ממש. צריך לשים לב שכל שלישיה כאן היא אחרת: בעולמות-נשמות-אלקות יש עולמות, בישראל-אורייתא-קוב"ה אין עולמות. רבי אייזיק אומר[כ] שהכלל של כל ספר התניא (שמתחיל ומבוסס על שלישיה מובהקת – גדרי צדיק-רשע-בינוני) הוא השתלשלות-התלבשות-השראה.

ב. התכללות ישראל, אורייתא וקוב"ה

שלישיות באורייתא, ישראל וקוב"ה

לגבי התורה, אם מתחילים לדבר על התכללות, כתיב "בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי"[כא] – התורה היא משולשת. בפשט הכוונה היא תורה-נביאים-כתובים[כב]. הפירוש העוד יותר כולל ומקיף של תורה משולשת הוא תורה שבכתב, תורה שבעל פה ופנימיות התורה ("נשמתא דאורייתא")[כג]. יש ציור שלנו של 'משולש התורה', איך ששלש הבחינות מתכללות, שלש פעמים שלש פעמים שלש[כד] (בדיוק הסוד של זך המדובר כאן!) – רואים בו מאד ברור ויפה את התורה בצורת סגול:[]

לגבי עם ישראל, הפשט של "עם תליתאי", עם משולש, היינו כהנים-לוים-ישראליםכב – ר"ת כלי[כה], הכלי לקבל את האור של התורה המשולשת.

לגבי קוב"ה, 'משולש' היינו מה שה' בעצם "ממלא כל עלמין, סובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב"[כו], כפי שמחדד רבי לוי'ק בביאורו לתניא[כז]. אלה שלש מדרגות של התבוננות בקדושת ה'[כח], "קדוש קדוש קדוש"[כט], ממלא, סובב ועצמותו יתברך ש"כולא קמיה כלא חשיב ממש"[ל]. ממילא הענין שייך גם לסוד שלשה דילוגים[לא].

קוב"ה אורייתא וישראל שבקוב"ה

אמרנו ש"תלת קשרין" זו התופעה היסודית של השלש, שהם בעצם אחד ממש, קוב"ה אורייתא וישראל. עיקר הווארט שרצינו להסביר הוא מציאת השלשה כפי שהם מתכללים בראשון, בקוב"ה:

יש את עצמותו יתברך, היותו יחיד ("אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו"[לב]) – קוב"ה עצמו.

ידוע הרמז ששם הוי' ר"ת יחיד-הוא-ויודע-הכל[לג]. "יודע הכל" היינו חכמתו יתברך ש"הוא וחכמתו אחד"[לד]. "אורייתא מחכמה נפקת"[לה] – החכמה, שכוללת גם את הדעת-הידיעה כביכול של הקב"ה, שהיא אחת אתו ממש, היא שרש התורה בקב"ה.

עיקר החידוש הוא לגבי ישראל – שרש ישראל בתוך ה' הוא מה שה' מאיר-עושה הכל בבחירה חפשית. זהו ההבדל בין המשל הידוע של השמש והאור, שמאיר בטבעיות-בהכרח, לגבי הקב"ה ואור אין סוף שלו, שמאיר בבחירה[לו]. אין אצלו הכרח אלא יכולת – יכול כן ויכול לא באותה מדה ממש[לז].

אם רוצים להגדיר מהן שלש האמונות העיקריות[לח], צריך להאמין בה' – שיש בורא עולם; צריך להאמין שיש לה' חכמה, שהיא גם רצון[לט] – התורה; אבל העיקר, צריך להאמין שלנו, המקבלים, יש בחירה חפשית. בעצם, כפי שאנחנו מסבירים בהרבה מקומות[מ], הבחירה שלנו משקפת לגמרי את הבחירה של ה'. כמו הכלל שהיש הנברא משקף את היש האמתי[מא]. איפה הוא הכי משקף אותו? דווקא בתכונה הזו של בחירה. סימן שעיקר היש הנברא הוא בעצם היהודי, שהוא "חלק בורא שנעשה נברא"[מב]. הנברא הזה הוא "בצלם אלהים"[מג]. מה הצלם שלו? הבחירה שלו[מד]. אנחנו לא סתם העם הנבחר, שה' בוחר בנו – ה' גם מעניק לנו את עצם כח הבחירה שלו, שזהו הוא עצמו.

כתוב ש"מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר"[מה], שרש הבחירה של ה' הוא מעל החכמה או הדעת של ה' – גם בהן ה' בוחר, אם להיות חכם או לא להיות חכם, אם לדעת או לדעת. אם ה' בוחר במשהו – סימן שהבחירה היא למעלה מאותו דבר. מחד "הוא ודעתו אחד" ממש, כפי שכותב הרמב"ם, אבל הרמב"ם לא כותב שזה גופא בחירה של ה'[מו]. הבחירה הזו היא ישראל – אנחנו הבחירה של ה', כח הבחירה שלו. זהו סוד "במי נמלך? בנשמותיהן של צדיקים ['ועמך כֻלם צדיקים'[מז]]"[מח] – ה' נמלך בנו, כביכול, על כל ענין ובוחר בו בעצתנו[מט].

עד כאן עיקר עומק ההתבוננות כאן, להבין איך לה' יש את הסגולה של השלשה – ישראל, אורייתא וקוב"ה.

קוב"ה אורייתא וישראל באורייתא ובישראל

נשלים בקיצור את ההתכללות בתורה ובישראל:

ביחס לתורה, הקב"ה שבתורה היינו מה שהתורה היא רצונו וחכמתו יתברך והוא ורצונו וחכמתו חד כנ"ל. זהו סוד "אנכי"[נ], פתיחת עשרת הדברות (מתן תורה), "אנא נפשי כתבית יהבית"[נא]. התורה שבתורה היינו סוד אותיות התורה שבכתב ("תורה מן השמים"[נב], המשכת "בלי גבול בגבול"). ישראל שבתורה היינו סוד התורה שבעל פה, אותה מחדשים ישראל תמיד.

ביחס לישראל, הקב"ה שבישראל היינו מה שכל יהודי הוא "חלק אלוה ממעל ממש"[נג] ("כאשר התופס בחלק מן העצם תופס בכולו" – "החלק הוא הכל"[נד]). התורה שבישראל היינו מה שישראל ר"ת "יש ששים רבוא אותיות לתורה"[נה] – כל יהודי הוא "אות בספר תורה" (תורה שבכתב, תורה שבתורה כנ"ל). ישראל שבישראל היינו סוד "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ"[נו], הממשיכים את גילוי "הוי' אחד" בארץ התחתונה[נז] – זו המהות של ישראל, העם הנבחר המשקף את הבחירה העצמית של הקב"ה כנ"ל, 'תאות' ה' "להיות לו יתברך דירה בתחתונים"[נח].

ג. סודות "זך"

זך בישראל, באורייתא ובקוב"ה

כל השיעור התחיל מ-זך: אם מייחדים את ישראל, אורייתא וקוב"ה – השלשה העיקריים – יש שלש משמעויות של זך:

לגבי ישראל, זך הוא לשון זכות – "והוי דן את כל האדם לכף זכות"[נט], "בצדק תשפֹט עמיתך"[ס]. כלומר, תיקון הזך הוא שכל יהודי זכאי. זהו יסוד של כל הצדיקים, אבל במיוחד של הרבי – שאנחנו דור זכאי, מגיע לנו משיח וגאולה שלמה עכשיו, בלי שום תנאים. כל התנאים כבר הושלמו, נגמרו והסתיימו[סא] ואנחנו זכאים. ר"א אבולעפיא כותב[סב] ש-זך ר"ת כף-זכות.

לגבי התורה, פירוש אחד פשוט של זך הוא שיש זך אתוון דאורייתא[סג] – כב אותיות יחד עם מנצפך. כתוב בתניא, בשער היחוד והאמונה[סד], שאותיות – ביחס לאורות – הן כלים. זהו היחס שאנחנו מסבירים[סה] – גם בנפש, לא רק בתורה – בין בטול לזכוך. זך אתוון דאורייתא הן סגולה לזכוך – התורה מזככת. אנחנו זכאים – יש זכות – ויש זכוך לעומת בטול. בטול עולה 47 ו-זכוך 53 (שני מספרים ראשוניים רצופים) – הם משלימים למאה (שלמות של י פעמים י). אנחנו מסבירים ש"איהו וחיוהי חד בהון"[סו] היינו בטול ו"איהו וגרמוהי חד בהון" היינו זכוך.

מה לגבי ה'? המלה "זך" חוזרת בתנ"ך שבע פעמים – "כל השביעין חביבין"[סז]. בתורה היא מופיעה פעמיים, באותו בטוי ממש, "שמן זית זך"[סח]. אין עוד "זך" בתורה. "שמן זית זך" הוא "שמן למאור"[סט] של "המנֹרה הטהֹרה"[ע]. שמן הוא גם סמל של נשמתא דאורייתא[עא], פנימיות התורה, ו-שמן גם עולה יה פעמים הוי', "בטחו בהוי' עדי עד כי ב-יה הוי' צור עולמים"[עב]. ה"זך" של קוב"ה, לומר שה' זך, היינו בעצם מה שיתקיים לעתיד לבוא, "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון"[עג] – זַכות הראיה. יש זכוך הגוף והתכלית היא זכות הראיה – "משה רבינו נתנבא ב'זה'"[עד], "זה הדבר אשר צוה הוי'"[עה], שהיינו 'זכות הראיה' באלקות (לעומת "כל הנביאים התנבאו ב'כה'", כח המדמה), כפי שאנו מסבירים[עו]. קשור ל"שמן זית זך".

שוב, אצל ה' ה"זך" הוא גילוי אלקות, בתורה זך אתוון – שהוא גם כח הזכוך של התורה, כמו שכתוב שכל המצוות הן לצרף את הבריות[עז] – ובישראל הכף-זכות, שאנחנו זכאים. כמובן, הזכות של זך, לשון זכות, קשורה ל"איש ואשה זכו שכינה ביניהם"[עח], שהיא גם התכלית של ישראל. אם אנחנו זוכים השכינה שרויה בינינו, אנחנו זכאים להשראת השכינה בתוכנו בגלוי – זכאים לבית המקדש השלישי והמשולש (גם שלש, יסוד המספר שלש).

שבעה "זך" בתנ"ך

רק נשלים את שבעת ה"זך" בתנ"ך, "כל השביעין חביבין" (ששוים יחד חצי חשמל[עט]):

חוץ משני ה"זך" בתורה יש שני "זך" במשלי ושלשה "זך" באיוב.

יש כמה פעמים שאדם מחשיב עצמו זך, שהוא בסדר – לא דבר הכי טוב.

במשלי כתוב "כל דרכי איש זך בעיניו ותֹכן רוחות הוי'"[פ] ("כל דרכי איש זך בעיניו" שוה 770). עוד פסוק במשלי, "גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו"[פא] – "זך" הולך יחד עם "ישר". גם באיוב כך בפסוק הראשון, "אם זך וישר אתה"[פב]. הפסוק השני באיוב הוא "ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך"[פג] – "זך" עם "בר". הפסוק השלישי הוא "זך אני בלי פשע חף אנכי ולא עון לי"[פד] – "זך" הולך יחד עם "חף" ("זך אני" שוה "חף"!).

אלה שבעת ה"זך" של התנ"ך.

"זכור את יום השבת"

יש שתי מילים עיקריות שהן כפולות של זך – שבת, שהיא עצמה גם שם של ה'[פה], היא זך פעמים הוי' (היהלום של שם הוי') ו-חשמל, המשולש של זך (יד פעמים זך). חשמל הוא גם 'משולש' – חש-מל-מל, השלישיה העיקרית של עבודת ה' הפנימית – הכנעה-הבדלה-המתקה[פו], שהן גופא כנגד עולמות-נשמות-אלקות וכו'.

בתנ"ך יש שלשה שרשים, בני שלש אותיות, שמתחילים זך – זכך, זכה, זכר. שני השרשים הראשונים הם 'הרחבות' של שער זך (בתוספת ה, החלשה בשרש, או בהכפלת ה-כ), ועיקר החידוש לגבי השער הוא השרש זכר (אף שגם ה-ר, הנוספת בו, באה פעמים רבות "לתפארת הלשון"[פז])[פח]. בעשרת הדברות, הציווי על שבת מתחיל ב-זך – "זכור את יום השבת לקדשו"[פט].

אפשר לראות ב"זכור" קיצור של אור-זך, זך-אור. אור במספר סידורי שוה זך ורק ור במספר סדורי עולה הוי' – זך פעמים הוי' עולה שבת כנ"ל. זהו רמז מאד יפה שסוד הזכרון בכלל, כח הזכרון, הוא הסוד של 3 בחזקת 3, זך. הענין קשור לכל הזכירות שיש בתורה, אבל בעיקר לשבת – שבת קדש. צריך לזכור – מי שזך זוכר. שנזכה להיות זכאים ומזוככים וזוכרי ה' תמיד.

[בכלל, שלש הוא מספר האותיות ב'סתם' שרש בלשון הקדש – רוב השרשים מורכבים משלש אותיות, ראש-תוך-סוף (שנקראים אצל הראשונים גם כרוב-חיה-אופן[צ]). זהו עיקר חכמת הצירוף – "שלש אבנים בונות ששה בתים"[צא] (ששה הוא שלש במשולש). השלישיה היא חכמה-בינה-דעת (ולעתים הכתר נכנס במקום הדעת) וששת צירופיה הם המשכת החב"ד לשש מדות הלב, חסד-גבורה-תפארת-נצח-הוד-יסוד[צב]. נדגים ביחס לשרש זכר: חז"ל דרשו זכר כ"זה כר"[צג] – "זה" בחכמה, נבואת משה באספקלריא המאירה, כנ"ל; כ שייכת לכתר – "אין כ אלא לכתר"[צד]. ר, לשון ראש, היא כאן הבינה – כמבואר שראש-תוף-סוף הם כנגד בינה-תפארת-מלכות (סוד "הולך בתם"יד, כנ"ל בענין שלש שלמויות).

בצירופי זכר ישנם ארבעה שרשים בעלי משמעות בלשון המקרא: זכר הוא צירוף חכמה-כתר-בינה (יוה) – צירוף הנצח, "איהו בנצח"[צה]; כרז הוא צירוף כתר-בינה-חכמה (והי) – צירוף היסוד; כזר הוא כתר-חכמה-בינה (ויה) – צירוף התפארת, שפנימיותה רחמים (והלעומת-זה שלה הוא אכזריות); רכז צירוף בינה-כתר-חכמה (הוי) – צירוף הגבורה, לה שייך כח הצמצום (גם במובן של ריכוז).]

ג. שלישיות נוספות

שלישיה של אהבה

לאחרונה[צו] דברנו שבמצוות התורה, המצוה העיקרית שהיא שלשה היא דווקא אהבת ה' – "הוי' אחד"[צז] עולה ג"פ אהבה והמשך ל"הוי' אחד" כתוב "[ואהבת את הוי' אלהיך] בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"[צח]. חז"ל אומרים[צט] ש"ואהבת" הוא גם פועל יוצא, להאהיב את ה' על הכל – כך הרמב"ם מביא גם בפשט בספר המצוות, מצות האהבה[ק]. אפשר לומר שהשפעת האדם על עצמו, כשהוא מעורר בעצמו את אהבת ה' – זו גם עבודה להאהיב, הוא מאהיב את ה' על עצמו – היינו "בכל לבבך"; "בכל נפשך" היינו להאהיב את ה' על כל נפשות ביתו; "בכל מאדך", הקנינים-הממון[קא], היינו להאהיב את ה' על כל הקנינים, ולהרחיב כמה שיותר את הקנינים. יש ענין, כמו שרואים אצל האבות[קב], בכמה שיותר קנינים, ולהאהיב את ה' על הכל – שהכל יהיה קנוי לה' ("קונה שמים וארץ"[קג], "קונה הכל"[קד]), לאהבת ה' יתברך (כאשר הכל יהיה קנוי לה' כדבעי, במודע של כל נברא, אזי יעלו כל העולמות, כל מציאות מעשה בראשית, לדרגת האצילות, רשות היחיד ליחידו של עולם, ששם הכל אחד והכל טוב בתכלית, סוד "ברוך קונך"[קה] כנגד עולם האצילות כנודע[קו], והוא סוד "בורך עולם בקנין השלם זה הבנין"[קז] של "איש חסיד היה"[קח], ודוק).

יש רמז חשוב בחכמת המספר לקשר בין 3 ל-13 (דבר שודאי אמרנו וכתבנו[קט], אבל צריך להזכיר כאן): כל שלש חזקות רצופות של שלש נותנות כפולה של 13 (אחד-אהבה). אם מתחילים מ-3, 3 ברבוע הוא 9 ו-3 בחזקת 3 הוא זך. חזקה היא התכללות – יש התכללות אחת והתכללות שניה – וביחד שוה "הוי' אחד", ג"פ אחד. כלומר, הערך הממוצע של 3-9-27 הוא אחד-אהבה. אם נתחיל מ-9, שלש החזקות הן 9-27-81, 9 פעמים אחד-אהבה. אם נתחיל מ-זך המספרים הם זך-אנכי (תחלת עשה"ד)-אברם (3 בחזקת 5) – סה"כ זך פעמים 13, המשולש של הוי'. רואים שכל שלש חזקות של שלש נותנות אותן חזקות גופא כפול 13. בעצם, אפשר להתחיל מ-1, שהוא 3 בחזקת 0 – 1-3-9 שוה 13. 3-9-27 – ג"פ 13. 9-27-81 – ט"פ 13. אחר כך יש זך פעמים 13 וכך הלאה, עד אין סוף. זהו כלל מאד יחודי וחשוב לגבי הקשר בין שלש ל-13, אחד-אהבה.

שלישיות באפר פרה אדומה

בהשגחה פרטית, השנה ג' תמוז בקביעות כמו ג' תמוז המקורי, במוצאי שבת, בתחלת פרשת חקת (בארץ). כתוב ב"ראשון" על "זאת התורה אדם כי ימות [= ג תמוז] באהל"[קי], שאפשר להחליף[קיא] מיתה כפשוטה בהמתה-עצמית באהלה של תורה, כדרשת חז"ל[קיב].

לפי בעל מי השילוח, בכל פרשה הסוד העיקרי הוא בפסוק התשיעי (שלש פעמים שלש)[קיג]. הפסוק התשיעי של פרשת חקת הוא "ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת הִוא"[קיד]. במאמר מוסגר, אנחנו תמיד דורשים ש"מי נדה" אותיות מדינה – צריך לטהר את המדינה, להזות עליה את אפר הפרה עם המים החיים. בכל אופן, על הפסוק הזה כותב רש"י:

והניח מחוץ למחנה - לשלשה חלקים מתחלקת

יש כאן משהו משולש שלא ממש מפורש בפסוק, שיש פה שלשה דברים, אבל לומדים דווקא מתוך הפסוק שאפר הפרה מתחלק לשלשה מקומות:

א' נתן בהר המשחה וא' מתחלק לכל המשמרות ואחד נתן בחיל

יש שני פירושים איך לומדים זאת מהפסוק. כתוב "והניח מחוץ למחנה במקום טהור", "למשמרת" היינו מה שמניחים לשמור, לא משתמשים בכלל, בחיל, ו"למי נדה" הוא, לפי פירוש אחד, מה שמשתמשים בו כל המשמרות, ומה שניתן בהר המשחה הוא לשימוש הכהנים הגדולים לפרות הבאות.

בכל אופן, יש פה רמז יפהפה של שלש – לא סתם שלש אלא שלש פעמים שלש פעמים שלש פעמים שלש פעמים שלש פעמים שלש פעמים שלש, 3 בחזקת 7: "'והניח מחוץ למחנה' – לשלשה חלקים מתחלקת" עולה 2187, 3 בחזקת 7. שלש גדול מאד במצוה של אפר הפרה.

בהמשך מביא רש"י, בשם רבי משה הדרשן, עוד שלישיה בפרשה: "'עץ ארז ואזוב ושני תולעת'. שלשת מינים הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל. וארז הוא הגבוה מכל האילנות, ואזוב נמוך מכולם, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו"[קטו]. יש כאן מין אחד של גבהות, "עץ ארז", ושני מיני שפלות[קטז] (סוד "מאד מאד הוי שפל רוח"[קיז], פעמיים "מאד"), "אזוב ושני תולעת"[קיח] (ורמז: "פרה אדמה תמימה" עולה גבה-שפל-שפל).

חיבור שלשה דורות

אם כן, אנחנו בתאריך מיוחד וענין מיוחד, וההתבוננות הזו היא התבוננות לתמיד – לא רק להיום, כמובן.

נוסיף עוד משהו חשוב בקשר המיוחד של הרבי לשלש: בתוך נשיאי חב"ד גופא, הרבי אמר[קיט] שיש חיבור דווקא לשלשת הדורות האחרונים של חב"ד, דורות של משיח, שהם ר"ת מיד – מנחם-מענדל, יוסף-יצחק, דובער. אלה בעצם הרביים שהרבי חי ביחד אתם – שיש חפיפה בין שנות החיים שלהם. כמו שכתוב[קכ] שאצל האבות (סוד התכללות של א-ב כנ"ל) היתה חפיפה של 15 שנה (גם משולש), אצל הרבי עם שני הרביים הקודמים יש חפיפה של חי שנים – פעמיים שלש ברבוע.

עד כאן לכבוד ג' תמוז (שהוא גם "אתחלתא דגאולה" של הרבי הקודם).

 

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• סגולת ישראל קשורה לטעם סגולתא (שלש נקודות כנגד כח"ב) ולניקוד הסגול (שלש נקודות כנגד חב"ד).
• יא ניסן ועוד ג תמוז עולים יראת הוי' (בה יש להתחזק, מתוך התקשרות לדמותו של הרבי, עם הקמת הממשלה החדשה...).
• הקמת ממשלה חדשה היא זמן לעורר על שלש השלמויות.
• ה' עצמו כולל גם את שרש ישראל (בחירתו) ושרש התורה (חכמתו-ידיעתו).
• שרש נשמות ישראל הוא כח הבחירה של ה' בינו לבין עצמו, "צלם אלהים" של ישראל הוא מתנת-הבחירה האלקית לה זכו, ובחירת ישראל משקפת את בחירת ה'.
• השתקפות היש האמתי ביש הנברא היא בעיקר בכח הבחירה של עם ישראל.
• קוב"ה-אורייתא-ישראל שבתורה היינו "אנכי", תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
• קוב"ה-אורייתא-ישראל שבישראל היינו "חלק אלוה ממעל ממש", "יש ששים רבוא אותיות לתורה" ו"גוי אחד בארץ".
• ה"זך" בישראל הוא "הוי דן כל אדם לכף זכות" (וממילא כל עם ישראל זכאי), בתורה הוא זך אתוון דאורייתא (עם כח הזכוך שבהן) וביחס לקב"ה היינו זַכוּת הראיה בגילוי "כי עין בעין יראו בשוב הוי' ציון".
• "זכור" הוא אור-זך – מי שזכאי ומזוכך זוכר.
• על האדם להאהיב את ה' על עצמו ("בכל לבבך"), על כל נפשות ביתו ("ובכל נפשך") ועל כל קניניו ("ובכל מאדך") – עד שיזכה להקנות לה' את העולם כולו ולהעלותו לדרגת "עולם הקנין".
• סוד "פרה אדֻמה תמימה" כולל גבהות אחת ושני מיני שפלות – "מאד מאד הוי שפל רוח".