ז' אדר ס"ט – ישיבת "תומכי תמימים" בפריז

"משיח נאו" בצרפת

[השיעור ניתן בעברית, ובין פיסקה לפיסקה היה תרגום לצרפתית.]

שני פירושים בהשגחה פרטית – ממילא או על ידי עבודה

יש פסוק חשוב במגלת אסתר, "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" – אחד הפסוקים הכי חשובים. הפשט הוא שמרדכי אומר לאסתר שאם לא תלכי לאחשורוש, שזה סכנת נפשות, אז ה' יציל את היהודים באופן אחר – או שאת תזכי לכך או שה' יציל אותנו ממקום אחר. בכל אופן, זה בטוי חשוב, שאומר שה' תמיד יציל אותנו – "בכל דור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם", כמו שאומרים בהגדה של פסח – והישועה תבוא או ממקום שחשבתי או ממקום שלא חשבתי עליו (שזה "מקום אחר"). "רֶוַח" פירושו גם להרגיש מרווח, להתרווח, וזה גם כמו רווח בעסק. זה קשור למה שדברנו על המשבר הכלכלי בעולם. לפעמים אדם פותח עסק, וחושב להרויח מזה, אבל לא יודע שבסוף הרווח יבוא לו ממקום אחר שלא חשב עליו.

יש גימטריא חשובה בפסוק: "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" = 1020 = השגחה פרטית. יש בזה שני פירושים, שני כיוונים, או שההשגחה פרטית היא שפתאום יש השגחה ומקבלים את הרווח ממקום בלתי צפוי, ויש פירוש (מישהו אמר קודם, בדרך, "איזה השגחה פרטית"), שיהודי צריך להיות פתוח להשגחה פרטית – ללכת עם זה, לא לסרב, לזרום עם ההשגחה הפרטית. אם באמת אדם כל פעם, כל יום שיוצא לרחוב, הוא מחפש השגחה פרטית – זה הסגולה שאחר כך הרוח והצלה יעמוד לו ממקום אחר.

רק שנבין, זה שני כיוונים: או שההשגחה פרטית בעצמה היא מה שבא מ"מקום אחר", או איך זוכים לזה – אם האדם כל יום רואה את זה ופתוח להשגחה הפרטית אז יזכה ל"רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", ממקום שלא חשב עליו בכלל, פתאום, בהפתעה. גם על משיח כתוב "פתאום יבוא האדון", ממקום שלא חשבנו שיבוא ככה – כתוב שמשיח זה כמו מציאה, שבא בהיסח הדעת, בהפתעה, פתאום. איך מכינים כלי לפתאומיות הזאת? שמחפשים השגחה פרטית בחיים[א].

אמונה שבממון

[שאלה: הבנו אתמול שכל הענין הגשמי של הכסף נגמר, וזה קשור לזה ש"נגמרה עבודת הבירורים" ו"הנה הנה משיח בא", אז מה עוד חסר?] כתוב שאחד הפירושים של ממון הוא מונה, שמונים אותו, אבל זה גם לשון אמונה. הבירורים נגמרו – אבל האמונה לא נגמרה. אדרבה, צריך להתחזק באמונה. במקום הממון הגשמי צריך את הממון הרוחני, אמונה בה'. "בכל מאדך" זה אהבת ה' הכי גבוהה, וזה מדרגת האמונה – צריך להאמין בה', ולא להאמין בכסף. זה "'בכל מאדך' – בכל ממונך", בכל האמונה שלך. זה לא להאמין בכסף, מי שמאמין בכסף זה "אלהי כסף ואלהי זהב", אלא רק להאמין "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל". שוב, אמונה זה א מונה – אז במקום לספור כסף אפשר לעשות הרבה גימטריאות. זה עוד יותר יקר.

"משיח נאו" ו"גאולה נאו"

שמעתי שמדברים על גאולה נאו, הרבי מדבר על גאולה ואמר "משיח נאו". הרבי עצמו אמר למה אומר "נאו" באנגלית. כשצדיק אומר מלה בלועזית יש לו כוונה, זה לא סתם, והרבי אמר שכאשר אני אומר נאו אני מכוון שכותבים זאת בלשון הקדש כך ושזה שם קדוש – על דרך המקובלים – וזה אל הוי'. יש פסוק בתהלים בסוף הלל – "אל הוי' ויאר לנו", שמתוך השם הזה ה' מאיר לנו אור של גאולה. זה הפירוש הפנימי של המלה 'נאו', וכשאומרים משיח נאו ומצרפים את האותיות (תיכף נדבר מה זה צירוף) אפשר להרכיב מהן את המלהת חשמונאי (שייך לחנוכה, עוד מעט פורים, אבל להיות חשמונאי זה להגיע ל"דידן נצח" – כך צריך במיוחד בארץ ישראל, בעוד שבפורים "אכתי עבדי אחשורוש אנן", זה עבודה בחו"ל, והמיוחד בחנוכה שיש לוחמים יהודים בארץ ישראל ובזכות זה ה' עושה נס ואז נס חנוכה).

אבל מה עם "גאולה נאו" (כך נאמר פה, גם בהשגחה פרטית)? גאולה בגימטריא מה, הרבי אומר שצריך להמשיך את ה-א לתוך ה-גולה ואז הופך לגאולה. זה שם מה, אבל אם אני אומר גאולה נאו זה ביחד אמונה. בזכות האמונה תהיה לנו גאולה, לחיים לחיים!

"זה ישפיל וזה ירים" – נוטל מזה ונותן לזה

אם שני ילדים יבואו לאבא ויגידו שיש להם ריב ורוצים שיעשה משפט – אז הוא צריך לעשות משפט צדק. הפסוק הוא "כי אלהים שֹפט זה ישפיל וזה ירים" – זה הפסוק שחז"ל דורשים, שהוא לוקח מאחד ונותן לשני, זה הכל משפט. משפט הוא לפי האמת של התורה, התקון של כל אחד ואחד. משפט הוא דבר שעושה טוב – יש שתי ספירות, נצח והוד, כמו מאזנים – כף אחד יורדת וכף אחת עולה, פלוני אתה זכאי פלוני אתה חייב. אצלנו בדרך כלל האבא לא שופט את הילדים, אבל הקב"ה גם שופט.

זה מה שהסברנו אתמול. אתמול הסברנו את הפסוק "כי אלהים שפט", אבל דברנו על משה רבינו, שהיום זה היום שלו, והוא נקרא "איש האלהים". לפי הזהר "איש האלהים" פירושו "בעלה דמטרוניתא", הוא כמו הבעל, שהוא אומר והיא עושה – "אבא אומר ואמא עושה" – הוא אומר לאלקים איך לשפוט. כשמשה רבינו אומר – כמו יוסף, שמשביר לכל אחיו – הוא אומר לה' להשפיל את הגוים ואת כל הכסף לתת ליהודים, לבנים שלו.

דעות הצדיקים ביחס לעשירות – מחלוקת אדמו"ר הזקן ושאר צדיקים ביחס לנפוליאון

רוב הצדיקים בעולם רוצים להשפיע טוב גם בגשמיות, שכל אחד יהיה עשיר. כמו הרבי – הרבי אמר שכל אחד צריך להיות עשיר, כל יהודי צריך להיות עשיר. אבל אין כלל שאין בו יוצא מהכלל. היו צדיקים, אפילו בתוך חב"ד, שזה לא היה פשוט שזה הכי טוב לכל אחד להיות עשיר, כי כתוב שלעשיר יש נסיון יותר קשה להיות יהודי טוב, עם כל המצוות, אפילו מאחד שהוא עני.

זה שייך לצרפת, בכלל רציתי שנדבר בכבוד אכסניא. הרבי היה פה, ומאד אהב את צרפת – אמר ש-צרפת בגימטריא 770, אותיות פרצת. לכבוד אכסניא נדבר קצת על צרפת. את מה שהזכרנו אמר הרבי, אבל בזמן אדמו"ר הזקן – בכל דור יש את הצדיק שבדור, המשה שבדור, ויש את ההמן הרשע שבדור, הכח הכי טמא שבאותו דור, זה כמו משה ובלעם – ומי היה הלעומת זה של אדמו"ר הזקן? נפוליאון. גם צדיקים גדולים מתלמידי הבעל שם טוב, כמו החוזה מלובלין והמגיד מקוז'ניץ ורבי מנדלי מרימינוב – שלשה צדיקים גדולים מאד שרצו שנפוליאון ינצח, יכבוש את כל העולם, וזה מה שיביא את המשיח. זה שלשה צדיקים, אבל אדמו"ר הזקן חשב אחרת – שאם נפוליאון ינצח יהיה טוב ליהודים בגשמיות, יהיו עשירים, אבל הם ירדו ברוחניות. אז הוא היה המנגד לנצחון של נפוליאון.

יש סיפור מפורסם שבראש השנה הצדיקים עשו בינם לבין עצמם איזה הסכם סמוי שמי שיתקע ראשון בשופר הוא ינצח. כל המלחמה הזו לא היתה מלחמה של נפוליאון והגוים אלא בין אדמו"ר הזקן לבין שלשת הצדיקים הגדולים הללו. המגיד מקוז'ניץ קם והתכונן להתפלל מהר כדי לתקוע ראשון בשופר, ואז כשלקח את השופר הרגיש ברוח הקדש – ממרחק של אלף קילומטר – ואמר ש"הליטוואק כבר תקע" (כך כינו את אדמו"ר הזקן) והוא ניצח. למה? כי אדמו"ר הזקן קם מוקדם הלך למקוה ומיד תקע – עוד לפני התפלה.

מה רואים בסיפור? שאדמו"ר הזקן חשב שאז לא היה טוב ופשוט שכל היהודים יהיו עשירים. אם זה לא היה גורם לירידה ברוחניות – אז טוב, אבל אדמו"ר הזקן אמר שהרוחניות יותר חשובה מהגשמיות. אחר כך היה עוד רבי של חב"ד, אדמו"ר המהר"ש, שהיו לו הרבה חסידים פשוטים, כפריים, כמו שהבעל שם טוב קרב יהודים פשוטים. הוא אמר שלפי סדר השתלשלות צריכים להיות עשירים ועניים, משפיע ומקבל.

הכנעת עמלק על ידי משה בכח הציץ

לשבת לפני פורים קוראים "שבת זכור", "זכור את אשר עשה לך עמלק", וכל פורים הוא מלחמת עמלק. כתוב בפרשה החסידית, תו"א לפרשת תצוה (שבדרך כלל קוראים לפני פורים, לכן זה שם), שהבגד של הכהן הגדול שהוא הכח לנצח את עמלק הוא הציץ על המצח[ב]. "ציץ נזר הקדש" על מצח אהרן – אם כי אהרן לובש את זה, אבל זה כח של משה רבינו, שלו הכח להלחם בעמלק.

הבעל שם טוב אומר ש-עמלק בגימטריא ספק – ספק באמונה – וכל בעיה, ספק באמונה, בא מעמלק. זה הזמן שצריך להכרית אותו, "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח", ולמי יש את הכח להכרית אותו? רק למשה רבינו, אבל בבגדי הכהונה זה הציץ. הוא על המצח, וכתוב שהמצח הוא תוקף הרצון[ג], לכן כתוב בציץ "לרצון להם לפני ה'", שהציץ מעורר רצון של ה' – שזה הרצון גם כן לנצח את הקליפה, את המנגד, כמו שאמרנו שאז, בדור של אדמו"ר הזקן, עמלק התלבש בנפוליאון. אבל בכל דור ודור יש עמלק, ורק משה יכול לנצח אותו. אהרן מלהיב את הלבבות לעבודת ה', אבל רק משה יכול לנצח את עמלק. זה הענין של פרשת זכור, של פורים, "מרדכי בדורו כמשה בדורו". ושוב, זה קשור לציץ – מה היה כתוב עליו? "קדש להוי'", על המצח (שוב, מצח הוא הרצון התקיף). אחר כך יש שלשה פסוקים על הציץ, ובסוף כתוב "לרצון להם לפני ה'".

פירוש האוה"ח ל"קדש להוי'... לרצון להם" – "אני לדודי – ודודי לי"

יש לאור החיים הקדוש פירוש על החומש – שהבעל שם טוב גילה את גדולתו, ואמר שהוא היה המשה בדור שלפני הבעש"ט, הוא כמו אבי החסידות (הוא בא ממרוקו לארץ ישראל, וכתוב שלא כאן ולא כאן הכירו בגדולתו, ורק הבעל שם טוב הכיר – כי כשהיה עולה לשמים היה פוגש אותו, אמר שעד שאני עולה אני כבר רואה אותו יורד, אז אומרים שהאור החיים היה יותר זריז מהבעל שם טוב, שהוא היה רוח דוד המלך והבעש"ט היה נפש דוד המלך), בכל אופן הבעש"ט גילה גדולתו ובזכותו שמו פירושו בחומשים, כל זה שנדע על גדולתו האוה"ח הקדוש.

הוא כותב משהו מאד יפה על הציץ[ד] – שבמצח הרצון האדם מקדיש את חייו לה', ש"קדש להוי'" אומר שכאילו כתוב על הכהן שמקדיש את עצמו לה' (וזה בא ממשה רבינו בעצם). אם אני רק לה', מקדיש את עצמי "בלתי להוי' לבדו", אפילו שאובייקטיבית יכול להיות שאני לא לגמרי בסדר, אבל ברצון אני מקדיש את עצמי לה' אז ה' מעורר את הרצון שלו ונותן לי את כל השפע ואת כל הברכות וגם את הכח העיקרי הזה לנצח את עמלק, שזה מה שמפריע לביאת המשיח.

בסוף הוא אומר משהו מאד יפה שקשור לעבודה של חדש אלול – "אני לדודי ודודי לי". אומר שה"קדש להוי'" הוא "אני לדודי", שהיהודי מקדיש עצמו רק לה', ואחר כך בזכות זה "ודודי לי", "לרצון להם לפני הוי'" – שזה מעורר את רצון הקב"ה שגם ממשיך את כל הרצון שלו אלינו, לתת לנו את כל מה שצריך, ובמיוחד את הכח לנצח את כל האויבים.

התעוררות נקודת משיח שבכל אחד ואחד

בלשון הבעל שם טוב, זה לעורר את ניצוץ משיח שיש בכל אחד. הרבי תמיד הביא את הענין של "ניצוץ משיח" בשם עוד ספר חסידות, המאור עינים מרבי נחום מטשרנוביל, שהוא מביא מהבעל שם טוב[ה] שיש לכל יהודי ניצוץ משיח, וכאשר מספיק ניצוצות יתגלו יבוא המשיח הכללי. בשביל זה יש פורים, זמן לגלות ניצוץ משיח שבך, וזה מתחיל מזה שקודם כל אדם הוא "קדש להוי'" – מקדיש עצמו לה' לבדו – ואז זה מעורר אצל ה' רצון, נותן ליהודי כח לנצח את כל הגוים, כל ההמנים והעמלקים, כח לנצח את כל הספקות, אז זוכים לאמונה פשוטה. לחיים לחיים, שנזכה להיות קדש לה'.

"יטע בהם אדר"

קודם כל שתהיה הרבה והצלחה בלימוד התורה, נגלה וחסידות, כמו שהרבי אומר. הגמרא אומרת "הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר" – קשור לחדש אדר. הפירוש הפשוט של "אדר" הוא עץ גדול וחזק מאד, סוג של ארז. העצים הכי גדולים בעולם נקראים ארזים, וביניהם יש ארז מיוחד שהוא הכי אדיר – אדר הוא לשון אדיר – העץ הכי חזק וגדול, מסיבי, שבעולם. כוונת הגמרא היא שאם יש למישהו נכסים, כלומר איזה שטח אדמה, והוא רוצה שזה יתקיים – שכולם ידעו שאדמה זו שייכת לו – אז יטע אדר, את העץ הזה, בתוך השטח שלו, ואז השטח שלו ודאי יקרא על שמו. כולם ידעו שהדבר הזה שלו, על שם האדר שנטע בתוך השטח. כך מפרש רש"י.

כעת אנו ב-ז אדר, הילולא של משה רבינו. "מרדכי בדורו כמשה בדורו", "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא". הגמרא אומרת ש"מרדכי מן התורה מנין?" מהתרגום של "מר דרור" – "מירא דכיא". מר דרור הוא נוטריקון משה רבינו בכל דור דור. יש משה רבינו, יש מרדכי – ז אדר שוה רבי, בכל דור יש רבי.

[נראה שחסרות כאן כמה מלים בהקלטה] "כי ממך הכל ומידך נתנו לך" הוא פסוק שדוד המלך אומר, קבלתי הכל ממך ואני מחזיר הכל לך – הכל בשבילך. התנועה הזו יוצרת פעולה של "יטע בהם אדר", שה' ידור עמנו, בתורה שלנו, ואם אני מקדיש את עצמי, קודם כל צריך להקשיב ולציית למה שהרבי אומר – רבי הוא ז אדר – והרבי אומר לעשות "מבצע פורים", לזכות את כל היהודים בפריז, ובזכות זה, בזכות שה' רואה שיעשו את המבצע הזה, אז כבר היום יביא את המשיח.

צירופי צרפת – עבודות הצרפתים

כל מי שגר בצרפת צריך לזכור שיש חמשה צירופים בעלי משמעות (שרשים בלשון הקדש) בשרש של השם "צרפת". אם הרבי אמר ש-צרפת אותיות פרצת (פרץ היפך צרף), אז הוא כולל כל הצירופים – במיוחד בצרפת שרומזת לחכמת הצירוף. האותיות ר-פ-ץ מכוונות כנגד חכמה-בינה-דעת. לפי זה, יש צרף (בתפארת), ממנו היכולת לצרף יהודים יחד. ויש צפר (ביסוד) – כתוב שצפור הוא המבשר של הגאולה, לכן משיח יושב בהיכל "קן צפור". כתוב ש-צפור שוה שלום – היא מבשרת את השלום לעולם (ביסוד נאמר "תמורת שלום מלחמה"). יש פצר (בגבורה) – להפציר פירושו לבקש הכי חזק, שרק הצרפתים יודעים לעשות את זה הכי טוב והכי חזק (בחינת יצחק אבינו, "ויעתר לה' לנכח אשתו"). יש פרץ (בהוד) – זה "ופרצת" (יציאה לבר, בהיקף הגדול ביותר, "שמחה פורצת גדר" ו"מלך פורץ גדר", הוא הכי מחוסן, סוד ההוד, הוא הכי מסוגל לפרוץ החוצה). ויש רצף (בנצח) – כלשון הפסוק "רצוף אהבה", שאין הפסק, שזה כל הזמן אהבה (נצחיות של אהבה, נצח ענף החסד והאהבה, התפשטות האהבה עד אין סוף).

ולסיכום:

חכמה ר		בינה פ
	דעת צ
חסד (רפץ)		גבורה פצר
	תפארת צרף
נצח רצף		הוד פרץ
	יסוד צפר

מתוך רצף האהבה כולם יהיו חלק של צרפת – יש פה הרבה אהבה, שכל האהבה תהיה בקדושה, אהבת משיח, אהבת ה', אהבת ארץ ישראל. לחיים לחיים – שנזכה לכל הגילויים של צרפת, וגם פריז, "פרזות תשב ירושלים" (ר"ת פתי, "פתי יאמין לכל דבר" שבקדושה, ואיך יודעים, זה מה שהרבי אומר!) – עד פריז (לא רק עד דמשק).