'בכל מאדך' – פרצוף פירושי הפשט

ב. "בכל מאדך" – פרצוף פירושי הפשט

"מאדך" שנים להסתלקות הרבי ריי"צ

כמובן, בחב"ד עיקר התאריך י' שבט מוקדש לרבי הקודם, ולכך שביום ההסתלקות הנשיא הבא מקבל את כתר המנהיגות. כמה שנים עברו מאז הסתלקות הרבי הקודם? עברו 65 שנים, מספר מיוחד. מה אומר המספר 65? שם קדוש בקבלה. שם אדנ-י, שם המלכות, "לא כשאני נכתב אני נקרא". כשהרמב"ם כותב את שבעת השמות שאינם נמחקים הוא כותב את שם הוי' ושם אדנ-י יחד ואז את שאר השמות. יש כמה גרסאות איך הרמב"ם מונה (בהלכות יסודי התורה פ"ו) את השמות, ולפי אחת השיטות הוא מונה את שם הוי' ושם אדנ-י כאחד. בכל אופן, שם אדנ-י שייך לשם העצם. תכלית בריאת העולם היא "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד", וזהו השם של המלכות, שעולה 65.

חוץ משם אדנ-י יש עוד מלה מאד מיוחדת שמופיעה בקריאת שמע ושוה 65, הקשורה לנושא שלנו – שטות דקדושה. הפסוק השני אחרי היחוד של "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" – מצות אחדות הוי', שהיא מצוה תמידית (לא רק לומר פעמיים ביום ק"ש, אלא מצוה תמידית לפי הרמב"ם ולפי ההולכים בשיטתו, כפי שמונה בעל החינוך את שש המצוות התמידיות) – הוא "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", גם מצוה תמידית שצריך לקיים בכל רגע בחיים.

יש כאן שלש מדרגות – "בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאדך". ידוע איך חז"ל מפרשים – "'בכל לבבך' – בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע. 'ובכל נפשך' – אפילו נוטל את נפשך. 'ובכל מאדך' – בכל ממונך, דבר אחר 'בכל מאדך' – בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאד מאד". הפסוק הראשון מסיים "אחד" והפסוק השני, שעולה מלמטה למעלה, מגיע לשיא שלו ב"מאדך" שעולה 65 (ה"פ אחד[1]).

"בכל מאדך" – שטות דקדושה

"מאדך" מבטא את תכלית האהבה, התנהגות עצמתית ביותר של אהבה. פירוש חז"ל ש"בכל מאדך" היינו "בכל ממונך" אומר שאדם מבזבז כל ממונו לצדקה – לא רק לפנים משורת הדין אלא כנגד "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש". אפשר לחשוב שהוא עושה עבירה, לכן יש הרבה פירושים בחסידות איך על פי נגלה, לפי ההלכה, יתכן שאדם יבזבז יותר מחומש. בכל אופן, קיום "בכל מאדך" – יותר ממה שמחויב למצות הצדקה, שהיא המצוה הכללית שכוללת את כל התורה – זו שטות דקדושה.

אין ענין של שטות דקדושה יותר מ"בכל מאדך", גם לפי הפירוש הראשון של חז"ל, "בכל ממונך" – כפי שגם התרגומים מתרגמים "בכל נכסך" או "בכל ממונך" – וגם לפי הפירוש השני, "בכל מדה ומדה שמודד לך הוי מודה לו במאד מאד", מה שלא קורה איתי, מה שה' לא עושה, הכל לטובה. כך המפרשים מסבירים, ש"מודה לו" היינו שמכיר שהכל לטובה. קשה להבין איך הכל לטובה כשקורים דברים לא רצויים, אבל מה שלא יהיה – הוא מאמין שכל מה שה' עושה הוא רק לטובה. גם זו שטות – שטות דקדושה.

אם כן, אנחנו בשנה מאד מיוחדת מהסתלקות הרבי הקודם, שנת ה"מאדך", שנה מיוחדת של מסירות נפש – קשור לברית מילה. כל ברית מילה שמתקיימת היא פעולה – "פעֻלת צדיק לחיים" – של מסירות נפש, של "מאדך", של אהבת ה' בדרגה של "בכל מאדך". לכן גם צריכים הרבה כסף כדי לקיים את הבריתות. הרבה פעמים ירון בא ואומר שצריך להתפלל, שקרה משהו, וזה "בכל מדה ומדה שמודד לך הוי מודה לו במאד מאד". צריך את כל הממון וצריך להאמין חזק שכל מה שקורה, כל מה שה' עושה הוא לטובה, וכך לעבוד את ה' למעלה מטעם ודעת, במסירות נפש, בשטות דקדושה.

פרצוף פירושי פשט ל"בכל מאדך"

כשמסתכלים במפרשי התורה על "מאדך" יש מגוון שלם של פירושים, חוץ משני הפירושים של חז"ל – פירושי פשט. דרך אגב, המלה הזו היא "לית" במסורה – אין עוד "מאדך" בתנ"ך. כשרוצים להבין פירושים של מלים בפשט חוץ מפירושי חז"ל יש כמה פירושים חשובים, שאחד מהם הוא הכתב והקבלה. כעת נביא מגוון פירושים על "בכל מאדך" שיעזרו לנו להבין מהי שטות דקדושה – הכתב והקבלה, המלבי"ם, משך חכמה. פירושים שכל אחד מהם מוסיף ממד, חוץ משני הפירושים של חז"ל.

היות שיש כמה פירושים, מה שאנחנו אוהבים לעשות כדי לקיים את מאמר חז"ל "סימנים עשה" – לעשות סימן כדי לזכור טוב – הוא קודם כל לספור את הפירושים שנצטט, הכל ציטוטים מהמקורות, וכדי שנוכל לזכור (לפחות אני ככה...) נקביל למשהו על פי סוד, שגם שייך לחסידות וגם לרש"ש. מקבילים לספירות – אם היו לי עשרה פירושים הייתי רוצה להקביל אותם לעשר הספירות, אבל אנחנו נסתפק הערב בשבעה פירושים שונים.

שבע הוא כבר מספר חשוב – "כל השביעין חביבין", שהוא גם הנושא הראשון של "באתי לגני", לכן הרבי מאד קשור למאמר הזה, כי הוא דור שביעי לנשיאי חב"ד – ואם יש שבעה דברים ורוצים להקביל אותם מקבילים לשבע המדות מחסד עד מלכות. ככה נעשה לעניננו:

חסד: אהבה בלי גבול

לאחד מחשובי וגדולי הראשונים, רבינו הרמב"ן, יש פירוש שגם אינו בדיוק לפי חז"ל – פשט גמור. הוא אומר[2] ש"מאדך" היינו הרבה מאד – "רב רב". אם כתוב שצריך לאהוב את ה' "בכל מאדך" הכוונה שצריכים לאהוב את ה' הרבה, מאד מאד לאהוב את ה'. זה לא הפירוש של "בכל ממונך" וגם לא הפירוש של "הוי מודה לו במאד מאד" על כל מה שה' עושה. כך מסביר הרמב"ן פשט והרבה מפרשים אחריו מביאים אותו – פשוט לאהוב משהו, כמו שאוהבים אותו מאד-מאד. אני מאד-מאד אוהב אותך, וכך צריכים לאהוב את ה' מאד-מאד, בלי גבול.

הרבה פעמים כתוב שהפשט של "מאד" הוא בלי גבול, אהבה בלי גבול. לפי זה, במה שכתוב קודם, "בכל לבבך ובכל נפשך", יש עדיין איזה גבול. גם ב"אפילו נוטל את נפשך" יש איזה גבול. אבל "בכל מאדך" היינו בלי גבול, והוא מתייחס לפועל של הפסוק – "ואהבת"[3].

הפירוש הזה, הכי פשוט, שייך לחסד – לעצם האהבה, שהיא בריבוי הכי מופלג, התפשטות אין סוף. כתוב שהאהבה שלפני הצמצום הראשון היא התפשטות אור אין סוף בלי גבול, והיא בחינת "חסד לאברהם". כך נקביל את פירוש הרמב"ן למדת החסד.

גבורה: בכל כחך

יש פירוש שני, אחד מפירושי בעל הכתב והקבלה – כל אחד מהפירושים שלו הוא פשט אחר. בפירוש אחד הוא אומר[4] מה שיש ברוב התרגומים לעוד שפות – חוץ מהתרגומים לארמית, שמתרגמים לפי חז"ל – למשל בתרגום לאנגלית (with all your might), 'בכל כחך'. לפי הרמב"ן הפירוש לאהוב הרבה, בלי גבול, אבל הוא לא מדגיש שיש בכך כח – כח על טבעי. והנה, בעל הכתב והקבלה כותב שמאד הכוונה הנהגה על-טבעית של כח אדיר (ומביא עוד מקומות בתנ"ך). איני מכיר איך מתרגמים לעוד שפות, אבל מן הסתם מתרגמים אותו דבר – עם כל הכח, עם כל הגבורה. עוד פשט, שאינו זהה לדברי הרמב"ן, אך מצטרף אליו ומשלים אותו, כמו שהגבורה משלימה את החסד. גם הכתב והקבלה כותב כאן שפירוש "מאדך" הוא "מאד מאד" לאהוב את ה' (כמו הרמב"ן) אך הוא מוסיף דהיינו לאהוב את ה' בכל כחו (בכח בלתי מצוי על דרך הטבע), דהיינו התגברות החסדים (האהבה) מאד מאד. פירוש זה כמובן הכי מתאים לספירת הגבורה, הגבורה של "בכל מאדך".

תפארת: בכל כח הבחירה שלך

עיקר פירוש הכתב והקבלה – החידוש שלו – ש"מאד" הוא לשון תוספת ויתרון. מה היתרון של האדם על הבהמה, וכל שכן מה יתרון היהודי על הגוי? הוא אומר[5] שעיקר יתרון, שהוא ה"מאד" – מה שיש לי יותר ממישהו אחר – הוא כח הבחירה. האדם בכלל והיהודי בפרט יכול לבחור בין טוב לרע. לבהמה אין בחירה, וגם לגוי ביחס ליהודי אין בחירה – ליהודי יש את מלוא הבחירה, לכן יש לו תריג מצוות. היות שה"מאד" שלי הוא הבחירה שלי, פירוש "בכל מאדך" הוא לכוון את כל כח הבחירה שלי רק לאהבת ה'. "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" – תשתמש במאד שלך, ביתרון שלך, אך ורק לאהבת ה' יתברך. הוא מאריך בפירוש הזה, שהוא עיקר ה'חאפ' שלו, החידוש שלו. פירוש מאד יפה, ש"בכל מאדך" פירושו בכל כח הבחירה. הוא כותב משפט – הבחירה היא המאד של האדם[6].

בחירה קשורה לספירת התפארת, מדת יעקב אבינו, לתורה שבה "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" – התורה היא עמוד התפארת. יעקב נקרא "הבחיר שבאבות". נשמת התפארת היא הדעת, בחינת משה, בסוד "משה מלגאו ויעקב מלבר". הבחירה היא פעולת הדעת כנודע (שעל כן הבחירה האמיתית שייכת לישראל דווקא, שהרי "אל אחר [שרש נשמות אומות העולם] אסתריס [אין לו דעת] ולא עביד פירין [מעשים טובים ומאירים הנעשים על ידי חופש בחירתו של אדם]"). מאד אותיות אדם, ועל יעקב דווקא נאמר "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון". והרי "אתם [בני יעקב] קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם". הבחירה היא המאד של האדם, וכשהוא לוקח אותה ומכוון את כולה לאהבת ה' – נמקם אותה כנגד ספירת התפארת, יעקב אבינו, הבחיר שבאבות, שכולל את כל תריג המצוות (חפש בחירה = תריג). הבחירה היא היכולת שלנו לבחור בכל תריג מצוות התורה, "גופא דאורייתא" במקום "תפארת – גופא".

נצח: אהבת ה' עליונה מכל האהבות

אחר כך יש פירוש של המלבי"ם, שאומר ש"[ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך] ובכל מאדך" היינו מה שאהבת ה' היא למעלה משאר כל האהבות שיש בעולם[7] – היא מנצחת את כל האהבות, לכן נשים את פירושו בנצח. בקבלה נצח נקרא "עומק רום", הוא מלמעלה ולכן הוא מנצח את הכל – גם מנצח על המלאכה, מארגן דברים מלמעלה, וגם מנצח ומכניע את מה שצריך להכניע.

כאן הוא לא מדבר על הנצחיות של הנצח אלא על הניצוח והנצחון של הנצח, ואומר ש"בכל מאדך" הכוונה שהאהבה הזו היא למעלה מכל האהבות שישנן בעולם וממילא מנצחת את כל שאר האהבות. אדם צריך להכיר שיש עוד אהבות – עוד דברים שאוהב ומתאוה להם – אבל צריכה להיות אהבת-על, אהבה הכי גבוהה שמנצחת את שאר האהבות. יש באהבת השי"ת "בכל לבבך ובכל נפשך", אבל בעיקר צריך להגיע ל"ובכל מאדך", אהבה שלמעלה מכל האהבות שבעולם.

הוד: "בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד"

את שתי הספירות הבאות – הוד ויסוד – נקביל לשני פירושי חז"ל בעצמם. פירוש "בכל ממונך" נשים ביסוד, כפי שנסביר, והפשט ממש ש"בכל מדה ומדה שמודד לך הוי מודה לו במאד מאד" נשייך לספירת ההוד, כמובן ופשוט.

רק נאמר עוד ווארט לגבי הפירוש הזה: על פי פשט – בכל מה שה' עושה איתי אני צריך להודות. אבל יש כמה שמפרשים זאת קצת יותר לעומק[8], שיש אדם שנולד עם טבע – כמו שכתוב בתניא – של מתמיד, אין לו הרבה תאוות, לומד תורה ועושה מצוות בקל, נולד עם טבע טוב, 'ילד טוב ירושלים', בחור טוב מעודו, מאז שהוא ילד קטן יש לו טבע טוב ונוהג בהתאם. יש מישהו שה' נתן לו טבע לא טוב – ולמי שקבל מהלידה טבע לא טוב של תאוות וכעסים והקפדות וכל מיני דברים לא טובים, מאד קשה להתגבר על טבעו ולנהוג לפי התורה והמצוה.

למי שנולד עם טבע טוב – קל להיות יהודי טוב. למי שנולד עם טבע רע – קשה מאד להיות יהודי טוב. לכן מפרשים "בכל מדה ומדה" על עצם הטבע שה' נתן לך – איזה טבע שה' נתן לך, טבע טוב שבא לך לקיים מצוות או טבע רע שאתה זקוק ממש לעבודת אתכפיא קשה כדי להתגבר עליו – "הוי מודה לו במאד מאד". אם נולדת עם טבע טוב – אשריך. אם נולדת עם טבע קשה – גם אשריך, כי אם תתגבר "לפום צערא אגרא". ככל שקשה לך לתקן את עצמך – השכר שלך יהיה גדול במאד מאד. זה פירוש עמוק ב"בכל מדה ומדה שמודד לך הוי' מודה לו מאד מאד".

המשך חכמה מסביר אפילו עוד טיפה[9], ומקשר לפירוש הבחירה, שהיא היתרון של האדם. הוא אומר נקודה אחרת – שיש לאדם יתרון על בהמה (גם מאד מתאים לארגון של ברית המילה), שבהמה אף פעם לא תכניס את עצמה לסכנה. אם הבהמה מרגישה שיש פה משהו מסוכן לה היא תברח. רק בן אדם עשוי להכניס את עצמו לסכנה. בשביל מה? אם הוא חושב שהוא יכול להרויח מאד – או בגשמיות או ברוחניות – הוא מוכן לסכן עצמו לשם כך.

שוב, ווארט של המשך חכמה, שזה הבדל מהותי בין אדם לבהמה. לבהמה – שאין לה דעת ואין לה בחירה – אין את היכולת לעשות משהו מתוך צפיית העתיד, שבשביל עתיד טוב כדאי לה לסכן את עצמה בהווה. הוא מפרש כך "בכל מאדך", שהאדם צופה את העתיד – גם שהוא מוכן לסכן את עצמו, וגם מה שהקב"ה עושה איתו. אם ה' עושה לו משהו לא טוב, יש לו חוש ש"גם זו לטובה" – כמעלת נחום איש גמזו, שממש רואה את הטוב שעתיד לצמוח (יותר מרבי עקיבא, תלמידו, שרק מאמין ש"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"). מי שאוהב את ה' "בכל מאדך" זוכה לראות את הטוב גם בדברים שעל פניהם נראים מאד לא טוב.

כל זה העמקה בפירוש חז"ל ש"בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד". פירוש זה כנגד ספירת ההוד, כפשוטו.

יסוד: "בכל ממונך"

כנגד ספירת היסוד הפירוש הראשון של חז"ל, "בכל ממונך", שלפיו גם כל התרגומים. היות שלפירוש זה עיקר הבטוי המעשי של "בכל מאדך" הוא מתן צדקה – ב"שטות דקדושה" שאדם גם מבזבז יותר מחומש – יכולנו לשים אותו במדת החסד של אברהם אבינו. אבל הכרענו לשים דווקא בספירת היסוד, תיקון הברית, כי כתוב שה"צדיק חי עלמין" – מדת היסוד – נקרא צדיק על שם שנותן צדקה.

ידוע שיש עשרה מבצעים של הרבי – גם כנגד עשר הספירות[10] – והמבצע שכנגד ספירת היסוד הוא מבצע צדקה, להרבות בצדקה. מבצע צדקה מכוון כנגד היסוד כי הצדקה היא "פעֻלת צדיק לחיים" – שהצדיק משפיע ריבוי צדקה וכך מחיה את כל העולמות, "צדיק חי עלמין". הצדיק בעצמו חי בעצם והוא חי להחיות – מחיה את כולם. כתוב שצדקה היא המצוה המיוחדת של הקב"ה, "מצותך רחבה מאד" – צדיקו של עולם נותן צדקה בכך שמהוה ומחיה את העולם בכל רגע תמיד. לכן את "בכל ממונך" – השפעה בפועל, בשטות דקדושה – נכוון לספירת היסוד, לצדיק.

ורמז: ממונך = יוסף הצדיק, האב-טיפוס של ספירת היסוד (בכל ממונך = יצחק, רמז מובהק ל"ברית [ספירת היסוד] יוסף יצחק"!).

מלכות: בכל עסקיך

אחרון חביב, הפירוש בו נסיים – המלכות – חוזרים לפירוש הראשון של בעל הכתב והקבלה. הוא אומר[11] משהו מאד מענין, שכאשר ראיתי היה חידוש גדול בשבילי. הוא אומר ששרש המלה "מאד" בלשון הקדש הוא מלשון אודות – שה-מ היא אות נוספת, ועיקר השער של המלה מאד הוא אד, לשון אודות. מה הפירוש? כמו שכתוב "על אֹדות באר המים", "על אֹדות הבאר אשר חפרו", "על אֹדות האשה הכושית אשר לקח", "על אֹדות האשכול אשר כרתו". יש ארבע פעמים בתורה המלה "אֹדות" ועוד פעמיים "אודֹת" ("על אודֹת בנו", "על אודֹת ישראל"), תמיד יחד עם "על" – "על אודות" משהו (כל אֹדות או אוֹדת בגימטריא תהו). לא היינו חולמים שהמלה "מאד" באה מהמלה "אודות".

מה פירוש "אודות"? הכתב והקבלה מתרגם לאידיש כל מלה כדי שנבין, והוא אומר ש"אודות" היינו א געשעפט – עסק. "על אודות" – 'על עסק'. אז מפרש "בכל מאדך" – על כל עסקיך. תאהב את ה' בכל עסק ועסק שאתה עוסק – מה שלא תעשה בחיים, תאהב את ה'. כך הוא מסביר פשט, שבכל אודות ואודות – מה שלא תעשה בחיים – תאהב את ה'.

הוא לא כותב, אבל נשמע מאד קרוב למה שכתוב בסיום הגמרא של מסכת ברכות (הלימוד של "ואהבת... ובכל מאדך" הוא במשנה של פרק "הרואה") שיש פסוק אחד שכל גופי תורה תלויים בו – "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אֹרחֹתיך", כתוב שם "אפילו לדבר עבירה". מה שלא תעשה בחיים – "דעהו". כתוב בקבלה ש"דעהו" היינו דע ה ו – תחבר (דע) את ה תתאה ל-ו, ליסוד ולמדות שמעליו. כתוב בחסידות שלא להסתפק במה שהרמב"ם כותב, שהכלל הגדול בעבודת ה' הוא "כל מעשיך יהיו לשם שמים" – שהאכילה שלי תהיה כדי שיהיה לי כח לעבוד את ה' – אלא "בכל דרכיך דעהו", שבעצם האכילה, ברגע זה ממש, עלי ליחד את ה', וזוהי תכלית העבודה (בבואי במגע עם דבר גשמי). כל עסק בחיים הוא לדעת את ה' ולאהוב את ה'. זה הפירוש האחרון, שכנגד המלכות, שמה שלא תעשה בחיים – תכניס ותחדיר בכל עסק ועסק, כל אודות ואודות, אהבת ה' (שהיא ידיעת ה' – "כי ידעתיו" לשון חבה, כפי שכותב רש"י). ולסיכום:

חסד מאד מאד		גבורה בכל כחך
תפארת בתוספת שלך (הבחירה)
נצח יותר מהכל		הוד "הוי מודה לו"
	יסוד "בכל ממונך"
מלכות לשון עסק (אודות)

אם כן, אלה שבעת הפירושים של "בכל מאדך". כעת שנת ה-מאדך, שנת אדנ-י, להסתלקות הרבי הקודם ונשיאות הרבי, ושוב, הווארט היה שצריכים ללמוד מהרבי הקודם מסירות נפש למעלה מטעם ודעת, שטות דקדושה. כאן הארגון שלנו הוא ארגון שכולו אומר שטות דקדושה, "עצי ['כליות יועצות' לנהוג בדרך של] שטים [שטות דקדושה] עֹמדים [עד שעומדת השטות דקדושה כשיטה קבועה בעבודת ה' יתברך, כשני העמודים שעשה שלמה בבית המקדש, יכין ובעז, שכנגד נצח והוד, שתי הרגלים, תמכי דאורייתא, וגם שתי הכליות היועצות כנ"ל]" של המשכן, ורק מכח זה תבוא הגאולה. בלי שטות דקדושה לא תבוא הגאולה. משיח תלוי בנו – שנגלה שטות דקדושה. כמו בצדקה – לתת בלי חשבון. לחיים לחיים, שנזכה לביאת גואל צדק, שתהיה הרבה הצלחה בלי גבול, "בכל מאדך".