מורדי התנ'ך – נמרוד ומרדכי

ב. מורדי התנ"ך – נמרוד ומרדכי

תחלת המלכות – תופעות תהו

אתמול דברנו על נמרוד, שהרבי אמר למישהו שלא צריך לשנות את השם נמרוד שנתנו לו אלא לדעת איך לפרש את השם – למרוד ברע, בחשך. יש בטוי בתנ"ך "מֹרדי אור", זה נמרוד הרשע, מלכות הרשעה. הרי נמרוד הוא המלך הראשון בהיסטוריה – כך מסבירים המפרשים, שעד נמרוד לא היה מלך בעולם. הראשון שחדש את המושג מלכות הוא נמרוד.

ידוע שכל דבר שקשור למלכות הוא "ברישא חשוכא והדר נהורא" – קודם הוא מופיע בתהו. המלכות היא הארץ, וכתוב בתחלת התורה "והארץ היתה תהו". כל שאר הספירות העליונות – עד המלכות ולא עד בכלל – הן בגדר שמים, והשמים אינם "תהו ובהו וחשך". אבל הארץ-המלכות, "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", וכתוב מיד "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים". אחר כך כתוב מיד "ויאמר אלהים יהי אור". לפי זה, עיקר האור, שמאיר גם בשמים ולפני השמים, הוא כדי לנגד ולבטל את החשך (כמובן בפשט הפסוקים), והחשך הוא תופעה של ארץ-מלכות.

לכן גם המלך הראשון צריך להיות תהו, מלך רע – לא יכול להיות שהמלך הראשון יהיה טוב, כי הוא מלכות, "ברישא חשוכא". לכן המלך הראשון הוא נמרוד, "גבור ציד לפני הוי'". כשילד בחדר קורא את המלים "גבור ציד לפני הוי'" נשמע לו מאד טוב – מי לא רוצה להיות "גבור ציד לפני הוי'"? כדי להבין ש"אליה וקוץ בה" צריך לפתוח את פירוש רש"י, להבין שמשהו לא בסדר. בכל אופן, הרבי אמר למישהו שאם קוראים לו נמרוד צריך להפוך את משמעות השם – במקום למרוד באור צריך למרוד בחשך.

"אין מלך בלא עם" – בואו נמרוד!

לא הזכרנו אתמול את צורת השם נמרוד. לא קוראים לו מורדי או כיו"ב אלא נמרוד – בואו (אנחנו, בגוף ראשון רבים) נמרוד. נ היא מאותיות איתן המשמשות לעתיד והיא בלשון רבים – בואו אני ואתה ואתה וגם את, כולנו יחד, נמרוד. כלומר, נמרוד הוא קריאה לעם – "אין מלך בלא עם" – למרוד.

יש את הגימטריא המפורסמת, ממנה יודעים שנמרוד הוא המלך הראשון שאוסף סביבו עם נאמן לו וכו': הבטוי הכי אהוב אצלנו לגבי מלך הוא "אין מלך בלא עם" – גדר המלכות, כמובא בשער היחוד והאמונה בתניא גם כטעם לבריאת העולם – שעולה בדיוק נמרד (כך כתוב שמו בתורה, חסר ו).

נמרוד לא יכול להיות מלך לבד – הכושר שלו שהוא הראשון שעשה שיהיה לו עם, הבין את הסוד של "אין מלך בלא עם" ויישם אותו בפועל. דבר ראשון, איך הוא עשה עם? לפני שמישהו קם ואומר 'חבר'ה, בואו ונמרוד' – אין עם. ככה בונים עם, ככה עושים עם – חבר'ה, בואו נמרוד במשהו. לא היתה מלכות, אז לא מרדו במלכות, אבל לא משנה – נמרוד, צריך למרוד.

נמרוד ומרדכי

לא שמים לב לעוד תופעה נפלאה, שכמו שנמרוד אומר 'חבר'ה, בואו ונמרוד', יש עוד אחד בתנ"ך, צדיק גמור – לא סתם צדיק גמור, אלא עיקר הגילוי של "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא", עיקר הגלגול של משה רבינו – שגם קרוי על שם מרד. רמזנו לו קודם כשהזכרנו את השם מורדי – כינוי למרדכי היהודי. אם כן, יש בעצם שתי דמויות חשובות בתנ"ך של מורדים – נמרוד ומרדכי, נ-מרד ומרד-כי. מרדכי מתחיל באותיות מרד לפי הסדר, ואחר כך יש שתי אותיות כי. בנמרד יש קודם נ ואחר כך מרד.

מה המרד של מרדכי היהודי? הוא טיפוס מורד, כשמו. במה הוא מרד? למה הוא נקרא יהודי? "מיהו יהודי? זה הכופר בעבודה זרה", "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה"[1]. הוא מורד במלכות, לכן רצו לגזור על כל "עם מרדכי". גם כאן רואים שאי אפשר למרוד לבד – בשביל למרוד צריך חברה, חברה שמשתמשת בזכות המרידה של החברה נגד עריצות ודיכוי, כמו שהסברנו אתמול את הכתוב בספרי האזרחות של החברות הדמוקרטיות בעולם, כעין חוק בין לאומי. החוק הבין לאומי הראשון הוא שיש זכות לכל חברה לקום ולמרוד נגד ממשל של עריצות ודיכוי.

שוב, יחיד לא יכול למרוד – צריך הרבה, צריך חברה. מרדכי נותן את הדוגמה של "לא יכרע ולא ישתחוה", אבל הדוגמה שלו מהר מאד נדבקת, נעשית ויראלית (כמו הבטוי החשוב היום), ומכח שמו כולם הם "עם מרדכי". מי שיש לו עם הוא מלך. לא כתוב במגלת אסתר 'המלך מרדכי', רק "המלך אחשורוש", אבל מרדכי הוא "משנה למלך". בפנימיות מרדכי הוא מלך, יש לו כח של מלך, כי יש לו עם – "עם מרדכי", "אין מלך בלא עם". הוא מלך ישראל והוא טיפוס מורד, כך קוראים לו.

להתפלל בשלומה של מלכות ולמרוד בה

נאמר בדרך מליצה: במשנה בפרקי אבות כתוב "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". איך אפשר גם להתפלל בשלומה של מלכות וגם למרוד בה באותו זמן? ודאי פשט המשנה ב"שאלמלא מוראה" היינו שאלמלא כל האנשים פוחדים מהמלכות הם היו בולעים זה את זה. אבל נפרש הפוך, שאלמלא המלכות היתה מפחדת – היא הכי פוחדת ממך, שתקום ותמרוד – אז "איש את רעהו חיים בלעו".

איך נפרש את ההמשך? כשהמלכות פוחדת היא יכולה לנקוט בשתי דרכי פעולה. המלכות פוחדת מקבוצה מסוימת – היא אומרת שחבריה יותר גרועים מטרוריסטים, אפילו שאף אחד מהקבוצה לא מרים יד כנגד זבוב, אבל היא חשודה אצל המלכות שעלולה לקום ולמרוד במלכות (בדרכי נעם, כפי שהסברנו אתמול, אבל המלכות לא מבחינה כלל). במצב כזה היא יכולה לנקוט באחת משתי דרכי תגובה כלפי הקבוצה:

דרך אחת היא לדכא אותה – לעשות לה צרות, לשים אותה בבית הסהר, לבודד אנשים, להתלבש על הנער הזה ועל הנער הזה, בתקוה שאפשר יהיה לדכא את התופעה לגמרי. פעולה בצורה הזו שייכת, בלשונו של רבי נחמן, למלכות טפשית – התייחסות ממש מטופשת, כי בסוף מה שיצא ממנה יהיה באמת "איש את רעהו חיים בלעו", יהיה בלאגן, זה פשוט לקדם את הבלאגן. הדרך האחרת, אם המלכות היתה יותר חכמה והיא פוחדת מהתקוממות, ממרד, היא היתה דואגת בכל טצדקי שבעולם לרצות ולעשות טוב לקבוצה הזאת.

בכל אופן, זו תחלת פירוש המשנה באור חדש (כעת שמענו שכבר היה מישהו שפרש כך[2] – ש"הוי מתפלל בשלומה של מלכות" היינו שיש צורך להתפלל דווקא כאשר המלכות נמצאת במצב של שלום ושלוה, כי "אלמלא מוראה של מלכות", אם המלכות אינה יראה ממישהו, אז "איש את רעהו חיים בלעו").

מרד – המשכה מהבינה (נ) למלכות (כי)

אמרנו שנמרד הוא נ-מרד ומרדכי הוא מרד-כי. נ היינו נ שערי בינה – הם צריכים להיות לפני המרד. כי ר"ת כנסת ישראל (כך כתוב בספרים הקדושים) – מלכות – ובנין המלכות הוא דווקא על ידי המרד, ככה בונים את פרצוף רחל, על ידי שמורדים ב"מרדי אור", על ידי "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" הגם שמסכן את כולם, את כל "עם מרדכי".

הבנין של ה"כי", של כנסת ישראל, הוא אחרי שעם ישראל נמצא בסכנה – סכנת עצם הקיום שלו. ככה מסביר אדמו"ר האמצעי, שהתקומה האמתית של עם ישראל היא רק כשהוא נמצא בסכנת קיום – אז הוא מתקומם. כך דור אחרי דור – "והיא שעמדה לאבותינו ולנו וכו' בכל דור ודור עומדים אלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם" וכך אנחנו נשארים עם הנצח, לשון נצחון. בכל אופן, נמרד היינו נ לפני המרד ומרדכי הוא מרד לפני הכי.

מרדכי הוא מרד-כי. אנחנו אוהבים לספר את הסיפור על רבי שלמה מקרלין שאמר שמתפרנס מ'צווי כי' (– שתי פרות, באידיש). הלכו וראו שאין לו אפילו 'כי' אחד, אין לו פרה, אז הוא הסביר שה'צווי כי' שיש לו הם "כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו" – שמי שיש לו בטחון גמור בה' הוא שמח, וזו הפרנסה של יהודי. ככה בונים את כנסת ישראל. כנסת ישראל "לית לה מגרמה כלום", כמו הירח, והבנין שלה הוא על ידי בטחון ושמחה – "כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו". אלו שני ה"כי" שלי. לפי הרמז ש"כי" היינו כנסת ישראל – "כי" הוא מקור הפרנסה של כנסת ישראל, הפרה, שתי הפרות, של כנסת ישראל, "כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו" – איך מגיעים לתיקון של ה"כי"? על ידי המרד של הקדושה.

נמרד ומרדכי – מרד מתחלת התורה עד סוף כל הנסים

דרך אגב, מה שאמרנו לגבי מרדכי הוא חידוש – לא זוכר מי שאומר, אך מסתמא אומרים. הגמרא דורשת מירא-דכיא – לא חותכת את שמו מרד-כי אלא מר-דכי. לפי הפירוש המקובל לא מרגישים את המרד של מרדכי, חותכים מר מכאן ו-ד מכאן, אבל אנחנו דווקא דורשים אותו – משהו אמתי לגמרי – מרד-כי.

מתבקש, שיש בתחלת התורה מרד, נמרד, ובסוף יש מרד, "סוף כל הנסים", סוף התנ"ך, יש מרד. גם "אני ראשון ואני אחרון" – הכל מתחיל ממרד והכל נגמר בימות המשיח במרד של כנסת ישראל.