נתינת כח

ביאורי תפלה

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ.

על ברכת "הנותן ליעף כח" יש מחלוקת גדולה בהלכה. מכל ברכות השחר, ברכה זו לא נזכרה בתלמוד ובדברי חז"ל, וגם לא בספרות הגאונים והסדורים הקדומים. הברכה מוזכרת לראשונה בידי חכמי אשכנז הראשונים, במחזור ויטרי (מבית מדרשו של רש"י) ובספר מצוות גדול[א], וכתב הטור[ב] "עוד ברכה אחת יש בסדורי אשכנז... הנותן ליעף כח" (ופירש את הברכה כדלקמן). אך הבית יוסף ערער על הברכה וכתב "אף על פי שיש סמך יפה לברך ברכה זו, מאחר שלא נזכרה בתלמוד איני יודע איך היה רשות לשום אדם לתקנה" (והביא שכ"כ האגור), וכן פסק בשולחן ערוך[ג] "יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח, ואין דבריהם נראין". אולם הרמ"א כתב בשולחן ערוך "אך המנהג פשט בבני האשכנזים לאמרה".

המחלוקת נמשכה בדורות הסמוכים לשולחן ערוך[ד], אך בדורות הבאים התקבלה ההלכה לומר את הברכה, גם בפוסקים ההולכים בשיטת הבית יוסף[ה] (וכן נדפסה הברכה ברוב סדורי התפלה, מלבד יחידים שלא אמרוה כמו הפרי חדש[ו] והגר"א[ז]). ואע"פ שבדרך כלל אין לחדש ברכה שלא הוזכרה בתלמוד (כטענת הבית יוסף) מכל מקום יש יוצאים מן הכלל כדברי הפוסקים שברכה שכבר נהגו לאמרה יש להחזיק בה[ח] (ויש להניח שנתקנה על סמך מקור נאמן[ט]), והרי "מנהג עוקר הלכה"[י], וכן כתב אדמו"ר הזקן "במדינות אלו נוהגין לברך הנותן ליעף כח ותקנוהו הגאונים אחר חתימת התלמוד[יא] מפני תשות כח שירדה לעולם ובכל יום מתחדש כחו של אדם... וראו הגאונים לתקן ברכה על החסד הגדול הזה. יש מפקפקים לאמרה מפני שאין כח ביד שום אדם לתקן ברכה אחר חתימת התלמוד, ואין בזה כדאי לדחות המנהג ותקנת הגאונים"[יב]. ועוד, הסכמת הפוסקים כאן היא כיון שהאר"י הקדוש סמך ידיו על ברכה זו (כמו שכתב החיד"א והפוסקים שנמשכו אחריו).

חדוש הנשמה

בפירוש הברכה כתב הטור: "ונתקנה על שאדם מפקיד נשמתו בערב ביד הקב"ה עייפה מעבודה קשה כל היום ומחזירה לו בבוקר שקטה ושלוה, ועל פי המדרש[יג] 'חדשים לבקרים רבה אמונתך'[יד] בשר ודם מפקיד פקדון ביד חבירו ומחזירו לו בלוי ומקולקל אבל אדם מפקיד בכל ערב נשמתו ביד הקב"ה והיא עייפה ומחזירה לו חדשה ורגועה". ובספר סדר היום כתב "שאף על פי שהאדם יעף ויגע בין במלאכת שמים ועסק התורה שנקראת תושיה שמתשת כחו של אדם בין במלאכתו לפרנס בני ביתו, הקב"ה ברחמיו מחדש כחו ורוחו בכל בוקר כאילו לא היה בו שום חלישות חיל ויגיעה... וכן אנו מתפללים לפניו שיתן בנו כח ואזירות חיל לעסוק בתורה ובמצוה כדת וכשורה ולא נעצור חיל מעשות כל הבא מידינו להפיק רצון שמים".

והנה נוסח הברכה הוא על פי הפסוקים בנבואת ישעיהו "למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור. הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו. נתן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה. ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו. וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו"[טו]. וכן ברכת הנותן ליעף כח נתקנה מפני "תשות כח שירדה לעולם" בזמן הגלות, ומסתבר שנתקנה בימי הצרות והשמדות באשכנז[טז] (מסעי הצלב בימי הביניים) כדי לחזק את ידי העם העייפים בכובד הגלות וחשים כי "כשל כח הסבל"[יז] ולחזק את לבם בה' הנותן ליעף כח (כפירוש הרד"ק "נותן ליעף כח, והוא יתן כשירצה כח ועצמה לישראל שהם בגלות ויעפים ויגעים מאין אונים"), כדברי ערוך השלחן "שאנו עייפי הזמן ואלמלי השגחה הפרטית לא היינו יכולין לעמוד אף יום אחד לזה מברכים שהקב"ה נותן לנו כח והנביא אמר מקרא זה לענין זה"[יח]. עם ישראל עיף בגלות ובברכה זו מקבלים כח להמשיך ולהביא את המשיח. ובסגנון נוסף פירש בספר שער הכולל: "כוונת מתקני הברכה הזאת על התחזקות כח האמונה נגד הכופרים בתורה שבעל פה" (וברכה זו נוספה על ח"י ברכות השחר כמו ברכת המינים שנוספה על ח"י ברכות תפלת עמידה[יט]).

ובדברי האר"י[כ] מבואר: בחטא האדם נפגם הלבוש הקדוש של נשמתו, אם החטא קל נחלש כח הלבוש ואם החטא חמור נפשט הלבוש לגמרי. בלילה כשאדם מפקיד נשמתו, "בידך אפקיד רוחי" (בספירת המלכות) הנשמה מתחדשת ("חדשים לבקרים"): , היא מקבלת לבוש חדש, ברכת "", ואם הלבוש נחלש מתחדש כחו, ברכת "הנותן ליעף כח" ("י[כא]).

מדברי האר"י עולה שהברכה קשורה לסוד המלבוש הוא סוד החשמל. בשרש העליון, הכוונה ל"עולם המלבוש" שלפני הצמצום, ובמושגי החסידות זו בחינת 'קדמון' עליה נאמר "שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל" – משם מגיע הכח לעיף. מדרגה זו משתקפת אחרי הצמצום ב"רישא דאריך" (הראש התחתון של הכתר), שהוא כח הרצון בנפש. "אין דבר העומד בפני הרצון" ובפני כח הרצון – ואת הכח הזה נותן ה' ליעף, לחדש את רצונו ולמלא אותו כח ועצמה.

רמזי הברכה

ליעף ראשי תבות לב ידים עינים פה, ארבעה אברים בהם מתבטאת העייפות. כאשר האדם מתעייף, קשה לו להמשיך בעבודתו ובשליחותו בעולם הזה, תחלה הוא עייף בלב, ללא חשק והתלהבות. אחר כך הוא עייף בידים הנחלשות מפעולה ועשיה. אחר כך הוא עייף בעינים, קשה לו לראות קדימה, לראות את הנולד ולתכנן את העתיד. ולבסוף הוא עיף וחלש בפה, קשה לו לדבר (לדבר פירושו גם להנהיג, "באשר דבר מלך שלטון").

לב ידים עינים פה = באר מים חיים, "מעין גנים באר מים חיים ונזלים מן לבנון"[כב], העלאת מ"ן של הנשמה העובדת את ה' יתברך במסירות נפש בעולם הזה ובפרט בזמן הגלות בהיותה עייפה וצמאה. והנה ליעף = 190 = 10 פעמים 19, 19 במשולש. לב ידים עינים פה = 361 = 19 ברבוע (בחלוקה של 19 במשולש, ראשי התבות ליעף, ועוד 18 במשולש, שאר האותיות, שני משולשים סמוכים המצטרפים לרבוע). הכל רומז לתיקון חוה (19), הנוקבא (וכן תשע עשרה שנים של 'מחזור קטן' שיש בו שבע שנים מעוברות), כנסת ישראל שכשל כוחה העייפה בזמן הגלות.

ב-לב ידים עינים פה יש 13 אותיות, ומתבקש לצייר כצורת השראה:

הפנות אותיות לינה ("ליני הלילה") = 95 = 5 פעמים 19 (ה של חוה פעמים חוה), חצי 190 (ליעף). השאר = 266 = 14 פעמים 19 (חו של חוה פעמים חוה), ודוק. הנקודה האמצעית ע (של עינים), השאר = 291 = ארץ = ג פעמים מהיטבאל, תיקון חוה. הנקודה האמצעית עם הפנות אותיות נעילה, יה פעמים וה, רמז ל"גן נעול... גל נעול מעין חתום" (נעילה עם ה האותיות = מעין)[כג].

הנותן ליעף כח = 729 = קרע שטן (השם השני בשם של מ"ב, "קבל רנת עמך שגבנו טהרנו נורא"). גם 729 הוא מספר רבועי חשוב, זך ברבוע (וכן תשע בחזקת שלש, שלש בחזקת שש). נחבר את ראשי התבות הנ"ל ללשון הברכה "הנותן לב ידים עינים פה כח" = 900, 30 ברבוע.

כי לעולם חסדו

הרבי הריי"צ סיפר[כד]: "בימי רבינו הזקן היתה פעם שנה רעה ר"ל... אמר אז רבנו הזקן שראשי התיבות של שם ברכת הנותן ליעף כח[כה] הוא אותו ר"ת של 'הודו לה' כי' והפירוש הוא כדי שיהיה טוב לעולם שיומשך טוב לעולם הגשמי, הרי זה על ידי חסדו, חסדו העצמי. ורבנו הזקן אמר אז חסידות על הפסוק הודו לה' כי טוב. [והוסיף הריי"צ] כיום גם כן צריך להימשך הנותן ליעף כח החסד העצמי שנוכל לעבור ושיתמעטו חבלי משיח ואשר בקרוב נזכה לגאולה השלימה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן".

כאשר היתה "שנה רעה" ר"ל, ו"כשל כח הסבל" בצרות הגלות, המתיק אדמו"ר הזקן את הדינים על ידי ברכת "הנותן ליעף כח", כשהוא מחבר אותה לפסוק "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (ב"הנותן ליעף כח" אחת עשרה אותיות וכן ב"הודו להוי' כי"). ה"כח" של הנותן ליעף כח הוא כח החסד, "חסדו העצמי". והנה כח חסדו העצמי = השגחה = ג פעמים הודו להוי' כי (ממוצע כל תבה של כח חסדו העצמי). ועוד, הודו להוי' כי טוב כי לעולם חסדו ועוד ברוך אתה הוי' אלהינו מלך העולם הנותן ליעף כח = 2140 = 20 פעמים הודו להוי' כי!