1

שבת פרשת לך לך, י"א מרחשון ע"ט

כתר שם טוב (2) אות א

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[אחרי תפלת מוסף. הגיעו תלמידים מישיבת "דרך ירושלים".]

נגנו נגון הבעל שם טוב.

הנגון הזה נקרא "נגון הבעל שם טוב", ושרנו אותו כי אנחנו לומדים מהספר כתר שם טוב.

היינו באמצע אות א, בעמוד ד. לפי מה שמסודר כאן, תחלת הספר היא אגרת שהבעל שם טוב כתב לגיסו ר' גרשון מקיטוב, שהיה בארץ ישראל, בה הוא מספר לו על עליית נשמה שהיתה לו בראש השנה. האגרת הזאת היא יסוד לכל החסידות, כיון שהיא מספרת על המפגש של הבעל שם טוב עם המשיח, שהבעל שם טוב שאל אותו "אימתי קאתי מר", מתי אתה תבוא? והמשיח ענה לו את התשובה המפורסמת "לכשיפוצו מעינותיך חוצה".

קן צפור

נקרא בפנים:

[עצרנו כאן:] ועליתי מדריגה אחר מדריגה [בעלית הנשמה.], עד שנכנסתי להיכל משיח [איך נקרא היכל המשיח בספרי הקבלה? היכל קַן צפור[ב], קן של צפור. צריך להתבונן למה הוא נקרא דווקא בשם זה, שמשיח יושב בקן של צפור ומחכה לבוא לגאול את עם ישראל.]

מה יכול להיות הקשר בין צפור למשיח. נעשה גימטריא, כמה שוה צפור? 376, שלום, משיח הוא מביא שלום לעולם, שלום אמתי, לא כמו היום כשמדברים על הסכם שלום מדומה. מלשון מה המלה צפור? מלשון צפר, צפירה. מה הצפורים עושות כל היום? מצפצפות (הן מבשרות את בשורת הגאולה). הפסוק האחרון בשירת הים, "אז ישיר", שאנחנו אומרים כל יום – "הכל הולך אחר החיתום"[ג] – הוא "הוי' ימלֹך לעֹלם ועד"[ד], עולה 376, שלום, צפור.

והנה, לא רק שצפור שוה שלום אלא ששלום במילוי: שין למד וו מם עולה 526 שעולה קן צפור!

כמה שמות הוי' יש בכל התורה? 70 פעמים הוי', סוד פעמים הוי', המספר הוא 1820. כעת, אם נספור מתחילת התורה איזה מספר שם הוי' זה בפסוק "הוי' ימלך לעלם ועד" נגלה שהוא מספר 358. מהו המספר הזה? צריכים להכיר מספרים, עולה משיח, שם הוי' כאן הוא מספר משיח בתורה. זה עוד קשר בין צפור למשיח, שבזמן המשיח יתקיים "הוי' ימלך לעלם ועד"", ו"והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד"[ה].

אם כן, הסברנו את הקשר בין צפור למשיח. מהו "קן", "קן צפור"? קן ראשי תבות קדמון-נצחי. מה זה? כתוב בקבלה[ו] ש"כל קדמון נצחי ואין כל נצחי קדמון אלא ברצון הבורא". קדמון זהו דבר שהיה לעולם, כל דבר שהיה לעולם הוא גם יהיה לעולם, הוא נצחי. אבל לא כל מה שיהיה לעולם זה אומר שהוא גם היה לעולם. הקב"ה הוא קדמון נצחי, אבל כשהוא בורא משהו, גם אם יהיה קיים לעד, זה לא אומר שזה היה קיים מעולם. כמה שוה קדמון נצחי? קדמון שוה 200, נצחי שוה 158, ביחד שוה 358, משיח, "הוי' ימלֹך לעֹלם ועד". זה היה בקשר לשם היכלו של משיח למעלה "היכל קן צפור".

סדרי הקב"ה והמשיח

ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים [שבעת הרועים הם אברהם, יצחק ויעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד – שבעת האושפיזין של חג הסוכות.],

יש גמרא בתחילת מסכת עבודה זרה[ז] שמתארת את "סדר היום" של הקב"ה. יש 12 שעות ביום, הקב"ה מחלק את זמנו ל-4, כמו בישיבה שיש סדרים, כך לקב"ה יש 4 סדרים. בשלש השעות הראשונות הוא יושב ולומד תורה, מה שהמשיח עושה כל היום. בשלוש שעות השניות יושב ודן את העולם, עד שרואה שהעולם מתחייב כליה ועומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, כך כל יום, לא רק בראש השנה. לומדים מכאן שלפני שדנים מישהו צריך ללמוד תורה, ואז זה ממתיק את הדין ויכולים לעמוד מכסא דין ולשבת על כסא רחמים. לאחר מכן הוא זן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי קינים. ובשלש השעות האחרונות כתוב משהו מעניין, כתוב שהוא משחק עם לויתן. מה זה? כתוב שבבריאת העולם היו שני לויתנים, "ויברא אלהים את התנינִם הגדֹלים"[ח], זכר ונקבה, והקב"ה הרג את הנקבה, כדי שלא יתרבו ויחריבו את העולם, והוא שחט אותה והשאיר אותה לעתיד לבוא לסעודת לויתן ושור הבר[ט]. אבל מה עם הלויתן הזכר שנשאר? הוא נשאר בודד, לכן הקב"ה כל יום שלש שעות יושב ומשחק איתו.

זו נקודה שקשורה לחינוך, כידוע הסיפור של הרבי בענין זה[י]. מזה לומדים את היחס שצריך להיות לתלמידים שמרגישים בודדים, על המורה לשים לב בכיתה אם יש איזה תלמיד שמרגיש בודד ולשחק איתו (לחייך אליו ולענין אותו בדבר שבאמת מענין אותו). הגמרא שם ממשיכה לתאר שלאחר שנחרב בית המקדש הקב"ה כבר לא מתעסק במשחק עם הלויתן, "אין שחוק להקב"ה", אלא באותו זמן מלמד תינוקות של בית רבן. רואים שזה קשור לחינוך, כיון שזה מחליף את זה, משמע שלמשחק עם הלויתן יש שייכות עם החינוך. על כל פנים משיח עושה כל היום את מה שה' עושה בשלש השעות הראשונות, לימוד תורה. מכאן ניתן להבין שהוא בעצם מחכה לזמן שיזכה לקיים גם את שאר העיסוקים של הקב"ה, אבל זה יכול להיות רק כאשר ה' יתן לו את האור הירוק והוא יבוא ויגאלנו בב"א.

"שמחה בטהרתה"

ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאד, ואיני יודע לשמחה זו מה הוא עושה [על פי פסוק בקהלת[יא] "ולשמחה מה זֹה עֹשׂה".], והייתי סובר שהשמחה הזו ח"ו על פטירתי מהעוה"ז [הוא חשב שהוא נפטר מן העולם, ומצטרף לכל הצדיקים שלומדים תורה עם המשיח, ועל זה היה השמחה, שהוא מצטרף אליהם.], והודיעו לי אח"כ שאיני נפטר עדיין כי הנאה להם למעלה כשאני מייחד יחודים למטה ע"י <תורתם> [תורותיהם] הקדושה [יש נחת רוח למעלה מכל מה שעושים למטה. כל תורה שזוכים לחדש זה מתורתו של משיח למעלה, משתלשל משם, ויש נחת רוח למעלה כשאכן מחדשים זאת למטה.],

אבל מהות השמחה איני יודע עד היום הזה [הבעל שם טוב כותב לגיסו שהוא לא יודע מה היתה סבת השמחה. על פי פשט ודאי היתה סבה לשמחה למעלה אך הבעל שם טוב לא עמד על הסבה, וכך "עד היום הזה". אך תכף ננסה להבין זאת לעומק, בדרך של דרוש. קודם נאמר את עצם נקודת הענין, שיש שמחה שלא ידועה סבת השמחה, וזו המדרגה הגבוהה ביותר של שמחה. הרי ממה אפשר להיות שמח? השמחה היא יסוד כל החסידות, "עבדו את הוי' בשמחה"[יב], שמחה אמתית שעל פי תורה היא שמחה של מצוה, כשעושים מצוה, עוזרים למישהו, זו שמחה גדולה. אבל נשאל, תכף נקרא בקריאת התורה של מנחה את תחלת פרשת וירא, שם כתוב שאברהם אבינו היה יושב בפתח האהל כחום היום ומחכה לאורחים, באיזה מצב רוח הוא היה באותו זמן, כשלא היו לו אורחים? שמח או עצוב? לא היתה לו סבה להיות שמח, לא היתה שמחה של מצוה, במצב כזה כשאין לך מצוה שאתה מצפה לה, המצוה שהיא ה"זהיר טפי" שלך – השמחה היא ללא סבה כל שהיא, וזו דרגת השמחה הכי גבוהה. הרבי קרא לכך[יג] "שמחה בטהרתה", שמחה ללא סבה. כך כאן הבעל שם טוב כותב ש"מהות השמחה איני יודע עד היום הזה", זה רומז לנו, לא לפי הפשט הפשוט כנ"ל, שלא רק שהוא לא ידע את סבת השחמה אלא שמהות השמחה הזו היתה באמת ללא סבת ידועה, למעלה מטעם ודעת, "שמחה בטהרתה". וזה גופא שייך להתגלות מלך המשיח, זוהי המדרגה העצמית שלו, משיח אותיות ישמח כנודע].

ביאת המשיח מכח הפצת המעינות

ושאלתי את פי משיח, אימת אתי מר [מתי תבוא לגאול את עם ישראל?], והשיב לי, בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה [אם היה אומר רק "שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם" זה יכול להיות סתם לימוד, אבל כשאומר "ויפוצו מעינותיך חוצה" הרי מעין ענינו נביעה תמידית, וזוהי "נביעת האין סוף" – התחדשות בלתי פוסקת במח. חז"ל[יד] אומרים שההבדל בין רבי לרב הוא ש"כל רב מבבל [מחוץ לארץ] וכל רבי מארץ ישראל", ומסביר הבעל שם טוב[טו] שארץ ישראל היא בחינת החכמה, והוספת האות י ל'רבי' היא נקודת החכמה, שהיא נביעת האין סוף, שהמח של רבי תמיד מתחדש. רב יכול להיות בקי בכל הש"ס פוסקים ושו"ע, אבל נביעת המוחין שהיא נביעת האין סוף במח שייכת לרבי, והכח הזה מגיע מארץ ישראל, "אור חדש על ציון תאיר"[טז] "תורה חדשה מאתי תצא"[יז]. הבעל שם טוב אמנם היה בחוץ לארץ אבל הוא קיים "מאך דא ארץ ישראל"[יח], הוא עשה שם ארץ ישראל.] מה שלמדתי אותך והשגת [כלומר מה שהבעל שם טוב חידש בעולם, היה זה ממה שהמשיח חידש ולימדו, ומה שהבעל שם טוב השיג מעצמו מכח הלימוד עם משיח.], ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך [יש כאן סדר של חכמה-בינה-דעת: מה הפירוש של חכמה-בינה-דעת, צריך לדעת את הפירוש. רש"י על החומש במלאכת המשכן מפרש מה שנאמר על בצלאל "בחכמה ובתבונה ובדעת"[יט]: "'בחכמה' – מה שאדם שומע מאחרים ולמד, 'ובתבונה' – מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד, 'ובדעת' – רוח הקדש". כאן אומר המשיח לבעל שם טוב: "מה שלמדתי אותך" – חכמה, ששומע ממנו ולמד, "והשגת" – בינה, שמבין דבר מתוך דבר, "ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך", מה שאתה עושה עליות זה דעת, רוח הקודש, וגם עצם הדבר שאומר שכולם יוכלו לעשות כך זה גם דעת, וכידעו שיש שתי דעות כמ"ש "אל דעות הוי'", דעת עליון הנקרא "דעת הנעלם", היינו דעתו של הבעל שם טוב עצמו, ודעת תחתון הנקרא "דעת המתפשט", מה שמתפשט מהבעל שם טוב לתלמידיו, שגם הם יוכלו לעבוד את השי"ת ולעשות עליות נשמה כמוהו.], ואז יכלו כל הקליפות [הרי יש קליפות וטומאה בעולם, איך אפשר להעביר את זה? המשיח אומר על ידי לימוד חסידות, הפצת מעיינות הבעל שם טוב.] ויהיה עת רצון וישועה.

נחזור לפשט של "אבל מהות השמחה איני יודע עד היום הזה". אמנם הבעל שם טוב כותב שהוא אינו יודע ממה היתה השמחה בהיכלו של משיח באותו הזמן, אבל אפשר לומר בדרך אפשר (על דרך הפשט כנ"ל, שאכן קיימת סבה לשמחה רק הסבה לא נודעה לבעש"ט) שהשמחה היא מעצם זה שמשיח גילה לבעל שם טוב את הדרך להביא את המשיח, זו כבר התחלת הגאולה, שיודעים את הדרך, וזו באמת שמחה גדולה ועצומה עד מאד.

על כל פנים, מכך שהבעל שם טוב מתבטא "ואיני יודע לשמחה זו מה הוא עושה" ו"מהות השמחה איני יודע עד היום הזה", אפשר להבין (כנ"ל, שלא על פי פשט) ששרש השמחה היא ממקום שאין בו ידיעה – רדל"א. בתוך מדרגת הכתר, דרגת העל-מודע שמעל השכל, יש שלשה ראשים, ג רישין שבכתר כאשר הראש הכי עליון נקרא רדל"א, רישא דלא ידע ולא אתידע, שפנימיותו הוא אמונה פשוטה. אבל גם בתוך הראש הלא ידוע הזה יש דבר שנקרא "חמשה ספקות שברדל"א", איך יכול להיות שם ספק? ספק הרי בגימטריא עמלק[כ], ואיך הוא נמצא במקום הכי גבוה? מוסבר שהמשיח נמצא בדרגה הגבוהה הזו, וחמשה ספקות אלו הם חמש אפשרויות איך יבוא המשיח. הרי הקב"ה ברא את העולם בשביל המשיח, והוא נתן בחירה חפשית, ויש חמש אפשרויות איך משיח יבוא. כעת בא המשיח והכריע שמשיח יבוא "כשיפוצו מעיינותיך חוצה", כלומר יש כבר דרך איך להביא את המשיח, והוכרע הספק, וכתוב "שאין שמחה כהתרת הספקות"[כא], לכן היתה השמחה הזו למעלה. פירוש זה מתחזק ממה שהבעל שם טוב אומר "איני יודע". כלל גדול בחסידות שכל פעם שרש"י כותב "איני יודע" הוא רומז לרדל"א, הראש הבלתי ידוע בעצם, ששם נמצא התירוץ למה שקשה לרש"י (או לבעל שם טוב).

שלש סגולות

ותמהתי ע"ז [על מה שהמשיח אמר לו.], והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות [הבעל שם טוב, אף שהיה למעלה בהיכלו של משיח, נשאר מחובר למציאות, זה נקרא "אין וועלט אויס וועלט", בתוך העולם מחוץ לעולם, והוא יודע שזה יקח הרבה זמן עד שכולם יהיו כמוהו ליחד יחודים ולעשות עליות. כאן לא כתוב, אבל יש מסורת שהבעל שם טוב בכה מרוב צער מתי זה יוכל להיות.]. אך ממה שלמדתי בהיותי שם שלשה דברים סגולות ושלשה שמות הקדושים [הוא למד מהמשיח שלש סגולות ושלשה שמות קדושים שאפשר ללמד אותם לכולם. מהי סגולה? שעושים משהו, על מנת שיפתחו מעינות החכמה. מסופר על האריז"ל שהוא רצה שתלמידו ר' חיים ויטאל יהיה כלי לקבל ולכתוב את תורתו ולשם כך הוא לקח אותו לכנרת, הם הגיעו למקום מסוים שם, ששם נטמן בארה של מרים, ונתן לו לשתות משם, ונפתחו לו מעיינות החכמה. זה נקרא סגולה.],

והם בנקל [בקל] ללמוד ולפרש, ונתקרר דעתי [נרגעתי.], וחשבתי אפשר שעי"ז יוכלו גם אנשי גילי [בני דורי.] לבוא למדרגה ובחינה כמותי, דהיינו בהיותם יכולים לעליות נשמות וילמדו וישיגו כמו אני. ולא נתנה רשות כל ימי חיי לגלות זאת. ובקשתי עבורך ללמד אותך [כך כותב לגיסו, ר' גרשון מקיטוב.] ולא הורשיתי כלל, ומושבע ועומד אני על זה.

נפסיק כאן, אך תקראו בפנים את הפסקה הבאה, שם יש רמז שאפשר להבין מה הם הסגולות והשמות הקדושים הללו, מאד חשוב. על כל פנים, בדור שלנו הרבי אמר שכבר כלו כל הקיצין וכבר עשו תשובה ומה שנשאר זה רק לקבל את מלך המשיח והגאולה השלמה בפועל.

[בדרך הביתה:]

הסיפור עם הלויתן, היה מישהו שלמד בחיידר חרדי, והוא היה בודד בכיתה. כשהגיעו לגמרא הזאת, הוא שאל את המורה מה פירוש משחק עם לויתן, המורה כעס וצעק עליו. בגלל זה הוא עזב את הדת. פעם מישהו שאל אותו למה עזב הכל והוא סיפר לו. אותו אחד, שלפני כן הרבי דיבר אתו ואמר לו את הפירוש הזה של הלויתן שקשור לחינוך, בלי קשר לכאורה, ורק כעת הוא הבין את הקשר, והוא הסביר לו שעניין המשחק עם לויתן קשור לחינוך, זה שהיית בודד, והקב"ה משחק עם הלויתן, עם מי שבודד. הדברים התקבלו אצלו והוא חזר בתשובה.