הראיון המלא

חזון התורה: פריחה ושגשוג בארץ

עיתונאית (להלן: ע): אתחיל בנושאים הכי אקטואליים ואח"כ אעבור לדברים מהותיים נוספים:

יש זועה שמשתוללת בחוצות ואף אדם לא יכול להפסיקה. רציתי לשאול את הרב כאיש הלכה ודמות תורנית וכגדול בישראל: אם היינו זוכים והמדינה היתה מדינת הלכה שבה הרב מחליט והמדינה מבצעת, האם כך היה רוצה הרב לראות את מדינת ישראל – בעצם נכון לומר ארץ ישראל, מדינת ישראל היא מילה קצת פוליטית – איך היה הכל נראה מבחינת השלטון וכו'?

הרב: החזון של התורה הוא שעם ישראל יישב את ארצו, יפרח יצמח וישגשג בארץ שלו בכל המובנים, בגשמיות וברוחניות. עם זאת, יש מושג בהלכה של אינו-יהודי מחסידי אומות העולם שקבל על עצמו לשמור את שבע מצות בני נח. יש מצווה להחיותו והוא יכול גם לגור בארץ ישראל כ"גר תושב". יש לכך תנאים בהלכה. מי שהוא מחסידי אומות העולם – כאשר יש שלום בעולם והכל טוב – יש לו מקום כגר תושב להיות כאן בארצנו. אבל עקרונית זו זכותנו וחובת הקדש שלנו לרשת את הארץ ליישבה ולשאוף להרחבתה עד שתזכה להיות כגבולות ההבטחה כפי שה' הבטיח לאברהם אבינו.

ע: מה הם גבולות ההבטחה?

הרב: גבולות ההבטחה הם מהנילוס עד הפרת, כפי שכתוב בפרשת "לך-לך" בברית בין הבתרים.

ע: האם זה כולל גם איזורים שאינם בידינו?

הרב: כמובן, את מכירה את המפה...

ע: לא לגמרי. איני יודעת על האזורים שבידינו ואקוה שהם ישארו – איני יודעת מה עומדים לתכנן לנו – אבל אזורים כמו עזה ויריחו, איזורים שכתובים גם בתנ"ך כחלק מארץ ישראל...

הרב: כן. זהו חלק מארץ ישראל הקטנה, אבל לא גבולות ההבטחה שהם הרבה יותר רחבים. אלה הגבולות הפשוטים שירשו אותם פעם כאשר נכנס עם ישראל לארץ ישראל.

ע: אילו היו חיים בארץ ישראל על פי ההלכה והתורה, איך היו הדברים מתנהלים במצב הנוכחי?

הרב: הכל היה טוב – איכות חיים ברוחניות ובגשמיות על הצד הטוב ביותר. הכל היה משגשג ומתפתח.

היסודות: חינוך, אמונה במשיח, תנועה עממית

ע: כיצד ניתן להגיע למצב כזה?

הרב: כאמור, ניתן להגיע לכך וזהו רק ענין של שינוי בראש, של שינוי בעם. השינוי הזה נקרא "תשובה". תשובה היא משהו בתודעה הכללית. הדבר כולל התנהגות של קיום המצוות בפועל ממש מתוך רצון ושמחה של מצוה, והעיקר הוא שינוי תודעתי של השקפת עולם. זו מודעות אחרת לגמרי של תפקידנו פה בארץ ישראל ובעולם בכלל, זו תשובה על מה שכל אחד שואל את עצמו – "מה אני עושה פה? לשם מה נבראתי בכלל?".

ע: אם יקרה נס וכל החילונים ואף המומרים להכעיס (שזה חמור יותר) יחזרו בתשובה, עדיין יתייחסו לכל מיני נושאים בצורה לא נכונה. יש עדיין הרבה נושאים עם בעיה מוסרית.

הרב: הדבר תלוי בחינוך. לוקח לפחות דור עד שמחנכים דור חדש, זו התקוה והאמונה שלנו. אף פעם אסור לאבד את האמונה ואין דבר העומד בפני הרצון, כל שכן וקל וחומר נחישות רצון של קדושה ותקוה טובה. אנו מצפים למשיח מדי יום, אך עלינו גם לעשות ככל אשר ביכולתנו כדי לזרז זאת.

ע: איך ניתן לזרז את בואו של המשיח?

הרב: צריך להיות שינוי תודעה תוך כדי התארגנות של העם. הצבור צריך לבנות את עצמו כדי להזדהות עם אותם ערכים, עליו להתגבש. צריכה להיות תנועה גוברת עד שמגיעים למסה קריטית ואז הכדור מתגלגל ככדור שלג ופורץ מעצמו.

להכליל את השמאל בימין (כולל: פתרון בעית האבטלה)

ע: איך ניתן לשנות זאת באופן מעשי ביום יום? הרב חרדי ואני דתיה, אבל קהל הקוראים לא מבין את עולם המושגים הזה. צריך לפשט את הדברים: מהי האופציה הכי טובה לדעת הרב עבור ארץ ישראל כמדינה יהודית? האם המדינה צריכה להיות נטולת ערבים, בהתחשב באירועים האחרונים, או ללא עובדים זרים? האם צריכה להיות מדינה שכולם יקיימו בה מצוות?

הרב: יש כלל גדול בתורה של "סור מרע ועשה טוב" וכן יש כלל של חז"ל "שמאל דוחה וימין מקרבת". צריך איזון בנפש ובהתנהגות בין דברים שדוחים אותם לבין דברים שמקרבים, זה נקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת" או "סור מרע ועשה טוב".

לפי דרך פנימיות התורה – הקבלה והחסידות – צריך תמיד להדגיש את הימין, את החסד וה"עשה טוב". הבעל שם טוב אומר שעל ידי ה"עשה טוב" ה"סור מרע" נעשה מעצמו. כאשר יש בעיה של עובדים זרים יש לשוב לערכי ראשית שיבת-ציון שהיתה לפני כמה דורות. יש לשוב לערך הגדול ביותר של עבודה עברית, לחנך ולתמוך בצורך של עבודה עברית במקום עבודה זרה. כמובן, שיש גם את ההבנה שאם הגורם הזר הוא גם עוין ממש, אויב ומתנכל לחיינו, אז נוסף לכך גם הגורם הבטחוני. עם זאת, חשוב יותר להדגיש את הטוב ולא לעסוק ברע – יש אבטלה בארץ וזו מצוה לפרנס יהודים, יש להתגבר על האבטלה בארץ. צריך תמיד שהטוב והחסד ינחו את הגבורה.

ע: האם הגבורה זה הצבא?

הרב: כן. צריך את הגבורה, אך היא צריכה להיות כפופה לחסד. יש מנהג ביהדות לשים את יד ימין על יד שמאל או את הצד הימני של בגד על הצד השמאלי שלו כדי שהימין ינחה וינוט את השמאל. הדבר נקרא "לאכללא שמאלא בימינא" – להכליל את השמאל בתוך הימין. צריך שיהיה איזון בין שניהם, אבל בכל אופן השמאל צריך להכלל בתוך הימין.

המתקת הפחד מ"כפיה דתית" על ידי "נשמתא דאורייתא"

ע: ובאופן פרקטי?

הרב: באופן פרקטי יש צבור גדול בארץ שעדיין לא חזר בתשובה. בדורות האחרונים היתה תופעה של התרחקות מהדת – לפני כן כולם היו מאמינים ושלמים – ויש סיבות המסבירות כיצד הדבר קרה. יש לעם כעת איזה פחד מכפיה דתית, ברגע שאומרים "מדינת הלכה" הדבר מקומם את הצבור הלא דתי. הוא מפחד מכפיה בנוסח של "אם לא תעשה כך וכך יגיע לך כך וכך".

ע: זהו בעצם פחד של בורים. אנשים לא מבינים את זה.

הרב: נכון, הם לא מבינים, ועיקר עבודתנו היא להנעים את הדברים ולהמתיקם על ידי לימוד הממד הפנימי של התורה – ממד הקבלה והחסידות הרוחני והנשמתי יותר. כך ההלכה תתקבל והאנשים יקבלו מלכות שמים מרצונם הטוב, כפי שכתוב – "ומלכותו ברצון קבלו עליהם". צריך לקבל זאת ברצון ולא בכפיה. הדרך ליישם זאת היא על ידי בניית עוד קומה רוחנית המצטרפת לגוף התורה כחלק בלתי נפרד ממנו. יש "גופא דאורייתא" ויש "נשמתא דאורייתא", אם לא נגלה את נשמת התורה ונחברה עם גוף התורה, כלומר ההלכה, ההלכה לא תתפוס. יש רתיעה בעם מכפיה דתית.

ע: הרב מאמין שיבוא יום ונזכה לחיות במדינת הלכה?

הרב: הדבר תלוי בכמות הפצת הקבלה והחסידות. אם נפיץ נכון את הפנימיות, את הנשמה, אז האנשים ירצו גם את ההלכה בגלל שהם הולכים ביחד. לא תתכן נשמה ללא גוף ולא גוף ללא נשמה. עיקר הבורות היום אינה בנוגע להלכות – אנשים יודעים שיש שמירת שבת ומצוות נוספות – הבורות היא לגבי הפנימיות. יהודים לאחר הצבא נוסעים להודו לחפש חוויות, ומי שזוכה, מן השמים מחזירים אותו לכאן. למה להגיע רחוק כדי להגיע אל השרשים? זו הבורות, הבורות ביחס לנשמה של התורה שלנו. ההבטחה של המשיח לבעל שם טוב היא שכאשר "יפוצו מעיינותיך חוצה" – שהפנימיות תגיע רחוק – אז כולם מעצמם ירצו לקבל את הכל, העול יהיה מתוק. לכך עלינו להגיע.

ע: אבל נושאים כמו נשמה ופנימיות התורה לא מדברים אל הצבור החילוני. איך בכלל מגיעים לכל זה?

הרב: לכן, אחת מהמגמות שלנו היא לייסד מכללה תורנית שיהיו בה את כל המקצועות והחכמות שבאוניברסיטה. את כל מקצועות החול צריך ואפשר ללמוד על טהרת הקודש. יש לנו את כל התשתית הרעיונית לכך. אם מישהו רוצה לשלוח את בנו ללמוד פיזיקה, רפואה או משפטים עליו להבין שהכי טוב שזה יהיה מחובר ומקושר לתורה, גם מבחינת ההשכלה שבדבר. בחג חנוכה שלפני שבוע היה לנו סמינר של יומיים בפיזיקה, וכך עשינו בכל מקצועות החול.

שינוי בראש: תפיסת זכותנו על הארץ

ע: הייתי רוצה לעבור מרוחניות לגשמיות, למה שקורה במדינה, שזו הסיבה העיקרית לכתבה. נראה בחודשים האחרונים שהמצב יוצא מידי שליטה. עבור כסאו מוכן ברק לותר על כל ארץ ישראל. הוא מגיע להצעות פשוט מזעזעות. הערבים לא מאמינים למשמע אזניהם והם סוחטים עוד ועוד. נראה שהמצב יוצא מכלל שליטה ואין מה לעשות. רבנים יוצאים וקוראים וזה לא עוזר. מצד שני השמאל מזכיר את דיבוריהם לפני הסיפור של יגאל עמיר. נוצרה תסבוכת כזו שמצד אחד צריך לעשות מעשה ומצד שני יש את החשש הזה. רציתי לשמוע את דעתו של הרב על המצב הפוליטי, לא מההבט הרוחני אלא מההבט הגשמי. אני מנסה פשוט להוריד את הדברים הגבוהים של הרב לרמה של קוראי העיתון, שלא מבינים ברוחניות אלא בתכל'ס. בפוליטיקה אולי.

הרב: בתכל'ס, גם כשהתחילה האינתיפאדה לפני כך וכך שנים וגם היום, אם היו מוכנים להצהיר שארץ ישראל שלנו, שאין בכך פקפוק כלל וכלל, אז היו מטפלים בה כמו שצריך. אין בעיה לטפל, בכל בעיה בעולם ניתן לטפל. תיארת אובדן דרך ואובדן עצות – הדבר נובע מאובדן אמונה ב"מה אנחנו עושים כאן בכלל?". אם היה ברור לנו שזה המקום שלנו, היו מטפלים בבעיה. אין בעיה להפסיק את האינתיפאדה ברגע, ביום אחד, אז גם כיום ניתן להפסיקה ביום אחד, רק שלא עושים זאת...

ע: אני רואה כיום כל מיני תכניות בטלויזיה כמו "פוליטיקה" וגם ברדיו עומד אדם כמו ישראל הראל ואומר "רבותי. זה לא רק הבית שלי אלא כל ארץ ישראל הולכת לנו פייפן". עומדת כנגדו שולמית אלוני ואומרת "אבל אתה יושב על שטח כבוש. אנחנו כובשים". כמו שהרב אומר אין לה בכלל את האמונה שכאן הבית שלנו...

הרב: נכון, גם את תל אביב כבשו וגם את ירושלים, את הכל כבשו.

ע: בדיוק, לפי דבריהם אין לנו בכלל זכות קיום פה.

הרב: בכלל, זה האבסורד, כאילו שהטרור מגיע לנו. אנחנו חזרנו לכאן בגלל שאלפיים שנה ויותר אנו מחכים לחזור למולדתנו. זו מולדתנו וסוף כל סוף ה' נתן לנו את האפשרות הזו. גם אז – בראשית הציונות ובתקופת הקמת המדינה – היו אנשי רוח מאד ידועים, שלא נזכיר את שמם, לא דתיים כלל, שהתנגדו לקחת ריבונות בטענה שזה לא יהודי, כאילו שיש משהו לא יהודי בגבורה. זה הנגע הרעיוני שיש אצל הפרופסורים, אנשי הרוח והסופרים הגדולים. הכל מתחיל בראש, שם העימות האמיתי, אחר כך הדבר יורד ומחלחל עד שהוא מגיע לעם. העם מושפע מגדולי הרוח והאקדמיה, לא מהרבנים הגדולים. העם מצפה לשמוע מהם אם יש לנו זכות או לא – אם הפרופסור הגדול אומר שאין לנו זכות הוא בודאי יודע, הוא הפרופסור והוא יודע מה קורה. מאז ומעולם היו הדברים האלה, הדבר תלוי בסופו של דבר, כפי שהרבי אמר, במנהיגות, באנשים הנערצים – כך נקבע איזו דעה מקבלים.

ע: השאלה היא מיהו מורה הדרך.

הרב: בדיוק, מה שחסר לעם ישראל היום הוא מורה-הדרך. שהעם יקבל ויזדהה עם מורה-הדרך וינהר אחריו.

הפסקת הטרור על ידי פעולות צבאיות מחושבות

ע: הרב הזכיר קודם שאין בעיה להפסיק את כל הזועה הזאת: האינתיפאדה, הרצח, הלינץ', היריות וההרג ביום אחד. איך אפשר לעשות זאת?

הרב: לכל צבא ומשטרה בעולם יש פעולות מתאימות שעושים. ניתן לשאוף בפעולות הללו למיעוט שפיכות דם ככל שניתן, אבל יש פעולות שעושים שמפסיקות את הדברים הללו.

ע: מה למשל?

הרב: יש לעתים פגיעה ברכוש. אבל מי שהוא מחבל עם דם על הידיים צריך לחסלו ולא לשחררו...

ע: כפי ששמענו על הרבה עיסקות מפוקפקות...

הרב: כפי שאמרנו קודם, יש להדגיש את הטוב – במקום לומר שצריך לסלק את הערבים נאמר שניתן לעצמנו עבודה ופרנסה וממילא לא תהיה להם פרנסה. יש טוענים שיש לערבים כביכול קשר למולדת שלהם, וזהו שקר גס – יש לערבי הפשוט נגיעה פשוטה להיות כאן, וזה הכסף וטובות ההנאה שלהם. ברגע שהדבר הזה ירד מהם – אם המדינה לא היתה משלמת, כפי ששילמה לפני כמה ימים, ארבעה מיליארד שקל לכסות את החוב שלהם לחברת החשמל – לא היה להם שום ענין להיות כאן בכלל. כמו שפעם אמרה ראש ממשלת ישראל שאין דבר כזה "עם פלשתיני" – לא היה ולא נברא – יש להם רק אינטרס גשמי לגמרי בהתקבצותם כאן.

ע: מי היה ראש הממשלה הזה?

תלמיד: גולדה מאיר.

ע: הרב הזכיר כאן פגיעה ברכוש. אני גרה בירושלים – ברמות, במקום שנקרא חצי התנחלות – ואני רואה מה קורה ואומרת לעצמי שיום אחד זה מגיע אלי הביתה. אני רואה את האנשים בגילה ואומרת לעצמי שהנה צה"ל יורה על הערבים והורס להם את הבתים, ולפחות מקצתם, וזה לא מפסיק... בכלל לא מזיז להם...

הרב: הם לא עושים כלום. את זוכרת מה היה בימית – ראינו בעצמנו איך שהורידו הבולדוזרים עיר ואם בישראל בשעה אחת. ימית הפכה לעפר ומדבר שומם כאילו שלא היתה ולא נבראה בכמה שעות. פעם היה צה"ל מפוצץ בית ובזמן האחרון אין דבר כזה. יש סיפורים על גבי סיפורים – יש מחבל שיורה ואחרי דקה אחת, כשהוא מפנה את הגב ולא יורה, זה כבר לא מוסרי לפגוע בו כי הוא כבר לא יורה עליך...

אלה ההוראות של הצבא. הדבר קורה בחברון וביתר המקומות מדי יום – זה חינוך, אין כאן שום סולם צדק של ערכים. יש בעיה של ערכים בצבא וביתר המערכות, והכל יורד מאנשי הרוח, שהם בסופו של דבר קובעים מה מוסרי ומה לא מוסרי. לא התורה קובעת את המוסר היום.

ע: מה התורה היתה קובעת במקרים האלה של הלינץ', של המחבלים, של גילה, ברצח הנורא של בני משפחת כהנא? מה לדעת התורה הצבא היה צריך לעשות?

הרב: יש תגמול. העובדה שאי אפשר להכנס לשטח שלהם כדי לרדוף את הרוצח זה אבסורד. כמובן, שקודם כל יש מספיק ידע מודיעיני שלנו עליהם ויודעים את הכל על כולם אם רוצים – אין כל בעיה להגיע לכל פושע ורוצח ולחסלו, וכך צריך. וכמובן, כאשר האימה והפחד נופלים על האויב הוא מתקפל, ולכן אמרנו שאפשר לגמור זאת ביום אחד. ברגע שיראו שאנו מגיבים כהלכה – וזו ממש הלכה – העסק ירגע, כל הטרור יפסק ביום אחד! לגבי רכוש – אם יורים מתוך איזה בית אז השכל הנכון אומר שצריך את הבית הזה לפחות להוריד, וכך הלאה וכך הלאה. אין צורך להיות גאון גדול כדי לדעת איך מגיבים בצורה פשוטה. יש רצון טוב לפגוע בכמה שפחות, אך אם מוסר טוהר נשק מעוות מסכן חיי חילים יהודים ולא נותן לירות, הדבר מנוגד להלכה. אם יהודי בסכנה – וכך גם כל מי שלוחם על הארץ מצידנו – צריך להגן עליו במלוא האחריות לפי ההלכה.

הבא להרגך השכם להרגו

המשך דברי הרב: לפי התורה תמיד אומרים לאויב שהוא יכול לברוח בדרך פתוחה, ואם לא אז חייבים לפגוע. אין כל ענין ואף אסור בעת שלום להטיל עונש קולקטיבי, אך בזמן מלחמה, שזה פיקוח נפש – ואם לא תעשה משהו אז יום יום ושעה שעה יורים עליך, מפוצצים לך את הרכבים והאוטובוסים ואת הכל – אז אין מנוס מלפגוע באויב. השכל הפשוט מחייב זאת. יש כלל גדול ביותר באנושות שמונעים אותו מהחיל הלגמרי-מסכן כיום והוא "הבא להרגך השכם להרגו". הכוונה היא שלפני שהוא יורה ויש איום על חייך צריך לפגוע. ההלכה היא גם לגבי אזרח – אם יש איום אמיתי על החיים אז צריך לקדם את הפורענות. לא נותנים לחילים וגם לאזרחים לעשות זאת.

ע: החילים שלנו מאד אומללים היום.

הרב: ממש ניתן לבכות על החילים, הם במצב מאד קשה, והכל יורד ומחלחל מהרוח המעוותת של אלו שמנחים את החינוך.

ע: הרב לא מצביע על מי שאשם לא פחות מאותם אנשי רוח יפי נפש, על הפוליטיקאים, אבל על כך נדבר בהמשך... נקח לדוגמא את מה שקרה השבוע – נגש ערבי למחסום של חילים בחברון והוא הווה איום ברור עליהם וחיל ירה בו. היה צוות צלום זר שצלם איך ירה החיל ופגע לו בכף הרגל. כולם צלמו איך הוא שוכב ונאנק מכאבים, מחרף את החילים כאילו שירו בו ללא סיבה. כל יפי הנפש טענו שירו בערבי בלי סיבה.

הרב: במצב של מלחמה לא בודקים בציציות. אם הוא לא יירה באותו אחד אז בפעם אחרת יירו בו עצמו, זה השכל הכי פשוט. החיל לא ירה בגלל שנאה לערבים – הערבים שונאים אותנו, אבל אנחנו לא שונאים אותם בעצם, בתור בני אדם – יש לחיל תפקיד להגן על עצמו וגם על האזרחים ששלחו אותו, הוא שליח צבור, וברגע שהוא חש איום הוא חייב להגיב. תמיד אפשר לטעות בשיקול הדעת, אבל אם הוא לא יגיב מתוך חשש מהטעות הזו אז גם בפעם אחרת לא יגיב, וזו תהיה קטסטרופה, הדבר יהיה פטאלי. תגובתו מוצדקת וזו הלכה.

ע: ההלכה היא שגם טעות היא מוצדקת ובלבד שהאדם עומד בפני סכנה ממשית?

הרב: זה התפקיד הכי פשוט של החיל וכן של כל אזרח חמוש. הדבר לא נובע מתוך חמימות מח, אלא מתוך שיקול דעת ואחריות לגבי מה שצריך לעשות.

הראש שלהם – רוצח הוא

ע: ברצוני לדבר על שנאת הערבים אלינו, זו שנאה העולה על הכלל "בידוע שעשו שונא ליעקב", שנאה תהומית של הערבים כלפינו, שמוכנים לחבל ולהרוג בנו בכל דרך אפשרית. יבואו יפי הנפש ויגידו מדוע אנו טוענים שהערבים שונאים אותנו, הרי הם מסכנים ועם כבוש ויתר המשפטים האלה. כיצד ניתן להוכיח שהערבים שונאים אותנו ולא מוכנים למציאות קיומינו כאן ושהם באמת בסופו של דבר חיות טרף?

הרב: כל מי שדובר בעד העם הערבי אומר זאת במפורש. יש להם מנהיג שהוא רוצח בדם קר – הוא נקרא המנהיג המתון בעוד שהוא רוצח גמור. אם העם שלו לוקח אותו כמנהיג זה אומר דרשני. תמיד יכול להיות צדיק בתוך העיר כמו אצל סדום ועמורה – אם יש מספיק צדיקים הם יכולים אולי להציל את כל העיר, ואם לא אז אומרים לצדיקים שיסתלקו מכאן. אבל הרוב – ובמיוחד ההנהגה, המצביעה על האופי של הרוב – מושחת ורצחני. הוא שונא אותנו ולא ישקוט עד שהוא יקבל את כל ארץ ישראל. אפילו שיש תשעים ותשע אחוז יותר אדמות מסביב, ויש לו מספיק מקום היכן לחיות ברווח, אבל זה לא מעניין אותו כי הוא צריך את הכל, הוא לא ישקוט עד שיקבל את הכל. כל יפי הנפש שרוצים לשטוף את המח בכיוון ההפוך עושים זאת בעומק מתוך מגמה – מודעת או לא מודעת – להתבוללות, כמו אדון פרס שכתב ספר שלם עם פילוסופיה מוצהרת של התבוללות, מה שנקרא "המזרח התיכון החדש".

ע: מה התיאוריה שלו. עדיין לא קראתי את ספריו.

הרב: הוא טוען כי הדבר הכי טוב הוא שנתבולל בקרב הערבים. גם אני לא קראתי את ספריו, אך כך סיפרו לי. הכוונה ב"מזרח התיכון החדש" הוא להיות עם אחד.

ע: עם אחד מעורב? להתחתן עם הערבים?

הרב: כן, זה לא מפריע לו בכלל. הוא רוצה שמבחינה תרבותית וכן מיתר הבחינות נהיה עם אחד, כמו שהיה בסיפור של שכם בן חמור שרצו אז לחיות ביחד כעם אחד.

"מסרת גבורים ביד חלשים"

ע: אפשר להיות סמליים אולי ולומר שהדבר הסתיים בכך שיעקב מל אותם?

הרב: האחים דאגו לכבוד אחותם. יעקב לא שמח על פניו ממה שעשו, אך התורה מסכימה לבסוף למעשיהם. אם זה מלמד על מידות לא טובות שהיו לבניו, אז לבסוף, כאשר יעקב מברכם, הוא עושה בירור באומרו "ארור אפם כי עז...": "אפם" – הכעס שלהם – אינו טוב ואין לו מקום, אבל לא הם בעצמם. אפילו לגבי המעשה בעצמו מוסבר בכל הספרים כי יעקב הסכים שהיה עליהם לעשות כך. זו דוגמא טובה לכך שחייבים לעתים לעשות דבר המנוגד לטבע היהודי – לפי הטבע היהודי אנו רחמנים, אבל הרחמנות שלנו היא לעתים בעוכרינו, כאשר לא מסוגלים לעשות בעת הצורך מעשה גבורה בפועל.

בחג חנוכה היו המכבים גבורים, אך בתפילות שלנו אנו אומרים "מסרת גבורים ביד חלשים", כלומר שאנו חלשים – מתוך רכות לבנו אנו חלשים – אך בעת הצורך אנו נעשים גבורים. הדבר קורה דוקא בזכות ארץ ישראל הנותנת לנו את הזכות להיות גבורים בעת הצורך. לכן, מי שמוותר על הארץ, זה מתוך מגמה פנימית פסיכולוגית שהוא לא רוצה להיות גבור – אנשי הרוח כאן אמרו זאת בפה מלא – ומכיון שאינם רוצים להיות גבורים אז באמת אין מה לעשות כאן, כי חייבים גבורה כדי להחזיק במקום. הם מצדיקים זאת בכך ש"מה זאת אדמה בסך הכל? היא אינה חיים... אדמה זה שום דבר... הר הבית הוא שום דבר, רק חתיכת אדמה...". כל זה הוא תסכול ותסבוך פסיכולוגי המתחיל מפחד – הכל נובע מהצטדקות שצריך להיות יפה נפש ורך וכו', אך אין צורך כלל לומר זאת ליהודי, כי אנו ממילא רחמנים.

לטפל בשטח ממנו בא הירי

ע: אני חוזרת לשאלה הקודמת – איך ניתן להפסיק זאת בן רגע? נקח לדוגמא את גילה. מה הרב מציע – להרוס את כל השכונה? הרי יאמרו שגרים שם אנשים שלא קשורים כלל לסכסוך וכו'.

הרב: ניתן לומר שצר לנו מאד, אך כאן זהו פיקוח נפשות ולכן יש להוריד את השורה הראשונה של הבתים. קודם כל אנו חייבים להכנס לשם כדי לתפוס את היורים. זהו מבצע, אבל הצבא שלנו מלומד לעשות מבצעים גדולים ועל אנושיים. אנו מאד מתגאים בצבא שלנו והוא יכול להכנס מיד ולחסל את כל היורים.

ע: מדוע באמת הצבא לא נכנס פנימה. הם כל הזמן יורים מבחוץ, יורים ובורחים...

הרב: שאלה טובה שאלת...

ע: מה התשובה שלהם? איך הם מתרצים זאת? זה ממש מצחיק...

הרב: לשיטתם, תוך כדי שהאויב יורה מותר לעשות משהו, אבל ברגע שהוא מפסיק לירות אז אסור לפגוע בו. זה אבסורד...

ע: באמת אבסורד. אז מה הרב היה מציע לעשות בכל המקרים הללו לפי הסדר?

הרב: שוב, לא חסרים אמצעים פשוטים, ואנו באמת הצבא הטוב ביותר בעולם. כך אני מתגאה כיהודי שיש לו צבא טוב ואני בוכה שלא נותנים לצבא שלי לפעול כפי שהוא מסוגל. שוב, אפשר לפגוע מיד במי שיורה, אם צריך להרוס שורת בתים אין שום בעיה לעשות זאת ונגמר הסיפור. אנו רק מגרים אותם בחוסר התגובה – יש גירוי אחר גירוי שיפעלו שוב ושוב ואין לדבר סוף. לכן אמרתי שבפעולה אחת ניתן להפסיק את הכל.

ע: זה בנוגע לגילה. ומה בנוגע ליתר הרציחות?

הרב: אם יש פיגוע, כמו שהיה לאחרונה כנגד משפחת כהנא הי"ד, אז דבר ראשון רואים מהיכן בא הירי והולכים לטפל בכפר הערבי הסמוך ביותר. אין מה לעשות, חוץ מה"עשה טוב" – שצריך מיד להקים מאחז במקום הפגיעה ולעשות שם ישוב יהודי – יש גם לצאת בפעולת תגמול כנגד הקן של המחבלים שזהו המקום הסמוך. היות שאיננו בני אלקים ולא יודעים הכל במאת האחוזים עלינו להשתמש בידע המודיעיני הנמצא ברשותנו והשכל הפשוט אומר שחייבים לפגוע בכפר של האויב הסמוך לאירוע. אם היו עושים זאת פעם ופעמיים כל  הטירור היה נגמר באופן טוטלי!

ע: יקומו שוב יפי הנפש ויאמרו בכפר יש ילדים, נשים, זקנים. אולי הם לא קשורים לזה?

הרב: בהחלט, אך זה מה שיש לעשות – כך התורה אומרת וגם השכל הפשוט של כל עמי הארצות בעולם ללא יוצא מהכלל, כל אחד היה עושה כך.

כשל מאז ששת הימים

ע:  חוץ מאתנו...

הרב: כן, אנחנו עם סגולה... יש כאן מגמה מאז "ששת הימים" לתת את השטחים הכבושים. יהודי הוא עקבי – עם קשה עורף – מאז הכיבוש נפלה החלטה בממשלה ובקרב כל יפי הנפש שהכיבוש זמני בלבד ושחייבים למסור את השטחים. כל מסירות נפשם של החילים נבעה בגלל ההבטחה של מפקדיהם שכובשים את הר הבית – כמו שאמרו באמת "הר הבית בידינו" וכידוע הסיפורים בזה – ומאחורי הדלתות קרה משהו הפוך.

ע: האם מותר לנו להכנס למדינה אחרת?

הרב: צבא הגנה לישראל נכנס כבר למבצע בתוך מדינה אחרת, כמו באנטבה ובכל מיני מבצעים. היו עשרות מבצעים בהם נכנסו למדינה אחרת. פרט לכך, המושג "מדינה אחרת" צורם את אזני המאמין – זהו הדיון העיקרי, מה משמעות הסכם אוסלו, והאם הוא מחייב את העם היהודי כהסכם שהוא נגד התורה?

ע: הסכם אוסלו מת!

הרב: נכון, ואם הוא מת אז אין להם מדינה ואין שום דבר. הם הפרו את הכל וממילא ההסכם מת ואין בכך דבר. אין שום בעיה להכנס לכל מקום אם יש צורך. מי שמאמין יאמר שצריך לכבוש את הכל בחזרה, כדי שהמקומות הללו יהיו פתוחים ליהודים. הנה, עשרות אלפי ערבים יכולים לגור בלוד ללא רשיון ויהודי לא יכול להכנס לשכם – שלא לדבר על לינה או מגורים – זו הפלייה גמורה. מדוע הערבים יכולים לגור אצלנו בכל מקום?

ע: בגלל הפחד.

הרב: זה לא ענין של פחד אלא של זכות.

לכבוש על מנת לישב

ע: בעצם הרב חושב שיש מקום לכבוש בחזרה את עזה ואת יריחו וכל מה שנתנו להם, מקומות המשמשים כבסיסי מוצא לפיגועים נגדנו ומקלט בחזרה?

הרב: בהחלט, לפי דעתי יש לכבוש אותם ביום אחד, אך השאלה היא לשם מה? אם אין נכונות להצהיר ריבונות מלאה – שזה חלק עצמי של ארץ ישראל – אז אין טעם לעוד מבצע סיני, שפירושו לכבוש כדי לצאת מיד. אבל אם כובשים מתוך מטרה שזה שלנו יש לכך טעם רב – יש לכבוש על מנת להשאר ולא כדי לברוח ולהתקפל.

ע: מה הכוונה לכבוש על מנת להתקפל? מתי כבשנו והתקפלנו? הרי ברגע שכובשים גרים שם, לא?

הרב: מלחמת ששת הימים היה כיבוש על מנת להתקפל. החל מהיום הראשון כבר חשבו על כל דרכי ההתקפלות, וכפי שאמרנו, היות שהיהודים עקביים הם ממשיכים בכך עד היום – אם נפלה החלטה אז מי שאוחז ממנה חייב לגמור את מזימתו.

בעת מלחמה כללי המשחק משתנים

ע: אני כתבת בעיתון סופשבוע של "מעריב". יש לי הזדמנות לתת לתושבי המדינה להבין דברים. מצד שני כולם מביאים את דעת השמאל, כל יפי הנפש עמוס עוז, גרוסמן וכו'. יש רבים שקוראים ומתחברים אליהם. צריך לנצל את הבמה הזאת ולדבר כמה שיותר גם מהצד של הימין, להשמיע את זעקת אלו שנהרגים פעמיים ושלש ביום...

הרב: פרט לאוטובוסים שמתפוצצים בכל מקום בארץ, וכן הפיגוע שהיה לאחרונה בכביש רעות-מכבים...

ע: כן זה הכביש שלנו, שתי דקות מרמות... אנחנו לא נוסעים משם יותר. ושאלה נוספת: כיצד ניתן להתמודד עם אוטובוסים מתפוצצים?

הרב: אם יודעים במודעות שאין כאן רק אירועים מקומיים, אלא שיש כאן מלחמה ברמה אחת או אחרת, אז כל כללי המשחק משתנים. הדבר מעוגן גם בהלכה התורנית שקובעת, כפי שאמרנו, כי בעת מלחמה לא בודקים בציציות. נותנים את האפשרות למי שרוצה לברוח שיברח, אבל אחר כך לוחמים כנגד כולם – אנשים נשים וטף. יבוא יפה נפש ויאמר שהם חפים מפשע, אבל זהו דבר ההלכה בנוגע לכללי מלחמה. כללי מלחמה שונים מכללי שלום. על זה נאמר הכלל כי "מי שמרחם על האכזרים סופו להתאכזר על הרחמנים". אנו עם רחמן ורואים זאת, אבל הרחמנות היא יותר מדי, וכל דבר מוגזם נעשה משובש ומעוות, אפילו הדבר הטוב ביותר.

"בני יצחק בגלות ישמעאל"

ע: לדעתי, אנשי הימין מכירים את המושג 'ערבי' יותר מאשר השמאל שמשתף אתם פעולה, מקיים אתם דיונים וכו'. מהו בעצם שרש טיבו של הערבי? טיבו בהקשר שלנו כשכן, כמי שמנסה להורגנו, או אולי מנסה לשחרר את אדמותיו הכבושות.

הרב: יש בתורה מושג של 'גלות' ו'גאולה'. כתוב שהגלות בארץ ישראל היא הגלות של ישמעאל. העם הערבי לפי המקורות – לא משנה אם הוא צאצא ישיר של ישמעאל – אבל ברוחניות הוא יורש את השם הזה. יש גלות אחרת של אדום, גלות עשו. כתוב שאדום ועשו הם התרבות המערבית בכלל, ובהיותינו כפופים לתרבות הזאת – או גרים בגשמיות בחו"ל – אנו כפופים גם לגלות אדום. פיזית בארץ, הגלות היא גלות ישמעאל.

כתוב בספר הזהר שבני אברהם הם בגלות אדום ובני יצחק בגלות ישמעאל. כלומר, שיש שתי גישות שונות – כיצד להתגבר להתנער ולצאת מגלות אדום, ואיך לצאת מגלות ישמעאל. כתוב שמגלות אדום יוצאים בטוב – הכוונה ב"בני אברהם" היא לנשמות ששורשם בחסד של אברהם והם נתונים בגלות של אדום בהשגחה פרטית, ותפקידם הוא לברר לתקן ולהגאל מהגלות של אדום על ידי חסד. אבל, את גלות ישמעאל יכולים לתקן רק "בני יצחק" – כלומר, מדת הגבורה על פי הקבלה. כדי להתקיים דווקא בארץ, מבחינה פיזית, ולהתגבר על המחנק שישמעאל מנסה להטיל עלינו כאן, יש להשתמש בגבורה.

אם הוא היה ריבון כאן והיינו מוסרים לו את כל המדינה, אז אולי מ"טוב לבו" היה מרשה לנו להשאר פה. קליפת ישמעאל, על פי הפסיכולוגיה, היא הרצון התהומי לשלוט ולהיות הריבון. כל החסד שהוא מעניק כביכול הוא רק כדי להתייהר בו – מה שמניע אותו הוא הרצון להתייהר שהוא הנותן מתוך שלטונו. כך היה בכל מדינות ערב, זוהי הגנטיקה של העם הערבי, וברגע שהוא לא ממצה את שאיפתו לשלוט הוא הופך להיות רצחני ביותר, האנטישמי ביותר. תמיד האנטישמיות הכי גדולה היא כאשר יותר קרובים – כמו עמלק בתורה שהוא בן דוד קרוב – ככל שקרובים יותר אז האנטישמיות כלפינו עולה ומתגברת. דוקא כאן בארץ צריך הרבה גבורה – וזה איזון של הטבע העצמי שלנו להיות אנשי חסד רחמנים רכי לב וחלשים – "בני יצחק בגלות ישמעאל".

יחסי חתן וכלה בחו"ל ובארץ ישראל

המשך דברי הרב: עיקר התיקון כנגד אדום הוא להאיר את חכמת התורה בתוך המדע ולקבל את הפידבק, שיהיה זיווג בין "מים עליונים" ל"מים תחתונים", בין חכמת התורה לחכמת הגויים. זהו האתגר והחזון של הדור שלנו – זה התיקון העולמי. התיקון המקומי הוא שצריך בלית ברירה קצת גבורה כדי לעמוד על שלנו, על כך שזה באמת מקומנו, ואדמה היא דבר חשוב ולא בטל וטפל – מתוך האדמה אנו יונקים חיות, מתוך שורשינו. גם הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל מתואר בנביא כקשר של זיווג של חתן וכלה – ארץ ישראל היא הבת זוג שלנו, כמו שהשבת היא הבת זוג של עם ישראל, כך גם ארץ ישראל. במילים בוטות, לוותר על ארץ ישראל זה כמו לוותר על האשה, ולא ישוער כזה דבר.

אור לגוים

המשך דברי הרב: עוד רעיון מופשט, אך חשוב מאד, הוא שהתפקיד שלנו בעולם כעם נבחר – ועלינו לעמוד עליו – הוא להיות אור לגויים בכלל. אם לא נכיר בכך, לעולם לא נצא מהבעיה שלנו, ולא נדע אף פעם מה אנו עושים בעולם בכלל. התפקיד שלנו הוא לתקן את המציאות בשלש רמות על פי מונחי החסידות – עולמות נשמות ואלקות. עלינו לתקן את הגשמיות של העולם, לחבר את הנשמות ולגלות בעולם את ה' על ידי שיהודים מקדשים שם שמים – לא רק שמתים על קידוש ה', אלא שעל ידי חייהם הם מאירים לעמם ולעולם כולו.

הימין והשמאל – ממלכת הדרום וממלכת הצפון

המשך דברי הרב: יש מאמר חז"ל שכל צרותינו התחילו בזמן חלוקת הממלכות בין רחבעם, בנו של שלמה, לירבעם, שפרש עם עשרת השבטים ועשה מדינה בצפון. אם רוצים לדבר על גלגולי נשמות, אז זהו שרש ההבדל לפי התפיסה הפנימית בין השמאל לימין – לפי התורה השמאל הוא הצפון והימין הוא הדרום. הצפון היה ממלכה ברמה תרבותית כללית-אנושית, והדרום, מלכות בית דוד, תמיד היו יותר מאמינים (או שנקרא להם 'דתיים'). ההקבלה בולטת וברורה: אם יש בקרבנו בעיה של אחדות ישראל והקיטוב הגדול הוא בין ימין לשמאל – בתוך כל מחנה יש קיטובים, אך הקיטוב הגדול הוא ימין ושמאל – זהו ממש שיקוף של שתי הממלכות שהיו פעם.

המאיסה והביקוש

המשך דברי הרב: חז"ל מסבירים את הפרישה של ממלכת הצפון ממלכות בית דוד בכך שמאסו בשלשה דברים: במלכות שמים, במלכות בית דוד ובבית המקדש. הדבר לא יתוקן עד שיבקשו בחזרה את מה שמאסו בו. כאשר רחבעם בא לשכם כדי לחבר בין הפלגים שבעם – אך לא שעה לעצת הזקנים שיעצו לו להיות מתון עם אנשי הצפון ושמע לבני גילו (שנקראו "הילדים") שיעצו לו לנהוג בחריפות – אנשי הצפון ראו בכך "כפיה דתית". זה בדיוק המושג של ימינו... אנשי הצפון מאסו בכך ואמרו: "מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד". חז"ל למדים מכך שמאסו בשלשה דברים: על פי פשט המאיסה היא רק במלכות דוד, אבל דורשים "לאהליך" אותיות "לא-להיך" – כמו שהיה בחטא העגל שם נאמר "אלה א-להיך ישראל" – שכל אחד ילך לאלהים שלו, שכל אחד יעבוד את הפסל שלו. וכן מה שכתוב "ראה ביתך דוד" הוא לשון בזיון כלפי בית המקדש.

חז"ל דורשים שהדבר לא יתוקן עד שיבקשו את כל שלשת הדברים הללו, ככתוב בספר "הושע": "אחר ישובו בני ישראל" – בסוף הדורות יקוים – "ובקשו את ה' א-להיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים". כאן כתוב במפורש שהם יבקשו את ה' ואת דוד, ומה שכתוב "ופחדו אל ה' ואל טובו" נדרש על הר הבית, שעליו נאמר "ההר הטוב הזה". יש שני פירושים ל"ופחדו" – פרט לפחד במובן של יראת שמים – האבן-עזרא אומר ש"ופחדו" פירושו "יזדרזו", מי שפוחד מזדרז, כלומר שהבקוש שלהם יהיה בזריזות. הפירוש של התרגום והרד"ק ל"ופחדו" הוא "יתקבצו", כלומר שעם ישראל יתקבצו ויבואו ביחד, כולם יעלו להר הבית. אם כן, יש שלשה דברים שמאסו בהם וכנגדם שלשה דברים שעליהם לבקש.

כל שלשת הדברים שמאסו נכללים במלכות בית דוד: המאיסה הראשונה היא במלך, בדיוק כמו בעידן המודרני – מי שאומר כיום "מלכות" נחשב לפרימיטיבי. לעומת זאת, שלשת הדברים שמבקשים כלולים בבקשת ה'. פעם כאשר מאסו בדוד מאסו ממילא באלקי דוד ובבית דוד, אך כיום כדי להחזיר את הגלגל ולבקש מחדש הכל מתחיל מה' – ראשית יש לבקש את ה' וממילא ירצו גם מלך ובית מקדש. היום צריך להגיע למודעות אלקית, ומזה יבוא התיקון של כל שלשת הדברים במציאות.

יש בארץ בעיה – שמגיעה כאמור מלמעלה, מאותם אנשי רוח – שאין ערך לאדמה, אין ערך לגשם. סיסמתם היא "שטחים תמורת שלום". השלום חשוב ואילו השטחים אינם שווים כלום, הר הבית הוא כמה מטרים מרובעים של אדמה חסרת חשיבות. אבל האמת היא שבית המקדש – "ופחדו אל ה' ואל טובו" – הוא גילוי אלקות ממש בגשמיות. "העלאת העולמות" שעם ישראל צריך לעשות תלויה בקדושת הקרקע. המושג "מלכות בית דוד" מבטא את הצורך באדם מנהיג. הרמב"ם שואל בשביל מה העם צריך מלך, ומשיב, שצריכים מלך בשביל ללכד את העם – אם אין מלך אין התקשרות בין היהודים, כמו היום כאשר מתקיים "איש הישר בעיניו יעשה". לסיכום נאמר שבראש מעיינינו לגלות את ה' בעולם. לשם כך צריך לחבר בינינו והדבר תלוי במנהיג, במורה דרך, לא למאוס יותר במורה דרך הבא מכח התורה.

ע: יש כעת ביקורת עליהם.

הרב: נכון. הכל התחיל מכך שמאסו במורה דרך שבא מכח התורה וממילא מואסים בבית המקדש ובה', מואסים בכל. אותו חיל משוחרר שנוסע להודו וחוזר בתשובה מבקש קודם כל את ה' ומתוך זה מגיע לכך שהוא חייב את המורה-דרך. לאחר מכן הוא שוב חוזר לה' ואז הוא צריך את בית המקדש, כי התכלית היא להוריד את האלקות למטה ולהתחבר למציאות ממש. זהו רובד העולמות – בית המקדש. מי שמלכד את הנשמות הוא המלך, והכל בא מתוך אמונה בה' ורצון לגלותו בעולם.הקמת גוף תורני רחב

ע: יש בקורת על רבני יש"ע שמדברים על עשיית מעשה ונקמה בגלל החולשה – חולשה שאכן קיימת בצבא ובממשלה – האם צריך לקום אדם ולעשות מעשה?

הרב: מה שאני אומר הוא שלמעשה יחיד אין הרבה ערך כי כולם יתנפלו עליו. איני נכנס לשאלה אם הוא צודק או לא – אני רק מדבר מצד התכל'ס, ערך הפעולה, ואין לה ערך כי אין לה גיבוי. יתכן שבשמים זה עושה משהו. הפעולות אמורות לבוא מהזרוע הבטחונית שזהו תפקידה. הייתי תומך בפעולות שאינן במסגרת הצבא רק אם יש להן גיבוי צבורי רחב – דרוש גוף רציני של אנשים המוכרים בצבור שלוקח אחריות, גוף המורכב מרבנים ואנשי צבור נוספים, תנועה גדולה מאד של יהודים שמאמינים חזק בה', וחושבים באותו ראש. מנהיגי הגוף הזה, הרבנים, צריכים לפסוק איך לנהוג – מה לעשות ומה חוק התורה אומר, והדבר ברור לכל מי שמאמין בתורה כי החוק האלקי קודם לכל. אם החוק האנושי לא נוגדו מה טוב, אבל אם יש עימות ביניהם כמובן שהחוק האלקי קובע. העיקר הוא שהכל יבוא מכח צבורי רחב ובר סמכא.

ע: יש את רבני יש"ע.

הרב: הם בעצמם עדיין לא די מגובשים, אין פה תנועה אמיתית כלל – הם לא אומרים "היות שהורגים בנו עלינו לקחת את האחריות ולטפל בכך" ורחוקים מאד מכך. אם מישהו יעשה מעשה אין לדעת מי ישבח אותו ומי יגנה. אנו מקווים יום יום שיתפכחו כולם בממשלה וממילא בצבא. בכל אופן, ראויה להיות התארגנות אמיתית עם כובד משקל סמכותי ורציני שאי אפשר לבטלה במחי יד. גם מי שמתנגד וקורא לכך הסתה וטוען "פלוני מסית לרצח", צריך להיות כנגדו הרבה אנשים בעלי כובד משקל שיאמרו: "אתה, ש'לא מסית לרצח', רצחת מעל לחמשים יהודים מאז ראש השנה. באיפוק שלך אתה שותף לרצח של עשרות יהודים".

ע: נכון.

הרב: אם הדברים יאמרו בצורה מתונה ובישוב הדעת ומתוך שקול דעת של תורה, ויצאו מתוך גוף שעומד בראשו מורה דרך הטוב ביותר ויש בו הרבה אנשים, לא יהיה ניתן להעלות על הדעת שזהו גוף פושע, או ארגון טרור, מחתרת וכדו'. הכל צריך להיות על השולחן – אין כאן שום מחתרת אלא בדיוק להפך – ואז יתכן שזה יהיה שונה.

ע: לאיזה גוף הרב מתכוון, האם לגוף כמו אצ"ל או לח"י?

הרב: לא, זו מחתרת, בדיוק מה שאני שולל.

המנהיג מפיח רוח חדשה בעם

ע: האם יש לכך דוגמא מההסטוריה?

הרב: הדוגמא מההסטוריה היא כאשר עם ישראל רצה להמליך מלך. במצב בו "איש הישר בעיניו יעשה" ויש הפקרות במדינה – גם במצב הזה היה איזה ועד קהילה, מי שעשה סדר – אם יתחילו להבין שהמדינה כיום היא איזה ועד כושל וכעת צריך גוף ממלכתי הרבה יותר רציני, משהו אחר לגמרי עם שינוי ראש גמור תרתי משמע: גם לשנות את התפיסה וגם את העומד בראש.

דוד המלך היה לבד כאשר הרג את גלית, לאחר מכן היו לו ארבע מאות אנשים. משה רבינו התחיל את הקריירה שלו כאשר הרג את המצרי, עדיין בפעולת יחיד. לאחר מכן זה לא מועיל וצריך גוף. למעשה, אין דוגמא אמיתית למה שצריך להיות היום, בגלל שעדיין לא היה מצב כזה, ואם מחכים למנהיגות אמיתית, למשיח, יש לומר שעדיין לא היה דבר כזה. לא ניתן להביא דוגמא קלסית, בכל אופן יש כמה דברים קרובים לכך בתנ"ך, מצבים שבהם רצו שיהיה אחרת.

הכי חשוב להדגיש ולהסביר טוב טוב מה שאמרנו בתחילה: ללא הרובד הנשמתי של התורה הדברים נתפסים לא נכון, ככפיה דתית, כגבורות, רצון לפגוע ופעולות תגמול וכו'. רוב האנרגיה צריכה להיות מושקעת בהפחת רוח חדשה בעם, רוח של נשמת התורה. כל ההצדקה לפעולה שעושים חייבת להיות מתוך רוח חדשה. אם את שואלת על רבנים, שאחד אומר כך ואחד אומר כך, הסיבה שלא יצא מזה שום דבר היא בגלל שאין את הפנימיות והנשמה.

ללא הנהגה רוחנית – תהו ובהו

ע: אבל יצא מזה משהו, מה שיצא לפני כמה שנים, מה שקרה עם יגאל עמיר.

הרב: מה שקרה הוא אכן לא טוב – זה נקרא מעשה תהו, אבל דבר זה לא יצא מרבני יש"ע, חלילה. את בעצם חוזרת על מה שהמבקרים אומרים, שיכול לצאת ממשבר בעם דבר לא מסודר. מציאות לא מסודרת, בלגנית, נקראת "תהו". כך הם דברי השמאל: "אתם רוצים לעשות תהו ובהו בארץ. זה יאמר כך וזה יאמר כך, כל אחד יתחיל לקום ולעשות דברים, אז יהיה תהו ובהו". ללא הנהגה רוחנית, זו טענה נכונה – ללא הנהגת התורה בכלל, והפנימיות והנשמה בפרט, יוצא תהו ובהו.

ע: נניח שאנו זוכים ויש את ההנהגה התורנית המאוחדת – המדינה והצבא כפי שאנו רואים מדי בקר וערב לא עושים את הנדרש, קמה התארגנות מסודרת שבראשה מנהיגות תורנית בראש אחד, חזקה מספיק מכדי שיהיה אפשר לבטלה ולהאשימה בהסתה. עדיין יבוא מי שיטען כי הם לוקחים את החוק לידים, הרי יש את הצבא.

הרב: ראינו בזמן האחרון בשכם – לפני שהם נטשו את המקום – בכל פעם שהצבא הרגיש שהאזרחים מתחזקים, אז הצבא התחזק ועשה משהו. מאד חשוב לצבא לראות את הפידבק מהאזרחים, ראינו זאת בפועל.

ע: למה הכוונה?

הרב: היו המון מקרים שכאשר היה תיאום עם הצבא, לא כשהלכו נגדו, שהלכו קדימה ולא פחדו מהמחבל ועשו משהו, אז הדבר נתן גיבוי לצבא והוא גם התחיל לעשות משהו. היו עשרות מקרים כאלו.

ע: האם המטרה היא לחזק את הצבא?

הרב: כן בהחלט, רק לחזק את הצבא.

ע: יכול להיות שתקום התארגנות כזו. אני לא בטוחה שאני מבינה למה הרב מתכוון. איני רוצה שיווצר משהו שיחשבו שיצא ממנו משהו הדומה למה שקרה עם יגאל עמיר. הייתי רוצה שהרב יחדד זאת. למה הרב מתכוון באותה התארגנות?

הרב: איני מתכוון לאיזה ארגון, אלא התארגנות ברמה של הנהגה של העם, אני מדבר על משהו בראש.

הנהגה אכפתית באמת ומשוחררת באמת

ע: משהו הנפרד מהצבא והממשלה?

הרב: צריך להכיר במחדלי הממסד כאן מבלי להחביא – כולם מחביאים. יש שני סוגים של רבנים: יש רבנים חרדים שהמדינה לא אומרת להם הרבה מבחינה הלכתית או אידיאולוגית, ויש רבנים של המחנה הדתי לאומי שמאמינים במדינה. כל אחד מהם לקוי במשהו – לא יכולה לצמוח לעם ישראל ישועה לא מכאן ולא מכאן, בגלל שכל אחד מוגבל. אם המחנה החרדי מתעלם ולא מודה, לא משתף פעולה ולא יוזם הנהגה בתוך המציאות הקיימת, אז הוא מתרשל ומתחמק מאחריותו. מאידך, מי שיש לו שעבוד רעיוני לממסד הוא לא מספיק משוחרר כדי להודות במחדל השרשי.

ע: מהו המחדל?

הרב: היות ויש כאן חוסר אמונה בכלל, יש ריבונות דה-פקטו (כלומר: בדיעבד) – לרוב המנהיגים כאן ריבונותנו על הארץ היא דה-פקטו.

ע: לא הבנתי, מהו המחדל של המנהיגות הדתית-לאומית?

הרב: המחדל הוא שהצבור הדתי-לאומי אינו מוכן להודות במחדל הטוטלי של הממסד הקיים – אין הכוונה למחדל על פני השטח אלא המחדל בשרש – הוא כל כך משועבד, ולמרות שנהרגים אצלו יום יום אנשים הוא לא מסוגל להשתחרר רעיונית, אידיאולוגית, מהאמונה העיורת בפרה הקדושה, שהיא התפיסה של קדושת הממסד הקיים. עם ישראל קדוש וארץ ישראל קדושה – יש הרבה קדושה כאן – אבל אם הממסד מוליך אותנו שולל אז צריך משהו אחר. זהו המצב שמופיע בפסוק האחרון של ספר שופטים – "אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" – זה התהו ובהו, וכאן המצב הופך לתהו ובהו. בגלל ש"אין מלך בישראל" לכן "איש הישר בעיניו יעשה". אז העם תפס את המצב ובקש מלך בישראל – הוא לא הלך לאיזה מקור לא יהודי שלא על פי תורה, העם הלך לשמואל הנביא (ששקול כנגד משה ואהרן) ובקש ממנו שישים מלך על העם, "אשר יוציאם ואשר יביאם...". אף אחד לא מעיז לחשוב בכיוון שלדעתנו הוא היחיד שיכול להועיל למשבר שאנו עוברים.

ע: מהו הדבר היחיד שיכול להועיל למשבר?

הרב: הרצון לבקש את ה', ומתוך בקשת ה' לבקש את דוד מלכם, ומתוך זה לבקש את בית המקדש. לבקש באמת, לפחד ולדאוג לזה, ללכת על זה מהר, לפי פירוש האבן-עזרא.

הסדר הנצרך: מחשבה, דבור, מעשה

ע: ברצוני לחזור לענין ההתארגנות, שלפי דעת הרב עשויה להועיל, שבה יקומו אנשים ויעשו מעשה. מה הם יכולים לעשות?

הרב: לא כך אמרתי, שיקומו ויעשו מעשה – המעשה בא בסוף. יש סדר שנקרא מחשבה-דבור-מעשה. צריך להתחיל  מהמחשבה, להתקדם מהמחשבה לדבור, ובסוף להגיע למעשה. לא מדובר על משהו ספונטני שלא יעזור, אלא על משהו מסודר. משהו מסודר נקרא מתוקן, להבדיל מתהו ובהו, ומה שמסודר ומתוקן מתחיל ממחשבה – כלומר מתיקון השקפה – ואחר כך זה יוצא לדיבור. כולם יודו בכך, שמאז קום המדינה משום מה אנו כה חכמים מלומדים ומוצלחים בכל מיני שטחים במציאות, אבל הדוברות כלפי אומות העולם אף פעם לא הצליחה לנו. תמיד הגוי – הערבי הזה, שאינו ברמתנו – מצליח להעביר לעולם משום מה את מסריו טוב יותר מאתנו.

רק עם אור אפשר לגרש חשך

ע: אז איך צריכה לפעול ההתארגנות עליה הרב מדבר?

הרב: ההתארגנות צריכה לקום עם מחשבה שיש בה כח של המתקה. נקח לדוגמא את הערכת המצב שדבר עליה הרב כהנא הי"ד בזמנו – הערכת המצב היתה נכונה, אבל סמל האגרוף הפריע. פעם התבטא הרבי מליובאוויטש ש"לא מגרשים חשך עם מקל [כי אם באור, עליו נאמר 'כי מתוק האור']". זה פתגם חשוב מאד – אי אפשר לגרש חשך עם מקל, אלא צריך לגרש חשך עם אור – "מעט אור דוחה הרבה מן החשך [וכל שכן הרבה אור, שדוחה את החשך לגמרי, ואף הופך את החשך לאור]".

ע: המסר של הרב כהנא היה חד משמעי – צריך לגרש את הערבים במקרה הטוב ולרצוח אותם במקרה הרע, זה קצת קשה בכל אופן.

הרב: המסר לא נשמע לעם מפני שנתפס כגבורה בלי חסד – יש בתורה גם גבורה, אך היא חייבת להיות כפופה לחסד. גם מדתו של יצחק, מדת הגבורה, הנצרכת ביותר בארץ ישראל (בגלות ישמעאל, כפי שהסברנו) צריכה להיות כלולה באור המקיף של מדת החסד, מדתו של אברהם. יצחק צריך לזכור תמיד כי הוא בנו של אברהם איש החסד, כפי שמדגיש הפסוק "ואלה תולדֹת יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". בפרט נכונים הדברים היום, כאשר גלות ישמעאל עצמה מושפעת מתרבות המערב ונמצאת בתוך המקיף של גלות אדום (שתיקונו על ידי בני אברהם, מדת החסד, כפי שהסברנו). 'חסד' זו תורת החסידות, כלומר תורת הקבלה עם כל הפנימיות והחסד שבזה – זה לא מייצג את עצמו בסמל של אגרוף אלא בסמל של מגדל אור.

ע: האם זו דעת תורה – לגרש את כל הערבים או לרצוח אותם?

הרב: אנחנו עושים את כל הפעולות כדי להרבות בטוב, כמו שנתנו קודם את הדוגמא של עבודה עברית. קודם כל נרבה בטוב ונראה מה קורה ומהי התגובה. לא צריך להיות להוט אחרי כסף, וממילא להוט אחרי הפועל הזול ביותר. הבעיה היא שלנו ולא של הערבים – אם יהיה לנו חוט שדרה ונהיה בעלי עקרונות חזקים של הזדהות עם עמנו וארצנו, נצליח. כבר היה בהסטוריה שלנו, לפני שמונים שנה, מצב שבו הסבל היהודי נתן מחיר נמוך יותר מהערבי כדי לתפוס את מקומו בשוק. מי יעלה על דעתו היום כזה דבר? היום החובה היא על הקבלן ולא על הפועל, הוא צריך לשאת בעול. קשה היום לדרוש זאת מהפועל, המעביד חייב לשאת בעול.

ע: מהי דעת התורה על שיטת כהנא?

הרב: יש דברים נכונים ויש דברים חלקיים. זה נכון במידה מסוימת וגם חלקי – לא חלקי כשני חלקים באותה רמה, אלא חלקי כקומה אחת (שלמה) קיימת בעוד שקומה אחרת, עליונה יותר, חסרה. אצל הרבה רבנים קומת הגוף של התורה קיימת וגלויה, ואילו הקומה הפנימית, נשמת התורה, חסרת גילוי. מצב זה עלול לגרום לכך שדעת התורה מתקבלת אצל הצבור הרחב כגבורה ללא חסד. אם הקומה הפנימית העליונה של התורה היתה גלויה אזי החסד היה מאיר והגבורה היתה כפופה לו וכלולה בו.

הרב כהנא הי"ד ראוי לכל הערכה, הוא עמד נכון והיה ממש איש תורה ורב חשוב, והוא עשה דברים טובים רבים כמו עזרה ליהודי רוסיה ועוד – הוא מסר את נפשו על עם ישראל. אך אני אישי

ע: מה לגבי החוברת "ברוך הגבר" שהרב כתב?

הרב: החוברת היא סיכום של שעור לבחורי ישיבה, השעור דן במבטים הפנימיים על המורכבות של המעשה. חלקנו זאת לחמש רמות – נערך שם דיון אם היה במעשה ממד מסוים או לא. זה כמו "חקירה פנימית".

ע: ומה היו המסקנות, בשפה פשוטה?

הרב: המסקנות היו שניתן ללמד עליו זכות אבל הדבר לא מוכרח – אף אחד מהדברים לא בא לידי הכרעה, רק שיש נטיה לזכותו בכל חמשת הרבדים שדוברו שם. הדבר פשוט לגמרי שהוא עצמו התכוון לחמשת הרבדים הללו, אך אין לדעת אליבא דאמת אם ה' עצמו חתם על זה. יש ביטוי בחסידות ש"לא תמיד ניתן לעבור על גשר של ברזל" – יש לנו שולחן ערוך, וכתוב שם מה לעשות ומה לא, אך יש הרבה דברים בעולם, וגם דברים גדולים, שאפילו התלמיד חכם הגדול ביותר לא יכול לדעת במאת האחוזים אם כך צריך לעשות או אולי בדיוק להפך. אפילו אם ידע את כל התורה כולה הוא יכול להיות במבוכה, ואז עליו להכריע מתוך הלב בלבד – מתוך "היחידה שבנפש", שהיא המדרגה הפנימית ביותר של הלב.

ע: אני חושבת שלא יבינו את זה...

הרב: ודאי שלא יבינו, ולכן כל ההתייחסות לחוברת אינה נכונה כי לא מבינים כלל את הענין.

ע: אבל אנשים זוכרים את השם של הרב בקשר לחוברת!

הרב: בגלל התקשורת.

ע: מהו ההסבר הפשוט לחוברת?

הרב: ההסבר העממי הוא "גילוי המורכבות של המניעים הנפשיים של הפעולה", זו ההגדרה. לימוד הזכות על ברוך גולדשטיין הי"ד הוא על המניעים שמתוכם פעל – הוא היה שפוי במאת האחוזים, כל כך שפוי שאפילו התגבר על פחדים אנושיים פשוטים ופעל במסירות נפש כשליח של עם ישראל, לפי דעתו. יש בזה מורכבות של חמשה רבדים של מניע פנימי:

אם הדבר התקיים לבסוף כפי שרצה, יש בכך רובד של "קידוש ה'" – שאנשים יאהבו את ה' ואת עם ישראל ותורת ישראל ויתקדש שם ה' בעולם. ניתן לומר שקרה להפך, לא באתי להכריע אלא להצביע על האלמנטים הללו.

האלמנט השני נקרא "הצלת נפשות". אם בעקבות מעשהו הוא הרתיע באמת את האויב, כפי שהיתה כוונתו – אמנם הוא פגע באנשים "חפים מפשע", אבל בזמן מלחמה, כאשר יש עימות בין העמים, כללי המשחק שונים – ואם הוא הציל יהודים, כפי שהיתה כוונתו, אז לפי התורה הדבר מוצדק. מאידך, ניתן לומר הפוך – שהערבים כל כך התרגזו לאחר זמן, וכל מה שקורה כעת הוא בגלל מעשהו, הם מתנקמים כעת. ניתן לפרש זאת לכאן ולכאן.

אחר כך יש גם ענין של מצוות נקמה, בזמן שזה נכון, וענין של מחיית הרע בעולם, וענין של כיבוש ארץ ישראל – בסך הכל חמשה דברים. הכל הוא דיון פנימי נפשי לגבי המניעים והצדדים ללימוד זכות על נטיתו הנפשית. מאידך, יכול להיות שיקול הפוך, כי מעשה כזה לא כתוב ב"שולחן ערוך" אלא נובע מתוך הגילוי של היחידה שבנפש.

קידוש ה' תלוי בדעת קהל

ע: הרב דבר על קידוש ה', אבל כשקרה המקרה הזה כל העולם דבר נגדנו. +

הרב: זה בדיוק מה שאמרתי הרגע שזה לא בטוח.

תלמיד: זה תלוי בגיבוי הצבורי הרחב שהרב הזכיר קודם. יום לאחר המקרה היו תלמידי תיכון שעמדו דקת דומיה לזכרו, אבל לאחר שבוע הם גינו זאת בגלל חוסר גיבוי. אם הצבא היה עושה זאת, או אותו גוף שהרב מדבר עליו, והיה לכך גיבוי מוסרי רחב הדבר היה נראה אחרת. גם שאלת קידוש ה' או חילול ה' תלויה באותו גיבוי.

הרב: כן, בדיוק.

תלמיד: לא מדובר בגיבוי של עשרה חבר'ה מקרית ארבע...

ע: השאלה היא, אם הממשלה והצבא היו צריכים לגבות את המעשה?

הרב: הכל מתחיל בראש, והעיקר הוא שתהיה מתיקות בראש, שיהיו קבלה וחסידות בראש. מהראש זה יורד לרמת הדוברות. לפני שאותו גוף שצריך לקום מתחיל לעשות פעולות חייבת להיות לו כריזמה כובשת לבבות ומפיחה רוח חדשה בעם. אם אין דוברות נכונה לא יעזרו הפעולות בשטח והדבר לא שווה מאומה. רק לאחר שיש תיקון במחשבה והצלחה בהבעה נכונה, עם מתיקות שרוכשת אהדה רחבה בעם ובעולם, אז הכל מוצדק ויש את קידוש ה' ואת כיבוש ארץ ישראל והצלת נפשות וכל מה שמנינו באותה החוברת.

עבודת הבירורים

ע: לאחר שתיקנו את המחשבה ויש מתיקות בדיבור, מה המעשה?

הרב: המעשה יבוא בדרך ממילא, אין שום בעיה, הדרכים לפתור את הבעיות בשטח פשוטות ביותר. יתכן מאד מאד שאם הגוף הזה יצליח להיות דובר אז הוא יהיה כבר בראשות הממשלה לפני שהתחיל לעשות משהו ואז הצבא יהיה שלו, זו האפשרות הטובה ביותר.

ע: אבל כמו שאנו יודעים, זה לא יקרה.

הרב: למה שלא יקרה? אנו מאמינים בזה.

ע: אני נורא פסימית, כי אני יודעת מי הרוב ומי שולט פה.

הרב: זו ממלכת הצפון.

ע: מה יקרה אם גוף כזה יקום והוא יהיה קטן אבל חזק, תהיה לו את המחשבה הנכונה ואת מתיקות הדבור...

הרב: את יודעת מה פירוש אותיות העיתון "מעריב"? יש בו גם "ערבים" וגם "עברים" וגם "ירבעם"...

ע: מה המשמעות לכך?

הרב: התיקון שלך הוא לתקן את חטא ירבעם שמאס בה', במלכות בית דוד ובבית המקדש. הכלי הזה שנקרא "מעריב" או שהוא מואס בשלשת הדברים האלו או שהוא מבקש אותם. זה תיקון העולמות הנשמות והאלקות שדברנו עליו. צריכה להיות הבדלה – חז"ל אומרים שאיוב אמר לה' אולי התבלבלת בין "איוב" ל"אויב", כך גם ב"מעריב" ניתן להתבלבל בין "ערבים" לבין "עברים"...

מי אמרה "גרש האמה הזאת ואת בנה"?

ע: אני מנסה ביכולת הקטנה שלי לעשות משהו, אבל ברור שיש יותר "ערבים" מאשר "עברים", לפי הדימוי.

הרב: מי אמרה "גרש האמה הזאת ואת בנה"?

ע: שרה.

הרב: קוראים לך שרה, את אמרת זאת, ויש לזכור זאת. אברהם היה היהודי הראשון וכאיש חסד היה קשה לו הדבר הזה. זו הדוגמא הקלסית ביותר לענין גירוש ערבים – הנה, אפילו לאברהם אבינו היה קשה עם הגירוש, הדבר היה עבורו נסיון קשה. שרה הבינה שזה מה שצריך לעשות וחז"ל למדו מכאן ששרה גדולה מאברהם בנביאות. היא הבינה ואמרה לו, אך אברהם לא היה עושה זאת אם ה' לא היה מאשר את דברי שרה ואומר לו "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקֹלה כי ביצחק יקרא לך זרע". גם לאחר שה' אמר לו זאת הוא עשה זאת בלב כבד ובקושי רב, והדבר נחשב לנסיון הקשה ביותר פרט לנסיון העקדה.

בעיות בטחוניות ובעיות אחרות

ע: האם הרב חושב שהפתרון למה שקורה כאן הוא לגרש את הערבים?

הרב: יש סדר של דברים שיורד מעולם לעולם, כמו סולם, עד שהדבר יוצא לפועל. אני חושב למשל שהרבה יותר חשוב להתמודד עם בעיות חברתיות בתוך ארץ ישראל, עם בעיות סמים וכל בעיה אחרת. הבעיה של הערבים הצטמצמה כרגע לבעיה בטחונית – פעם נתפסה בעיה זו בעיקר כבעיה רעיונית והיום זו לכל הדעות ממש בעיה בטחונית חריפה ביותר בשטח. היות שזו סכנה ופיקוח נפש צריך טיפול, אבל כאשר מדברים עקרונית על הבעיות העומדות בפנינו אז יש בעיות חמורות פי אלף! הבעיה הראשונה היא בעית הפילוג בעם, ממנה מתחילות כל הבעיות.

ע: יש בעיה בטחונית והשאלה היא מה עושים כדי לפתרה? האם יש לגרש את הערבי כדי להבטיח את שלומנו?

הרב: החזון של עם ישראל הוא שיהיו חסידי אומות העולם שיש להם זכות קיום בארץ ישראל והם נקראים גרי תושב, זה המצב הטוב ביותר. יש לנו מצוה להחיותם, כמו שנאמר "וחי עמך". ברגע שיש מישהו שאינו מחסידי אומות העולם או להפך – אויב...

ע: הערבים אינם מחסידי אומות העולם?

הרב : יש כמה תנאים לחסידי אומות העולם: עליהם לקיים את שבע מצוות בני נח. לגבי עבודה זרה ממש (שהיא אחת משבע המצוות), פוסקים הרוב שהערבים אינם עובדי עבודה זרה (בניגוד לנוצרים, המאמינים בשילוש). לעומת זאת, יש באמונתם "חידוש דת", והדבר אסור לחסידי אומות העולם.

ע: אז אין לערבי זכות קיום בארץ?

הרב: פה, בארץ ישראל, אין לו זכות. יש דברים נוספים – אם הוא לוקח קרקעות בחוזקה, שואף לכבוש קרקע והוא אף טוען שזה שלו, הוא גם גזלן. גם גזילה היא מאיסורי שבע מצוות בני נח, גם מצד זה הוא אינו ראוי לשבת בארץ, וכל שכן אם הוא מסכן את החיים שלנו שזה על אחת כמה וכמה. כל השאלה היא אבסורד.

לערבים טוב לחיות במדינת ישראל

ע: כלומר, שאין לו זכות קיום במדינת ישראל?

הרב: כרגע. יתכן שיש ביניהם טובים שיש להם זכות. אם יעשו סקר אמיתי – ודברנו על כך פעמים רבות – אז ברור שיהיו הרבה ערבים שיאמרו שהם מעדיפים להיות אזרחים במדינת ישראל מאשר תחת עראפת, גם בגלל שיותר טוב להם. אם ברצוננו להיות טובים כלפי בני האנוש המסכנים, אז בודאי שלא עושים להם טובה בכך שמוסרים אותם לעראפת. אנו משקרים לעצמנו אם מישהו חושב שהוא עושה טובה. אפילו אם היינו מספיק מוסריים כדי להכיר בכך שזה לא לטובתם שנותנים להם להיות נתינים של עראפת והחמאס וכל שאר האירגונים שלהם, ואף אם היינו רוצים להחזיקם, היתה בעיה של חסידי אומות העולם, כפי שאמרנו קודם. המצב כיום הוא אבסורד על גבי אבסורד. זה כל כך מעוות.

ע: ניתן להם להחליט בעצמם אם הם רוצים להיות תחת עראפת או לא.

הרב: אבל הם חיים תחת פחד, הם לא משוחררים. השמאל בעצם לא אכפת לו מהערבים והוא אף אומר זאת, הוא רק רוצה שלא יפריעו לנו. כך הוא אומר ביום אחד, ביום השני הוא מציע להתבולל עם הערבים כעם אחד, כפי שפרס אומר. יש כאן סתירות על גבי סתירות ואבסורדים על גבי אבסורדים.

ע: אם אין לערבים זכות קיום במדינת ישראל, האם הרב מציע לגרשם?

הרב: הכל נגזר מדבר אחד – שהעם שלנו יתפוס את עצמו וירצה להיות מונהג על פי התורה ואז הכל יגזר מזה לטובה.

ע: על פי התורה צריך לגרש את הערבים?

תלמיד: את שואלת מה קורה במצב הנוכחי, הגרוע. הרב אומר שאינו רוצה להיות במצב גרוע אלא במצב טוב. אם אנחנו נהיה יהודים שומרי תורה כפי שצריך, נוכל לדרוש מהערבים לשמור את שבע מצוות בני נח. אם נהיה עם יהודי במיטבו יהיה כאן עם ערבי אחר – אז השאלה היא אחרת.

העליה מחו"ל תלויה בישוב השטחים

ע: אתם מדברים על מצב אוטופי אבל מה שאנו רואים זה רצח וכו'.

הרב: אם היתה לי את היכולת לעשות משהו, דבר ראשון הייתי מחזק ושולח המון יהודים כדי ליישב את שטחי יהודה ושומרון ולהגביר את ההתיישבות. כך יהיה לי קלף חזק מאד גם להביא עליה יהודית מחו"ל – הרי יש לי שטח בלי סוף ליישבו עם איכות חיים ברמה הכי גבוהה. כמובן שיש לחסל את הטירור ביום אחד – מבלי לגרש עדיין ערבים – ושוב יש לומר שזה האבסורד הגדול ביותר כשערבי יכול לגור בתל אביב ואני לא יכול לגור בשכם.

ע: אבל עדיין יהיו קינים קטנים של מחבלים שירצו להרוג.

הרב: אני כל כך מאמין וגאה בצבא, בכוחות הבטחון, במודיעין, שיכול לפתור את הבעיה בן רגע, אם היה רוצה. לאחר מכן הייתי מתקן את המשפט בארץ – יש פה משפט של גויים וצריך להיות משפט עברי בין אדם לחברו, עוד טרם החדרת תודעת החיוב לקיום המצוות שבין אדם למקום לצבור כולו (הערת העורך: השלבים הדרושים לתיקון המדינה, שלב אחר שלב, מפורטים בסדרת מאמרי "תיקון המדינה" שבסוף קובץ זה).

משפט עברי בין אדם לחברו

ע: הכוונה למדינת הלכה?

הרב: מדינת הלכה מתייחסת למצוות שבין אדם למקום, וכרגע אני מדבר על המישור שבין אדם לחברו. כאשר אנשים ישפטו לפי משפטי התורה הדבר יגרום לאחדות בעם, וכך הלאה. בסופו של דבר צריך שיהיה סדר נכון כפי שאמרנו – שינוי ראש במחשבה ומתיקות בדיבור – הכל נגזר מכך.

ע: הרב הוא נשיא של כל מיני מוסדות של ישובים הסמוכים לערבים ומכיר את הקרבנות שנרצחו ובפרט את משפחת כהנא.

הרב: תזכירי גם את הלל ליברמן הי"ד. גם המורה שרה לישה הי"ד שנרצחה לימדה במוסד הקשור אלינו במעלה לבונה.

ספרו של מרדכי לפיד הי"ד – הקוד הגנטי של העם היהודי

ע: מתוך כל זה, מה הרב יכול לומר לי על האופי של הערבים? איני יכולה לומר בעצמי את הדברים, אותי לא מראיינים, אבל אני רוצה שהדברים יאמרו בגלל חשיבותם – צריך לדבר על ענין הבוגדנות של הערבים. קראתי על הפרעות שהיו בעבר – למשל הסיפור על אותו רוקח ערבי מחברון שהיה מקבל תמיד עזרה מהיהודים ובעת הפרעות דחף את ראשו של אחד היהודים לאסלה וחנק אותו. יש כל מיני סיפורי זועה של בוגדנות – היום הם נחמדים ומחר... כולם מדברים על הערבים המסכנים והכבושים, האנשים הנחמדים האלה, אף אחד לא מגלה את הדברים הללו.

הרב: את זוכרת את אחת מהרציחות הראשונות שהיו בחברון בדורנו של מרדכי ושלום לפיד הי"ד, האב והבן? כפי הנראה זה היה הגורם החזק ביותר שהשפיע על מעשהו של ברוך גולדשטיין הי"ד – הם היו חבריו והוא טיפל בהם, הוא ראה מה העם הערבי מסוגל לעולל. מרדכי לפיד היה מגבורי ישראל האמיתיים ברוסיה – יש סיפור שלם שאפשר לשמוע ממשפחתו – הוא כתב ספר שעדיין לא יצא לאור העוסק בהגדרה נכונה בין יהודי לגוי מבחינה גנטית. מסקנתו המדעית, ככל שהצליח, היא שיש ליהודי אופי וטבע אחר. זהו ספר גדול ושלם שמחזק בעצם את דברי חז"ל שיש באומה זו שלשה סימנים – רחמנים ביישנים וגומלי חסדים – ומי שאין לו את הסימנים האלה יש להטיל ספק בנוגע ליחוסו.

ע: אבל הגויים האנגלים או האמריקאים לא מסוגלים לדברים כאלה, הם לא חיות, לא הייתי אומרת על הגויים הללו שהם כך.

הרב: ומה את אומרת על הגרמנים?

ע: ימח שמם! הם אכזריים ביותר.

הרב: מה עם סטאלין והרוסים? האם יש איזה קו המפריד בין המערב בו יש בני אדם לבין המזרח בו יש חיות?

ע: אני לא יודעת. כרגע אני נהרגת ונכבשת ומתאכזרים אלי ערבים. סטאלין ואפילו הגרמנים – שהשמידו מבני משפחתי הרחוקה, והם העם הכי נתעב – לא עומדים כרגע על הפרק. כרגע מי שעומד מולי והמגף שלו דורס והורג אותי הוא הערבי.

הרב: יש בודאי אופי רע של ערבי וגם אופי רע של גרמני או רוסי.

ע: הייתי רוצה לשמוע את דעתו של הרב על הערבים. אף אחד לא אומר זאת, כולם רק מדברים על הערבים המסכנים והנחמדים, כותבים זאת בעיתונות. השמאל מתייחס אליהם כאנשים נאורים טובים ומסכנים שכובשים אותם ואף אחד לא מעיז לומר עליהם את מה שהם באמת.

הרב: לרפול, הרמטכ"ל לשעבר, יש כמה ביטויים נחמדים...

ע: מה דעתו של הרב על הערבים כעם וכאומה כצרינו ואויבינו?

הרב: יש מושג שנקרא "העולם השלישי", או כינוי אחר לעמים יותר פרימיטיביים. ברור שהעם הערבי נמוך יותר בסולם התרבותי העולמי, אבל הרצחנות והאנטישמיות אינם רק פונקציה של פרימיטיביות – הרי הגרמנים היו הנאורים והמשכילים ביותר וגם היו חיתיים לכל דבר.

ע: אז מהיכן הדבר נובע? מעצם היותם גוים?

הרב: אם תקראי את ספרו של מרדכי לפיד הי"ד תראי שזה בדיוק מה שהוא מנסה להסביר. הוא עורך את החישובים הגנטיים של כל העמים בעולם, ואיך הדבר בא לידי ביטוי בצורות וברמות שונות של אנטישמיות.

ע: מהי מסקנתו בספר?

הרב: יש כל מיני צורות – אצל האנגלים למשל, שהם יותר יפי נפש, האנטישמיות אחרת, מוסווית יותר, אך בהחלט קיימת.

ע: מאיפה מגיעה האנטישמיות של הערבים?

הרב: גם לפי ספרו של לפיד וגם על פי הקבלה יש שני מרכזים של מודעות בנפש והם מח ולב, כלומר שכל ורגש. יש עמים שחוסר ההתפתחות שלהם הוא במח ויש עמים שהחוסר הוא בלב. העם היהודי הוא השלב המתקדם ביותר של שני המישורים הללו – השכל והרגש. בתחום הרגש נאמר כי בני ישראל הם "רחמנים ביישנים וגומלי חסדים" ובתחום השכל נאמר עליהם כי הם "עם חכם ונבון".

לישמעאל דין של עבד – מצד טבעו: "והוא יהיה פרא אדם"

ע: והעם הערבי הוא הכי פחות מתקדם?

הרב: לא הכי פחות, יש כל מיני עמים, אבל היות ויש עימות כאן בשטחי ארץ ישראל אז הבעל-דבר הוא ישמעאל עליו נאמר "עבד כי ימלוך". לפי התנ"ך הוא נולד להגר, שפחת שרה, ויש לו דין של עבד. חז"ל אמרו שכל "עבד בהפקרותא ניחא ליה", כלומר יש לו אופי מופקר ולא מרוסן, וכמו שנאמר על ישמעאל בפרט: "והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו". אבל חבל על הזמן, הדברים האלו כה פשוטים, צאי החוצה ותראי מי אלה הערבים.

ע: האדם הפשוט לא יוצא החוצה לראות את הערבים והוא מקבל זאת מהעיתון, בו כותבים שמאלנים יפי נפש על הערבים הנחמדים והמסכנים ועל הכיבוש שלנו.

הרב: את יכולה להציג זאת אחרת.

ע: זו הבעיה, איני יכולה להציג את עצמי, יאמרו שאיני אובייקטיבית ושלא אכתוב כאן יותר. אני מנסה להעביר את מה שאני חושבת באמצעות מרואיינים – לא תמיד אני מצליחה, כי לעתים שולחים אותי לראיין מישהו מהשמאל.

הרב: יפה, אז מה את חושבת? נראה אם אני מסכים...

ע: אני חושבת שהערבים הם חיות אדם. אנשים שמסוגלים לעשות את הלינץ' הנורא הזה ולעמוד עם ידיים מגואלות בדם ולהתגאות בכך הם חיות טרף. איני יכולה לכתוב זאת כי יאמרו לי שאני רק אדם קטן.

הרב: ניתן לומר שתוך כדי הראיון מישהו אמר כך ואני הסכמתי...

תלמיד: אם היינו מחנכים לפי התורה את הגוים הם היו בסדר, צריך לראות את הנשמה של הענין.

היום כבר אחרית הימים

הרב: אם אנו מקדישים כעת זמן לכתבה, אז המסר שאנו רוצים להעביר הוא שמה שיכול לפתור את הבעיות בשטח הוא רק שינוי פנימי – רק במישור הפנימי. זה חידוש, כי אף אחד לא מבין זאת כך – הבנה המביאה לידי הלכה למעשה – לא הרבנים האלה ולא הרבנים האלה, לא יפי הנפש האלה ולא אישי הצבור האלה, ולא אף אחד בעצם – אף אחד לא מבין ולא חותר לקראת שינוי אמיתי.

ע: מהו השינוי האמיתי?

הרב: השינוי האמיתי הוא להפתח לאמת וליופי של התורה, פשוט לשמוע שיעורי קבלה וחסידות. ברגע שכך יהיה הכל יהיה טוב – כל השאלה של כן לגרש את הערבים או לא לגרש תהיה כל כך פשוטה ומובנת מאליה.

ע: אבל זה חזון אחרית הימים!

הרב: היום אחרית הימים!

מנהיגי המדינה – "תינוקות שנשבו"

ע: מה הרב יכול לומר באופן כללי על המצב הפוליטי כיום? מה הרב חושב על הממשלה של ברק?

הרב: חבל על הזמן לחשוב עליה... אני רוצה לחשוב על דברים טובים...

ע: ובכל זאת.

הרב: זהו אובדן דרך. ראשית כל אומר שאני אוהב את כולם, כל אחד אשר בשם ישראל יכונה, אבל אם מישהו לא ראוי לתפקידו אני מאד מקוה שהוא ימסור את התפקיד למי שכן ראוי, לטוב ממנו. כל מי שלא זכה – והוא נקרא "תינוק שנשבה" – שלא מכיר את האמת של התורה וגם לא את האמת של בריאת העולם, גם אם יהיה המדען הכי גדול הוא לא יודע מהו העולם שלנו.

ע: הוא (ברק) מנהיג לא ראוי?

הרב: כן, הוא מנהיג לא ראוי וגם מי שמתמודד אתו (שרון) הוא מנהיג לא ראוי. המסר צריך להיות שהיהודים האלה עלו למעמדם בזכות איזה מעשה טוב שעשו – בדרך כלל עשו את המעשה הטוב בפעולות צבאיות, רוב הזכויות הן זכויות צבאיות של גבורה, בזכות זה זכו למעמדם בהשגחה פרטית – מלכתחילה לא היה להם ראש והשקפה מתוקנים, וכל שכן כאשר הם עולים לשלטון הם לא ראויים. הם עלולים לעשות מעשים שיהיו בכיה לדורות, זה מה שנעשה.

התיקון שלהם הוא שישמעו שעור תורה בכל יום.

ע: במה אינו ראוי? האם הרב יכול לומר דברים ספציפיים?

הרב: הכל מתחיל מהדעה שאסור לציין את העם היהודי כעם נבחר ואסור לציין את הארץ הזאת כארץ קדושה לעם היהודי. לפי השקפתם אסור לומר על היהודי שהוא משהו מיוחד, יותר יקר וחשוב בעולם מבן אנוש אחר, הס מלומר כזה דבר.

ע: מה הרב אומר על כך שהוא רוצה לתת את הר הבית לערבים?

הרב: אני מצפה שתביני דבר מתוך דבר – הרי זה עתה מסרתי לך שעור שלם על הר הבית ועל כך שמאסו בבית המקדש. כל ארץ ישראל תלויה בהר הבית, ומואסים בו, זה מה שאמרו חז"ל "לא גלו עד שלא מאסו", ואם רוצים לחזור ולהגאל צריך לחזור ולבקש זאת. כל ארץ ישראל קדושה ולהר הבית קדושה מיוחדת, כמו שכל עם ישראל קדוש ולכהנים יש קדושה מיוחדת בתוך עם ישראל.

ע: האם ברק לא ראוי בגלל שהוא רוצה למסור את הר הבית?

הרב: מה זה נוגע לברק? הרי גם מישהו אחר ימסור את הר הבית! יקום עוד מישהו שימסור את הר הבית. איני מאשים את ברק אלא את מחנכיו, ואלה גם המחנכים של שרון באותה המידה.

ע: הרי שרון הוא איש ימין?!

הרב: כבר אמרתי ששרון הוא 'לא זה', ושום דבר שהיה קיים עד כה הוא 'לא זה', והראיה לכך שלא נפתרה שום בעיה. הרי שרון הוא זה שמסר והרס את ימית. אני מכיר אותו מעט, ומאד מעריך אותו ואת הדברים הטובים שעשה.

ע: אבל...

הרב: הוא לא ראש. גם שרון וגם ברק הם ביצועיסטים, הם הרגליים של עם ישראל, הם לא הראש של עם ישראל ולא הלב של עם ישראל. כדי להנהיג את עם ישראל צריך ראש וצריך לב. אם יש ראש ויש לב אז הרגליים הולכות נכון – ברק הוא רגל מצוינת. לפי הקבלה איש צבא הוא רגל, במושגי הקבלה כל מי שהוא חיל ומפקד טוב בצבא – רמטכ"ל טוב – הוא הרגל.

מגסיסת הציונות לרוח המשיחיסטית

ע: איזה מנהיג דרוש כעת לעם ישראל?

הרב: צריך מנהיג שאינו נגוע ביחס של החרדים למה שקורה בשטח והוא לא פגוע בשעבוד העיור לממסד שקיים אצל המחנה הדתי הלאומי – שהוא אחרת, והדבר עוד לא היה ולא נברא. צריך לקום כזה גוף חדש עם מנהיגים חדשים לפי הרוח הזו, ועם אחד שעומד בראש הגוף הזה, וזה יכול לקרב את ביאת המשיח. אנו "משיחיסטים", והכוונה בכך היא שאנו רוצים לפעול ככל יכולתנו להביא את המשיח בעולם.

תמיד אמרו שהמדינה הזו היא מדינת היהודים – יש כזה ביטוי למדינת ישראל – יש כאלה שלא רואים במדינת ישראל מדינת היהודים. זו מדינת הישמעאלים, מדינת הערבים או מדינת כולם – התבוללות. אנו רוצים שתהיה פה תודעה שבאמת יש דבר כזה שנקרא יהודי וזו מדינת היהודים. גם מבחינה הסטורית אין שום זיקה הסטורית לערבים בכלל – עד לפני מאה שנה, כאשר התחלנו לחזור, היה קומץ קטן ביותר של ערבים – וכל מה שיש היום הוא רק בגלל שאנחנו הזמנו אותם להגיע לכאן.

היתה ציונות והיא מיצתה את עצמה – גם הציונות החילונית וגם הציונות הדתית – כעת היא רק גוועת. היה לה תפקיד בהסטוריה של עם ישראל והיא מיצתה את עצמה לחלוטין, ועכשיו, כמו שאמרת שהסכם אוסלו מת, אז גם הציונות מתה. כעת צריך לקום משהו אחר, אבל אי הנכונות של המחנה החרדי לקחת יוזמה ואחריות הוא גם כן פגע.

ע: איני מבינה. בתכל'ס, במה מתבטא מיצוי הציונות?

הרב: צריך להסתכל על המדינה כמו על עסק ריוחי: עסק יכול להתפתח או להתדרדר, והעסק נסוג – הצבא, התרבות, החינוך – הכל בנסיגה. הצבא הוא הסמל של הנסיגה הכללית. המכונה עבדה והשיגה מה שהשיגה ומיצתה את עצמה, כעת צריך להתחיל משהו אחר.

ע: מה דעת הרב על ברק וממשלתו ומדוע אינם ראויים להנהיג?

הרב: אשמח מאד להשיב לך לאחר שאשב עמם, איני מכיר אותם אישית, יהיה טוב אם נשוחח כמה שעות בדברי תורה. ולשאלתך – זה ברור שאינם צריכים לשבת על הכסאות שלהם.

ע: אבל למה?

הרב: כי אין להם תודעה יהודית, הם לא יודעים מה זאת מדינת היהודים, זה לא אומר להם שום דבר. אני רוצה לחיות כאן במדינת היהודים, והם לא יודעים מהי.

ע: בגלל שהם רוצים לחלק את הארץ ולתת מדינה לערבים?

הרב: גם זה, וגם המוטיב של התבוללות שמתבטא בכל מיני צורות שונות – אין כאן תודעה וגאוה לאומית אמיתית של מדינת יהודים.

ע: מה הרב אומר על כך שברק מוכן לתת שלשה רבעים מהמדינה שלנו לערבים, לתת את הר הבית ולחלק את ירושלים?

הרב: אמרתי כבר שהוא נסוג טוטלית מכל הערכים וכל ההישגים – יש מי שקורא לזה התאבדות – בגלל שאין לו יסוד של צדק רוחני לגבי מה הוא עושה כאן, יסוד לכך שהחלש צריך להיות גבור והרחמן צריך להיות חזק לעת הצורך.

תנועת תשובה עם רוח חדשה

ע: יש מושג של רב ותלמידים, והתלמידים הם כמו חילים של הרב במובן מסוים.

הרב: זה קשור יותר לתפיסה החסידית של רבי וחסידים – אז יש ממש ביטול ומסירות נפש של החסידים ללכת אחרי הרבי. אצל רב ותלמיד במחנות הדתיים האחרים הדבר הוא בערבון מוגבל.

ע: איך הרב מגדיר את עצמו כחרדי? כדתי-לאומי?

הרב: כחב"דניק, חסיד של הרבי.

ע: יש לרב את ישיבת "עוד יוסף חי" וצבא גדול של תלמידים שילכו ביראה אחרי מוצא פיו.

הרב: אשרי המאמין...

ע: האם הרב יכול לומר לתלמידיו קומו ועשו מעשה עכשיו?

הרב: אני מלמדם שנים על גבי שנים את הדברים שנאמרו פה היום, יש לחנך לכך שצריך לקום משהו. יש תלמידים רבים שמנסים לגבש ולהתחיל לנווט דברים לקראת גיבוש גוף כזה שדברנו עליו.

ע: מה למשל?

הרב: הכוונה להקים תנועה של תשובה לשורשים, תוך כדי רצון להפיח רוח חדשה בעם ולהחל מנהיגות חדשה בעם.

ע: האם התנועה תטפל בענין הפוליטי והבטחוני?

הרב: כן. צריכה להיות מודעות ורצון שזה ירד בסופו דבר עד למישור הפוליטי, אבל לא שזה יתחיל משם.

ע: האם יש לרב דוגמא לתחילתה של התהוות בקרב התלמידים?

הרב: עדיין זה בוסרי מדי, כל הזמן יש גישושים. אם אישי צבור אחראיים, עם תעודות טובות, ביחד עם רבנים ואנשים נוספים ירצו ללכת על מהלך כזה – יש על מה לדבר.

מלך – מח לב כבד

ע: ברצוני לדבר על הענין של יגאל עמיר. יש רבנים שאומרים כי צריך לעשות מעשה ואסור לשבת בשקט וכן שברק מפקיר את המדינה וצריך לעצרו. אין אמנם דיבורים בנוסח של "דין רודף", אך יש להם כח.

הרב: הכל מתחיל מהמח, יורד אל הלב, ולבסוף אל הכבד שמבצע את המעשה. ניתן לומר שוב, שכאשר אין את הסדר הנכון של מח-לב-כבד – ראשי תיבות מלך – יש כל מיני פרצות ומעשי תהו שנעשים. הכל נובע מכך שאין את השליטה הנכונה, לכן היו בעבר כל מיני התפרצויות. אם נדמה את עם ישראל לגוף חי, לשעור קומה חי, אז יש מערכת של העברת פקודות מהמח דרך מערכת העצבים וכו' (ויש מערכות נוספות כמו חיסון וכו'). אם המערכות לא עובדות נכון – והכל מתחיל מהמח הנותן את הפקודות – אז יש תאים טובים בגוף המתפרצים לתקוף איזה גוף זר שנכנס, יש כל מיני התפרצויות, וכל ההתפרצויות הן בגלל שמרכז הפיקוד לא בסדר. לא באים לדון מה ההתפרצות עשתה או לא – לא היה צריך להיות דבר כזה אם מערכת הפיקוד היתה בריאה.

ע: האם הרב מתכוון ב"מערכת הפיקוד" להנהגה הרוחנית?

הרב: להנהגת העם, ולדעתי הדבר צריך להיות קשור כאחד. כל הנהגת העם הזה – מקוּם המדינה, ואף לפני כן – הורכבה מאנשי ביצוע, כלומר רגליים. אם הרגליים טובות עליהן ללכת לאחר הראש והלב. אם היתה הנהגה של ראש ולב לא היו התפרצויות והכל היה בסדר גמור – לכן, רב שמלבה התפרצויות הדבר אינו טוב ונובע מתסכול. ניתן לציין שאצלנו עם כל הדבורים הלאומיים החזקים והנלהבים מעולם לא היו התפרצויות כי הכל היה שכלי ועם כיוון.

ע: הנה יגאל עמיר הוא סוג של התפרצות.

הרב: יגאל עמיר הוא לא תלמיד שלי.

ע: האם יש לרב חשש שדבריו לא יובנו. לאחרונה יצא סרט בשם "הסדר" והוא דוגמא לדברי. בסרט יש דמות של הרב מלצר שמדבר כל הזמן בלי רצון לעורר אלימות ולמרות זאת יש איזה מסר סמוי שתלמידו מפרש לא נכון, והוא הולך ומנסה לפוצץ את הר הבית. זוהי רק דרמה, אבל המסר חזק מאד. האם יש כח לרבנים כמו במקרה של יגאל עמיר? רבני יש"ע יצאו באמירות ומישהו תרגם זאת.

הרב: לפי דעתי הכל מתחיל בתורה. על התורה להיות "תמימה", כלומר שלמה: נשמה – קבלה וחסידות – בגוף – הלכה. אזי לא קורים מקרים בלתי רצויים.

ע: אי אפשר לומר על רבני יש"ע שהם ללא נשמה.

הרב: כמובן שיש להם תורה, שכללותה נשמה וחיות לעם ישראל – יש להם חזון ויש להם מסירות-נפש בעד התורה העם והארץ – ובכל זאת רובם אינם עוסקים בהפצת פנימיות התורה. יש בתורה עצמה אנרגיה פנימית, ואפילו הגאון מוילנא – שאינו מהחסידים – אמר שבדורנו רב שאינו יודע קבלה ופנימיות אינו יכול לפסוק הלכה נכון. את שואלת מה צריך להיות? ובכן יש לי בראש רק דמות אחת של מנהיג.

דמותו של מנהיג אמיתי – הרבי מליובאוויטש

ע: הרבי מליובאוויטש?

הרב: כן. הוא יהודי שדבר חזק על מה שבדיוק צריך לעשות. אני בטוח שאם הוא, או אחד כמוהו, היה עומד בראש היה יודע בדיוק מה עושים ברגע הזה ואיך להגיב לכל דבר. בשבילי הוא דמות המוכיחה שיכול להיות מנהיג אמיתי. עם כל הכבוד וההערכה לכל רב בישראל, המסור לצרכי הצבור – רבני יש"ע, רבני ש"ס, או רבני דגל התורה ואגודת ישראל אינם הדמות הזו. כל זמן שאין את הדמות הזו הדברים לא יסתדרו. ישנם במחנה החרדי שנוקטים עמדה של "אני את נפשי הצלתי", דואגים לעצמם, וישנם אחרים שתופסים עמדה צבורית מעוותת. הצבור החרדי וגם הדתי-לאומי דוקא מאד רוצים שמישהו מתוך האמונה השלמה יקח את הענינים לידיו, או לפחות ידבר על כך. בצבור החרדי יש כמה שיטות – באגודת ישראל יש עקרון שלא נכנסים אף פעם לממשלה ולא נעשים שרים, זוהי הכרעת מועצת גדולי התורה. ש"ס, על פי הכרעת רבניה, לא נוהגת כך. כתוב כי "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" – היות שאין פה אנשים ישנו צו שעה להשתדל "להיות איש", אבל צריך לדעת מה פירוש "להיות איש".

זעקת רבני יש"ע

ע: לרבנים יש כח. רבני יש"ע אומרים מה שאומרים, כגון "אנחנו בסכנת נפשות" או "צריך לנקום", ותלמידים קמים ועושים זאת כי הם הולכים כעיורים אחרי רבניהם.

הרב: לא, לא ראיתי מישהו מבין התלמידים שקם ועשה זאת. איזה תלמיד מקרב רבני יש"ע קם ועשה מעשה?

ע: יגאל עמיר.

תלמיד: למרות שניסו לקשרו לרבני יש"ע אין שום קשר ביניהם, לא נמצא שום קשר.

ע: גם כיום יש עדיין שאלה, יש רבנים שיוצאים כנגד הממשלה.

הרב: בודאי. אנשים נהרגים ויש זעם והם חייבים לומר משהו, חייב להיות זעם במצב כזה.

ע: השאלה היא איך הזעם יכול להתפרש. הרי יכול לקום תלמיד...

הרב: רבני יש"ע לא רוצים שאזרחים יעשו פעולות, הם בודאי יעדיפו שהצבא יעשה אותן. הם מדברים מתוך תסכול הכי עמוק – הם מאמינים במדינה ובממשלה ורוצים שהצבא יפעל וצועקים לשמים, כל אחד בסגנון שלו, הם יוצאים מהכלים על הרצח ושפיכות הדמים שיש כאן בארץ ואין פוצה פה ומצפצף ואין עושה כלום. הישיבה בחיבוק ידים מתסכלת והם זועמים. תכל'ס אין השפעה מעשית לדבריהם – לא חיובית ולא שלילית – ואנחנו רוצים שתהיה השפעה חיובית. דבריהם הם זעקת כאב וזה ראוי מאד, יש להבין את כאבם ותסכולם.

ע: דברי הרב נכונים וחשובים ומסבירים מה שקורה, אבל...

הרב: יש עוד בעיות במדינה. סכמנו שנדבר על עוד בעיות...

תלמיד: חוץ מיגאל עמיר יש עוד דברים.

ע: בכל זאת אני חוזרת לנקודה, מישהו יכול לפרש את זעקתם לא נכון.

תלמיד: הרבי מליובאוויטש הוא דמות של מנהיג שדבר בצורה הכי קיצונית כנגד מעשי מנהיגים מסוימים וגם כנגד מה שקורה בארץ ישראל ואף חב"דניק לא קם ועשה מעשה – מי שקם ועושה אינו תלמיד.

הרב: יש דוגמא טובה מאד לכך, הרבי אמר לאחר מלחמת ששת הימים שיש בעיר העתיקה בירושלים עשרות אלפי מחבלים בפוטנציה. צריך להיות מודעים לכך שכולם מחבלים בכח...

ע: הרב מסכים עם מה שהרבי אמר?

הרב: מה יש כאן להסכים? אני רק אומר בשם רבי את מה שהוא אמר – אני לא פונקציה, אני רק מצטט – הוא לא צריך את הסכמתי. בסופו של דבר, כמו שאמרו, אף חסיד חב"ד לא קם ועשה מעשה. הרבי רצה שהשקפתו תחלחל ותתפוס את כולם – הוא היחיד מבין הרבנים שבאמת שאף להיות המנהיג של כל עם ישראל. אם כולם היו חסידים שלו אף אחד לא היה עושה מעשה, ברגע שהיו מקושרים אליו הדבר היה ברור – יש שדרים שעוברים במודע ויש שדרים שעוברים מכח הנשמה הפנימית. כך, גם בנוגע לתלמידי שאליהם אני מדבר בשם החסידות – היות שיש בדברי חסידות בפנים, אז מי שאוכל וניזון מהם הדבר משפיע עליו אחרת לגמרי. זהו מסר חזק מבחוץ אך רך מבפנים (כתכונת פרי הצבר, האופיינית לבני ארץ ישראל) – הוא מתעכל ונקלט בנפש ולא יוצא ממנו שום דבר רע, אדרבא, יצאו ממנו רק פעולות טובות.

סירוב פקודה הנוגדת את התורה

ע: הרב הסביר אמנם שלא עושים מעשה, אבל מאין צמחו לאחרונה הקריאות לנקמה?

הרב: קודם אמרנו שאצל יהודי מאמין קובע חוק התורה. היו רבנים שנתנו פקודה לתלמידיהם המשרתים בצבא כחילי הסדר – ואני מסכים עמם – שאפילו אם יקבלו פקודה מהמפקד אסור להם לפנות ישובים בארץ ישראל, בדיוק כפי שאין לציית לפקודה לחלל שבת או לאכול חזיר – באותו אופן פסקו שאסור לפנות ישובים מארץ ישראל. הייתי שמח אילו היו עוד רבנים הפוסקים כמו הרב שפירא ורבנים נוספים, יש לרענן את ההלכה הזו לצבור. זו דוגמא טובה לרבנים שמשפיעים לפי השקפה פוליטית שהיא חלק מהתורה, פסק תורה. זו דוגמא למה שרבנים מסוגלים לעשות בפועל, ודוגמא לחיל מתי לקיים פקודה ומתי לסרב.

ע: זהו פסק הלכה שהחיל חייב לקיים גם אם זה יסבכו. מה לגבי פסק דין רודף שיצא על רבין בשעתו?

הרב: זה לא פסק הלכה, אף אחד לא פסק כך.

ע: האם זה היה סתם ברווז עיתונאי?

הרב: כן, זה היה סתם ברווז.

ע: אבל אף אחד לא אומר זאת!

תלמיד: כפי שמקודם אמרנו על הרבי, כך גם מי ששומע את הרב לא יקום ויעשה מעשה כי הוא מבין, אבל מי ששומע את מה שאת כותבת בעיתון עלול לפרש זאת לא נכון – אבל זו לא אשמת הרבנים אלא אשמת העיתונאים.

שמיעת הכוונה הפנימית בדברי הרב

ע: אם תלמיד שומע את הרב ומפרשו לא נכון האם הוא אינו תלמיד?

הרב: כן, הוא לא תלמיד! זה מישהו אחר שאינו תלמיד שיושב מהצד ומקשיב – הוא לא כלי לקלוט ולא אליו מדברים כלל – הוא שמע כאילו במקרה, לקח זאת ועשה מעשה.

ע: אני חוזרת שוב ליגאל עמיר שישב ושמע את הרבנים...

תלמיד: הרב של יגאל עמיר היה אבישי רביב...

הרב: איזה רבנים?! יגאל עמיר למד תורה בעצמו והוא הרב של עצמו. הוא למד עם החברים והחברים דברו ביניהם וליבנו את הסוגיה ביניהם, והוא פסק בעצמו. לברוך גולדשטיין הי"ד היה רב, הרב כהנא הי"ד. הרב היחיד שהיה ליגאל עמיר היה, כאמור, 'הרב' אבישי רביב.

ע: הרב של ברוך גולדשטיין היה הרב כהנא?

הרב: לא הכרתי אותו אישית, אבל אחר כך ראיתי בתוך הספר שלו שחבר הרב כהנא הי"ד – "הרעיון היהודי" – שהוא כתב עם טוש מתחת לשורות כמו "חובת יהודי בעת קשה לקום ולמסור את הנפש" או "מוטב למות צעיר כאשר האדם עשה מה שצריך לעשות מאשר להזקין מתוך חיבוק ידים". כך הוא סמן כל מיני משפטים חזקים של הרב כהנא – שכולם אמת – הוא למד אותם וסמן לעצמו ובודאי חזר על כך הרבה מאד עד שעשה את המעשה. על המעשה שעשה יש להתפלסף והחוברת שכתבנו היא 'התפלספות יהודית' על מה שעשה.

ע: הנקודה היא שאלת האחריות.

הרב: ודאי. הרב כהנא ישמח לקחת אחריות על מה שברוך גולדשטיין עשה, משום שזה הולם את שיטתו.

מתיקות החסידות מונעת מעשי "דין"

ע: הרב אמר מקודם שהמשפטים שברוך גולדשטיין קרא מספרו של כהנא הם אמת. יכול לקום עוד תלמיד כמו ברוך גולדשטיין ולפעול שוב מעצמו.

הרב: תלמיד של הרב כהנא ניזון ומקבל קפסולות במשך שנים רבות מרבו, זה מכיל אנרגיה מסוימת. לעומת זאת, אם את תאכלי את הקפסולות שלנו או של הרבי מליובאוויטש במשך זמן מספיק אז לא יצא מהן שום דבר מעין זה.

ע: הרב אמר קודם שדבריו של הרב כהנא אמת ושהוא תומך בהם.

תלמיד: אני רואה שאת חותרת בכתבה לענין של ברוך גולדשטיין ויגאל עמיר...

הרב: הסכמתי לקיום הכתבה בגלל שאני רוצה להעביר לעולם את מה שאני חושב. הנושאים הללו, איני חושב עליהם, הם אינם נוגעים לי ואיני מתעסק איתם – הם לא שייכים לי, תשאלי מישהו אחר עליהם.

ע: יש הרבה אנשים שמוציאים את דיבת רבני יש"ע ואת דיבת הרבנות בכלל, אני שואלת שאלות רבות כדי להגיע לשורה התחתונה.

הרב: השורה התחתונה שברצוני לדבר עליה היא שיקום משהו חדש – איני רוצה לדבר על "תעשו כך וכך", זה לא מעניין אותי. מעניין אותי שיהודים נתונים בסכנה, אבל אם אני חושב על פתרון זה רק שינוי טוטלי, טיפול שרש.

ע: הדברים האלה ברורים וחייבים להכתב. מה שלא ברור לי ואני חייבת להתייחס אליו הוא שהרב הוא רב גדול ויש לו תלמידים רבים שסרים למשמעתו והולכים אחריו...

הרב: ואף אחד מהם לא עושה מעשים כאלה. יש אנשים שהם הרבנים של עצמם וזו השורה התחתונה.

ע: יגאל עמיר חטא והוא מרצה את עונשו.

הרב: ה' ישפוט אותו.

השמאל הבלתי-מתוקן – מקור פילוג וריב

ע: אני לוקחת את יגאל עמיר כמשל למה שקורה בחודש האחרון שבו רבנים, ובפרט רבני יש"ע, יוצאים עם כל מיני התבטאויות.

הרב: אם כבר, עליך לומר גם בשמי – האם שמעת פעם שהולכת להיות כאן מלחמת אזרחים? מי ממציא את החדשות האלה? אליבא דאמת רק השמאל! אתן לך דוגמא: לאחר שיצאה הכתבה על רבני יש"ע – וכל אחד קם וצועק "הנה קם עוד הפעם יגאל עמיר!" – ניתנה פקודה בצה"ל לא לקחת יותר את הקפה שמחלקים המתנחלים. עד כמה שידוע לי ניתנה פקודה כזו פעמיים בהסטוריה – פעם אחת לפני רצח רבין ובפעם השניה כעת. מי מכין את השטח?! מי מחפש את זה?! רק השמאל מחפש ורוצה את זה! הוא שש על זה. זה הכל.

ע: הוא רוצה שיהיה עוד פעם רצח כדי שיוכל להאשים?

הרב: בודאי! הוא היה רוצה מאד שכל המתיישבים יסתלקו מהישובים שלהם מרוב פחד. כאשר הוא רואה שהדבר לא קורה הוא נהיה מתוסכל ומחפש את זה. הוא עם קשה עורף ועקבי מאד – אם הוא יחליט שצריך לפנות את יהודה ושומרון אז הוא ילך עד הסוף ויעשה ככל יכולתו – הוא לא יכול לעשות דברים גסים לעיני העולם ולכן הוא פועל בדרכים שלו.

עוד סיפור: אנחנו יודעים שהחילים שבאים לשמור על ישובים הם האחים הכי קרובים למתיישבים עד שמגיע התדרוך הצבאי. לאחר התדרוך הם תופסים ריחוק מהתושבים. מי אשם? הראש אשם. הכל יורד מהראש. אותו הראש – שראוי להיות רגל ועלה לגדולה בגלל פעולה שעשה והיה חיל טוב – מחרחר כעת את המריבה והפירוד הזה בכל דרך אפשרית. אין כל שחר אמיתי לחשד ולחששות שכלי התקשורת מלבים. ידידים מחברון סיפרו לנו שלאחרונה הכניסו בכוונה פלוגה מעורבת של חילים וחילות כדי לשמור על חברון, כדי להכעיס את המתיישבים יראי השמים – אין שום הצדקה מבחינה בטחונית וגם מבחינה דתית שאשה תשמור על המקום – בכל זאת, לאחר כמה חודשים של שהות הפלוגה במקום כתבו החילים מכתב הערכה ותודה רבה לתושבים, בו הם מודים על הקירוב אל התורה ואל ארץ ישראל וענין חברון. הם כתבו מכתב מאלף שראוי להדפיס ולפרסם. לאחר מכן, לפני כמה שבועות, התחלפה פלוגה ואז מיד לאחר הכתבה על הרבנים ניתנה הפקודה שלא לקבל קפה מהמתיישבים – יש אשה שהיתה מחלקת כל יום קפה לחילים וכעת אסור לקבל ממנה קפה.

"ברי ושמא – ברי עדיף!"

ע: זה דבר מכוער שלא יאמן. לאור המצב הקשה ורצח בני משפחת כהנא אנשי תנועת כ"ך פחות מפחדים ויותר מדברים על נקמה. היו כמה רבנים שאמרו שזה לא יתכן שברק בוגד ומוסר שטחים – מה שאגב נכון – וימכור לנו את כל המדינה. הם טוענים שהוא ישאיר אותנו בלי כלום ושהוא רוצה רק את כסאו וכו', אז שוב קם השמאל ומתחיל לצרוח שהנה חוזרים שוב הקולות של פעם.

הרב: התשובה שלי היא שהשמאל שותף לרצח של עשרות יהודים – זה הכל. יש מושגים שנקראים 'ברי' ו'שמא', כלומר בטוח וספק – ספק אם הרבנים ישפיעו על מישהו לרצוח מישהו, אבל בטוח שהאיפוק של השמאל אשם ושותף לרצח של המון יהודים. יש שותף בטוח לרצח מול ספק וספק ספיקא אם יהיה רצח. על כך אומרים  חז"ל: "ברי ושמא – ברי עדיף".

ע: ובכל זאת, כרב שיש לו אחריות רבה ואומר מה שאומר, האם יש לו חשש שיאמר דברים שהתלמידים יבינו לא נכון ויקומו ויעשו מעשה?

הרב: אני מתפלל על כך בלבי – לפני כל שעור תורה יש תפלה שלא נכשל בדבור ושהדברים יעברו ויובנו נכון, כל רב צריך להתפלל על כך. העיקר הוא, כפי שאמרנו מקודם, שאם התורה ממותקת ברוח החסידות אז אין שום חשש לדין קשה שיצא מזה כי הכל חסד ואהבה. גם אם נאמר את הדברים החזקים ביותר, הכל בפנים יהיה מלא בחסד ואהבה, אהבת הבריות. הרי התפקיד שלי לבסוף הוא לקרב את הערבים – אסור לי לשכוח זאת – התפקיד של עם ישראל הוא להיות אור לכולם. אם בנתיים עלי לנהוג אחרת זה חבל, וקשה לי. יש מושג שנקרא "אור מקיף" – אם זהו האור המקיף של כל הדבורים, אז אין כל חשש שדבר מסוים יתפרש לא נכון, בגלל שיש אור מקיף של חסד, של פנימיות, של נשמה.

בנקמה – "פעולת תגמול" – יש תיקון גם לאויב

ע: ואם בכל זאת קם תלמיד וקורא לנקמה...

הרב: אבל זה לא היה. גם אני קורא לנקמה, אבל לנקמה של הצבא, של העם. מהי נקמה? פעולת תגמול מרתיעה. כתוב בקבלה ש"נקמה" היא מלשון "תקומה" – הנקמה שאני מדבר עליה היא נקמה עם מתיקות, עד כמה שזה נשמע מוזר.

ע: איך אפשר נקמה עם מתיקות?

הרב: אצלי נקמה היא תיקון. יש נקמה שהיא סוף פסוק, אבל בשבילי המושג "נקמה" – כמו כל המושגים בתורה, ובפרט על פי החסידות – משמעותו תיקון. יש תיקונים שנראים לעין ותיקונים שלא נראים לעין. התיקון עוזר לכולם וגם לעם הערבי – אם עושים זאת נכון הוא עוזר לכולם, הכל הוא בעצם חסד ועזרה לזולת. על מי שמתאפק כתוב, כמו בחינוך, "חושך שבטו שונא בנו" – מי שלא מעניש בעת הצורך שונא את בנו. כל שכן קל וחומר אם יש לו אויב – אז הוא שונא את עצמו ואת זולתו ואת כולם.

הבראת מערכות העצבים והחיסון

ע: האם הרב חושב שיש מקום לנקום את רצח בני כהנא ופציעת היתומים?

הרב: לגוף בריא יש תאים של מערכת החיסון – אם הוא בריא הוא לוחם כנגד החיידקים, ואם הוא חולה, אז במקום ללחום כנגד גופים זרים שחודרים לתוכו, הוא מתחיל ללחום כנגד עצמו. זהו המשל הטוב ביותר למה שקורה היום בארץ – הדבר נקרא "חולי מערכת החיסון של הגוף של עם ישראל". יש קשר בין מה שקורה בחברה למה שקורה בגוף, ברפואה – רוב המחלות הקשות היום הן אוטו-אימוניות, הכל מתחיל בקלקול במערכת החיסון. קלקול כזה הוא אי יכולת להבחין בין אויב ואוהב ואי יכולת להגיב ולהלחם כנגד האויב. במקום להלחם כנגד האויב, הגוף הזר, נלחם הגוף כנגד עצמו. איך מבריאים? צריך לחזק את הראש. היום יודעים ברפואה הכי חדישה את הקשר בין מערכת העצבים דרך מערכת ההורמונים למערכת החיסון. ככה זה עובד – העצבים נותנים פקודה להורמונים שיפעילו את מערכת החיסון וחוזר חלילה, זו הדרך להבריא את הגוף.

ע: בעקבות הרצח של בני הזוג כהנא אנשים רוצים לצאת ולנקום. האם הם מודעים לכך שהגוף במקום לצאת ולהלחם בחיידק נכנע לו?

הרב: לא רק שהוא נכנע לו, אלא מכיון שהוא צריך איזה אויב הוא הופך את עצמו לאויב ומתחיל להלחם כנגד עצמו.

ע: מה עושים אם מישהו רוצה לצאת ולנקום?

הרב: כבר אמרתי שצריך לתקן את מערכת העצבים, את הראש. אין פה מה לעשות – צריך להבריא את הגוף החולה. לא יעזור שום דבר, אני רופא שרוצה לרפא את הגוף  – לא לטפל בסימפטום, זה לא מעניין אותי. חבל לי על דם יהודי שנשפך – זה הדבר הכואב ביותר שיכול להיות – אבל אם ברצוני להבריא את הגוף אסור לי להתעסק עם זה בכלל, עלי להתעסק עם הראש.

ע: באיזה אופן מעשי אפשר להבריא את הראש?

הרב: אמרתי לך כבר פעמים רבות.

תלמיד: כל הזמן את שואלת על תלמיד שיקום ויעשה מעשה. מה שאנחנו לומדים מתורת הרב זה להיות עדינים. דברי הרב  הם שיא העדינות האפשרית. אנחנו יכולים חלילה להיות עדינים... זו ההשפעה של הרב וזה המעשה שהוא "חותר" אליו. נקוה שנקום ונעשה את המעשה...

ע: ולפני כן לא הייתם עדינים?

תלמיד: לא מספיק.

מהפכה ללא שפיכות דמים

ע: מה הפתרון המעשי לאחר רצח בני כהנא? איך מחזירים לערבים כגמולם על הרצח?

הרב: כבר אמרתי.

אחד המספידים בלויה של כהנא קם וצעק על הצבור שהיה מלא בחרדים: "אתכם מעניינים רק המתים! החיים לא מעניינים אתכם. מתי אני רואה אתכם? רק בלויות!". בכל אופן, אני מצטט זאת לאור מה שאמרנו קודם שהמחנה החרדי צריך להגיע לא רק ללויות אלא גם לעשות משהו בחיים. לעומת זאת, הצבור הדתי לאומי וכל עם ישראל צריך לצאת מהשעבוד הרוחני לממסד כדי שיוכל לחולל מהפכה טובה ונעימה ללא שפיכות דם. הדבר תלוי רק בדעת רוב הצבור בישראל, כדי שתתחולל מהפכה אמיתית פה בתוך ארץ ישראל.

ע: אבל הצבור הדתי לאומי יוצא כל הזמן כנגד הממסד! הוא טוען שהתקשורת והממסד עוינים אותו!

הרב: לא, מועצת יש"ע כפופה לממסד – הם קצת יוצאים כנגד הממסד אבל תכף ומיד חוזרים למקומם, הם לא משוחררים באמת. הרב כהנא היה משוחרר, לזכותו יאמר שהוא לא היה משועבד. צריך להיות אחד שהוא משוחרר מחד, כמו הרב כהנא, אבל כזה שהמסרים שלו הם מסרים עדינים, מסרים על פי קבלה וחסידות.

תיקון הדוברות – בקבלה: "עולם הדבור" – תלוי בנשים

ע: שיקח את הדברים לידיים? שישפיע ויתחיל להנהיג?

הרב: כן. זה מה שצריך, שינהיג בעדינות.

לסיום ברצוני שתוסיפי דבר מה בקשר לנשים: לפי פנימיות התורה ארץ ישראל נקראת "רחל" על שם רחל אמנו. כמו ששרה אמרה "גרש את האמה הזאת ואת בנה", אז מי שמסמלת את ארצנו ואת שיבת הבנים לגבולם היא רחל היושבת בבית לחם ומבכה על בניה – כעת גם המקום שלה נמצא בסכנה. לפני ביאת המשיח כתוב "כרחל לפני גוזזיה נאלמה", כלומר שהיא נעשית אלמת, כמו שאמרנו קודם שאין דוברות. גוזזים אותה מראש – כמו שמחלקים את הארץ לחלקים קטנים – "כרחל לפני גוזזיה נאלמה". צריך להחזיר לה את כח הדוברות. מהו תפקיד האשה בכלל? אנו רואים במציאות שמי שדובר עבור הערבים היא אשה הכובשת את כל העולם בדבורה. כתוב בקבלה שסוד הדבור וכח הדבור נמסר לאשה וכך צריך גם אצלנו בבחינת "את זה לעומת זה עשה הא-להים" – הדובר של עם ישראל צריך להיות האשה.

ע: אבל זה לא צנוע!

הרב: לעניינינו זה מותר. כל תיקון ארץ ישראל תלוי בהבעה נכונה, להיות דובר נכון – זה נקרא "תיקון רחל", שהיא לא תהיה "נאלמה". הדבר קורה על ידי שמשפיעים לה מוחין – שזה חסידות בכלל, וחסידות חב"ד בפרט. הרמז לכך בקבלה הוא שבתוך השרש אלמ יש לשים את האותיות ה ו-י – שתי אותיות של שם ה' שנקראות מוחין – ואז זה הופך לשם אלהים. זהו סוד בקבלה על כח הדבור. אם האותיות י ו-ה, שהן המוחין, מסתלקות ממנה בגלל שגוזזים אותה אז זה הופך להיות "אלם" – אם הרבנים זועקים ומישהו אומר שיפרשו זאת לא נכון הוא עצמו אלם, זו זעקת האלם. מרוב שגוזזים אין את היכולת להביא נכון ובמתיקות את הדברים – הדבר תלוי רבות בנשים.

ע: האם הרב מציע שהנשים תהיינה דוברות?

הרב: יכול להיות, אבל זה לא בהכרח – אני אומר את הרעיון. האשה צריכה לדעת שמתפקידה להביע את האמונה בארץ. בכלל, כתוב שהנשים – בנות צלפחד, עליהן נאמר "כן! בנות צלפחד דוברות!" – חבבו את הארץ יותר מהגברים, כי ארץ ישראל לגבי עם ישראל היא בבחינת אשה, וזה בבחינת רחל אמנו, ארץ ישראל. צריך לבנות את "פרצוף רחל", זה הביטוי בקבלה – יש לתת לה להביע את עצמה שלא תהיה אלמת, זה רעיון מאד חשוב. לא תמיד האשה חייבת לעשות בעצמה – היא יכולה לעמוד מאחורי הקלעים ולתת השראה – לכן אני אומר לך שלהיות כתבת בעיתון זה אותו הדבר. זהו תיקון פרצוף רחל (למרות שקוראים לך שרה) – נקוה שזה יעשה תיקון במדינה.