ט שבט – עזות דקדושה בשירת הים

עזות דקדושה בשירת הים:

"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת להוי'".

ידוע הכלל שהאות א היא הפנימיות, הנשמה, של האור ע (כך במבטא, וכך במספר, בסוד שבעים סנהדרין עם המופלא-האלף שמעליהם).

לפי זה, אז הוא נשמת עז.

אז רומז לכנורו של משיח, כנור (נר הוי') של שמונה - אז - נימין.

הנה, שמונת המלים לאחר "אז" - "ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת להוי'" = 2864 = 8 פעמים משיח, ממוצע כל תבה!

"אז ישיר" רומז לתחית המתים כנודע. ובשירת חנה כתוב: "הוי' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל וגו'" ומסיים "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו".

"ישראל עזין שבאומות", ופירשו שישראל עזין בנכונותם למסור את נפשם על קדושת שמו יתברך, ושהוא סוד עצם הלוז שלהם שממנו קמים לתחית עולמים.

ישנן עשר שירות בתנ"ך, כנגד עשר ספירות בלימה. שירת הים היא שירת חכמה, עליה נאמר "החכמה תעז לחכם" (שירת חנה היא שירת התפארת - "עז ותפארת במקדשו").

לאחר פתיחת השירה ב"אשירה להוי' כי גאה גאה גו'" ממשיכה השירה: "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה". פותחים בעז. עזי-זמרת-יה ר"ת עזי, וכן עז-זמרת-ישועה ר"ת עזי!

והנה, הגאולה (בארבעה לשונות של גאולה, "וגאלתי" רומז לקריעת ים סוף ושירת הים, כנודע) היא "ברוב שירה וזמרה". כאן ה"זמרה" היא סוד ה-ז של עז.

שבחי דוד מלך ישראל חי וקים (שמלכא משיחא "דוד שמו") מתחילים מ"ידע נגן" (ומסיימים ב"והוי' עמו" - נסב"ת, ממה שיודע נגל זוכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וד"ל).

והוא "נעים זמרות ישראל". ועליו נאמר "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו", וכן פרק כ"א בתהלים פותח "למנצח מזמור לדוד. הוי' בעזך ישמח מלך" (ישמח אותיות משיח, כמבואר במפרשים) ומסיים "רומה הוי' בעזך נשירה ונזמרה גבורתך".

והנה, "ישראל עזין שבאומות" רמוז בר"ת "עם זו", ביטוי המופיע פעמיים (על פי שני עדים-עזים יקום דבר) בשירת הים: "נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך" (יש ארבע "בעזך" בתנ"ך - כאן בשירת הים, פעמיים בתחלת וסוף פרק כא בתהלים כנ"ל, ועוד פעם אחת בפרק עד בתהלים: "אתה פוררת בעזך ים" - פסוק דקאי בפירוש על קריעת ים סוף! שני הלשונות של קריעת ים סוף: "נהלת בעזך אל נוה קדשך" "אתה פוררת בעזך ים" = 2541 = גל, ג"פ יא, פעמים עז, ז"פ יא! כל ארבעת הלשונות = 4994 = בעזך, ב"פ יא, פעמים ברכה, משער בך כנודע).

יש עוד פעם אחת "עם זו" בתנ"ך: "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו".

"עם זו גאלת", "וגאלתי", בבינה (בארבעה לשונות של גאולה), "הפך ים [עלמא דאתכסיא, בינה] ליבשה [אלמא דאתגליא, מלכות]".

"עם זו קנית" בדעת ("דעת קנית כו'", דעת מקנה ודעת קונה). "אם אין דעת אין בינה אם אין בינה אין דעת" - דעת בינה = ישראל, עם זו.

ממוצע "עם זו גאלת" "עם זו קנית" = כתר = "אשירה להוי' כי גאה גאה" (גאלת מתחיל גאה)!

"עם זו יצרתי לי" סוד "יוצר אור, "אור ישראל", בחכמה, ראשית גילוי אור (בראשית-בחוכמא בשביל "תורה אור" ו"אור ישראל"). "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" - ה יודין (אות החכמה, ה-י של שם הוי' ב"ה), י פעמים ה, "כל הנשמה תהלל יה", "יהל אור" החכמה (יה הוא שם החכמה כנודע באר"י).

מיקום ה היודין בפסוק: 5 (רמז מובהק ל-ה היודין שבפסוק), 9, 11 (ע"כ 25 = 5 ברבוע), 16, 17 = 58, חן, חכמה נסתרה (ר"ת חן ועוד י"פ חכמה!), ודוק.

"עם זו" במשולש פרטי = 3354 = ג"פ 1118, "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד".

"שמע" לשון אסיפה, לשון "העז את מקנך" ות"א "כנוש", וכמ"ש "וישמע שאול את העם". ב"שמע" ע רבתי, ומתבקש לצרף את ה-ז רבתי שבתנ"ך, להיות "עז" רבתי (שהוא הוא עד, רבתי של שמע, וכידוע ש-ד ו-ז מתחלפות) - "והעוים [כמו עזים] עשו נבחז (ב-ז רבתי). העוים עבדו לכלב, דהיינו "נבחז" על שם שנובח בעזות ומראה (חז) שיניו בעזות. ואיתא בגמרא שכשם שישראל עזין שבאומות, כך כלבים עזין שבחיות (כמ"ש "והכלבים עזי נפש" - יש גם כלב עז דקדושה - כלב בן יפנה, ודוק).

"שמע" "נבחז" = ס"ת עז (רבתי) ועוד 400, שלמות של כ ברבוע, ת, תכלית כ"ב אתוון דאורייתא.

עם פעמים זו = 1430 = הכל פעמים הוי' כו'!

יש שני פסוקים בשירה שפותחים "אז" (נשמת עז, כנ"ל): "אז ישיר משה גו'" "אז נבהלו אלופי אדום גו'". "[אז] ישיר" "[אז] נבהלו" = תרי"ג. ישראל אותיות שיר אל כנודע. על ידי שירת ישראל נבהלים ורועדים האויב. שירת ישראל היא שיר נצחון, בשירת ישראל מתגלה "נצח ישראל" - "הוי' ילחם לכם" = נצחון.

בשבת שירה יש לעיין באופן מיוחד בשירה ולזכור את הנס של קריעת ים סוף (משל עיקרי בדא"ח לסוד התהוות כל העולמות יש מאין בכל רגע תמיד, כמבואר בתניא בשער היחוד והאמונה ובאגרת הקדש).

ועיין בבונה ירושלים אות ס"א בסוד עיון-זכרון (ר"ת עז), שניהם בסוד "ראשית חכמה" אלא שע"י עיון ממשיכים אור חדש וחיות מחודשת מלמעלה למטה ועל ידי כח הזכרון, שהוא כח הקיום (קיום החיות, להיות "חי וקים" לנצח) מעלים את האור שנתפס במח מלמטה למעלה ועד שמגיע לשרשו במעין החכמה שמשם נובע אור חדש כו'.

העיון הוא בסוד "הבן בחכמה" - "שומעים את הנראה", יחוד או"א עילאין.

הזכרון הוא בסוד "חכם בבינה", "רואים את הנשמע" ("וכל העם ראים את הקולות" במתן תורה), יחוד ישסו"ת.

כל זה הוא בסוד "החכמה תעז לחכם" על ידי עיון-זכרון, ובפרט בנוגע לשירת הים (סוד "הוי' ילחם לכם ואתם תחרשון" בעיון-זכרון, וד"ל).

והנה, עיון זכרון = מקור חכמה! סוד "נחל נבע מקור חכמה". והוא "מקור מים חיים" דקאי על ה' ("אתי עזבו מקום מים חיים וגו'" "כי עזבו מקור מים חיים את הוי'". "עזבו" היינו עז בו, את זה עזבו, עז ה' שבהם, וד"ל).

ועוד בענין "העז את מקנך" = ט פעמים עז, ממוצע כל אות! "העז" - "כנוש":

רמז מובהק לקשר בין הקהלת העדה ו"עזי וזמרת יה" (של שירת הים) - פרשת החצוצרות.

"עשה לך [משה, מקור העז של עם ישראל] שתי חצוצרת כסף... ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה... ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים... ותקעתם תרועה ונסעו המחנות... וכי תבאו מלחמה בארצכם... והרעתם בחצצרת ונזכרתם לפני הוי' אלהיכם ונושעתם מאיביכם. וביום שמחתכם... ותקעתם בחצצרת... והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני הוי' אלהיכם".

והנה, בתנ"ך החצוצרה נקראת "כלי עז"! כולה אומרת "עז ותעצמות לעם" (לעם זו), להקהל ולצאת למלחמה ולנצח (גם במשמעות של ניצוח על תזמורת החצוצרות).

"אז ישיר", 528, לב במשולש = כלי עז (137, קבלה כו') ועוד כלי עז במילוי (391 = ישועה - "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה").

בתנ"ך ה"עז" מצטרף לחמשה דברים: "עז ותעצמות" כנ"ל. "עז ותפארת" כנ"ל. "עז והדר". "עז ותושיה". "עז וחדוה".

שרש העז בגבורה דעתיק, כח המשכיל שבנפש (שלשם מגיעים העיון והזכרון כנ"ל) ותכלית גילוי העז במלכות. אך חמשת הדברים הנ"ל המצטרפים לעז היינו כנגד חמש הספירות מגבורה עד יסוד:

"עז ותעצמות" - גבורה; "עז ותפארת" - תפארת; "עז וחדוה" - נצח; "עז ותושיה" - הוד; "עז והדר" - יסוד, וד"ל

והנה, גבורה תפארת נצח הוד יסוד = 1540 = 20 פעמים עז! יש בשמות חמש הספירות 20 אותיות, נמצא שהערך הממוצע של כל אות = עז!!

ומהי הסגולה לחיזוק העז בנפש?

שתית יין ענבים (בבינה-שמחה, יין המשמח) ומשיחת שמן זית (בחכמה, שמן משחת קדש, וכן בסוד "מאשר שמנה לחמו", וד"ל).

והיינו סוד שני היחודים הנ"ל ש0ל "שומעים את הנראה", עיון, יחוד או"א עילאין", ו"רואים את הנשמע", זכרון, יחוד ישסו"ת.

והרמז: ענב-זית ר"ת עז. ענב-זית = 539 = ז פעמים עז!

ענב-זית בהכאה פרטית = 1790 = משיח פו"א.

והנה, עז הוא פרצוף התפארת של אתב"ש ("עז ותפארת במקדשו" כנ"ל). כשם שהאות ז היא האות השביעית, החביבה מתחלת האלף-בית, כך האות ע היא האות השביעית, החביבית, מסוף האלף-בית - ז באור ישר ו-ע באור חוזר, וד"ל.

ובפרט, היות שחילוף אתב"ש בכלל הוא בבינה כנודע, וכן עז הוא פרצוף האחור של התפארת (זע, לפי סדר האותיות, הוא פרצוף הפנים), הוא בסוד שמפרצוף התפארת דאמא נעשה הכתר דז"א, מלכא, קודשא בריך הוא, וד"ל. היינו מקור העזות דקדושה של "ישראל עזין שבאומות".

(כאשר הבושה דקדושה, מג' סימני היחוס של נשמות ישראל, הוא בחכמה, ירא בשת, וד"ל).

מדת העז היא מדתו של בן עזאי, שהציץ ומת, סוד "כי עזה כמות אהבה" (= 591 = 3 פעמים 197, עז במילוי: עין זין - עז ועוד "ינין [שמו]" של מלך המשיח).

בן עזאי הוא החבר של בן זומא (שהציץ ונפגע) - עזאי זומא ר"ת עז! והם כנגד חכמה ("החכמה תעז לחכם") ובינה, כמבואר בכתבי האריז"ל בסוד "ארבעה נכנסו לפרדס (רבי עקיבא כנגד עטרא דחסדים דדעת ואלישע אחד כנגד עטרא דגבורות דדעת).

והנה, לשתי האותיות ע ו-ז אותו מילוי - עין זין - עם אותו ניקוד - פתח חיריק. [לאות שין אותו מילוי אך לא אותו ניקוד, ודוק].

פתח-חיריק, היינו המשכה מחכמה לנצח, ודוק.

האות עין היינו סוד העינים, כפשוטו. האות זין היא אות האזנים (סוד האיזון, מאזנים, מתקלא, עולם התיקון דאשגחן אפין באפין, דהיינו יחוד "פנים בפנים", "עין בעין יראו" וכנודע שבלשון חז"ל איזון מכונה "עיון", והנ"ל בסוד עיון-זכרון, ימול לכם כל זכר, וד"ל), וגם לשון כלי זין, "חרב נוקמת נקם ברית", אות ברית קדש (כמפורש במדרשי חז"ל. ראה ילקוט שמעוני דברים כ"ג רמז תתקלד).

במספר קטן, עין = זין = 13, אחד-אהבה, ביחד 26, שם הוי' ב"ה. "אחד באחד יגשו", היינו כח האחד - ריכוז והתאחדות - של עז - "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי ["זו שמעתי" אותיות 'שתי עם זו' - 'עם זו גאלת' 'עם זו קנית' של שירת הים] כי עז לאלהים.

והנה, לפני שמונה עשרה של שחרית אומרים "... וים סוף להם בקעת וידידים העברת... על זאת שבחו אהובים... ונתנו ידידים זמרות שירות ותשבחות ברות והודאות...".

"על זאת" ר"ת עז.

בתנ"ך יש חי "על זאת" - אחת מהן היא "על זאת יתפלל אליך כל חסיד לעת מצא גו'", כמבואר פסוק זה באריכות ב"שכינה ביניהם" ("לעת מצא" סוד "מצא אשה מצא טוב"). "על זאת" במילוי = שלום בית, סוד "אעשה לו עזר כנגדו" (שביחד עם "שלום בית" = 1560, ס פעמים הוי', י"פ יוסף).

"על זאת" = עזר (כנגדו) ועוד ג"פ עז (עז פו"א).

אחרון אחרון חביב: תחלה העקדה: "ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני". על "הנני" פירש"י: "כך היא ענייתם של חסידים לשון ענוה אוא ולשון זימון". ענוה-זימון ר"ת עז.

"העז והענוה לחי עולמים". עז-ענוה = 208 = אז פעמים הוי' = יצחק ("כי אתה אבינו" לע"ל).

זימון לשון זמן. עז ר"ת עת זמן (עז ועוד ע פעמים ז!) - "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" (כל כח העתים של קהלת, יד ויד, הם בסוד "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים", וד"ל).

ענוה-זימון במלוי = 539 = ז פעמים עז (כנ"ל).

עיקר ביטוי הזימון של אברהם אבינו הוא ב"זריזותיה דאברהם", ומבואר בתניא שזה עיקר נסיון העקדה, מה שאברהם הזדרז, באהבה רבה, לקיים את דבר ה'.

עז ר"ת ענוה-זריזות = 761 (20 בהשראה) = "[אשר עשה משה] לעיני כל ישראל", חותם תורתנו הקדושה, "הכל הולך אחר החיתום - "הוי' עז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום" (חותם התורה שבעל פה, ודוק).