א שבט – הצירוף של חדש שבט

הצירוף של חדש שבט, הצירוף ה-יא של יב צירופי הוי' ב"ה: היוה.

שרש ה תתאה, מלכות, ב-י, חכמה, ושרש ו, תפארת (כללות ו"ק) ב-ה עילאה, בינה.

סוד "הוי' בחכמה יסד ארץ [מלכות] כונן שמים [תפארת] בתבונה".

והוא "חותם המתהפך" - שרש דחילו תתאה בדחילו עילאה ושרש רחימו תתאה ברחימו עילאה.

ב-יה (חמר-צורה), "הנסתרות להוי' אלהינו" - "ארץ קדמה" (כדעת בית הלל), אך ב-וה (פועל-תכלית), "והנגלות לנו ולבנינו", "שמים קדמו" (כדעת בית שמאי).

לדעת בית שמאי ראש חדש שבט הוא "ראש השנה לאילן" ("האדם עץ השדה", אילנא דחיי). לדעת בית הלל ט"ו בשבט (סיהרא באשלמותא דשבט) הוא "ראש השנה לאילן".

יש אילן רוחני, אילן בשמים, ויש אילן גשמי, אילן בארץ, וצריך לחבר אותם יחד. ראש השנה לאילן הרוחני הוא בר"ח שבט (כדעת בית שמאי, שמים-רוחניות קדמה) ואילו ראש השנה לאילן הגשמי הוא בט"ו בשבט (כדעת בית הלל, ארץ-גשמיות קדמה).

והנה, ראש חדש שבט בית שמאי ועוד חמשה עשר בשבט בית הלל ("אלו ואלו דברי אלהים חיים) = 3600 = 60 - חיה-יחיה - ברבוע.

את משנה תורה למד משה רבינו את בני ישראל (כאשר "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה") ב-37, יחידה, הימים האחרונים שלו  מראש חדש שבט ועד ז אדר.

מט"ו בשבט ועד ז אדר יש 23, חיה ימים, וכנראה בימים אלה משה 'עלה דרגה' במשנה תורה, משרשו באמא, "משה זכה לבינה", לשרשו בחכמה, "מן המים משיתהו", משרשו בשמים לשרשו בארץ (שעל כן עיקר הנושא של משנה תורה הוא הביאה לארץ, שעל זה התפלל משה "ואתחנן" תפלות שגם הוא יזכה לבוא לארץ (ולהיות גואל אחרון).

משה הוא ר"ת משה שמאי הלל (=  "[משה] לעיני כל ישראל") או מחלוקת שמאי הלל (= 1000 אורות שקבל משה במ"ת, סוד מחלוקת לשם שמים שסופה להתקיים לעד) - שמאי (של משה) קודם להלל (של משה) - קדימת ראש חדש שבט לט"ו בשבט, וד"ל.

השבט של חדש שבט (שבט השבט) הוא אשר [לשון אושר ותענוג] - "מאשר שמנה לחמו גו'" - והחוש של חדש שבט הוא חוש האכילה, "צדיק [האות של חדש שבט] אוכל לשובע נפשו", סוד התענוג של רישא דאין, הכח הפנימי של חדש שבט.

חדש שבט הוא החדש האחד-עשר (עשתי עשר) בשנה, סוד "חד ולא בחשבן", מעל טעם ודעת.

שב"ט ר"ת שקיעה-בליטה-טביעה (ע"ד שבת ר"ת שקיעה-בליטה-תקיעה) = 637, 7 ברבוע פעמים 13, יראת הוי', הוי'-תורה כו', וד"ל.