פנימיות, בהירות, התחדשות

י"ט אב תשפ"גטלפוניתלא מוגה

בע"ה

י"ט מנחם-אב תשפ"ג – טלפונית

שלש מתנות – "לפניכם היום ברכה"

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א [א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור קצר מתורצת הקושיא הידועה על המעבר בפתיחת הפרשה מלשון יחיד ("ראה") ללשון רבים ("לפניכם") בדרך דרוש-חסידי, בו מתפרשת גם המלה "לפניכם" כאחת משלש מתנות שמובטחות בפתיחת הפרשה – פנימיות ("לפניכם"), בהירות ("היום") והתחדשות ("ברכה"). 'ממתק' של עבודת ה' חסידית פנימית – "עבודת מתנה".

"ראה... לפניכם"

על הפסוק שפותח את הפרשה, "ראה אנכי נֹתן לפניכם היום ברכה וקללה"[ב], יש קושיא ששואלים רבים מהמפרשים [ג] – למה מתחיל ב"ראה", לשון יחיד, וממשיך "לפניכם", בלשון רבים. הקושיא העיקרית כאן היא על לשון יחיד של "ראה", כי כל הפרשה נאמרה בלשון רבים. יש מפרשים [ד] שה"לפניכם", לשון רבים, בא בהמשך לפסוק המסיים את פרשת עקב – "לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן הוי' אלהיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם"[ה] שכולו בלשון רבים. בכל אופן, צריך להבין את ה"ראה", בלשון יחיד, שנמצא בין ה"לכם" וה"לפניכם" בלשון רבים.

בהמשך החומש, בפרשת נצבים, כתוב "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע"[ו]. ברור שזהו 'בן הזוג' של הפסוק בפרשתנו [ז], כמו שאנחנו מסבירים באריכות [ח] על הסוד של "בדד בטח עין יעקב"[ט] – שבשני הפסוקים מנויים שלשה דברים שצריכים לראות אותם, ולא את ההיפך שלהם, ברכה (בפסוק שלנו) טוב-חיים (בפסוק בנצבים), ראשי תיבות "בטח" (שהיא גם המלה המסיימת את "ראשון" של ראה [י]) ובגימטריא "עין יעקב". בכל אופן, שם אין קושיא, כי כתוב "ראה... לפניך", הכל בלשון יחיד [יא].

פירושי המפרשים

בעל הטורים מביא כמה תשובות לשאלה הזו:

הוא מביא שיש מי שאומר שמשה רבינו מדבר כאן בלשון יחיד עם יהושע בן נון, שעתיד להכניס את בני ישראל לארץ ישראל, לעבור את הירדן, ומשה מזהיר אותו 'ראה, יהושע, כאשר אתה עובר את הירדן תברך את העם בברכות' (ואת הברכות האלה יתן יהושע לפני כל העם, "לפניכם").

עוד פירוש שהוא מביא שיש כאן תיאור של סדר המשנה בו לימד משה רבינו את התורה [יב] – קודם משה רבינו דבר רק עם איש אחד, עם אהרן הכהן (שיש בו גם אותיות "ראה"), ואחרי שהוא גמר לדבר עם אהרן נכנסו בניו והזקנים ובסוף כל ישראל, אליהם כבר פונים בלשון רבים.

האור החיים הקדוש אומר שאם מישהו מוכיח ואומר לי לבחור את הטוב ולא את הרע, הברכה ולא הקללה, אאמין לו רק אם אני משוכנע שהוא עצמו בקי בשני הדברים. כדי לומר ליהודי לבחור בעניני עולם הבא, ענינים רוחניים, ענינים אלקיים, ולמאוס ולהרחיק עניני עוה"ז, תענוגות בני אדם, צריך שהוא יאמין שהדובר מכיר טוב את שניהם. ההכרה הזו שייכת למשה רבינו בפרט – הוא עלה למרום [יג] והכיר לגמרי, באופן מוחשי, את העליונים, אך גם היה בקי והכיר את כל תענוגי העוה"ז. הוא מביא מכמה מדרשים שמשה היה גדול, גיבור, עשיר ומלך. לכן לו אני מאמין כשהוא אומר לי לבחור בעולם הבא. זו הסבה שמשה מדגיש "ראה אנכי נֹתן לפניכם היום", והוא אומר "ראה" בלשון יחיד "כי ראיה זו כולן שוין בהכרתה כאיש אחד, שגלוי לכל השגת משה בעולם הזה ובעולם הבא".

עוד פירוש פנימי שלו הוא שב"ראה אנכי" משה מדבר, כביכול, עם עצמו (בלשון יחיד). כמו שכתוב שכל אחד צריך לומר "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב"[יד] כך כל אחד יכול "לעשות עצמו כמשה רבינו"[טו]. בעומק, הדבר נובע מכך שבכל אחד יש ניצוץ משה רבינו, כפי שהוא מביא מהזהר, ואל אותו ניצוץ מדבר משה כשהוא פונה אל העם (מובן נוסף של "ראה" בדבריו, לפי המהלך הזה, שכאן משה פונה דווקא ליחידי סגולה, שהם היכולים להשוות את עצמם אליו, כמו שכתוב בתניא [טז] שאצל עיני העדה יש ניצוץ גדול של משה).

בכל אופן, כל אלה הקדמות – לא עיקר הווארט שלנו.

פנימיות, בהירות, התחדשות

איך אנחנו נסביר? הווארט שלנו שאחרי שהמלה "נֹתן" – כאשר "כל הנותן בעין יפה הוא נותן"[יז] – יש שלשה דברים חיוביים שטמונים בשלש המלים הבאות: "לפניכם היום ברכה". אפשר להסביר שכל אחת מהמלים האלה היא מתנה בפני עצמה:

על פי פשט "אנכי" היינו ה', "אנכי מי שאנכי"[יח] – הרבה מפרשים מסבירים [יט] שכל יהודי צריך להתבונן בעשרת הדברות, המתחילים ב"אנכי"[כ] – והוא נותן לנו "לפניכם". מה הכוונה? "לפניכם" היינו הכח הנפשי והחוש הנפשי להפנים דברים. כלומר, "לפניכם" היינו פנימיות לעומת חיצוניות – אני נותן לכם חוש בפנימיות וממילא יכולת להפנים מה שאני אומר לכם. זו המתנה הראשונה – בלי המתנה הזו אי אפשר לתת את שאר המתנות. בעצם, אני נותן לכם את הכלי הראוי להפנים את דברי התורה הקדושה. המתנה הראשונה שרבי, במיוחד רבי של חב"ד, צריך לתת לחסיד שלו היא 'חוש' בפנימיות, ההיפך מחיצוניות. לפני ה"ראה אנכי נֹתן לפניכם היום" כל אחד הוא 'חיצון' – דבר ראשון צריך לתת לו חוש בפנימיות ובכח של הפנימיות, כח ההפנמה. לפני שבועות מברכים ב"קבלת התורה בשמחה ובפנימיות"[כא], השמחה היא האור של התורה והפנימיות היא הכלי לקבל את התורה.

אחר כך "אנכי נֹתן" את "היום" – מתנה שניה, אחרי החוש בפנימיות. "היום" הוא בהירות – בהירות שכלית. בהירות היא המלה שהקדושת לוי הכי אוהב [כב]. "לפניכם" היינו פנימיות ו"היום" הוא בהירות. אחרי שאדם מפנים הוא יכול לראות בהיר, "בהיר הוא בשחקים"[כג] (כמו בספר הבהיר). אתמול, בשבת, דברנו על סוד האויר [כד] – אויר בגימטריא "בהיר". למדנו ש"אויר" הוא החשך במעשה בראשית, הדרגה הגבוהה של האויר, יסוד האש [כה]. בכל אופן, זהו "בהיר" – "בהיר הוא בשחקים". זהו הפירוש של "אנכי נֹתן... היום" – מתנת הבהירות השכלית.

הדבר השלישי, ה"ברכה", הוא הפשט של המתנה בפסוק, אבל לפי הפירוש שלנו כעת הוא המתנה השלישית. מה עיקר ה"ברכה"? עיקר הברכה בתורה הוא הברכה הראשונה שה' ברך את האדם – "פרו ורבו"[כו]. המכנה המשותף של כל הפירושים של "פרו ורבו"[כז] הוא שברכה היא התחדשות. בפרט, "פרו ורבו" הם התחדשות ("פרו") והתרבות ("ורבו"), לכן מוצאים בלשון חז"ל [כח] שהרבה פעמים ברכה היא במובן של התרבות נסית. כך גם בפשט, גם בפירוש אדמו"ר הזקן ש'יהודי צריך לעשות עוד יהודי'[כט] והכי בולט בפירוש של הרבי מקאמרנא [ל] ש"פרו ורבו" היינו לחדש חידושי תורה. זהו פירוש פשוט, שיהודי צריך כל הזמן לחדש חידושי תורה, לזכות ל"נביעת האין סוף", ל-י של רבי [לא]. אחרי שיש לאדם בהירות באה התחדשות. אצל מי שלומד סוגיא, אחרי שהוא מבין היטב, זוכה ל"בהיר הוא בשחקים", הברכה היא שפע של חידושים אין-סוף. ברכה היא התחדשות והתרבות וממילא אפשר להבין שקללה היא שאדם עצור ולא מתחדש (עד למצב של שיתוק ואדישות, stagnant, ר"ל) – זו הקללה העיקרית, חוסר ההתחדשות, שכמובן מביא לידי יאוש (שגם דברנו עליו אתמול).

אם כן, לפי הפירוש שלנו כעת, שלש המלים "לפניכם היום ברכה" הן פנימיות, בהירות והתחדשות. חשבתי הרבה עד שהגעתי ל'הסכמה' ביני לבין עצמי שאלה שלש המלים המדויקות כאן.

רמזי הדרוש

אחרי הניתוח הזה נעשה את הרמזים שיש כאן:

שלש המלים שדרשנו כשלש מתנות הן "לפניכם היום ברכה". ראשי התיבות של "לפניכם היום ברכה" הם להב (אותיות הבל, כמובן, אבל לפי סדר האותיות להב) – בגימטריא 37. כידוע [לב], משה רבינו הוא כפולה של 23 (חיה) והוא שואף לעלות לסוד של 37 (יחידה) – ה"אנכי" שמדובר בו כאן (כפירוש האור החיים הנ"ל). והנה, כל המלים "לפניכם היום ברכה" עולות יד פעמים להב (518) – רק ראשי התיבות הם פעם אחת להב והשאר עולה 13 (אחד) פעמים להב[לג]. מכיון שיש במלים האלה יד אותיות, ממוצע כל אות הוא להב – גילוי היחידה שבנשמה!

אם נוסיף את שלש המלים של המתנות – פנימיות-בהירות-התחדשות (2342) – נקבל 2860, כך שהממוצע של שתי המערכות הוא 1430 (הכל פעמים הוי' וכו').

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

"ראה אנכי נֹתן" בעין יפה שלש מתנות – "לפניכם [פנימיות] היום [בהירות] ברכה [התחדשות]".
"ראה אנכי" היינו התבוננות ב"אנכי הוי' אלהיך" ובעשרת הדברות.
המתנה הראשונה לה חסיד זקוק היא פנימיות – כח לקבל ולהפנים את כל המתנות.
בהירות מביאה להתחדשות – שפע של חידושים.
הברכה הגדולה ביותר היא התחדשות (והקללה הגדולה ביותר היא העדר-התחדשות).
שלש המתנות מגלות את הלהב שבלב – היחידה שבנפש.