כז כסלו – לראות ולבכות

בשביל מה ה' ברא לנו עינים?

בשביל לראות ובשביל לבכות.

"ועיני לאה רכות" - על ידי בכיה (מפחד שמא תפול בגורלו של עשו הרשע) לאה ריככה (וייפתה) את עיניה.

לאה היא סוד עלמא דאתכסיא, אמא-בינה. לאה היא טיפוס מתבוננת, יש לה הבנה עמוקה באלקות ובמציאות.

עם הילדים שלה (החל מראובן - ראו בן, ראית העינים) היא שמחה - "אם הבנים שמחה", אך מצד עצמה היא בכיינית (חושבת וחוששת).

והוא ענין "אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו" - לבו, וגם עיניו, בוכים תמיד.

ואילו לרחל, אחותה הקטנה של לאה, טבע הפוך.

מיסודה רחל היא רועה-רואה צאן (היא אוהבת לצאת ולרעות-לראות כו') ושמחה מראות עיניה.

וכפי שהסביר רבי דוד מלעלוב זי"ע שיעקב התאהב ברחל כי ראה בה, ביפיה (הנתפסת בחוש הראיה דוקא), שמחת חיים, בסוד "ראה חיים עם אשה אשר אהבת".

וכך טבע כל גבר להתאהב בבחורה שמחה (וכמובן שלא יזיק שתהיה יפהפיה).

אך לבסוף "רחל מבכה על בניה כי איננו". ומבואר בקבלה (בסוד "תיקון רחל" של תיקון חצות) שרחל = דמעה דמעה, שתי דמעות היורדות מעיניה על גלות בניה.

גם ללאה וגם לרחל יש שתי עינים, עין ימין לראות (גם בעין שמאל) ועין שמאל לבכות (גם בעין ימין), רק שאצל לאה, החושבת (עלמא דאתכסיא), הסדר הוא משמאל לימין, מבכי לראיה, ואילו אצל רחל, המדברת (עלמא דאתגליא) הסדר הוא מימין לשמאל, מראיה לבכי.

בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו נזכה לסגירת המעגל (סוד גל עיני). פרצוף רחל יעלה-יגדל להיות "רחל הגדולה" (דבור-גילוי מתוך גדלות מוחין בתכלית) הכולל-מבטא בשלמות את פרצוף לאה, בסוד "לבא לפומא גליא".

הבכי יהיה בכי של שמחה ותענוג  מגילוי אלקות (סודות של שיר השירים, קדש קדשים) שבבחינת "לית כל מוחא סביל דא" (הדמעות נוצרות ממותרי המוחין) - כי בבכי יבאו. והראיה תהיה בבחינת "עין בעין יראו [עין ימין, ראיה, בעין שמאל, בכי] בשוב הוי' ציון".

בעלמא דין קשה לבכות ולראות ביחד - דמעות הבכי מטשטשות את זכות הראיה. משא"כ 'דמעות משיחיות' המחדדות ומעצימות את חוש ראית אבינו-מלכנו-דודנו.

בלב נאמר "בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא" - בכיה (= יחידה) לעומת חדוה (= חיה).

אך בעינים הבכיה היא לעומת הראיה, חוש החכמה, שפנימיותה בטול, לא חדוה-שמחה. אך באמת, הבטול והשמחה הן "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין" - אבא ואמא, וד"ל.

באמת, החדוה שבלב מחברת את הראיה שבעינים לבכי-בכיה שבעינים ובלב (הצד השוה של לבו למעלה ועיניו למטה, עבודת התפלה ו'תהלים מיט טרערען', "שערי דמעה לא ננעלו").