אוצר של יראת שמים

ש"ק פרשת בהר, י"ג אייר תשפ"ב – כפר חב"ד

תיקוני זהר כח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

בחלקה השני של ההתוועדות בשבת האחרונה, שחלה ביום ה-כח לספירת העומר, לימד הרב את תיקון כח בתיקוני הזהר. זהו תיקון קצר העוסק בעיקרו ביראת ה' – מתחיל ביחס בין יראת ה', ברית מילה ושמירת שבת וממשיך לעסוק ב"אוצר" בו יש לחתום את היין המשומר של התורה – כשהרב לימד את תיקוני הזהר בפנים, באר והוסיף הערות חשובות.

השראת תיקוני הזהר

בשבוע הבא יהיה ל"ג בעומר. בנפלאות היה שיעור מאשתקד ב-לג בעומר, שלמדנו תיקון לג בתיקוני זהר – זה עשה לי מחשבות ש'חבל' על תיקוני הזהר וכדאי ללמוד מהם יותר. כתוב[ב] שהרבה צדיקים קבלו את ההשראה שלהם מתיקוני הזהר – מספר הזהר בכלל ומתיקוני הזהר בפרט. בעם ישראל מקובל ללמוד תיקוני זהר בחדש אלול[ג], אבל הסברנו שנה שעברה שיש שייכות מיוחדת בין תיקוני הזהר לימי הספירה, ואמרנו שאף שאי אפשר לכוון שבעים תיקונים כנגד חמישים ימי הספירה, אבל יש קשר בין היום לתיקון המקביל – לכן קשרנו בין לג בעומר לתיקון לג. לפי זה כנראה יש קשר בין היום, כח בעומר, לבין תיקון כח.

שוב, אנחנו ביום ה-כח בספירת העומר – בע"ה נלמד כעת את תיקון כח בתיקוני הזהר, תיקון לא ארוך:

שלש מצוות ב"בראשית"

כל תיקוני הזהר הם על המלה "בראשית", וכאן הוא אומר שהיא כוללת שלש מצוות:

בְּרֵאשִׁית בֵּיהּ תְּלַת פִּקּוּדִין, חַד יִרְאַת יהו"ה כְּגַוְונָא דָא בְּרֵאשִׁי"ת יְרָ"א בֹּשֶׁ"ת וְהָא אוּקְמוּהוּ, תִּנְיָינָא בְּרִית כְּגַוְונָא דָא בְּרֵאשִׁי"ת בְּרִי"ת אֵ"שׁ, תְּלִיתָאָה שַׁבָּת כְּגַוְונָא דָא שַׁבָּ"ת יָרֵ"א.

המפרשים כאן מסבירים[ד] שיראת ה' שייכת למלכות, שנקראת הרבה פעמים יראה[ה], וברית מילה שייכת ליסוד. הם לא אומרים בפירוש מהי שבת, אבל לפי ההסבר שלהם שבת היא הג"ר – שלש העליות של שבת כנגד כח"ב. כתוב בפירוש בדא"ח[ו] שמה ששבת "מקדשא וקיימא"[ז] היינו בינה, מוחין דאמא; מה שישראל מוסיפים על ידי הקידוש, מצות "זכור את יום השבת לקדשו"[ח], היינו חכמה, מוחין דאבא; והעליה השלישית, בזמן רעוא דרעוין, היא כבר עליה לכתר. היה אפשר להסביר גם הפוך, מלמעלה למטה, שהיראה היא גבורה (או חכמה, יראת הרוממות, ירא-בשת), ברית מילה היא יסוד ושבת, היום השביעי, היא המלכות – אבל ככה כותבים כאן המפרשים.

בכל אופן, בשבילנו יש כאן ממש יסוד עיקרי לבעל שם טוב – סדר המצוות הוא בפשטות הכנעה-הבדלה-המתקה[ט]: הכי פשוט הוא ברית מילה – שייך להבדלה, "מל" לשון ברית מילה. לפני כן כתובה היראה, שהיא בפשטות הכנעה. אחר כך מגיעים לשבת, עם כל הענג-שבת, שהיא המתקה.

חב"ד ביראה

פִּקּוּדָא קַדְמָאָה יִרְאַת יהו"ה, עֲלֵיהּ אִתְּמַר (ישעיה לג ו) יִרְאַת יהו"ה הִיא אוֹצָרוֹ,

האוצר הוא הבינה, כמו שאומרים כאן מפרשים וכפי שעוד יוסבר.

וְעוֹד אִתְּמַר בָּהּ (משלי א, ז) יִרְאַת יהו"ה רֵאשִׁית דָּעַת,

הפסוק השני קושר את יראת ה' לספירת הדעת.

רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יהו"ה (תהלים קיא, י),

והפסוק השלישי קושר את יראת ה' לחכמה. שלשה פסוקים של יראה. [בסדר שמוליד יראה.] נכון, הסדר כאן הוא בינה-דעת-חכמה, הוי, צירוף המוחין שמוליד בלב את מדת הגבורה-היראה[י].

"מעין חתום"

כאן הוא ממשיך שהאוצר הוא הבינה שבתוכו נמצאת החכמה, "נקודה בהיכליה" בלשון הזהר:

וּבְוַדַּאי מָאן דְּלֵית בֵּיהּ דְּחִילוּ דְאִיהוּ אוֹצָר, לֵית תַּמָּן חָכְמָה, אוֹצָרָא דְהַאי חָכְמָה אִיהִי ב', וּבְתִקּוּנָא אָחֳרָא בְּרֵאשִׁית בּ' רֵאשִׁית, נְקוּדָה בְּהֵכָלֵיהּ, עֲלֵיהּ אִתְּמַר (שה"ש ד, יב) גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם, גַּן אִיהוּ אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, דְּאִיהוּ גַּ"ן סְדָרִים דְּאוֹרַיְיתָא, גַּל אִיהוּ אוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, וְתַרְוַיְהוּ ב' מִבְּרֵאשִׁית, מַעְיָן חָתוּם דָּא רֵאשִׁית נְקוּדָה בְהֵיכָלֵיהּ.

המפרשים כאן[יא] מסבירים שה"גן" הוא ז"א, ה"גל" המלכות ו"מעין חתום" היינו הבינה שבתוכה חתומה החכמה. אפשר גם להסביר שה"גן" הוא המלכות, כמו בפסוק "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן"[יב], ה"גל" הוא יסוד אמא שבתוכו ה"מעין חתום", החכמה, יסוד אבא.

וּבְמַאי אִיהוּ חָתוּם, בְּאוֹת ו', וְאִתְעֲבִידַת ב' עִם חֲתִימוּ דְו' ם, מַה דַּהֲוָה ב' אִתְעֲבִידַת ם,

איך אפשר לומר שה-ב של בראשית, בתוכה החכמה-ה"ראשית" (ה"מעין"), היא אוצר "חתום"? היא הרי פתוחה מרוח אחת. לכן צריך לחתום אותה – כתוב כאן שהחתימה היא בתוספת ו, שחותמת את הרוח הצפונית[יג] והופכת את ה-ב ל-ם סתומה (האות של המשיח, היחידה הכללית[יד], ה-ם של הצלם, בסוד "לםרבה המשרה"[טו], כנ"ל בחלקו הראשון של השיעור[טז]). הפיכת ה-ב של בראשית ל-ם סתומה היא סוד "ודברת בם"[יז].

היין שבקנקן

הסוד של החותם שייך לשמירת יין – שעל פי הלכה צריך להיות "חותם בתוך חותם"[יח] – שלא יהיה חלילה יין נסך:

יַיִן סָתוּם וְחָתוּם, יֵינָא דְאוֹרַיְיתָא סָתִים וְחָתִים דְּלָא יֵעוּל נוּכְרָאָה תַּמָּן, וְדָא יַיִן הַמְּשׁוּמָּר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, וְלַאו לְמַגָּנָא תַקִּינוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, חֲתִימַת יַיִן דְּלָא יִתְנַסֵּךְ וְיִתְעָרֵב בְּסִטְרָא אָחֳרָא, וְעַל הַאי יַיִן אִתְּמַר (תהלים קמז, יב) לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם, כֵּ"ן וַדַּאי יַיִ"ן [כן עולה יין שעולה 70 –] שַׁבְעִין אַנְפִּין דְּאוֹרַיְיתָא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (שם כה, יד) סוֹד יהו"ה לִירֵיאָיו [גם סוד עולה 70.].

מכאן הוא יתחיל לדבר על הקנקן, בו שומרים את היין. בפרקי אבות יש מאמר על יין וקנקן – של מי? רבי מאיר, שדברנו עליו קודם. הוא אומר "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו – יש קנקן חדש מלא ישן ויש קנקן ישן שאפילו חדש אין בו"[יט]. כלומר, יתכן שיש תלמיד צעיר שיש בו חכמה גדולה ועתיקה ולעומתו יתכן מישהו מבוגר שאין בו כלל תורה. בהמשך הדברים כאן הקנקן הוא משל ללב או משל לאשה, כפי שנראה. [ללב, בצורה של הלב היהודי – שתי אותיות ל זו מול זו[כ] – יש צורה של קנקן...] יפה.

בדרך כלל איפה היין נמצא? בתוך הכוס. מה יותר גדול, כוס או קנקן? קנקן הוא בקבוק – גם מלה מעניינת, שרש כפול (בק-בק), כמו קנקן (קן-קן) – ומהקנקן מוזגים לכוס. מה יותר מקנקן? חבית. ואיפה החבית נמצאת? מי שנמצא בהספק המשניות שאנחנו לומדים, במסכת פסחים, אמור לדעת... [במרתף[כא].] יפה. אם כן, יש כאן יין-כוס-קנקן-חבית-מרתף. יין-כוס-קנקן-חבית הם כנראה איזה י-ה-ו-ה, שלמות האצילות, והמרתף הוא כנראה העולמות התחתונים בי"ע.

קנקן הלב

קודם כל, מוסבר כאן שהקנקן של היין הוא הלב (מתאים לפסוק "יין ישמח לבב אנוש"[כב]):

קַנְקַן דְּהַאי יַיִ"ן דָּא לִבָּא דְבַר נַשׁ,

במאמר של רבי מאיר מובן שקנקן חדש הוא פחות טוב מקנקן ישן, אלא שאין להסתכל בקנקן, אך כאן ההסבר הוא הפוך:

אִם הוּא קַנְקַנָּא חַדְתָּא וְאִתְנַסַּךְ בְּיַיִן נֶסֶךְ דְּאִיהוּ יִצְרָא בִישָׁא, צָרִיךְ תְּלָתָא זִמְנִין הֲדָחָה, וְהֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵ"ל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר (איוב לג, כט),

בדרך כלל דורשים[כג] את הפסוק הזה על גלגולים, אבל כאן מסבירים[כד] שמדובר על שלשה ענינים בתשובה – מה שכתוב במחזור על "ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה", צום-קול-ממון. אפשר לקשר את זה גם לשלש המדרגות של תשובה שמוזכרות בלקוטי תורה פרשת בלק[כה].

וְלַאו לְמַגָּנָא תַּקִּינוּ בְּכוֹס דִּבְּרָכָה אוּף הָכִי הֲדָחָה וּשְׁטִיפָה, הֲדָחָה מִבִּפְנִים שְׁטִיפָה מִבַּחוּץ, לְמֶהֱוֵי תּוֹכוֹ כְּבַרוֹ, וְרָזָא דְמִלָּה וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ (ויקרא טז, יט),

כאן יוצא ש"וטהרו" היינו "הדחה מבפנים" ו"וקדשו" היינו "שטיפה מבחוץ" – מענין, כי בדרך כלל טהרה וקדושה הן בינה וחכמה[כו].

וְכַד אִיהוּ קַנְקַן דְּאִיהוּ לִבָּא דַּכְיָא מִלְּגָאו וּמִלְּבָר, שַׁרְיָא תַמָּן חָכְמָה, דְּאִתְּמַר בָּהּ (משלי ח, כב) יהו"ה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קָנָנִי אִיהוּ קַנְקַן וַדַּאי, וְאִם הַאי קַנְקַן אִיהוּ דַכְיָא, אִתְּמַר בֵּיהּ וְנַקֵּה, וְאִם לַאו לֹא יְנַקֵּה כָּל הַנּוֹגֵעַ בָּהּ (שם ו, כט).

סוד הקנקן מתקשר כאן ל"ונקה לא ינקה"[כז], יש כאן אותיות קנ-קן בתוך וה ("ונקה") ובתוך י-ה ("ינקה"). וה היינו מצוות עשה ("'זכרי' עם וה – רמח"[כח]) ואילו י-ה מצוות לא-תעשה ("'שמי' עם יה – שסה"), "לא [שלילה, לא-תעשה] – ינקה". הקנקן כולל את שתי המדרגות.

לב-אשה

הדימוי השני כאן של הקנקן הוא לאשה, שגם נקראת "כוס של ברכה"[כט]:

וְקַנְקַן דְּבַר נַשׁ דָּא אִתְּתָא, וְאִיהוּ כּוֹס, לְהָכִי צְרִיכָה שְׁטִיפָה וַהֲדָחָה, אִם הִיא כוֹס דִּבְרָכָה, וַעֲלָהּ אִתְּמַר (יחזקאל מד, ל) לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ, וְאִם לַאו אִתְקְרִיאַת כּוֹס הַתַּרְעִלָה, וְיַיִן דִּילָהּ עֲלֵיהּ אִתְּמַר (משלי לא, ו) תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ וכו', שָׁדַיִם דִּילָהּ אִינוּן אַשְׁכּוֹלוֹת מְרוֹרוֹת, אֲבָל יַיִן דְּכוֹס דִּבְרָכָה עֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים קד, טו) וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ דְּתַמָּן פִּקּוּדֵי יהו"ה יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב (שם יט, טו), דְּאִינוּן אֶשְׁכּוֹלוֹת דִּילָהּ.

מה הקשר בין שני הלב והאשה, ששניהם נמשלים כאן לקנקן? האשה היא הלב של בעלה, כפי שמביא אדמו"ר הזקן בתניא – "ו'לבבך' הן האשה וילדיה שלבבו של אדם קשורה בהן בטבעו"[ל]. ידוע ששלשת ה'שחקנים' בסיפור בגן עדן, אדם-חוה-נחש, הם בסוד מח-לב-כבד[לא]. ראשי התיבות של מח-לב-כבד הם מלך[לב] – סדר השליטה הנכון הוא "מח שליט על הלב"[לג], שבעצמו צריך להיות למעלה מהכבד, ולא להתפתות אחר עצתו, עצת הנחש. כך נשמרת האשה מקללת "כוס התרעלה". אכן, יש גם בחינה פנימית ועצמית יותר, בה "פנימיות הלב שליט על המח"[לד], בסוד "אשת חיל עטרת בעלה"[לה] המתקיים באשה שהיא "כוס דברכה" אמתית. בפנימיות הלב דווקא נמצא היין המשומר הפנימי ביותר, כפי שמסביר הרבי הרש"ב שהיחידה שבנפש, "יחידה ליחדך"[לו], שורה דווקא בפנימיות הלב[לז].

ורמז: הממוצע בין לב (32) ל-אשה (306) הוא אהבה-אחד ברבוע (169). כאשר כותבים במילוי – למד בית אלף שין הא (963, אחד במילוי – אלף חית דלת) – עולה הכל "וירא אלהים את האור כי טוב"[לח], עליו דרשו רז"ל "'כי טוב' לגנוז"[לט], סוד אור הגנוז, בחינת היין המשומר הגנוז והחתום בקנקן של פנימיות הלב-האשה.

עד כאן שיעור בהשראת הנפלאות של השבוע. שיהיה פסח שני שמח ול"ג בעומר שמח.