ח' שבט ס"ט – רחובות

ברית אהרן-מרדכי ממן

א. אהרן (ומשה) – אהבה כאש; מרדכי – "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה"

הארת נשמות ישראל על ידי אהרן

לכבוד הברית נאמר כמה מלים לגבי השם של הרך הנימול, ונקשר את זה לפרשת השבוע – מצוה "לחיות עם הזמן". נתחיל מהשם הראשון – אהרן. אהרן הוא הכהן הגדול והוא מעלה את הנרות, "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". כתוב בחסידות ששבעת הנרות הם נשמות ישראל ("נר הוי' נשמת אדם"), יש שבעה סוגים של נשמות בכללות, ומי שיכול להדליק את כולם – להדליק אותם על ה', להדליק אותם על לימוד התורה ושמירת המצות ומבצעים ומשיח – זה אהרן הכהן הגדול, "בהעלתך את הנרת".

אברהם – אהבה כמים, אהרן – אהבה כאש

אהרן הוא איש חסד, הכהנים הם חסידים, אבל כתוב שאהרן הוא לא באותה מדרגה כמו אברהם אבינו. שניהם קשורים למדת החסד – "חסד לאברהם" וגם הכהן הוא "איש חסד". המכנה המשותף שכל מי שהוא איש חסד שייך למדת האהבה בנפש, אוהב את ה', אוהב ישראל. "אברהם אֹהבי" אוהב את הקב"ה, אוהב את הבריות ומגייר גרים ("את הנפש אשר עשו בחרן") – שכולם יכירו את ה' ("ויקרא שם בשם הוי' אל עולם"). גם על אהרן נאמר "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

אבל מה ההבדל ביניהם? כתוב שאהבת אברהם היא אהבה כמים. בתפלת הגשם אומרים "זכור אב נמשך אחריך כמים", שאברהם נמשך אחרי ה' כמים, אבל אהרן אוהב את ה' כאש, לכן ענינו להדליק את הנרות "עד שתהא שלהבת עולה מאליה" ("'בהעלתך את הנרת' – עד שתהא שלהבת עולה מאליה" = 3297 = 7 פעמים אש במילוי: אלף שין). הוא האש הכללית, ולכן הוא מזהה את ניצוץ השלהבת שבלב כל יהודי – מדליק אותו ומעלה אותו, עד שתהא שלהבת עולה מאליה.

נמצא שאברהם הוא אהבה כמים ואהרן הוא אהבה כאש (אברהם אהבה כמים אהרן אהבה כאש = 961 = אל ברבוע, שם החסד והאהבה, אל במספר סדורי = אהבה, 961 היפוך 169, אהבה ברבוע כללי; אברהם לבד = 8 פעמים אל, השאר = 23 פעמים אל = שרה יצחק – משפחת אברהם = אל ברבוע, ויש בכלל יצחק, מדת הגבורה והאש קדש ההופך את האהבה כמים לאהבה כאש, בחינת אהרן [אותיות נראה, נר הא]. במספר קטן, ארבע אותיות אהרן לפי הסדר הן אותיות אהבה!).

החסד במרכיבי השם אהרן

חסד עולה עב, שהוא גם שם של הקב"ה – שם שעולה בגימטריא עב, הוי' במילוי יודין (יוד הי ויו הי), השם של החכמה. יש עוד מושג – עב שמות היוצאים משלשת הפסוקים שלפני קריעת ים סוף (בפרשתנו). זה גם שם של חסד בקבלה. עב הוא גם חסד, וגם שרש  החסד בחכמה. האריז"ל אומר שכאשר רוצים לכוון לפי שמות קדש את אהרן – העולה 256 – זה עב קפד (אחורי שם עב: יוד יוד הי יוד הי ויו יוד הי ויו הי). קפד זה גם דֹפק, פקֹד. האריז"ל אומר שזה המכנה המשותף בין שני האחים, "הנה מה טוב ומה נעים ['ונחנו מה'] שבת אחים גם יחד", כי משה הוא קסא קפד. השם קפד מחבר את משה ואהרן (סוד "פקד יפקד", הרומז לגאולת ישראל על יד שני האחים הקדושים, וכן סוד דפק הלב, משה, ודפק היד, אהרן, וד"ל), כאשר לאהרן יש גם שם עב ולמשה גם שם קסא (יחוד עב קסא, הוי' דמילוי יודין ואהיה דמילוי יודין, עולה זכור [כמבואר באר"י], עץ החיים, אור הוי', מספר ה'אהבה' האהבה, וד"ל).

העבודה המשותפת למשה ואהרן – אהבה כאש (שם קפד)

בכל אופן, הרבי רש"ב בקונטרס העבודה שלו[א], כשמגדיר את מדרגות האהבה – אצל חסידים העיקר הוא אהבה, אהבת ה', אהבת התורה, אהבת ישראל, אהבת ארץ ישראל – מדבר על אהבה כמים ואהבה כאש, זה אברהם ואהרן. האש של אהרן היא בפרט סוד השם קפד שבו. מה שמשותף בין אהרן למשה זה האהבה כאש. גם התורה ניתנה "אש שחורה על גבי אש לבנה" – "מימינו [אהבה] אש דת למו". משה רבינו נותן תורה מתוך האש, כל מתן תורה הוא מתוך האש, והתורה עצמה היא אש שחורה על גבי אש לבנה. גם הקב"ה התגלה במתן תורה כ"אש אכלה" – הכל אש.

אש המזבח ואש המנורה

בכל אופן, מסביר הרבי רש"ב שיש כמה מדרגות של אש – בבית המקדש יש אש של המזבח ואש של המנורה. אומר שאש המזבח היא האש שלמטה של הנפש האלקית, שמכלה ושורף את תאוות הנפש הבהמית, אבל בשריפה היא פועלת רק בטול היש, ולא אתהפכא לגמרי. התבוננות האדם בכך שהקב"ה ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב – מביאה לאהבה כאש. אם מתבוננים רק בממלא כל עלמין, שהעולם חי בחיות אלקית, באים לאהבה כמים. אבל אם מוסיפים להתבונן שהקב"ה הוא סובב כל עלמין, וכל החיות בעולם הזה היא אין ואפס כי ה' הוא אין סוף יותר מזה, ממילא זה מעורר בנפש רצוא וכלות הנפש אל ה', אל האין סוף.

העולם הזה הוא גבול, מצרים (יש גם מצרים של קדושה, כאשר לומדים תורה ומקיימים מצות, הכל בבחינת גבול), וצריך לצאת ממצרים – זה על ידי אש דוקא, כאשר מתבוננים שה' לא רק ממלא כל עלמין אלא גם סובב כל עלמין, ועוד יותר ש"כולא קמיה כלא ממש חשיב" זה מעורר אהבה כאש, אהבה של אהרן. אבל זו לא האהבה של אהרן שמדליק את הנרות, אלא אהבה של הכהן שמקריב את הקרבן על גבי המזבח, וזה פועל בטול היש.

אש המזבח – הכנה לאתהפכא, אש המנורה – אתהפכא ממש

אהבה כמים פועלת רק חלישות בנפש הבהמית, וגם מכשירה אותה להיות כלי שהשכל האנושי יבין אלקות, אבל אם רוצים לפעול כלות הנפש גם בנפש הבהמית, מדרגה שהיא לקראת אתהפכא, אפשר לפעול זאת רק על ידי אהבה כאש. ויש בזה שני שלבים – שלב ראשון שפועלים בטול היש לגמרי בנפש הבהמית, זה אש המזבח, אבל אש אהרן האמתית היא אש המנורה (מנורה = אש, וכתוב שמשה התקשה במעשה המנורה עד שהקב"ה הראה לו מנורה של אש). אש המנורה היא לא אש המזבח, לא בטול היש של הנפש הבהמית, אלא אש של אתהפכא לגמרי – שכל התאוות הופכות לאש קדש לגמרי.

אף על פי שכתוב ברוב המקומות שעבודת האתהפכא שייכת רק לצדיקים, אבל מי שעובד את עבודתו, דורש את ה' יום יום, כתוב במאמרי החסידות, ובפרט בקונטרס העבודה, זו דרגה שכל אדם יכול לשאוף אליה על כל פנים. שעל ידי התבוננות שה' ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב יכול לזכות אחר כך לאש האמתית של אהרן הכהן, אש שיורדת מלמעלה ומדליקה את הניצוץ "עד שתהא שלהבת עולה מאליה" (שלהבת = "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"). זה שייך לשם אהרן, השם הראשון של הרך הנימול.

הדמות של הרבי – מרדכי היהודי

השם השני של הרך הנימול הוא מרדכי. אנחנו מתקרבים לחג פורים, ותמיד אנחנו אומרים שהדמות שהרבי הכי הזדהה איתה – במדה מסוימת אפילו יותר ממשה רבינו – היא מרדכי, "מרדכי בדורו כמשה בדורו". חז"ל אומרים "מרדכי מן התורה מנלן? מר דרור". מר דרור זה משה רבינו שמופיע בכל דור ודור. על מרדכי כתוב "איש יהודי", אף שהיה מבנימין, וחז"ל אומרים על זה "מי הוא יהודי? זה הכופר בעבודה זרה", "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה". כל פורים הרבי דבר על בטול הגזירה הנוראה של "מיהו יהודי" כאן בארץ, ולעמוד ולהלחם ולנצח על שלש השלמויות זה דבר שהרבי קשר תמיד לפורים – צריכים אחד ש"לא יכרע ולא ישתחוה", שמכחו ובזכותו מגיעים בסוף ל"דידן נצח". שוב, הרבי ראה את עצמו כמרדכי היהודי של דורנו, יותר מכל דמות אחרת.

ב. "הוי' ילחם לכם ואתם תחרשון"

"ואתם תחרשון" – לחימה ללא תקשורת

אמרנו שנקשר את הדברים לפרשת השבוע, החת"ת של היום הוא 'שני' של בשלח. הפסוק שמסיים את הקריאה היום הוא "הוי' ילחם לכם ואתם תחרישון". מי לוחם את מלחמות היהודים? הקב"ה לוחם את מלחמותינו. גם היום בארץ צריכים לדעת היטב שזה לא אנחנו, לא "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא זה "הוי' ילחם לכם ואתם תחרשון". "ואתם תחרשון" – תזהרו שלא תהיה שם תקשורת, שכל המבצע הצבאי יהיה בשקט ובחשאי, בלי תקשורת פנים ועל אחת כמה וכמה בלי תקשורת חוץ, ואז אפשר לסיים את המלאכה בכי טוב כאשר "הוי' ילחם לכם ואתם תחרשון".

זה כלל גדול איך נלחמים. אם אני מביא תקשורת אז אני לוחם, אני זה שעומד מול התקשורת ומצטלם, ואני לוחם כמה שעדיין נאה להיות משודר, בזמן אמת, בתקשורת, ומובן שהתקשורת מונעת ממני להלחם כמו שצריך. אבל אם רוצים ש"הוי' ילחם לכם" צריך למנוע את התקשורת משם – "ואתם תחרשון".

"ילחם לכם" – לחם, "ואתם תחרשון" – חרישה

ידוע שיש ווארט מפורסם של רבי מאיר מפרימישלאן על הפסוק הזה ש"הוי' ילחם לכם" הוא מלשון לחם. כולם רוצים לחם – "לחם לפי הטף". זכיתי להתכבד בסנדקאות בזכות האבא והסבים, ואחרי הברית נהוג שאנשים באים לבקש ברכות מהסנדק – ברכות על הכל, בני חיי ומזוני וכולהו רויחי, אבל במיוחד הבקשה השוה בפי כל היא פרנסה טובה. רבי מאיר אומר שמי שרוצה פרנסה טובה זה החת"ת של היום – אם רוצים שהקב"ה יתן את הלחם, ש"הוי' ילחם לכם", שהפרנסה טובה תבוא מידו הגדולה והרחבה והמלאה והגדושה (כמו שהיה כתוב בסידור הבעל שם טוב), זה על ידי "ואתם תחרשון", שאתם רק צריכים לחרוש את השטח.

שוב, "ילחם" לשון לחם ו"תחרשון" לשון חרישה. צריך לעשות משהו – לא לשבת בחיבוק ידים ולא לעשות שום דבר. רוצים פרנסה, את כל הברכות, בני חיי ומזוני רויחי, שלכל יהודי מגיעות כל הברכות, כל הדברים הטובים, מלא חופניים, מלא כף נחת – צריך לחרוש. איך? עוד מצוה, עוד אהבת ישראל, עוד מבצע של הרבי – פשוט לחרוש את השטח. מי שרוצה את הלחם, "הוי' ילחם לכם", זה מתוך הכלי של "ואתם תחרשון".

חרישה בארץ וחרישה בשמים

רואים שב"תחרשון" יש כמה פירושים – לשון שתיקה (הפשט), לשון חרישה, שכוללת גם חרישת הקרקע (המעשה הוא העיקר) וגם לחרוש מחשבות. מי שמעמיק דעתו בחסידות, ולהבדיל גם בדברים אחרים, הוא חורש חריצים במח. זו תגלית מפליאה של המדע היום, שכל מי שיותר חכם יש לו יותר חריצים במח. אם כן, המלה "תחרשון" מתפרשת גם כלחרוש-לחשוב, וגם לא יוצאת מידי המשמעות הפשוטה של חרישה, לעשות חריצים בחומר המח.

לכן, על פי פשט, מי שרוצה לחם מן הארץ צריך לחרוש את הארץ כפשוטו. אבל מי שרוצה לחם מן השמים – כסיום הפרשה, ירידת המן (שיש נוהגים לקרוא יום יום לצורך הפרנסה הטובה), "לחם מן השמים", "לחם אבירים אכל איש" – כנראה שצריכים לחרוש את השמים. איך חורשים את השמים? כתוב שהשמש חורשת-מנסרת כל יום ברקיע. אבל גם אנחנו חורשים את השמים, כאשר מתבוננים. מי שלומד מאמר חסידות ומתבונן היטב במאמר שלומד הוא חורש את השמים, ואם הוא חורש את השמים אז בטוח שהקב"ה יזרע לו וישקה ויטפח ויזבל ויקצור ויביא הביתה וכו' – אחרי החרישה ה' עושה הכל, את כל שאר השלבים. זה גם בארץ, שזה חוק הטבע שצריך לחרוש, וכך גם בלחם מן השמים.

חרישה חרישית

הכי טוב זה לחרוש בשקט – לא צריך הרבה דבורים כאשר חורשים (החרישה היא מאמץ) – "אמור מעט ועשה הרבה". לפעמים עצם החרישה גם דורשת איזה פרסום, איזה דיבור, איזה שלט – תוך כדי שאתה חורש. אם החרישה זה מבצעים צריך גם פרסום, כדי שאנשים יבואו, אבל פנימית צריך לעשות בלב מקום שקט מאד. עושים מה שצריך – מפרסמים, מדברים – אבל הכל צריך לבוא מתוך שקט פנימי, שאני רק חורש, בארץ ובשמים, וה' עושה מה שצריך לעשות, "הוי' ילחם לכם". את זה אומר רבי מאיר מפרימישלאן זצ"ל. הוא היה דמות מאד חביבה, וגם הרבי רש"ב סיפר כמה סיפורים עליו.

ג. "הוי' עליון" – "אורות דתהו בכלים דתקון"

רמזי הפסוק "הוי' ילחם לכם ואתם תחרשון"

בפסוק "הוי' ילחם לכם ואתם תחרשון" יש כא אותיות (ב"הוי' ילחם לכם" יא וב"ואתם תחרשון" יש י), כמנין שם אהיה, ובחכמת המספר זה המשולש של 6 (סכום כל המספרים מ-1 עד 6), אז אפשר לצייר את הפסוק:

י ה ו ה י ל

ח ם ל כ ם

ו א ת ם

ת ח ר

ש ו

ן

נשים לב לציר המרכזי של המשולש: אותיות נחל עולות מלמטה למעלה, סוד הנחל העולה בנפש – "נפשנו חכתה להוי'" (לעומת הנחל היורד מלמעלה – "נצר חסד לאלפים", כמבואר במ"א). שש האותיות שבאמצע המשולש (מלכאתח) עולות השם הקדוש צבאות (השמים והארץ, סוד "את השמים ואת הארץ" כנודע), כאשר האותיות המקיפות (הויהילממרונשתוחי) עולות "בראשית ברא" (= כתר מלכות). ואכן, תיכף נראה שיש קשר הדוק בין פסוק זה לפסוק הראשון של התורה "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". בדילוג שורות, הדילוג הראשון = 819 = אחדות פשוטה, מספר ה'פירמידה' של 13 (סכום כל הרבועים מ-1 ברבוע עד 13 ברבוע), אחד-אהבה, כאשר הדילוג השני = 796, נשמות, ללמד שבהיות שרש כל נשמות ישראל באחדות הפשוטה של הקב"ה "הוי' ילחם לכם" ועליכם רק לחרוש בשקט, ותו לא מידי.

חיבור הפסוק הראשון בתורה והפסוק דידן

כל התורה היא זווגים ושדוכים, צריך חוש איך לשדך – "דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר". אם משדכים נכון פסוקים יוצאים דברים עוד יותר מושלמים, כשכל פסוק מלמד על זולתו[ב]. "הוי' ילחם לכם וגו'" זה השידוך של "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". גם "ברא" הוא לשון בר, לשון לחם – יוסף משביר בר. "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" היינו "לחם מן השמים" ו"לחם מן הארץ", וצריך שה' יתן את שניהם, "בראשית ברא אלהים". איך אני יודע שהפסוקים משלימים? ב"בראשית וגו'" יש כח אותיות (יחי) – המשולש של 7:

ב

ר א

ש י ת

ב ר א א

ל ה י ם א

ת ה ש מ י ם

ו א ת ה א ר ץ

יש כלל גדול במתמטיקה, שכל רבוע הוא סכום שני משולשים – המשולש שלו והמשולש שלפניו. זה הסימן הכי מובהק ששני הפסוקים האלה משלימים – כי זה משולש של 6 וזה משולש של 7, וביחד זה רבוע של 7 (כשהרבוע הוא של מספר לא זוגי, שני המשולשים מתחלקים לפי השורות בתוך הרבוע):

ב ר א ש י ת ב

ר א א ל ה י ם

א ת ה ש מ י ם

ו א ת ה א ר ץ

י ה ו ה י ל ח

ם ל כ ם ו א ת

ם ת ח ר ש ו ן

חידה מתמטית – מציאת נוסחא בכפולות משולשים

נאמר חידה: המלה ילחם מורכבת מי-לחם. לחם הוא משולש 12 (וג"פ הוי'), אבל י-לחם – י פעמים לחם = 780, שזה המשולש של טל. לחם הוא המשולש של זה וי"פ לחם הוא המשולש של טל. השאלה אם יש עוד משולש שגם כשמכפילים אותו בעשר יוצא משולש. ברבוע זה לא יכול להיות, אבל במשולש רואים שזה כן יכול להיות. שני הראשונים הם 1 (משולש 1) ו-10 (משולש 4), 21 (משולש 6) ו-210 (משולש 20), והפעם השלישית היא ה"ילחם" שלנו. עד הפעם הבאה צריך ללכת הרבה – הפעם הבאה זה 1540 (משולש 55) ו-15400 (משולש 175). השאלה – למצוא את הפעם הבאה, ובשביל זה לגלות את הכלל.

"הוי' עליון"

עוד סימן מובהק שזה משלים, שרק ביחד שני הפסוקים עולים כפולה של שם הוי' ב"ה. כתוב "הוי' ילחם לכם", אז היה טוב שזה יהיה כפולת שם הוי', אבל רק ביחד עם הפסוק "בראשית..." זה יוצא כפולה של הוי'. הפסוק הראשון של התורה עולה 2701 והפסוק "הוי' ילחם לכם" עולה 1615, וביחד הם עולים 4316 = 166 פעמים הוי'. 166 = עליון. ג"פ כתוב בתנ"ך "הוי' עליון", כולן בספר תהלים. גם באידיש מכנים את ה' אייבערשטער – שפירושו עליון.

יש כמה כוונות כאשר אומרים שמישהו עליון – יש כוונה שהוא למעלה, בשמים, אבל יש כוונה שהוא מנצח ("ידו על העליונה"). אם אומרים שה' עליון זה גם פשט שה' תמיד יוצא עליון, תמיד הוא המנצח, ואם אנחנו קשורים לקב"ה אז תמיד "דידן נצח", יש לנו עליונות. הקב"ה עליון ואנחנו "חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו" וגם משתתפים בעליונות הזאת.

"כי הוי' עליון נורא" – גילוי העטרה

הוי' עליון = בכל מכל כל. ג"פ הוי' עליון = כד ברבוע (שלמות). בפרק מז בתהלים, שאומרים ז"פ לפני תקיעת שופר בר"ה, כתוב "כי הוי' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ". כי הוי' עליון נורא מלך גדול = ברית, כנראה שזה גילוי של ברית מילה (כל הפסוק: "כי הוי' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ" = 1058 = הרבוע הכפול של 23, חיה = תענוג תענוג, יש כאן רמז לתקון התענוג בנפש ואבר התענוג, אבר הברית, בגוף, להכליל את התענוג התחתון, המים התחתונים, המצמיחים כל מיני תענוג כנדוע, במים העליונים, התענוג האלקי, וד"ל).

כאשר כורתים את הברית ומגלים את העטרה מתגלה "כי הוי' עליון נורא מלך גדול" – מתגלה העליונות של ה', וכך כל יהודי הוא עליון, ומתגלה ה"נורא מלך גדול". גילוי העטרה הוא גילוי העטרה של המלך, הגילוי שכל יהודי הוא מלך, ומשתתף עם ה' בכך שהוא מלך (נורא מלך גדול = 390 = יה פעמים הוי', "ביה הוי' צור עולמים", מילה היא סוד מל יה כנודע, מל לשון גילוי, גילוי יסוד אבא, יה, ביסוד ז"א, להאיר את "הוי' בחכמה [יסד ארץ]" בכל הבריאה כולה, על ידי קדושת הברית בין ה' לישראל, וד"ל).

הדגשת העליונות בברית מילה

גם ל-עליון יש כוונה של שם קדוש בכתבי האריז"ל. אצל האריז"ל 166 הוא שם קסו – אחורי שם סג (באותו אופן ש-קפד זה אחורי שם עב, כנ"ל): יוד יוד הי יוד הי ואו יוד הי ואו הי. זאת אומרת ששני הפסוקים יחד הם הוי' כפול אחורי מילוי שם סג של שם הוי'.

לפני שנאמר מה הפירוש של הדבר הזה, נאמר שאם אני מכפיל את עליון – הוי' עליון ויהודי עליון (מרדכי עליון, "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה", וזה עושה ממנו העליון, שהוא ינצח את המן הרשע והוא ינצח את כל אויבי ישראל, וזה יהיה נצחון בדרך של "הוי' ילחם לכם ואתם תחרשון" – כך הוא עשה, כאשר החרישה שלו התקיימה רק בעקשנות שלו, בחוש היהודי של מסירות נפש) – עליון עליון = מנחם מענדל = צמח צדק (זה הממוצע של שני שמות הרבי).

עוד סיבה מובהקת למה הרבי כל כך הזדהה עם מרדכי היהודי – יש כאן עליונות בעצם. לפי התרבות שלנו היום, הרבה פעמים המלה 'עליונות' צורמת את האוזן, זה לא יפה לומר כל כך הרבה פעמים שאנחנו עליונים. היות שאנשים נמנעים מלומר את זה, לכן דוקא צריך לומר את זה הרבה פעמים – דוקא בברית מילה צריך לומר את זה הרבה פעמים. בשביל זה עושים ברית מילה – עושים ליהודי ברית מילה כדי שיהיה עליון, שהיהודי עליון כמו שהקב"ה עליון. צריך לחזור ולהדגיש את זה שוב ושוב.

אם יש ערך ממוצע אז יש גם כנפיים – המספר ממנחם עד עליון ומ-עליון עד מענדל – יחי. יחי מנחם = עליון, כלומר שה-יחי עושה מ-מנחם עליון. כשמוסיפים עוד יחי זה כבר מענדל.

שם סג באחוריים – אורות דתהו בכלים דתקון

נחזור: הרבי אמר שבשביל להביא את המשיח צריך "אורות דתהו בכלים דתקון". הפטנט, הנוסחא איך להביא את המשיח (לכל פעולה במציאות צריך נוסחא) – אורות דתהו בכלים דתקון (= 1690 = הוי' פעמים אדנ-י = דילוג התבות של הפסוק הראשון בתורה: בראשית אלהים השמים הארץ, וד"ל).

לכל נוסחא, לכל פעולה, יש על פי הקבלה איזה שם קדוש שפועל אותה. בשביל זה יש הרבה שמות קדושים – כל שם זה כח שפועל פעולה מסוימת. אורות דתהו נפעלים מכח שם סג בקבלה, כמו שכתוב במפורש בספר התניא. אבל כדי להמשיך את האורות דתהו בכלים דתקון, זה הכח המיוחד של אחורי שם סג – שם קסו. זה משהו מאד פשוט, ומאד חשוב לכל חב"דניק לדעת, איזה שם לכוון כדי להביא את המשיח – כדי להמשיך אורות מרובים דתהו בכלים רחבים דתקון.

לפי הקבלה זה שם קסו – יוד יוד הי יוד הי ואו יוד הי ואו הי כנ"ל. היות שזה אחוריים זה שממשיך את השם למטה, כדי שיוכל להתממש בכלים שהם בעצם מדרגה אחרת, כמו עולם אחר. כדי שעולם התהו, שם סג, יוכל לרדת לכלי התקון – זה שם עליון. "הוי' עליון" ויהודי עליון – זה היכולת להמשיך אורות מרובים דתהו בכלים רחבים דתקון. זה להיות יהודי עליון, שאתה יכול לקחת אורות אין סופיים, להמשיך אותם בגבול ועל ידי זה להביא את הגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו.

ד. ברית אש

"עליון נורא" – אש היוצאת מתוך הברית

איך הגענו לכל זה? מחיבור הפסוק הראשון של התורה עם הפסוק שחותם את החת"ת של היום. יש עוד הרבה דברים יפהפיים בחיבור של שני הפסוקים. אמרנו שחיבור הפסוקים רומז לפסוק "כי הוי' עליון נורא מלך גדול" שעולה ברית. והנה, כתוב בתקוני זהר ש"בראשית" אותיות ברית-אש – קשור לברית מילה. לא רק שזה לקחת את אותיות בראשית ולסדר אותן בצורה אחרת, אלא להוציא את שתי האותיות שבאמצע ולהשאיר את השאר לפי הסדר. מכל צירופי בראשית, במדה מסוימת זה הצירוף הכי מובהק – כי זה ממש אש בתוך ברית. גם במלה ברית, אותיות בר הן השרש (ה'שער') של ברית והאותיות ית נוספות (כתוב שסימן מובהק של מלך – והכח המלכותי היהודי מתגלה בברית, בגילוי העטרה – זה שרואה אש יוצאת מאמתו, מברית המילה שלו[ג].

לא סתם אומרים ש"בראשית" בתנ"ך זה תמיד סמוך למלכות – "בראשית ממלכת..." – יש משהו מלכותי במלה בראשית, רומז לאש היוצאת מהברית). ושוב, בצירוף בראשית רואים איך ה-אש יוצאת מתוך הברית (מבין האותיות ברית), וזה סימן שזה מלכות. מה יש כאן? יש כאן "הוי' עליון נורא מלך גדול", זה הסימן באש היוצאת מהברית.

התבוננות של מים והתבוננות של אש

נחזור למה שפתחנו בו: ההתבוננות בגדולת ה', שה' הוא ממלא כל עלמין, מעוררת אהבה כמים ופועלת בטול וחלישות של התאוה. אבל האתהפכא של האש הזרה נפעלת דוקא כאשר האש יוצאת מהברית, כאשר ההתבוננות היא לא רק במה שה' ממלא כל עלמין אלא בכך שהוא סובב כל עלמין וכולה קמיה כלא ממש חשיב. כל ההתבוננות קשורה לברית, כפי שהוסבר, אבל יש שיוצאת מהתבוננות זו אהבה כמים (גם הזרע דומה למים, ויש גם פסולת של מים, מי רגלים) ויש שיוצאת ממנה אהבה כאש, מהתבוננות שה' ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולה קמיה כלא חשיב. כל זה הסבר לקטע קטן מפרק ד בקונטרס העבודה – מי שמעונין יסתכל שם[ד].

נאחל לכולם מזל טוב, שתצא אש מהברית – שאצל כל אחד תצא אש מהברית קדש, אש קדש ואהבה מהברית עם ה'. שיהיה לנו לחם מן השמים ולחם מן הארץ, ש"הוי' ילחם" גם כפשוטו, וינצח, שהרבי ינצח, ונזכה לביאת גואל צדק תיכף ומיד ממש.

[השלמות (אחרי השיעור):]

ה. ענינים מקונטרס העבודה

אש שלמעלה דנה"ב – שירת המלאכים, אש שלמטה דנה"א – בפסוקי דזמרה ובק"ש

בפיסקה שבארנו מסביר את אש המזבח ואש המנורה. מזבח מנורה = משיח. מסביר שגם בנפש הבהמית יש שתי בחינות אש – אש של מטה, אש זרה (אפילו לא אומר את זה, אבל זו הכוונה), ואותה צריך לבטל. אבל שרש האש של הנפש הבהמית הוא אש המלאכים, השרפים. בהמשך אומר שאש המזבח, אש הנפש האלקית מלמטה, שייכת בעיקר לפסוקי דזמרה וגם לק"ש, ואש הנפש הבהמית מלמעלה היא ב"קדוש" ו"ברוך" שבברכה הראשונה של ק"ש. לפי זה צריך לומר שמי שמגיע לאש של המלאכים זה פועל במדה מסוימת על הנפש הבהמית שלו אפילו יותר ממה שפועלת האש של הנה"א מלמטה (עיי"ש). האש מלמטה רק פועלת בטול היש בנפש הבהמית, והאש של מעלה של הנפש הבהמית כבר מתחילה לפעול אתהפכא.

משמע שיש כאן שלש מדרגות: תחלת האתהפכא כשמגיעים לאש של מעלה של הנפש הבהמית (אש המלאכים) והשלמות כאשר מגיעים לאש המנורה (עיי"ש הפרטים בזה). אש המזבח היא מגבורות דאמא ואש המנורה מגבורות דאבא – גבורות דאמא היינו בכח ההתבוננות שלנו וגבורות דאבא הן מתנה שיורדת מלמעלה, זה כח אהרן. גבורות דאבא הן ודאי שם קפד עליו דברנו – הגבורות דאבא שמשם אש המנורה. אבל הוא לא מדבר על אש המנורה, אלא מזכיר אותה רק במאמר מוסגר, כי זה בכלל לא תוצר ישיר של ההתבוננות אלא בא אחרי זה.

הולדת האש על ידי המלכות כאשר הבינה לא מולידה

ההמשך יהיה שאנשים רגילים, שלא מגיעים לאש קדש שלמעלה לגמרי מתוך היסוד שלהם (לפי הערכים שהסברנו[ה]), צריכים לצרף להתבוננות של הממלא כל עלמין גם התבוננות במעמד ומצב של עצמו, ריחוקו מה' במחשבה, דבור ומעשה. ההתבוננות בשפלות העצמית של האדם גם כן עושה אש – ככל שמרגיש עצמו רחוק הוא משתוקק בהשתוקקות חזקה להתקרב.

הרבי רש"ב מסביר שם בקצרה את ההבדל בין תשובה תתאה להתבוננות הזאת – בתשובה תתאה העיקר הוא המרירות, להתרחק ממקומו, והאלקות היא רק היעד כדי לזוז למקום נכון, ואילו אצלנו העיקר הוא הרגשת אלקות שממלא כל עלמין, ורק כדי שזה יהיה אש צריך לצרף הרגשת רחוקו.

במבנה שלנו זה מאד יפה: אם ההתבוננות עצמה פועלת אש זה מכח אמא, עומק ההתבוננות וה"רצוא" של אמא. אם האדם לא שייך לזה, ואז בשביל אש האדם מתבונן בשפלות שלו, זה מלכות. זה ממלא את המקום החסר לנו למטה. זה מה שרצינו להסביר לגבי ברית-אש – או שזו אש של בינה, כמו "שאול מרחֹבות הנהר", או שזה אש מהזיווג עם המלכות (שהברית כבר קשור למלכות), ואז האש היא של המלכות (אשה, כמו "אשה ריח נחוח" – אש הקרבן).

עבודת הרגש והשפלות בחב"ד

אתמול דברנו על כך שלא לחשוב שחב"ד לא רגשי – זה הכי רגש, שאין כמוהו בשום מקום – אז גם כאן, כדי שלא נחשוב שבחב"ד אין שפלות האדם, לכן הוא אומר את זה. את כל הריחוק-חלישות-מיאוס כולל בסוף בחלישות, ואומר שהקרבה גורמת חלישות, אבל בשביל 'לזרוק' אותו (ואחר כך מחלק את זה ואומר שכולל גם אתהפכא) זה על ידי האהבה כאש (ומחלק את זה לשלבים, לפחות שלשה, כנ"ל – שלשה סוגי אש). בסוף מוסיף לרגש גם הרבה שפלות, ומבחין בין שפלות של אהבה לשפלות של תשובה (חלוקה בפני עצמה).

הוא גם מוסיף שבין האש שמתוך ההתבוננות בממלא וסובב וכולא קמיה יש דרגה שקצת פחות, אבל גם שייכת לאש, שזה ההתבוננות בהתהוות העולם, בחידוש הבריאה. אתמול אמרנו שזה החסד, אבל יש כאן "אחליפו דוכתייהו", כי את הגבורה של אתמול עוד כולל במים ואילו בחסד כבר יש אש ותשוקה.