אור לה' סיון ס"ט

השלמות לשיעורי תחלת סיון[א]

חמשת שמות הענן

בהמשך לחמשת שמות המדבר, גם לענן חמשה שמות. כאן יש מדבר עם חמשה שמות, ממנו יוצא הר של חמשה שמות, ושם יורד ענן עם חמשה שמות (מפורש כאן שנים – "עב הענן"). חמשת שמות ענן: אד, עב, ענן, נשיא, חזיז (ולכל אחד המדרש אומר מה ענינו).

גבינה – הממוצע בין הנאת העולם הזה להנאת העולם הבא

הפסוק הוא "הר אלהים הר בשן הר גבנונים הר בשן" – פסוק מאד מוזר, שכופל "הר בשן" פעמיים. המהר"ל לא מצטט את הפסוק בכלל, כי גם חז"ל במדרש לא מצטטים את הפסוק במלואו. פירשנו את הפסוק הזה כמה וכמה פעמים בשיעורים. לכאורה זה פסוק מובהק של י-ה-ו-ה, כי הבטוי "הר בשן" כפול, כמו שתי ההין: מתחיל "הר אלהים", שזה אלקות, אצילות, י. "הר גבנונים" כמו גוונים שונים, שש מדות הלב.

אבל בהשקפה ראשונה לא מסתדר עם המדרש. המדרש מביא חמשה שמות, ומפרש "הר בשן" כהנאה. אז היה אפשר לפרש לא כמו המהר"ל (דלקמן) אלא שיש כאן הנאה רוחנית (עוה"ב, ה עילאה) והנאה גשמית (עוה"ז, ה תתאה). זה היה פירוש טוב שמתאים לחז"ל. חז"ל מפרשים "גבנונים" שאין בו מום, כמו גבינה. כנראה בפשט גבינה המוצר הכי מזוכך – זה אחר בירור שלם, שכל הפסולת יצאה ומה שנשאר נקי וטהור, זה בחינת "ומום אין בך". הייתי יכול לומר שזה בירור המדות – עיקר עבודת האדם בעולם הזה, עיקר עבודת הבירורים. לכן הפסוק הזה, גם לפי שני הווארטים של חז"ל – ש"בשן" זה שינים וזה הנאה ו"גבנונים" זה נקיות ותכלית הבירור, שזה גבינה (כוונה חשובה שכדאי לפרסם לפני חג שבועות, שלכן אוכלים גבינה, שאכן כתוב שזה אחד הטעמים). זה ממוצע מחבר בין תענוג העוה"ז לתענוג העוה"ב, בין "בשן" ל"בשן" (אולי צריך לכוון לחבור השינים העליונות עם התחתונות). אפשר לפרש כך, אבל לפי המהר"ל זה לא פשוט. כל דבר שהמהר"ל כותב אפשר ליישב או להשלים עם מה שנראה פשט קבלי יותר.

שמות הר סיני על פי המהר"ל

המהר"ל מסביר ב"גבורת ה'" את חמשת שמות ההרים. ההגיון שלו מאד יפה, שיש אחד שהוא כמו שם העצם – הוא האמצעי, הוא העיקר – שזה "הר האלהים", ששם קבלו מצוות. כלומר, "הר האלהים" דומה למדבר צין – שקבלו עול מלכות שמים. זה יהיה במלכות. אחר כך הוא אומר שהיות שכל ההר הזה מבחין בין ישראל לעמים – כל הטוב הולך לישראל וכל הרע לאומות העולם – אז זה שיש "שנאה" ו"חורב" כן הסברנו (גבורה והוד), אבל לפני זה אומר שלעו"ז כתוב "הר בשן" ו"הר גבנונים". הפירוש על "הר בשן" היינו "כל מה שישראל אוכלים בשיניהם זה בזכות מתן תורה". דורשים בשן מלשון שן – לאכול ולהנות מהחיים. זה חסד – ה' אוהב את היהודים אז עושה להם טוב.

המהר"ל עושה כלל, ואומר שהענף של נצח מחסד וכן הוד מגבורה הוא התוצאה הנצחית – הממושכת – של הרגש העיקרי, חסד או גבורה. כלומר, שאם יש רגש של שנאה אז התכל'ס היא להחריב אותם, שזה הוד. ואם יש רגש של אהבה, שבגלל זה אתה מהנה בהווה את האהוב שלך, אז התכלית היא להנציח אותם.

הווארט שלו שדבר נקי – איך שהסברנו כעת היינו שמבורר בתכלית – הוא נצחי. מות הוא רק בגלל שיש פסולת (זה עיקר הווארט היפה שלו בכל הקטע) – אם אין מום יש חיים נצחיים. ממילא "הר גבנונים" הוא הנצח (כמובן כלל לא משתמש בשמות הספירה, כדרכו בקדש, אך מאד ברור איך רוצה להקביל לספירות). יוצא ש"הר אלהים" הוא מלכות, קבלת עול מלכות שמים. שני השמות הם "הר סיני" בגבורה ו"הר חורב" בהוד ומול זה "הר בשן" בחסד ו"הר גבנונים" בנצח. זה מבנה יפה ושקול, מודל מקורי למספר חמש לפי המהר"ל – "שנים כנגד שנים ואחד יוצא זנב":

חסד הר בשן		גבורה הר סיני
נצח הר גבנונים		הוד הר חורב
	מלכות הר אלהים

פרצוף דברים המשולשים

המדרש מונה כמה וכמה שלישיות, אבל כאן בפרצוף שנסביר לא נאמר את כולם (כמו שלמשה ולוי יש שלש אותיות, ועוד כמה כאלה, או שהאותיות משולשות – דברים לא תכניים כל כך, לא מהסוג של האחרים), אז יש תשעה דברים:

• חכמה: תורה-נביאים-כתובים.
• בינה: תלמוד-הלכה-הגדה (בגמרא לא כתוב שהתורה שבעל פה משולשת, אבל במדרש כן).
• חסד: אברהם-יצחק-יעקב (שאנחנו משלשה אבות, ואבות אלו ההרים – בכללות זה אברהם, מדת החסד).
• גבורה: ראובן-שמעון-לוי (שלשה סרסורים למתן תורה הם צאצאי לוי – הוד שנמשך מגבורה – שאחרי החלוקה לכהן-לוי-ישראל הוא גבורה).
• תפארת: כהן-לוי-ישראל ("עמא תליתאי", תפארת ישראל). זה גם בגמרא.
• נצח: החדש השלישי (מושגי זמן שייכים לנצח; כתבנו שחדש בחכמה ונצח זה הענף האחרון שלה). גם זה בגמרא.
• הוד: מרים-אהרן-משה (שלשה סרסורים למתן תורה, ענף הגבורה – שבט לוי).
• יסוד: נתקדשו לשלשה ימים (קדושה – יסוד, "אל תגשו אל אשה", קדושת הברית)
• מלכות: תפלות ערב-בקר-צהרים ("ואני תפלה" – מלכות).