"ואני תפלה"

קול שמחה נח

שבת בראשית תשפ"ג – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ב'חדר של פשיסחא' הרבו לעסוק במדרש, ובקול שמחה עה"פ מתפרשים דברי המדרש[ב]:

וידבר אלהים אל נח צא מן התיבה. (תהלים קמ"ב ח) הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי. הוציאה ממסגר נפשי, זה נח שהיה סגור בתיבה י"ב חודש. להודות את שמך, לתת הודיה לשמך. בי יכתירו צדיקים, יתכללון בי צדיקיא. כי תגמול עלי, שגמלת עלי ואמרת לי צא מן התיבה.

המדרש מביא פסוק מפרק קמב בתהלים, פרק תפלה מובהק של דוד המלך – שאמר על עצמו "ואני תפלה", כפי שיוזכר בסיום התורה הזו – אותו נוהגים לומר בעת צרה, כאשר מתפללים על מישהו שנצרך לכך וכו'. הפרק מתחיל "משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה" ומסיים בפסוק "הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתִרו צדיקים כי תגמֹל עלי". מצב ה"מסגר" מתאר היטב את החוויה של דוד הכלוא בעל כרחו במערה, כדי להציל את נפשו, ומתאים היטב גם לתיאור החוויה של נח הסגור בתיבה כדי להציל את נפשו (כאשר במושגי הקבלה, גם המערה וגם התבה הן כינויים ליסוד אמא[ג]).

הפסוק המסיים קושר בין הוצאת דוד ממסגר ל"בי יכתִרו צדיקים" – דוד יוצא מהמסגר למלוך, כאשר כל הצדיקים מכתירים אותו למלך, מכירים בהתאמתו למלכות גם אם הוא עצמו אינו צדיק (אלא בעל תשובה, שנכשל והתלכלך בחטא)[ד]. זהו פסוק מיוחד, שיש בו "בי" מילים וד"פ "בי" (בי-בי-בי-בי) אותיות (יחס מושלם של א:ד) – רמז ל-יב החדשים שהיה כלוא נח בתבה.

הרבי ר' בונים מדייק במדרש (דיוקים שהם דוגמה לראש הישר והדייקני של פשיסחא בלימוד הפשט[ה]):

והמאמר הזה הוא פלא. למה לא אמר זה תפלת נח. ועוד מה זה לשון שגמלת עלי. ועוד מה חידש לנו המדרש בזה הדרוש.

כהקדמה לביאורו הוא מפרש פסוק נוסף:

ובתחילה נקדים לפרש פסוק (ישעי' ס"ה כב) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, דלכאורה קשה מה זה שהבטיח לנו השם שנענה בלי קריאה.

אכן דהנה כשצריך אדם לאיזה דבר ורוצה להתפלל להשם שימלא חסרונו, בתחילה הוא בלב ואחר כך במחשבה, שהוא מחשב האיך יתפלל, ואחר כך בדיבור, שבתחילה הרצון הוא בלב, ואח"כ הרצון הזה הולך אל המחשבה, ונעשה ממנו אותיות במחשבה, ואח"כ הולך אל הדיבור ומתפלל. אכן לזה צריך עיון רב וזכות השכל, ולפעמים הרצון הזה שהוא בלב אין יכול להתפשט אל הדיבור, ואף אל האותיות במחשבה אינו יכול להתפשט, וזה נקרא טרם, שעדיין לא יצא מכח אל הפועל. והבטיח להם השם שיענה אותם בלי קריאה. ודו"ק.

בעת צרה האדם צריך להתפלל – זו מצות תפלה מדאורייתא לפי דעת הרמב"ן – ואז ה' עונה לו. כיצד ניתן לתאר שה' יענה ללא קריאה של האדם? אכן, עוד לפני הקריאה המפורשת ישנו רצון בלב, קריאה סמויה שאין לה כל אותיות וביטוי. רק אחר כך הרצון מתפתח למחשבה ואחריה בא הדבור (ורמז לכך שהדבור מתחיל משלב קודם של מחשבה, שכבר יש בה אותיות: תיאור האדם כמדבר – "רוח ממללא", תרגום "[ויהי האדם ל]נפש חיה" – בגימטריא מחשבה!).

הסדר רצון-מחשבה-דבור הוא סדר מובהק של חש-מל-מל (הכנעה-הבדלה-המתקה). המעבר משלב ההכנעה, בו הרצון נמצא בלב ללא כל ביטוי, לשלב ההמתקה בו ניתן לבטא את התפלה עובר דרך המחשבה. הוא צריך כח של עיון והתבוננות שהרבה פעמים חסר לאדם שנמצא בעת צרה. יש לאדם רצון בלב, הוא מרגיש מועקה, אך הוא לא מצליח לבטא בדבור, ואפילו לא להבין במחשבה המודעת שלו, מהו הקושי שלו. זהו מצב של "מסגר" בנפש - הנפש עצמה סגורה, לא מצליחה להתבטא. על המצב הזה, בו התפלה נמצאת בטרום-מודע, מבטיח ה' "טרם יקראו ואני אענה" – ה' שומע את הקריאה הכמוסה בלב, גם לפני שהיא באה לידי ביטוי במחשבה ובדבור.

לאור זאת מתבארים דברי המדרש, המתאר את מצבו של נח בזמן המבול:

מכיון שהביא השם מבול על כל העולם וסגר השם את נח בתיבה, היה סגור מכל וכל, ואף להתפלל לא היה בידו. ונמצא, שתפלת נח היה בבחינת טרם, שהיה מלובש בהרצון הזה והרצון לא היה יכול להתפשט לבא לבחינת הדיבור. וזהו פירוש המדרש, הוציאה ממסגר נפשי, שהיה קשה לו למה לא התפלל נח שיצא מן התיבה, ואמר המדרש הוציאה ממסגר נפשי זהו נח, שנח עצמו היה התפלה כמו שאמרנו. לתת הודיה לשמך בפועל.... כי תגמול עלי, שגמלת עלי דייקא. ודו"ק,

נח, ה"צדיק יסוד עולם", הצדיק בדורו המוצא חן בעיני ה', סגור בתבה – עסוק בדאגה לכל בעלי החיים – ואין לו זמן ובעיקר לא מוחין הנדרשים לתפלה. נפשו נמצאת ב"מסגר" – מעבר לסגירה בתבה, הוא סגור בתוך עצמו, לא מצליח לבטא את הרצון הפנימי שלו. לכן לא כתוב "זה תפלת נח" – נח לא התפלל, לא היה מסוגל "להודות לשמך", אבל הוא עצמו היה התפלה – וה' גמל עליו, על נח עצמו והתפלה הכמוסה בו, וכאשר ה' ענה לו לתפלת-הלב החשאית שלו הוא לא רק מלא את רצונו, אלא גם הוציא אותו עצמו ממצב ה"מסגר" בו היתה כלואה נפשו. ורמז נאה: כל הפסוק "והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע" עולה ד"פ "ונח מצא חן בעיני הוי'".

ורבי בונים מסיים בקשר לדוד המלך:

וזה פירוש הכתוב שאמר דוד המלך עליו השלום ואני תפלה (תהילים ק"ט ד). ודו"ק כי דבר עמוק הוא.

ויש בנותן טעם להביא את משלו של רבי בונים ל"ואני תפלה" – כאשר בא לפני עשיר "איש מוכה, קרוע בגדים ונכה רגלים, בודאי עני כזה אין צריך כלל לדבר ולהציג את עצמו, כי מעצמותו נשקפת עניותו ודחקותו"[ו].