התחדשות האהבה

בע"ה

שמחת תורה תשפ"ד – כפ"ח

אהבת שלום – בראשית

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

השנה נלמד בע"ה את הספר "אהבת שלום" – בגימטריא תשפ"ד – לרבי מנחם-מענדל מקוסוב (אבי חסידות ויז'ניץ לענפיה). כלל יסוד בלימוד הספר העשיר הזה הוא שבכל תורה צריך למצוא את נקודת החידוש העיקרית ולהתמקד בה.

בראשית ברא גו' (א, א). ואמרו חכמינו ז"ל (פסיקתא זוטרתי א א) והביאם רש"י ז"ל, בשביל התורה שנקראת ראשית (משלי ח, כב), ובשביל ישראל שנקראו ראשית (ירמיה ב, ג). גם איתא בתיקונים הקדוש צירופי בראשית הם ראש בית (יח, ב), ירא שבת (כד, ב), ירא בשת (כד, א), ברית אש (יח, ב), ברא שית (כו, ב).

הוא בוחר חלק מהצירופים העיקריים המבוארים בתיקוני הזהר, ויש לעיין בסדר בו מובאים כאן הצירופים.

להבין זה, יש לפרש על דרך זה, דהנה הצירופים הללו תלוים ועומדים עד בוא איש הישראלי ומקיים אותם ומחזר ומחפש אחריהם לקיימם.

הצירופים קיימים על מנת שיבוא יהודי שיבין את המסר הפנימי של כל אחד מהם ויממש אותו.

הנקודה העיקרית בתורה זו – בה יש להתמקד – היא הבאה לקמן:

והעיקר הוא על ידי התכללות תרי האהבות.

בדרך כלל כששומעים את המושג "תרי אהבות" חושבים על "אהבת עולם" ו"אהבה רבה", או על אהבת ה' ואהבת ישראל, אך כאן ההסבר הוא אחר:

דהנה ידוע שיש שני מיני אהבות, היינו אהבת רעים ואהבת דודים,

שתי האהבות הרמוזות בפסוק "אכלו רעים שתו ושכרו דודים".

אהבת רעים איהי אהבה תמידית, על דרך תרין רעין דלא מתפרשין, ואהבת דודים איהי התחדשות האהבה, והיינו שאחר הריחוק נולד אהבה חדשה כנודע (עי' זוהר ח"ג ד, א).

אהבת רעים היא יחוד י-ה, שיחודם תמידי ("תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין"), ואהבת רעים היא יחוד ו-ה, שיחודם לפרקים (כאשר ב פעמים אהבה עולה שם הוי' ב"ה – אהבה אחת היא י-ה חסר ב ו-אהבה שניה היא ו-ה ועוד ב). הדוגמה המובהקת ליחוד המתחדש בכל פעם היא מחזור טהרת המשפחה בחיי הנישואין, כאשר יש ריחוק – בזמן הטומאה, שגדרה הוא הרגשת ריחוק – ואחר כך התקרבות בה מתעוררת התחדשות כבשעת החתונה[ב].

והאיש המשכיל צריך לראות להרגיש בתענוג התמידי – התחדשות, בכדי לאחד תרי האהבות, היינו אהבת רעים ואהבת דודים, וכמו שאמרו חכמינו ז"ל (פסיקתא זוטרתי ואתחנן ו, ו) בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים וכאילו היום נתנו. והיינו שצריך האדם למצוא טעם חדש והשגה חדשה בתורה. וכן בעבודה שבלב, שהיא התפלה (עי' תענית ב, א), צריך האדם למצוא התחדשות האהבה והיראה בכל יום ויום,

באהבת דודים לכשעצמה החידוש כל פעם הוא בשל הריחוק וההתקרבות החדשה, אך באהבת רעים – השייכת למוחין, י-ה, כנ"ל – אין התרחקות וההתחדשות צריך להיות על ידי מציאת "טעם חדש ואהבה חדשה", מציאה שהיא בכח ההתבוננות של "איש המשכיל" (ה'חב"דניק' של ה"אהבת שלום" כאן). בכח השכל לגרום להתחדשות גם בתורה, כפשוט, אך גם במדות המתעוררות ומתחדשות על ידי ההתבוננות.

וזו נקראת בחינת ראש וראשית.

היחס בין "ראש" ל"ראשית" הוא היחס בין הכתר והחכמה ("ראשית חכמה") – ההתחדשות במדות (הכח של ההתחדשות ביחוד וה) נובעת משרשן בכתר (בסוד "ז"א בעתיקא אחיד ותליא") וכדי לזכות להתחדשות גם במוחין (יחוד י-ה, חכמה ובינה) יש לקבל המשכה חדשה מהכתר.

ועל ידי ההתחדשות נעשה יחוד חדש, ונמשכים מוחין חדשים לבחינת מלכות. וזהו עיקר תיקון ובנין קומת המלכות, כדאיתא בלקוטי תורה להאר"י ז"ל בפסוק (ב, כב) ויבן ה' אלהים את הצלע, וזה לשונו, ויבן גימטריא חיים, שהם המוחין דזעיר אנפין הנקראים חיי המלך, שהם אהי"ה הוי"ה אהי"ה, שהם גימטריא חיים. ועל ידי אלו המוחין נבנית הנוקבא [המלכות], כי עתה נתונים אליה. ויש מוחין דאבא ויש מוחין דאמא, ועל שניהם הוא אומר ויבן ה' אלהים, אבא ואמא. את הצלע, בחינת נקודה לבדה כלולה מי', ואחר כך נבנית, ואז ויביאה אל האדם, זעיר אנפין שבו, מה גימטריא אדם, עיין שם.

ועל כן כתיב ביעקב אבינו ע"ה (בראשית ל, יז) ויבן לו בית, ויבן בגימטריא חיים, כי אדם הראשון התחיל בתיקון, ויעקב אבינו ע"ה עשה גמר התיקון (עי' שערי אורה שער ה ספירה ו) אך עדיין לא נשלם עד לעתיד כשיבא משיח צדקינו במהרה בימינו, ואזי יוגמר בשלימות.

רואים כאן שגם אחרי "גמר התיקון" נדרש עדיין "גמר בשלמות" – סדר של התחלה-גמר-גמר, בסוד חש-מל-מל. ורמז: שלשת השלבים – אדם-יעקב-משיח – עולים 585 (שפרה, כינוי אם משה רבינו, הן כ"גואל ראשון" והן כ"גואל אחרון") אדם פעמים אחד (י-ה פעמים "הוי' אחד", טל, שהוא גם בסיס הסדרה היוצאת משלשת המספרים הללו).

והנה על ידי תיקון הלזה זוכים להמשכת עיינין עילאין בחינת ראיה, כי נודע (עי' זוהר ח"ב צה, א) שקודם התיקון השכינה היא בסוד עולמתא שפירתא ולית לה עיינין, ואחר התיקון היא בסוד הכתוב (שמות ג, ד) וירא ה' כי סר לראות, בסוד הכתוב (תהלים לד, טז) עיני ה' אל צדיקים, ב' פעמים עין בגימטריא סר (עי' שעה"כ דרושי ציצית דרוש ז) וד"ל.

בתחלה למלכות יש עין אחת בלבד, ועל ידי התיקון היא זוכה ל"ב פעמים עין, בגימטריא סר"[ג], בסוד "כי סר לראות" האמור בראשית נבואת משה רבינו. ב פעמים עין, "סר", היינו י שמות הוי' של הדעת (בה הכל הוא שמות הוי') – ה שמות הוי' ד-ה חסדים ו-ה שמות הוי' ד-ה גבורות, עטרא דחסדים ועטרא דגבורות של הדעת, כנודע – השייכים למשה רבינו, שלמות הדעת של נשמות ישראל (שעל כן משה הוא ר"ת משה-שמאי-הלל – וכן מחלוקת-שמאי-הלל – עטרא דחסדים ועטרא דגבורות, סוד "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני", שאזי מתחולל הזיווג, "והאדם ידע", בדרך ממילא).

והנה על ידי המשכת בחינת עיינין בחינת ראיה זוכה לראות בהירות השבת, ולהתבייש מאוד מפני גודל אור קדושת השבת.

הבושה הזו מקדושת השבת – סוד ירא-שבת וירא-בשת, כדלקמן – היא יראה של האדם לא מצד חסרונותיו או יראה על חטאיו, אלא בושה בעצם קיומו (כמשל שאנחנו אוהבים להזכיר שהאדם חש שהוא כתם שחור על מפה צחורה).

ולקבלה באש והתלהבות חדשה,

כאן מתחברות דרכי ההתחדשות – ההשגה הבהירה, ההופכת לראיה מוחשית של אור השבת, גורמת לתחושת ריחוק קיומית (הגורמת לבושה קיומית), המעוררת התחדשות בקבלת השבת.

ועל ידי זה זוכה לאמת שלום, שהראשי תיבות הוא אש, על דרך הכתוב (עובדיה א, יח) והיה בית יעקב אש ראשי תיבות אמת שלום, ועיין בפרשת קרח (ד"ה או יאמר התרגום).

וזוכה גם כן לתשובה מצד הבושה, שהיא עיקר התשובה (עי' ברכות יב, ב).

וזוכה גם כן לתיקון הברית, היינו אות י', רזא דברית קיימא, רזא דב' דשב'ת (זוהר י, א), ולהכניסה בין אותיות 'שת'. וזהו על דרך הידוע, כי אדם הראשון בחטאו פגם באות י' דשד"י, רזא דברית קיימא, רזא דב' דשבת, כמבואר במגלה עמוקות (פ' פנחס ד"ה נתן), ופרח י' משית ואשתאר שת, ואות י' מיעקב ואשתאר עקב, על דרך הכתוב (ג, ט) ואתה תשופנו עקב, כדאיתא בתיקונים הקדוש (קיג, ב). ובתשובתו נתבייש מאוד, ובא לבחינת שבת, בשת, תשב, וראה שפגם באות י' דשד"י, על דרך הזוהר הקדוש (נו, א) כד אוליד בר אודי על חטאו וקרא שמיה שת, ולא אדכר ביה י' למהוי שית, בגין דעבר עליה. ונתקבל בתשובה ומחל לו הקב"ה, והתחיל בתיקון הברית.

רק גמר התיקון היה בשעה שעמדו ישראל בטורא דסיני, שאז נכנס אות ב', רזא דברית, בין שתי אותיות 'שת', ונעשה 'שבת', כדאיתא בזוהר הקדוש הנ"ל. רק אחר כך בחטא העגל חזר הדבר לקדמותו, ומאז והלאה החיוב מוטל על כל איש ישראלי לתקן זאת על דרך הנ"ל.

קודם היה כתוב שאדם הראשון התחיל את התיקון, יעקב אבינו גמר את התיקון וגמר התיקון בשלמות יהיה לעתיד לבוא, אצל משיח, ואילו כאן כתוב שגמר התיקון הוא במתן תורה. בהיות גמר התיקון הממוצע בין תחלת התיקון וגמר התיקון בשלמות הוא כולל שתי בחינות – התיקון של יעקב והתיקון בהר סיני.

ועל ידי תיקון הלזה, שהוא תיקון האות י', רזא דברית קיימא, רזא דב' דשבת, על ידי זה נשלמה כוונת הבריאה. כי נודע שהתשובה קדמה לבריאה (עי' נדרים לט, ב), ובכח התשובה ברא להכניס האות י' ב'שת', על דרך בראשית ברא שית, פירוש שעיקר הבריאה היתה בשביל תיקון הברית, היינו תיקון האות י', ולהכניסה בין אותיות שת, כדאיתא בזוהר הקדוש הנ"ל.

"שית" היינו שש – סוד תיקון הברית, הששית במדות הלב (מדת יוסף, העולה שית – שש – פעמים הוי').

כעת הוא מסכם את הדברים עד כאן על סדר צירופי המלה "בראשית" שהוא מתיקוני הזהר בהתחלה:

וזהו בראשית ברא, בשביל ראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית, ופירושו שעיקר הבריאה היתה בשביל ראשית, והיינו, שהאיש המשכיל יראה להרגיש בתענוג התמידי התחדשות אהבה בחינת ראש וראשית. ועל ידי זה יהא זוכה ל'ראש בית', פירוש שזוכה שנעשה יחוד חדש ונמשכים מוחין חדשים שנקראים ראש לבחינת מלכות הנקראת בית (תקו"ז יב, ב). ועל ידי זה זוכה ל'ירא שבת', ופירושו, ירא הוא לשון ראיה גם כן, ופירושו שזוכה להמשכת העיינין בחינת ראיה ורואה בהירות השבת. ומתבייש מאוד מפני גודל אור קדושת השבת, וזהו 'ירא בשת'. וזוכה לבחינת אש שהוא ראשי תיבות אמת שלום. וזוכה גם כן לתשובה מצד הבושה שהיא עיקר התשובה ותיקון הברית, וזהו 'ברית אש'. ועל ידי תיקון הברית זוכים להכניס האות י' ב'שת' ונעשה 'שית', ונשלמה כוונת הבריאה כנ"ל, וזהו 'ברא שית' וד"ל.