סוד הריגת עוג

בע"ה

אור ל-ג' תמוז תשפ"ג – כפ"ח (אנגלית)

התוועדות ג' תמוז (ח"ג)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בסיום התוועדות ג' תמוז היתה התבוננות על התמודדות משה עם נשמות המתנגדות לו, בדגש על התמודדות פחות-מודגשת בתורה, ההתמודדות האחרונה שלו – ההתמודדות עם עוג מלך הבשן. בשיעור נפרשות חמש קומות של התנגדות, המכוונות כנגד נפש-רוח-נשמה-חיה-יחידה, ומוסבר כיצד דווקא בהריגת עוג מלך הבשן תלויה עלית משה מ"גואל ראשון" ל"גואל אחרון". השיעור מפורסם בשבת דברים, בה מתוארת שוב המלחמה בעוג ומודגשת עוצמתו – "כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל וגו'".

א. מתנגדי משה

נשמות מוארות ונשמות אפלות

פתחנו במנין תשע הנשמות שנכנסו בחיים לגן עדן, אבל איפה הנשמות הגדולות – האבות, משה רבינו וכו'. יש לך תשובה בפרשיות השבוע. אנחנו בפרשת חקת והפרשה הבאה היא פרשת בלק – שכבר הזכרנו בה את בלק ובלעם. נתחיל מהשבוע.

לפני כמה שנים היתה לנו סדרת שיעורים על הצד המואר והצד האפל של הנשמה[ב]. התייחסנו אז גם למדע, למושג 'החומר האפל' שמזכירים הרבה מדענים – העולם הרבה יותר אפל מאשר מואר, יש בו 99% אפלה. גם בנשמה יש צד אפל וצד מואר, כאשר לכל נשמה גדולה – כולל הרבי, שאנחנו היום ביום שלו – יש נשמה שמתנגדת לה, נשמה אפלה שנמצאת בקונפליקט עם הנשמה המוארת[ג].

ניתן דוגמה בחסידות: מי הנשמה-המנגדת לאדמו"ר הזקן? נפוליאון[ד]. גם אצל הבעל שם טוב היתה נשמה שהתנגדה לו[ה]. כך לכל נשמה גדולה, לכל מנהיג, יש לפחות נשמה-מנגדת אחת, ולפעמים יש גם יותר מאחת. אצל כמה נשמות גדולות נשמת הלעומת-זה שלהם מתחלפת בשלבים שונים של החיים, ויש להן הרבה נשמות שמנגדות להן, בכל שלב או קומה בחיים יש נשמה אחרת. דוגמה עיקרית לנשמה גדולה שיש לה הרבה מתנגדים היא דוד המלך, שבכל ספר תהלים מציין את מלחמותיו עם מתנגדים מבית ומבחוץ.

בתורה הדוגמה הכי טובה לכך היא משה רבינו, יש לו "עין טובה"[ו], "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון"[ז]. כאשר מגיע ה"גואל אחרון" כל הדברים הלא טובים מתבטלים, "ואת רוח הטֻמאה אעביר מן הארץ"[ח], אבל עד אז יש נשמות-מנגדות שמגיעות לקונפליקט עם הנשמות הגדולות, עם המנהיג של כל דור.

עימות משה והמצרי

מי הנשמה הראשונה שהיא הלעומת-זה של משה רבינו? משה רבינו גדל אצל בתיה (אחת מתשעת האנשים שנכנסו בחיים לגן עדן[ט]), והסיפור הראשון שלו מראה את גדולתה – שהיא גידלה אותו להיות יהודי גאה. מה הדבר הראשון שמשה עושה? אנחנו קוראים לכך "ראשית דרכו של גואל ישראל"[י]. מה הפעולה הראשונה של משה רבינו? הוא הרג את "המצרי"[יא]. המלה "המצרי" שוה משה – המצרי שהוא הרג הוא הלעומת-זה שלו. כשיש לך לעומת-זה אתה צריך להרוג אותו – המצרי הוא הלעומת-זה מספר אחד של משה. למה הוא הרג אותו? כי הוא הכה איש עברי, יהודי מאחיו. היה למשה רבינו חינוך טוב באמת – הוא ראה מישהו עושה עוול לאחיו והוא לקח אחריות על הענין.

משה היה אדם צעיר. זו הפעם הראשונה בתורה שיש לו נשמה של לעומת-זה ומשה היה צריך להתגבר עליה. בגלל הריגת המצרי נהיה לו קשה מאד בחיים – הוא היה צריך לברוח[יב]. כל החיים שלו הוא נרדף, רוחנית, מכיון שהוא הרג את המצרי הזה[יג]. זהו דבר מאד גדול, שכאשר אדם עושה משהו כשהוא צעיר, אפילו שהוא הנשמה הכי גדולה בעולם, המעשה יכול לרדוף אותו כל החיים. זו ההופעה הראשונה של הלעומת-זה של משה.

משה ופרעה

מה קורה אחר כך? לפעמים יש לאדם לעומת-זה שהוא יודע שהוא נגדו – אבל הוא לא מפחד ממנו, הוא הורג אותו. לפעמים האדם כן מפחד מהלעומת-זה שלו – אם יש דמות-נגדית גדולה הוא מפחד ממנה. רואים שגם משה רבינו עצמו מפחד. מי הראשון שהוא מפחד ממנו? פרעה.

ה' אומר למשה "בא אל פרעה"[יד] – הוא אומר לו 'אל תפחד ממנו, אני בא אתך אל פרעה'[טו]. פרעה הוא "התנים הגדול הרֹבץ בתוך יאֹריו"[טז]. במושגים של קבלה, משה הוא חכמה וחכמה היא צמצום[יז], החכמה מוגבלת, כמו שאמרנו[יח], ואילו פרעה הוא כתר, שהאור שלו בלתי-מוגבל. יש בפרעה משהו שגדול ממשה – לכן משה מפחד ממנו.

אבל כדי לגאול את עם ישראל ממצרים משה צריך להתגבר על פרעה. יש שני אחים גואלים, משה ואהרן, וכתוב[יט] שתפקידו של משה הוא להכות את פרעה ואילו אהרן צריך לעורר את הרצון של עם ישראל להגאל. אהרן נשלח אל היהודים ומשה צריך להתמודד עם הדמות השניה שמנגדת לו – פרעה.

משה וקרח

מי הדמות הבאה? חומש במדבר מלא במתנגדים של משה, אבל על מי קראנו בשבוע שעבר? קרח. קרח חולק על מנהיגות משה. בפועל הוא חולק על הכהונה של אהרן, אבל בעצם הוא מדבר על מי שעושה את כל ההחלטות בעם ישראל – הוא חולק על משה רבינו.

כתוב[כ] שהמשיח יבוא רק כאשר קרח של אותו דור יודה למשה רבינו של אותו דור. בכל דור יש משה רבינו ויש קרח[כא]. יש נשמות שונות של לעומת-זה, וחלק מהן גדולות מאד. אפילו כאשר משה מחולל את הנס הגדול, שהאדמה תפתח את פיה ותבלע את קרח, הבנים שלו נשארים בחיים[כב] ויוצאות מהם נשמות גדולות – שמואל הנביא, ששקול כנגד משה ואהרן[כג], ומשוררים בבית המקדש[כד]. קרח הוא לגמרי מתנגד של משה, בתוך עם ישראל, אבל הוא לעתיד יהפוך לגמרי לחיובי ומודה למשה רבינו, ואז כתוב עליו "צדיק כתמר יפרח"[כה], סופי תיבות קרח[כו].

משה ובלעם

אחר כך, בפרשה הבאה, פרשת בלק, יש עוד נשמת לעומת-זה של משה – בלעם. בסוף התורה כתוב "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"[כז] וחז"ל אומרים "'בישראל' לא קם, אבל באומות העולם קם, ומנו? בלעם"[כח]. זהו פסוק בו חז"ל מבחינים בין העולם היהודי לעולם הלא-יהודי, מהמלה "בישראל"[כט]. כל התורה מתחילה בעולם הלא-יהודי, תשעה עשר (גוי) דורות לפני אברהם אבינו, ובעולם הלא-יהודי יש דמות שמקבילה למשה רבינו – בלעם. זו עוד נשמה שהיא לגמרי ובאופן מוחלט נשמה-מנגדת למשה רבינו.

ב. התיקון האחרון – סודו של עוג

יראת משה מעוג

אבל יש עוד אחד, שמופיע בסוף פרשת חקת, כמו שמסביר רש"י בפסוקים האחרונים של פרשת חקת[ל] – שקוראים השבת בארץ ישראל – עוג מלך הבשן. משה נלחם בשני אחים, לפי חז"ל[לא], סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן. ה' צווה אותו להתחיל לכבוש את הארץ, להתחיל להיות ה"גואל אחרון" – שמכניס את עם ישראל לארץ – אחרי שהוא "גואל ראשון" ביציאת מצרים. בכניסה לארץ הוא רק מתחיל, אבל ה' אומר לו שיהושע ישלים את הפעולה אחרי מותך. יהושע יכניס את העם לארץ, אבל אתה, משה, תתחיל בעבר הירדן – תתחיל בלהרוג את שני המלכים הללו, שני האחים, עוג וסיחון. חז"ל אומרים שהם היו במבול, הופיעו שוב אצל אברהם אבינו ואז כאן.

עם סיחון היה בסדר – עם ישראל נלחם, ניצח וכבש את ארצו. אבל על השני, עוג מלך הבשן, ה' אומר למשה רבינו "אל תירא אֹתו כי בידך נתתי אֹתו ואת כל עמו ואת ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחֹן"[לב], ואז כתוב "ויכו אֹתו ואת בניו ואת כל עמו עד בלתי השאיר לו שריד ויירשו את ארצו"[לג]. כתוב "ויכו", לשון רבים, אבל רש"י כותב "משה הרגו" – יש על כך שיחה של הרבי[לד]. בכל אופן, אומרים חז"ל^לא, אם כתוב "אל תירא אֹתו" סימן שמשה ירא ממנו.

למה משה מפחד ממנו? עוג פירושו מעגל (כמו "עג עוגה" שכתוב אצל חוני המעגל[לה]). יש סוד של עיגולים ויושר, נפש ורוח[לו] – קודם יש עיגול ואז בא הקו. אפשר לקרוא להם גם מקום וזמן[לז] – זהו נושא גדול, שלא נסביר כעת. עוג הוא העגול, המקום, ומשה הוא הקו, היושר, הזמן. משה מפחד מעוג כמו שהוא פחד מפרעה, שגם היה המעגל (הכתר, האור המקיף-העגול) שסביב הקו (החכמה, ראשית האור הפנימי-הישר), והכח של העגול מופיע בפירוש אצל עוג.

ההיסטוריה של עוג

נחזור לפשט – מיהו עוג? למה משה מפחד ממנו? עוג היה פליט, היחיד שנשאר מיתר הרפאים[לח]. בפרה-היסטוריה היו במסופוטמיה ענקים. הם הושמדו על ידי ארבעת המלכים, אבל הפליט שנשאר היה עוג מלך הבשן. חז"ל אומרים^לא שעוג חי בחיי אברהם, מאות שנים קודם.

לפי דעה אחת בחז"ל[לט] עוג היה אחד העבדים שנמרוד נתן לאברהם אבינו אחרי שהוא יצא מכבשן האש, אליו הושלך בגלל האמונה בה' אחד. עוג היה אחד העבדים של אברהם – כמו שאליעזר היה עבד שלו – ואברהם אבינו מל אותו כאשר נצטווה למול את עצמו, את בניו ואת עבדיו[מ]. לפי הדעה הזו, משה רבינו פחד שזכות המילה שאברהם מל אותו תעמוד לו. זו דעה אחת, אבל לא הדעה שרש"י מביא.

רש"י כותב שהזכות שלו היא שאחרי שלוט נשבה הוא בא לספר זאת לאברהם, שם כתוב "ויבא הפליט"[מא]. הוא נקרא "הפליט" כי היה פליט מהמבול, וכעת גם היה פליט מהמלחמה הזו, והוא בא לומר לאברהם אבינו שהאחיין שלו נשבה. אברהם לקח איתו את אליעזר – כתוב בפסוק[מב] שהוא לקח איתו 318 עבדים, אבל חז"ל אומרים[מג] שהכוונה רק לאליעזר, ששוה בגימטריא 318 – ויצא להלחם במעצמה הכי גדולה בעולם אז, מעצמת ארבעת המלכים, כדרלעמר והמלכים שאיתו. אברהם ואליעזר הצילו את לוט והחזירו אותו. מכיון שהפליט גרם לכך, עשה טובה לאברהם אבינו, משה רבינו פחד שהזכות הזו תעמוד לו והוא לא יוכל להכות אותו, ולכן ה' אמר לו "אל תירא אֹתו". זו הדעה שרש"י מביא מהגמרא^לא.

יש קושיא גדולה על הדעה הזו[מד], כי שם חז"ל אומרים שהכוונה העמוקה של עוג, המוטיבציה הנסתרת שלו, היתה שאברהם אבינו יהרג במלחמה והוא ישא את שרה – זה מה שהיה לו בראש. השאלה היא: אם יש למישהו כוונה רעה במעשה, איך אותו מעשה יכול להיות זכות עבורו? איך אפשר לומר שהוא עשה לאברהם אבינו טובה כאשר הוא רצה לשלוח אותו למות במלחמה?! התשובה היא שהכוונה אכן לא משנה. הוא אמנם בא עם כוונה לא טובה, אבל הדבר הטוב שיצא הוא 'על אחריותו' – הוא גרם לאברהם להציל את לוט. חז"ל אומרים[מה] שעוג נטל את שכרו על המעשה הטוב שלו – שהוא האריך ימים ונעשה מלך הבשן.

גם אחרי שאברהם הרג את כל האנשים הללו, כדי להציל את לוט, הוא נשאר מדת החסד. אברהם חשש שאחרי המלחמה הזו הוא אבד את כל הזכויות שלו[מו], אבל ה' אמר לו "אל תירא אברם שכרך הרבה מאד"[מז]. האריז"ל אומר[מח] שראשי התיבות של "שכרך הרבה מאד" הם אותיות משה – בזכות מסירות הנפש שלך יוולד ממך משה רבינו. אם כן, רואים שעוג עומד בהתחלה כנגד אברהם ובהמשך כנגד משה. אגב, גם בלעם – הלעומת-זה של משה – מוצג בפרקי אבות[מט] גם כלעומת-זה של אברהם אבינו[נ].

עוג ואליעזר

חז"ל אומרים[נא] עוד דבר מופלא, "עוג זה אליעזר". לא רק שעוג ואליעזר הם שנים מאנשי אברהם, כנ"ל, אלא שמדובר באותו אחד – עוג מלך הבשן הוא אליעזר. כעת יש לנו פרדוקס – אליעזר נכנס לגן עדן חיט ואת עוג הרג משה. איך הפרדוקס הזה מוסבר בקבלה? באותו אופן בו פתחנו – לאותה נשמה יש שני צדדים, צד טוב וצד רע, צד מואר וצד אפל. אליעזר יצא מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך[נב] – יצא מכלל "ארור כנען"[נג] כשנאמר לו "בוא ברוך הוי'"[נד] – ועל כך דורש המדרש בפרשת חקת[נה] את הפסוק "מי יתן טהור מטמא לא אחד"[נו], זהו פרדוקס (כמו כל הדוגמאות שמביא המדרש בהקשר לפרדוקס הגדול של התורה, פרה אדומה). הנשמה שמתחילה את הכל היא עוג, העגול הגדול – עוג הוא ענק, שגם חי הרבה מאד שנים לפי המדרש. אליעזר יצא מהעיגול הגדול הזה של עוג – אליעזר הוא עוג, אבל הוא יוצא ממנו, "מי יתן טהור מטמא". אליעזר יוצא מעוג, וכעת הוא מבורך, וכאשר הוא עושה את השידוך של אברהם ורבקה הוא נכנס לגן עדן חי (הוא חווה sublime, כמו שהסברנו[נז]).

אליעזר יוצא מעוג בזמן אברהם אבינו, שבעה דורות לפני משה רבינו, אבל עדיין נשאר בעוג ניצוץ. בכל קליפה יש ניצוץ שצריך להוציא ממנה – כאשר נוציא את כל הניצוצות תבוא הגאולה – ואת הניצוץ שנשאר בעוג הוציא משה. כאשר משה הרג אותו הוא לא רק הרג אותו כפשוטו, הוא הוציא ממנו את הניצוץ. בתחלת הקריירה שלו משה הרג את המצרי ובסוף הקריירה הוא הרג את עוג, אבל כשהוא הרג את עוג הוא עשה תיקון סופי – תיקון גם לעוג עצמו. יש בתורה עונש מות – למה? כי העונש הזה הוא התיקון ההכרחי לנשמה הזו, בפרט אם מי שמומת חוזר בתשובה ומתוודה לפני מותו, כדין התורה[נח]. אבל אפילו כשאינו מתוודה, כמו אצל עוג, זהו התיקון הסופי של הנשמה הזו – הענק האחרון, שמייצג את כל הענקים בהיסטוריה. זהו התיקון שמשה עושה כאשר הוא הורג את עוג.

תיקון משיחי

אם כן, יש שני זוגות – אברהם-אליעזר ומשה-עוג – שהם שלבים שונים של תיקון הנשמה הלעומתית הזו. בהתחלה כנען נעשה אליעזר, ומה שנשאר ממנו בסוף הוא עוג מלך הבשן, ובסוף משה רבינו צריך להרוג אותו. יש עוד ועוד שלבים של תיקון של אליעזר[נט], עד שבסוף הוא עצמו נעשה משיח. בהתחלה הוא מתגלגל ביוסף, אחר כך הוא מתגלגל בכלב בן יפונה, אחר כך הוא מתגלגל שוב בבניהו בן יהוידע – הרמטכ"ל של דוד (בסוף ימיו, כשצוה להמליך את שלמה) ושל שלמה המלך – ובסוף הוא יתגלגל במשיח. משיח – הגדול שבגדולים, הגואל שבגואלים – בא מהמקולל שבמקוללים. זהו הסוד של הבריאה, "מי יתן טהור מטמא".

כמה שוה הזוג אברהם-אליעזר? הגימטריא של אליעזר מפורשת בתורה, כנ"ל, ואברהם עולה רמח, כמנין רמח איברים. יחד הם שוים 566, בגימטריא משיח בן יוסף. כאשר אומרים שאליעזר נעשה משיח הכוונה למשיח בן יוסף. כמה שוים משה-עוג? 424, בגימטריא משיח בן דוד! גימטריא יכולה להיות טובה, מאד טובה או מאד-מאד טובה – ולפעמים גם רעה... – והגימטריא הזו היא מאד-מאד טובה. הזוג הראשון, אברהם-אליעזר, שוה משיח בן יוסף, והזוג השני, משה-עוג, שוה משיח בן דוד, שיבוא ויגאלנו. משה, ה"גואל ראשון", צריך להרוג וכך לתקן את עוג ולהתאחד עמו. אין עוד יהודי שיכול היה לעשות את המשימה היחודית הזו. רש"י אומר "משה הרגו" – רק משה יכול להרוג אותו.

אחורי ז"א

כל הנשמות הללו, אברהם ואליעזר ומשה ועוג, מתייחסות לנשמה נוספת – אברהם מסר את הנפש כדי להציל את לוט, האחיין שלו. לוט הוא אבי-אביה של רות המואביה ושל נעמה העמונית שדרכן מגיעה נשמת משיח בן דוד[ס]. זהו ענין עמוק באריז"ל[סא], עם הרבה הסברים עמוקים על היחסים בין כל הנשמות הללו – אברהם-אליעזר, משה-עוג ולוט. אברהם ואליעזר באים להציל את לוט בן הרן אחרי שעוג מזעיק אותם.

באריז"ל הכל שייך לצד האחורי של פרצוף ז"א, הפרצוף שכולל את ישראל ויעקב. בקבלה ז"א הוא פרצוף המדות, ויש לו צד אחורי – אפילו באצילות. דברנו על 'צד אפל' – כל הצד האפל של זעיר-אנפין הוא הנשמה של עוג, ממנה יוצא אליעזר. במושגים של האריז"ל, כל הצד האחורי של זעיר-אנפין הוא פרצוף שנקרא עוג, הפרצוף הראשי, ממנו יוצא אליעזר, החלק הטוב שלו, ויש שם גם קשר ללוט. זהו אחד הסודות העמוקים של האריז"ל.

הצד הקדמי של פרצוף ז"א נקרא ישראל ויעקב. ליעקב יש ארבע נשים שראשי התיבות שלהן הם ברזל – בלהה-רחל-זלפה-לאה, האמהות והשפחות. על עוג כתוב "ערשו ערש ברזל"[סב]. העריסה שלו היתה ענקית, "תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש". אי אפשר היה לעשות אותה מעץ, כי הוא שבר כל עץ[סג], והיו צריכים לעשות לו עריסה מברזל. ה"ערש ברזל" של עוג – הצד האפל של ז"א, שגם אותו צריך לתקן בסוף – הוא הלעומת-זה של ארבע הנשים של ישראל-יעקב. יש שיחה ארוכה של הרבי[סד] על תיקון הברזל. בשני בתי המקדש שהיו אסור היה להשתמש בברזל, משום שהוא סמל של מות. אבל בבית המקדש השלישי, אחרי "בלע המות לנצח"[סה], ברזל הוא מהחומרים החשובים שכן ישתמשו בהם בבנין בית המקדש. שוב, ברזל היינו הנשים של ישראל ויעקב, הפנים של פרצוף ז"א, אבל יש לעומת-זה בפרצוף האחור, "ערש ברזל" של עוג.

נחזור לגימטריא: משה רבינו הורג את עוג, וביחד הם שוים משיח בן דוד, ועוד קודם אברהם-אליעזר שוים משיח בן יוסף. שני הזוגות יחד עולים 990 – המשולש של 44 (כלומר, סכום כל המספרים מ-1 עד 44). הכל שייך לתיקון של לוט, שעולה 45, כמו אדם. 990 ועוד 45 כבר שוה 1035, המשולש של 45 (שהרי תוספת 45 למשולש 44 נותנת משולש 45) – המשולש של לוט עצמו, שגם עולה שלש פעמים משה. הכל כאן נעשה חלק ממשה, שלשה משה. שלש פעמים משה עולה חמש פעמים אור – חמש הופעות המלה "אור" ביום הראשון של הבריאה[סו]. שוב – ה"פ אור עולה ג"פ משה והוא המשולש של 45, מה, "ונחנו מה"[סז] (שכתוב במשה). לוט (45) משלים את אברהם-אליעזר ואת משה-עוג, שני המשיחים. זו פנינה של גימטריא.

אחרי כל התיקונים, משה הורג את עוג, ומתקיים "וליהודים היתה אורה ושמחה וששֹן ויקר"[סח].

התנגדות למשה בכל הנרנח"י

אם נסכם, ראינו חמש דמויות שהן הלעומת-זה של משה בימי חייו. אפשר להקביל את הדמויות, באופן די פשוט, לחמש קומות הנשמה של משה, נפש-רוח-נשמה-חיה-יחידה:

האריז"ל מסביר בפירוש[סט] שמשה הוא משרש הבל וכנגד הנר"נ שלו יש נר"נ משרש קין הרמוזים בביטוי "יֻקם קין"[ע] – יתרו (מנשמת קין), קרח (מרוח קין) ומצרי (מנפש קין). יתרו משלים עם משה ומשתדך עמו, אך המצרי וקרח הם בפירוש כנגד הנפש והרוח של משה – את המצרי הרג משה מכח הטבע היהודי (המוטבע-הנפש) ומול קרח (בו אותיות רוח) עיקר העימות הוא רגשי, עימות של מדות (רוח).

בלעם עומד כנגד נבואת משה, השייכת לבינה-נשמה[עא], ומכיון שגם הוא בא משרש הרע שבהבל[עב] הרי שבמובן מסוים הוא הלעומת-זה של משה באופן הכי מובהק – הצד האפל שלעומת הצד המואר של שרש הבל עצמו (מתאים גם לכך שדווקא מדרגת הנשמה היא המדרגה העצמית של משה בנרנח"י הכלליים[עג]).

לשתי הדמויות הנוספות יש צדדים שוים מובהקים – שניהם מלכים ומשניהם פחד משה, וכפי שהוסבר הטעם לפחד שלו הוא בגלל שייכותם למקיפים (כתר) שמעל היושר (חכמה). אם כן, פשוט ששני המלכים מקבילים לשני מקיפי הנשמה – חיה-יחידה. פרעה הוא פה-רע[עד], הלעומת-זה של ה"רוח ממללא" (תרגום "נפש חיה"[עה]) דקדושה. עוג, שזכויותיו (כפליט מהמלחמה וכנימול) היו כרוכות במסירות נפש, הוא הלעומת-זה של היחידה (כח המסירות-נפש של הנשמה) – לכן דווקא בהריגתו מתעלה משה למדרגת "גואל אחרון", משיח בן דוד שכנגד היחידה הכללית.

ולסיכום:

יחידהעוג

חיהפרעה

נשמהבלעם

רוחקרח

נפשמצרי

תכלית תיקונו של משה, כדי שיבוא כ"גואל אחרון", היא יחוד ה'מרחב' הכולל את הזמן (היושר של משה) והמקום (העיגולים של עוג) – כפי שקורה בתיאורית היחסות הכללית של איינשטיין – מה שמאפשר לקיים "שויתי הוי' לנגדי תמיד"[עו] במקום לא-מקומי וזמן לא-זמני, כיסוד דרך הבעל שם טוב[עז] שיש לעבוד את השי"ת בכל מצוות התורה וסודותיה בכל מקום, בכל זמן ובכל נפש בשוה ממש, מתוך תודעת "אין עוד מלבדו"[עח]!

למי יש עוד מה לתרום כאן למפגש?

[החינוך היהודי בלוס אנג'לס לא מחובר – אין חיבור בין המח ללב. התקוה שלי להכניס חסידות, מהגיל הרך, שיראו כמה אהבה יש ושזה יעבוד.]

בהצלחה! לחבר את המח והלב ביחד, בשמחה ובאהבה.