"זכור... לא תשכח"

ליל פורים תש"פ – רמת אביב

התוועדות פורים (ח"ב)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור קצר, פרק מתוך התוועדות ליל פורים, מלמד הרב ארבעה פירושים בשני הצדדים של זכירת מעשה עמלק,  "זכור" ו"לא תשכח" – פירושים בדרך הפשט, ההלכה, הקבלה והחסידות. לכל אחד מהפירושים לקח בעבודת ה' וארבעת הפירושים מכוונים כנגד אותיות שם הוי' ב"ה.

פירושי "זכור... לא תשכח"

קראנו בשבת על מצות מחית עמלק – פרשת "זכור". הפרשיה מתחילה "זכור"[ב] ומסיימת "לא תשכח"[ג] – מתחילה "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" ומסיימת "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח".

חז"ל מפרשים – "'זכור' בפה, 'לא תשכח' בלב"[ד], ויש עוד פירושים. יש הרבה מאמרי חסידות על כך שמחית עמלק מתחילה מהמלה "זכור". נראה כעת עוד שלשה פירושים ל"זכור... לא תשכח", ואם יש ארבעה פירושים הם ודאי כנגד י-ה-ו-ה:

"זכור" העבר ו"לא תשכח" בהוה ובעתיד

מה פירוש "זכור"? כפי שמיד נראה, כתוב ש"זכור" היינו גילוי אור הפנים. כשאני זוכר משהו – כל הזמן הוא עומד מולי, לנוכח, איני מסיח דעתי ממנו. צריך לזכור את עמלק כמו שצריך לזכור את הציץ, כמו שצריך לזכור את התפילין[ה] – צריך למשמש, לא לשכוח, לא להסיח דעת.

עמלק הוא היצר הרע – לא סתם יצר הרע, אלא עמלק בגימטריא ספק[ו], ספק באמונה, הכי גרוע, ההיפך מהיהודי שכופר בעבודה זרה[ז]. ההיפך מכפירה מוחלטת בע"ז הוא ספק באמונה, ר"ל. כל הזמן צריך "זכור", לא להסיח דעת שהנה אני פוגש ברחוב איזה עמלק וצריך לדעת מה לעשות בו. גם בתוך הלב שלי יש רחוב, יש מסילות בלב[ח], ואני עלול לפגוש שם עמלק. איך היו קוראים לעמלק בחסידות? 'תמחה'. אם אני פוגש איזה 'תמחה' אני צריך לדעת מה עושים אתו – המצוה היא למחות אותו, לחסל אותו. שוב, העמלק הזה קודם כל בתוכי, ויש גם עמלק בחוץ, כמובן.

מכאן עולה פירוש פשוט ל"זכור... לא תשכח": על פי פשט ה"זכור" הולך על העבר, על מה שהיה, "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים". שני הפסוקים הראשונים (מתוך שלשה) בפרשת זכור הם זכירת הסיפור שהיה בעבר. אחר כך, "והיה בהניח וגו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" – "לא תשכח" מה עושים כשאתה פוגש עמלק ברחוב, בהוה ובעתיד. זהו פשט למה צריך "זכור" בהתחלה ו"לא תשכח" בסוף. שוב, ה"זכור" הולך על הסיפור – תזכור את הסיפור, את הרקע, מה שהיה. ה"לא תשכח" הוא הוראה לא לשכוח לעשות מה שצריך לעשות בפועל ממש, כשאתה פוגש את העמלק הזה, את הספק – צריך למחות אותו, לחסל אותו. זהו פירוש אחד, פשט, למה צריך בהתחלה "זכור" ובסוף "לא תשכח".

זכור-תשכח – פנים ואחור

איך האריז"ל מסביר? הוא אומר[ט] ש"זכור" הוא בחינת פנים. סוד הזכירה הוא פנים וסוד השכחה הוא מה שבצד האחור שלך. כמו שכבר אמרנו, דבר שאינך מסיח ממנו דעת אף פעם, כל הזמן עומד מולך בצד הפנים שלך – אינך שוכח. אבל אם הוא בצד האחור שלך אתה שוכח אותו, לא רואה אותו.

כדרכו, האריז"ל מסביר כל דבר בגימטריאות של שמות קדושים:

"זכור" עולה 233, עב-קסא. יש פרצופי אבא ואמא עילאין, פנימיות המוחין, וגם בהם יש פנים ואחור. שמות הקדש של אבא עילאה ואמא עילאה הם עב (שם הוי' במילוי יודין – יוד הי ויו הי) קסא (שם אהיה במילוי יודין – אלף הי יוד הי). שני השמות הם במילוי יודין – כבר אפשר להבין שהפירוש הזה ודאי יהיה כנגד ה-י בארבעת הפירושים.

"תשכח", בגימטריא 728, היינו אותם שמות גופא, עב-קסא, אבל כשכותבים אותם באחוריים. מהם האחוריים של שמות אלה? הכתיבה שלהם כשכל פעם נוספת אות: שם עב הוא יוד הי ויו הי ובאחוריים כותבים יוד, יוד הי (אותיות יהודי), יוד הי ויו, יוד הי ויו הי  – סה"כ 184, קפד. אותו דבר עושים בשם אהיה במילוי יודין – אלף, אלף הי, אלף הי יוד, אלף הי יוד הי – ומקבלים 544, תקמד. 184 ועוד 544 עולה 728 – "תשכח".

זהו רמז מאד יפה של האריז"ל, ש"זכור" בהתחלה הוא עב-קסא פנים וה"תשכח" בסוף ("לא תשכח") הוא אותם שמות גופא רק באחוריים, האחור שלהם.

נוסיף כאן רמז בסודות השמות של האריז"ל: איך הוא מסביר[י] את הסוד של השם משה? קפד-קסא. קפד הוא אחורי שם עב, כנ"ל, והוא סוד "פקד פקדתי"[יא], ו-קסא הוא הפנים של שם אהיה במילוי יודין, כנ"ל, סוד "אם אסק שמים שם אתה"[יב] ("משה עלה למרום") וסוד "איני יודע" ("לעולם ילמד אדם את לשונו לומר 'איני יודע'"[יג] שלומדים ממשה). "זכור" ו"תשכח" היו שני השמות בפנים (עב-קסא) ושני השמות באחור (קפד-תקמד), אבל כעת עושים 'זיג זג' בין ארבעת המרכיבים – משה הוא קפד-קסא (אחור-פנים) והצמד המשלים, עב-תקמד (פנים-אחור), עולה יתרו, חמיו של משה. שכל אחד שיש לו שווער ידע מי הוא השווער שלו – ההיפוך המשלים שלו. למה פרשית עמלק מתחילה "זכור" ונגמרת "תשכח"? כי שתי המלים משלימות לריבוע – א-ל ברבוע (961), לא ברבוע (לפני "תשכח" כתוב "לא"). גם משה-יתרו עולה אותו רבוע, כמובן. מה ההפרש בין "זכור" ל-משה? יבק. פורים שוה ג"פ יבק (כנ"ל). יבק היינו יחוד-ברכה-קדושה[יד]. "מעבר יבק" הוא מעבר בין העולם הזה לעולם הבא, וגם להיפך – גם כשהנשמה יורדת לגוף היא עוברת את מעבר יבק. שלשה יבק הם פורים אחד – הכולל ירידת הנשמה לגוף, עלית הנשמה מן הגוף ושוב ירידת הנשמה לגוף בתחית המתים, הסוד של פורים, כנודע[טו]. תיכף נשיר את "פורים פורים פורים לנו ברוך אשר בחר בנו" – צריך שלשה פורים, כשכל פורים הוא שלשה יבק. שוב, יבק ועוד זכור היינו משה ו-תשכח מינוס יבק הוא יתרו – ממילא זכור-תשכח שוה משה-יתרו, א-ל ברבוע או לא ברבוע. אנחנו מזכירים הרבה מספרים – בפורים, עד שמקיימים "עד דלא ידע", צריך לעשות הרבה הרבה גימטריאות, עד שמתבלבלים. המצוה היא מחר, אבל להתכונן מתכוננים עכשיו...

נחזור על העיקר: מה ההבדל בין פנים ואחור? פנים הם מה שנמצא מול פניך, אינך מסיח דעת ממנו בכלל, ואחור הוא מה שנמצא מאחוריך. מהי פעולת האחוריים? כתוב שיש באחוריים גם מעלה וענין – האחוריים מאפשרים השפעה והמשכה לזולת מלמעלה למטה. כשדבר עומד מולי לגמרי אני כל כך מתאחד עמו עד שאיני יכול להשפיע אותו – הוא לא יורד ממני. כמו רב שלא מסוגל לדבר על ענין, לומר אותו – הוא רק רואה אותו, חי אותו. בשביל להשפיע את הענין צריך בחינה של אחוריים. אחוריים הם הנה"י של הפרצוף, כחות ההשפעה הלאה – הכח להוריד הלאה. יש תכל'ס באחוריים (כמו שם קפד, סוד הפקידה, "פקד פקדתי" כנ"ל). דוגמה לכך היא האמירה שבגלות יש תכלית (כנ"ל) – בגלות כל הדברים יורדים, הדבר הנשגב והנעלה בעצם יורד ונעשה נגיש. לכן אמרנו שלמשה רבינו יש חצי אחוריים (קפד) וחצי פנים (קסא) – האחוריים הם כדי להשפיע את חכמתו (וכחו לגאול כו') למטה, שלא תשאר רק חויה של ראית אלקות.

"ונפלינו" – ליפול למעלה

כבר נזכיר, מה החת"ת של היום ומחר – שני ימי פורים, פורים דפרזות ושושן-פורים, פורים דמוקפין? לכל היהודים יש את שניהם – צריכים לזכור אותם. יש יהודים שעושים שני פורים מספק (עמלק...), אבל אצל כולם העיקר הוא אחד וצריך לזכור את השני – אחד בפה, בגלוי, והשני יותר בלב, כמו "זכור... לא תשכח". מה החת"ת שלהם השנה? שתי פרשיות שהן הכנה לגילוי יג מדות הרחמים. היום, ב"שלישי", משה אומר לקב"ה "הודִעני נא את דרכך"[טז] וה' נותן לו, ובסוף הוא גם אומר "ונפלינו אני ועמך [מכל העם אשר על פני האדמה]"[יז]).

זהו פסוק של פורים דפרזות, שאנחנו חוגגים כעת כאן. התכל'ס, "ונפלינו". יש הרבה נפילות במגלת אסתר, כולם נופלים, מנפילת ה"פור הוא הגורל"[יח] עד נפילת המן על המטה אשר אסתר עליה[יט], וגם בהמשך[כ], הכל נופל שם. החת"ת הוא "ונפלינו" – בדיוק ההיפך, "ונפלינו" למעלה. יש ליפול למטה ויש ליפול למעלה – כששותים מספיק הכל מתהפך, "ונהפוך הוא"[כא], ובמקום ליפול למטה נופלים למעלה, "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה", מתקנים לגמרי את כח המדמה.

עסקנו בחלק הראשון של ההתוועדות ברמז מספר הפליאה עם ביאור רבי שמשון מאוסטרופולי. כל הספר הזה הוא בירור כח המדמה. ענין שאין כל כך בכתבי האריז"ל. מי הכי התנגד לספר הפליאה (יחד עם ספר הקנה, שניהם כאחד מאותו מחבר)? הרמ"ק. אצלו הזהר הוא קדש קדשים, ומה שלא בדיוק כמו הזהר – פסול אצלו. לכן הוא 'יורד' לגמרי על הספר הזה. האריז"ל דווקא מקבל אותו, מקרב ומחבק אותו. גם האריז"ל הוא על פי הזהר, אבל גם למעלה מזה – יכול לסבול דברים שלא כתובים בזהר, או שאפילו נדמים שלא כמו בזהר. כך האר"י הקדוש, ואחר כך גדולי החסידות על אחת כמה וכמה, החל מרבי שמשון מאוסטרופולי. שוב, ספר הפליאה עם הפירושים – הכל דמיון גמור[כב].

פנים ואחור – התבוננות פרטית (בתכלית) והתבוננות כללית (באמצעי)

נחזור לפירושי "זכור... לא תשכח" ונוסיף פירוש רביעי שמופיע במאמר של הרבי[כג]: הוא אומר שה"זכור", הפנים, היינו התבוננות פרטית בלשון חסידות חב"ד[כד]. אם יש לך משהו שאתה זוכר תמיד הוא עבורך כמו הפנים של האדם, פרצוף שיש בו עינים-אזנים-אף-פה (בחושים היינו ראיה-שמיעה-ריח-דבור – כך מופיע בזהר הקדוש[כה], לא טעם אלא דבור[כו]). מי שרואה משהו בדרך של פנים – מבחין בכל הפרטים. היחס באחור הוא כמו צד האחור של הפרצוף – שיש עור אחד שמכסה את כל העורף, לכן נקרא עורף.

מבט של עורף הוא הסתפקות בכלל, בלי לרדת לפרטים. הכלל – מסביר הרבי – הוא אמצעי למשהו, כמו לומר אינטרסים ונגיעות, כל דבר הוא טוב בשביל משהו. פנים היינו שאתה רוצה את הדבר בפני עצמו – לא אמצעי למשהו אחר. זהו ווארט שהרבי אומר במאמר על פרשת זכור, שפנים היינו שאתה רוצה זאת בפני עצמו, ואז ממילא אתה מתבונן בהתבוננות פרטית על דרך חב"ד, כי כל פרט חשוב לך. אבל אם זה אחור, אמצעי למשהו אחר, אינך סופן-מחשיב את הפרטים – אתה רק מתייחס לכלל, רק הוא מענין אותך, ואיך הכלל של הדבר הזה מביא למשהו אחר, לאינטרס שלך, למה שאתה רוצה. אנחנו "עם קשה ערף"[כז] – יש לנו קושי להסתכל בעורף, להתייחס אחור באחור ולא להגיע למצב אמתי, מתוקן, של "אשגחן אפין באפין"[כח], "פנים בפנים"[כט].

לפי זה הרבי מסביר אחרת את מאמר חז"ל "'זכור' בפה, 'לא תשכח' בלב" – לא סתם להזכיר בפה ולא לשכוח בלב. הוא אומר ששניהם פנים, ואלה שני פרטים – בפה "עקימת שפתיו הוי מעשה"[ל], שכל דבור וכל מעשה חשוב, ו"לא תשכח" בלב היינו שכל הרגש וכל דערהער בלב חשוב בפני עצמו. זהו ווארט, פירוש, של הרבי. כלומר, "פה" כאן כולל את כל מה שאדם עושה – כי גם הדבור הוא "עקימת שפתיו הוי מעשה", כלל חשוב בחסידות שחוזר בתניא כמה פעמים[לא] – ולב הכוונה כל הרגש, כל דערהער, הכל חשוב. הכל יחד יוצא מהתבוננות פרטית בדרך חב"ד – שהדבר הוא בפנים שלך, כלומר תופס את כל הענין שלך. אתה אוהב אותו לגמרי, אהבה שאינה תלויה בדבר[לב].

סדר הפירושים

עכשיו אפשר לסדר את ארבעת פירושי "זכור... לא תשכח" לפי י-ה-ו-ה:

אמרנו כבר שפירוש האריז"ל הוא בבירור י – הכל מילוי יודין והשמות הם בפרצופי אבא ואמא עילאין שנכללים ב-י שבשם, שם יש פנים ואחור.

בפירוש המענין של הרבי הכל פנים – גם "זכור" בפה וגם "לא תשכח" בלב הם דגשים על התבוננות פרטית. התבוננות שייכת כמובן לבינה, ה עילאה של שם הוי'.

הפירוש שאמרנו שהוא פשט ממש – לזכור את הסיפור שהיה בעבר ולדעת, לא לשכוח, מה עושים בהוה ובעתיד – הוא מוחין דז"א, מוחין השייכים למדות (בלשון הקבלה, פרצופי ישראל סבא ותבונה, מוחין דאבא ומוחין דאמא הנמשכים לזעיר-אנפין). זכירת העבר היינו מוחין דאבא ("עֹמק ראשית"[לג], עבר) שנכנסים לזעיר-אנפין – זכירת הסיפור שהיה. הכח לא לשכחו מה צריך לעשות בשעת מעשה, כשבא לי איזה עמלק, איזה 'תמחה' הוא מוחין דאמא ("עֹמק אחרית", עתיד), שנמשכים לזעיר-אנפין. פרצוף ז"א הוא ה-ו שבשם.

הפירוש הפשוט של חז"ל, "'זכור' בפה, 'לא תשכח' בלב", היינו שתי בחינות נוקבא – רחל ולאה. דבור הוא פרצוף רחל בקבלה והלב, לא לשכוח, הוא פרצוף לאה, מחשבה. בפרטות שתי בחינות הנוקבא הן ה עילאה (מחשבה בלב) ו-ה תתאה (דבור בפה), אך בכללות הן שתי נשות יעקב שהן ה תתאה של שם הוי'.

כך מקבילים ארבעת הפירושים לארבע אותיות שם הוי' ב"ה:

י"זכור" – עב-קסא (פנים), "תשכח" – עב-קסא באחוריים (אחור)

ה"'זכור' בפה 'לא תשכח' בלב" – התבוננות פרטית ומעלת כל מעשה ורגש

ו"זכור" מה שהיה בעבר ו"לא תשכח" לקיים בעתיד

ה "'זכור' בפה 'לא תשכח' בלב" – מחשבה ודבור – לאה ורחל נשות יעקב

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• "זכור" את מעשה עמלק בעבר ו"לא תשכח" את השלכותיו בהוה ובעתיד – לחסל את ה'תמחה' שמזדמן במציאות הפנימית והחיצונית.
• בפורים מרבים בגימטריאות – "עד דלא ידע".
• פורים כולל שלשה מעברי יבק – ירידת הנשמה לעולם, עלייתה בהסתלקותה וירידתה שוב בתחית המתים.
• הפנים הם התעצמות עם ענין והאחור הוא הכח להשפיע אותו.
• בפורים זוכים ליפול כלפי מעלה – "ונפלינו אני ועמך מכל העמים אשר על פני האדמה".
• "פנים" הם התבוננות פרטית – מתוך ענין בדבר עצמו. "אחור" הוא התבוננות כללית – מתוך התייחסות לדבר כאמצעי למבוקש אחר.
• ל"עם קשה עֹרף" קשה להסתפק בעמידה אחור-באחור.
• "'זכור' בפה" ו"'לא תשכח' בלב" הם כנגד רחל ולאה – תיקון הנוקבא בשלמות.