ה'אנחה' של ג' תמוז

אור ל-ג' תמוז תשפ"ג – כפ"ח (אנגלית)

התווועדות ג' תמוז (ח"א)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בפתיחת ההתוועדות, היתה התייחסות לפתגם שבחר הרבי לתאריך זה בלוח "היום יום" ולקשר המיוחד שלו ליום הזה – בו אנו נאנחים על כך שאיננו רואים את הרבי בעינינו הבשריות, אך גם מתמלאים בטחון ושמחה שהאנחה גופא מוציאה אותנו מן המצר אל המרחב ודוחפת אותנו לתשובה ושינוי, מתוך מנוחה ובטחון, ומביאה אותנו בסופו של דבר לשמחת הגאולה.

"היום יום" ג' תמוז

בהשגחה פרטית אנחנו נפגשים ביום מאד מיוחד – ג' תמוז. בדיוק 29 שנים מ-ג' תמוז תשנ"ד, ממנו איננו רואים את הרבי בעיני-בשר, אף שברור שהרבי אכן נמצא אתנו וממשיך להטיל עלינו את התפקיד לעשות את כל אשר ביכולתנו להביא את המשיח לעולם[ב].

החיבור הראשון של הרבי שפורסם נקרא לוח "היום יום" – פתגמים מהרבי הקודם, חמיו של הרבי, שהרבי בחר והתאים אותם לימי השנה. בהשגחה פרטית מדהימה רואים הרבה פעמים את ההתאמה של הפתגמים שהוא בחר לימים בהם הוא שבץ אותם, גם לדברים שקרו אחרי שנים באותם ימים. דוגמה בולטת לכך היא הפתגם של ג' תמוז. הרבי נתן עצה ששים-שבעים שנה מראש למה שקרה ב-ג' תמוז תשנ"ד, לפני 29 שנים:

אאזמו"ר [כ"ק אדמו"ר מוהר"ש] אמר: אנחה יהודית ("א אידישער קרעכץ") הבאה ח"ו בסבת לא-טוב גשמי – גם היא תשובה גדולה. במיוחד אנחה בעקבות לא-טוב רוחני – היא ודאי וודאי תשובה מעליתא. האנחה מחלצת מעומק רע ומציבה במעמד טוב.

הכלל כאן הוא שאנחה יהודית היא תשובה גדולה אל ה'. יש שתי אפשרויות: יתכן שהאנחה היא בגלל משהו לא טוב בקיום הגשמי של היהודי, בבריאות או בפרנסה – וגם אז האנחה היא תשובה גדולה. אפילו באנחה בגלל לא-טוב גשמי הנשמה חוזרת, שבה, להיות קרובה לה'[ג]. הוא ממשיך ואומר שיתכן גם שהאנחה היא בגלל לא-טוב רוחני, שהיהודי מרגיש רחוק מה' – הוא לא יכול להתפלל, הוא לא יכול ללמוד, הוא לא יכול לעזור לאנשים אחרים. אם יהודי נאנח בגלל סבה רוחנית, זו אפילו תנועה עוד יותר גדולה של תשובה, של תשוקה להתקרב לה', "תשובה מעליתא".

זהו כל הפתגם של היום, ג' תמוז, שמלמד אותנו שזהו יום של א אידישע קרעכץ, אנחה יהודית שבאה מהלב ומבטאת רצון לשוב אל ה' אחד.

שלמות של תשובה

אנחנו אוהבים בלימוד שלנו לעשות גימטריאות למושגי-מפתח של התורה. כאן מלות המפתח הן "תשובה גדולה", באנחה על לא-טוב גשמי, ו"תשובה מעליתא", באנחה על לא-טוב רוחני.

אנחנו יודעים בכלל שבזהר יש שתי מדרגות של תשובה, תשובה תתאה ותשובה עילאה[ד]. אנחנו יודעים שבגמרא יש שתי מדרגות של תשובה, תשובה מיראה ותשובה מאהבה[ה]. בתשובה מיראה, כאשר מי שרחוק מה' מתקרב מתוך יראה, "זדונות נעשו לו כשגגות". אבל אם חוזרים בתשובה במדרגה יותר גדולה, תשובה מאהבה, שהיא תשובה מתוך אהבה גדולה לה', ואפילו אפשר לומר תשובה מתוך שמחה – לא רק שהשב מרגיש רחוק והוא צריך להתקרב, אלא שהוא מרגיש שהוא כעת שב ונדבק בה', הוא מתקרב, והוא שמח בכך – אזי "זדונות נעשו לו כזכויות", כל הדברים הלא-טובים שהוא עשה בחייו נעשים טובים, הרע מתהפך לטוב. זו "תשובה מעליתא" – זהו הכח הגדול של תשובה וזהו הכח להביא גאולה לעולם^ה, כפי שהרמב"ם אומר[ו] שהגאולה תבוא כאשר כולם יעשו תשובה, התשובה העליונה.

נקח את שני הביטויים שכאן – לא בדיוק כפי שהם בחז"ל או בגמרא, אלא הביטויים של הרבי הקודם – "תשובה גדולה" ו"תשובה מעליתא" (ביטויים שיש בחז"ל בפני עצמם[ז], אבל כאן הרבי מביא בדיוק את שני הביטויים הללו יחד). הערך של שני הביטויים הללו יחד הוא 2025, שבהתבוננות שלנו על מספרים הוא מספר מושלם, ריבוע. ריבוע מבטא התכללות שלמה, כמו בספירת העומר, בה סופרים 49 ימים, 7 ברבוע, שהם תיקון של שבע מדות הלב שמתכללות ביניהן. כך גם 2025 הוא מספר מושלם – 45 ברבוע. 45 עצמו הוא מספר חשוב בקבלה – שם הוי' במילוי אלפין (יוד הא ואו הא), אדם, מאד (אהבת ה' "בכל מאדך"[ח]), מה (הביטוי בו השתמש משה רבינו לבטול שלו, "ונחנו מה"[ט]). המדרגה הזו ברבוע כוללת את שתי הרמות של התשובה.

מאנחה לשמחה

לפני 29 שנים היתה אנחה גדולה, וגם כאשר זוכרים היום את מה שקרה ביום הזה לפני 29 שנה האנחה הגדולה חוזרת. האנחה הזו, כפי שכתוב כאן, היא "תשובה גדולה" ו"תשובה מעליתא".

המלה אנחה קשורה למלה מנוחה – בשתיהן השער העיקרי הוא נח. איזו מנוחה יש באנחה? האנחה מחלצת את האדם מעומק רע. הביטוי באידיש הוא שהאנחה 'שלעפט ארויס' מעומק רע – האדם מרגיש עד כמה הוא במקום חשוך, הוא לוקח את האור השבוי בתוך הרע ההוא ויוצא משם ל"מעמד טוב", ואז הוא מרגיש תחושה של שלוה. ביציאה מעומק רע למעמד טוב יש מנוחת הנפש.

אם כן, היום מגיעים לשלמות של שתי קומות התשובה ומתוך כך גופא מגיעים גם למעמד של שלום פנימי, של מנוחה. מתוך המנוחה אפשר לעבוד – לעשות משהו חיובי בעולם. זו התכלית. כמו שפתחנו – מה הרבי רוצה מאתנו עכשיו? כל צדיק ממשיך, ביתר שאת וביתר עז, את העבודה שלו[י], עבודת החיים להביא גאולה לעולם. כעת זו המשימה שלנו – לממש את היעוד הזה. צריך איזו אנחה, אוי, אבל עם האנחה משתחררים מהמצב השלילי ומסוגלים להתחיל לבצע את המשימה האמתית שלנו.

כאשר נבצע את המשימה שלנו נגיע ליעוד הסופי – "אודך הוי' כי אנפת בי"[יא]. הרבי אמר[יב] שכאשר היה ילד מאד קטן, בן 3-4, הוא חשב על היעוד של "אודך הוי' כי אנפת בי" – אני מודה לך ה' על כל הקשיים, לא רק שלי אלא של כל העם, כל הצרות שהיו באלפיים שנות גלות. כאשר נגיע לגאולה נוכל לומר תודה לה' על כל הקשיים. המהפך הוא כה גדול, עד שהטוב הבא מתוך הרע הוא אין סופי. הרע הוא מוגבל, הוא סופי, והטוב הוא אין סופי[יג]. כאשר מזהים את הטוב האין סופי שיוצא מהרע אנחנו שמחים מאד.

לסיכום: מהאנחה באה מנוחה, אחר כך אפשר לצאת לפעילות, וכאשר מגיעים לסוף הטוב יש שמחה גדולה. לשמחה הזו קוראים עולם הבא.

נאמר 'לחיים לחיים', זו רק ההתחלה, הטפה הראשונה של 'לחיים'.