לשחק עם השטות והשקר

מוצש"ק כ"ה טבת תשפ"א – רשימת הרב

נועם אלימלך וארא

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

על הפסוק "ויאמר הוי' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך"[ב] כותב הנועם אלימלך[ג]:

ראה נתתיך יש להבין מה זה הלשון ראה גם מלת אלקים ונראה דהנה הצדיק הרוצה להעלות את אדם השפל ולהסירו משטותו ושפלותו בלתי אפשר לשבר את דבר שטותו כי אם בדבר הדומה קצת דהיינו שצריך הצדיק לירד קצת ממדרגתו ולהטות אליו בדבר הדומה והנה פרעה אמר שהוא אלקי כפירש"י ז"ל הנה יוצא המימה כו' לכן אמר השם יתברך למשה ראה נתתיך אלקים לפרעה פירוש שצריך אתה לעשות אותות ומופתים לפני פרעה כמעשה אלקות ועל ידי זה תשבור את שטותו שמחזיק עצמו לאלקות שהוא יסבור שאתה אלקים ולכן ראה שתסתכל בדבר זה מאוד שלא תתגאה ח"ו

כמו במעשה המפורסם של רבי נחמן עם ה'הינדיק'[ד], הדרך היחידה לתקשר עם מי ששקוע בשטות שלו היא להזדהות עמו במדה מסוימת ולדבר בשפה שלו – אם פרעה עושה עצמו אליל על משה להופיע בפניו כ"אלהים לפרעה". אכן, על משה לנקוט במדת "ראה", כדי לא ליפול בעצמו בשטות שהוא משחק. הראיה שייכת לחכמה שפנימיותה בטול (מדתו העצמית של משה) – עליו 'לשחק אלקים' מתוך בטול גמור, מכח הראיה באלקות האמתית (וממילא המשחק הופך להיות "ושחקתי לפני הוי'"[ה], כמשחקו של דוד השפל בעיני עצמו).

הוראת ה' למשה היא הוראה לכל צדיק הרוצה להיטיב לכל ישראל:

וזהו גדולה עבירה לשמה כנ"ל שצריך הצדיק לירד ממדרגתו לשבר את שטות אדם השפל ועושה עבירה לשמה

כפי שמסביר רבי אלימלך במקום אחר[ו], הצדיק עושה מתוך קבלת עול, לשמה, מצות ה' שנראית בעיניו כעבירה (דוגמת התנהגות משה כ'אלקים' או דוגמת הריגת צאן עמלק על ידי שאול) – ובאמת עבורו היא ירידה! – וזהו כחו להזדהות גם עם בעל-עבירה אמתי, "באשר הוא שם"[ז], להשפיע לו טוב ולהעלותו לקדושה.

למשל מי שהוא רגיל לשונו לדבר שקר צריך הצדיק גם כן לשבר אותו בדבר הדומה ובודאי ח"ו שהצדיק יאמר שקר אך מצינו שהתירו חז"ל לשנות במסכת כו' או כדומה בענין זה שהצדיק אומר על עצמו שאינו צדיק וזה שקר שהוא צדיק ועושה עבירה לשמה כדי לשבר כח המשקר

הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין התבטא פעם[ח] (בתוך סיפור) שהבעל שם טוב לא היה ה'כביכול' וזקני הרב המגיד לא היה 'בעל עגלה'. אלה שתי הדוגמאות ההפוכות כאן לירידת הצדיק לשטותו-שקרו של החוטא – ה'משחק' שלו כאלקים ('כביכול'), למעלה מדרגתו, והשקר שלו שאינו צדיק (אלא 'בעל עגלה'), למטה מדרגתו. הדוגמה המובהקת לעבירה היא שקר, משום ש"אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות"[ט] (מקור הביטוי שטות עליו חוזר כאן הנועם אלימלך כמה פעמים) והשטות הזו, כמבואר בתניא[י], היא השקר-הדמיון שהוא ישאר מחובר לה' למרות החטא שלו.

ואיתא בגמרא אמת אמר לא יברא ששיקרא בעלמא צדק אמר יברא. וזהו בשרתי צדק בקהל רב פירוש כשיש קהל רב אזי בלתי אפשרי שלא יהיה שקרן אחד והצדיק הוא מעלה אותו משטותו ושקרותו על ידי שהוא מטה עצמו אליו גם כן בדבר הדומה כנ"ל ונמצא הוא בשורה לצדק שטוב אמר (לא) יברא וק"ל.

העולם כולו הוא שקר, "עלמא דשקרא", שהרי אליבא דאמת "אין עוד מלבדו"[יא], "הוא לבדו הוא ואין זולתו"[יב], והתדמות המציאות ליש ודבר נפרד בפני עצמו היא השקר הגדול ביותר – לכן "אמת אומר אל יברא"[יג]. זו גם הסבה שבוודאות "בקהל רב" יש שקרן – בעולם השקר לא תתכן אמת טהורה.

אמנם, אהבת ישראל הבלתי מוגבלת של הצדיק, המוכן במסירות נפש ממש לרדת ולהתדמות לשקר ולשטות כדי לקרב יהודים, מצדיקה את הצדק שאמר "יברא שהוא עושה צדקות". מושגי האמת והשקר שייכים לספירת היסוד, מדת ה"צדיק יסוד עולם"[יד]. הצדיק מגלה כי "ועמך כֻלם צדיקים"[טו] – כל יהודי מסוגל לצאת מהשקר-השטות שלו ולהגיע לנקודת האמת, מכח התקשרותו לצדיק היורד אליו להעלותו – ובכך מצדיק את בריאת העולם והאדם.

כל המהלך הזה רמוז בסוד האות צ (האות ה-חי באלף-בית, סוד "צדיק חי עלמין"[טז]), הנקראת בעולם התהו צדי (כתרגום "תהו ובהו"[יז], "צדיא וריקניא") ובעולם התיקון צדיק[יח]: הצדיק דתהו[יט] דואג רק לעצמו ואינו מוכן לרדת מדרגתו לטובת זולתו (צדי מתחלף – בחילוף צ-ש, אותיות השיניים – בשם ש-די, "שאמר לעולמו די"[כ] מלהתפשט לתחומי השקר והשטות). לצדיק דתיקון נוספת האות ק, שרגלה יורדת תחת השורה, בסוד "רגליה יֹרדות מות"[כא] – הצדיק החי מוכן לרדת להחיות גם את המת ("רשעים בחייהם קרויים מתים"[כב])[כג].