ארבע אהבות

בע"ה

מוצאי ח"י סיון תשפ"ג – יצהר

מסיבת בר-מצוה צבי-יעקב שי' הרמתי ושבע ברכות שלום-דובער והעטי-לאה שי' הענדל (ח"ב)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

במסגרת שיעור ארוך ורחב יותר התגלגלה פנינה, 'הקדמה' יסודית בענין מדרגות אהבת ה' בנפש, העומדת בפני עצמה. החלוקה החב"דית היסודית לאהבה טבעית ואהבה שכלית מתפרטת בעצם לארבע אהבות הבונות מבנה יסודי של שם הוי' ב"ה בענין האהבה. ליוקר המהלך וחידושו הוא יצא מהשיעור המקורי וקובע כאן ברכה לעצמו.

טבע ושכל באהבה

יש בחסידות – החל מספר התניא[ב] – חלוקה ידועה לשני סוגים של אהבה: אהבה טבעית, שהיא האהבה שמסותרת בלב כל ישראל, ואהבה שכלית, שהיא האהבה שנולדת ומתעוררת על ידי התבוננות. אבל בתוך החלוקה הזו, את האהבה השכלית בעצמה אפשר לחלק לשלש דרגות. אהבה טבעית היא דרגה אחת – טבע אי אפשר לחלק. לעומת זאת, שכל אפשר לחלק.

יש ווארט של הרבי הקודם שכותב באריכות, במקום אחד בליקוטי-דיבורים[ג], שבעצם זהו ההבדל בנפש בין רצון לשכל. יש בענין גם שיחה של הרבי[ד]. רצון עצמי[ה], כמו "אחריך נרוצה"[ו], אי אפשר לחלק. כאשר רוצים משהו ממישהו – אני רוצה ממך, אתה רוצה ממני, או שה' רוצה מאתנו משהו, נותן לנו מצוה – אם אני עושה חצי ממה שהוא בקש לא עשיתי מה שהוא רצה בכלל, ויתכן שאפילו עשיתי ההיפך. היה נדמה לי שעשיתי חצי, קצת, אבל בלשון חז"ל לא יצאתי ידי חובה – אז לא עשיתי כלום. אדרבא, אם נדמה לי שעשיתי משהו אז עשיתי ההיפך ממה שהוא רצה. ככה מסבירים שרצון לא מתחלק. אבל מה כן מתחלק? שכל. אם ראש הישיבה אמר שיעור והבנת הכל – אשריך. אם הבנת חצי – הבנת חצי. אם הבנת שליש – הבנת שליש. "תפסת מרובה לא תפסת", אבל אם תפסת משהו, "תפסת מועט תפסת"[ז]. למעלה מהשכל או שאתה עושה הכל או לא כלום, אדער גאר אדער גארנישט. אבל השכל לא עובד ככה, הוא מתחלק, כמה שאתה תופס אתה תופס.

השרש של הטבע הוא בכתר, ולכן הטבע לא מתחלק. כמו שהרצון לא מתחלק גם הטבע לא מתחלק – אי אפשר חצי טבעי. או שאתה טבעי או שאתה לא טבעי, אחד מהשנים, אבל אי אפשר להיות חצי טבעי, אין כזה דבר. אבל שכל מתחלק, ויכולות להיות בו כמה בחינות, ובאמת באהבה שכלית יש שלש בחינות בחסידות.

אהבת עולם, אהבה רבה ואהבה בתענוגים

מה הן שלש המדרגות של אהבה שכלית? "אהבת עולם"[ח], "אהבה רבה"[ט] ו"אהבה בתענוגים"[י].

המדרגה הכי גבוהה היא "אהבה בתענוגים", ביטוי שלקוח מפסוק בשיר השירים – "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים". בתניא כתוב[יא] שאהבה בתענוגים היא שכר. היחס בין אהבה ליראה הוא יחס שבין זכר ("זכר חסדו"[יב]) ונקבה ("אשה יראת הוי'"[יג]). חז"ל אמרו ש"דרכו של איש [אהבה] לחזר אחרי אשה [יראה]"[יד], ולכן, מסביר אדמו"ר הזקן, אחרי שאדם שלם ביראה, כולל יראה-עילאה, נותנים לו "אהבה בתענוגים". האהבה הזו בעצם שייכת לצדיק של תניא[טו] ועליה נאמר "עבֹדת מתנה אתן את כהֻנתכם"[טז], זו אהבה של מוחין דאבא[יז] (לכן ביום השבת, בו מאירים מוחין דאבא[יח], נאמר "וקראת לשבת ענג"[יט]).

"אהבה רבה" באה מתוך התבוננות באלקות שלמעלה מהעולמות, למעלה מהשכל[כ]. ההתבוננות הזו מושכת התעוררות עד כלות הנפש ממש, כמו שמבואר בפרק נ' של תניא (שהוא שער הנון של התניא[כא]) בסוד "מעלת הזהב [אהבה רבה, ששרשה בבינה, סוד הזהב[כב]] על הכסף [אהבת עולם, ששייכת לחסד, סוד הכסף^כב]"[כג]. זו התבוננות באור אין סוף שלמעלה-מעלה מהשתלשלות העולמות.

אבל התבוננות על האור של ה' בתוך העולמות, התבוננות בנפלאות שהוא ברא, "עמוד והתבונן נפלאות אל"[כד], מעוררת אצלי "אהבת עולם".

שוב, מלמטה למעלה: יש התבוננות בהופעת ה' בתוך העולמות, שמעוררת "אהבת עולם"; יש התבוננות בהופעה של ה' מעל העולמות, שמעוררת "אהבה רבה"; ויש מה שה' נותן לי מלמעלה – גילוי שעליו מבואר בתניא[כה] הפסוק "תתן אמת ליעקב"[כו], שה' מאמת את המדרגות שלי מלמעלה – והוא "אהבה בתענוגים".

"לאהבה את הוי'"

מה המבנה הפנימי כאן? הסברנו שיש אהבה טבעית ועל גביה שלש מדרגות של אהבה שכלית – "אהבת עולם", "אהבה רבה" ו"אהבה בתענוגים". כדרכנו, נסביר שארבע האהבות הללו הן בסוד שם הוי' ב"ה – "לאהבה את הוי'"[כז] (וכמצות האהבה, "ואהבת את הוי'"[כח]):

אמרנו ששרש האהבה הטבעית בכתר, אבל "כתר עליון איהו כתר מלכות"[כט] – הטבע היהודי הוא המלכות של היהודי[ל]. "כל ישראל מלכים"[לא] ו"בני מלכים"[לב] – זהו הטבע שלנו. הטבע של כל יהודי הוא להיות מנהיג[לג] – אם הוא לא מנהיג בסוף הוא מתוסכל, מסכן.

"אהבת עולם" היא התבוננות בגדולת ה' שבתוך הבריאה, בתוך העולם שנברא בששה ימים – הז"א של הנשמה[לד].

"אהבה רבה" היא כלות הנפש, שער הנון, הבינה, אמא[לה].

מהי "אהבה בתענוגים"? הרבה פעמים מסבירים בצורה אחרת[לו], אבל מה שאנחנו מסבירים עכשיו הוא הכי פשט – "עבֹדת מתנה אתן את כהֻנתכם", מלמעלה למטה, ה-י של שם הוי' (כנ"ל ש"אהבה בתענוגים" שייכת למוחין דאבא – השרש של הענג הוא בפנימיות הכתר, אבל הוא מתגלה בחכמה[לז]).

אם כן, יש לנו כאן מבנה מאד חשוב של שם הוי' ב"ה, יסוד היסודות. הרבה פעמים מסבירים בזהר[לח] ששם הוי' הוא "דחילו ורחימו ורחימו ודחילו" – יראה-אהבה-אהבה-יראה – אבל כאן הכל אהבה, הכל אחד. ה-י היא "אהבה בתענוגים", ה עילאה היא "אהבה רבה" וה-ו היא "אהבת עולם" – כל ה-יהו הוא זכר יחסית (גם ה עילאה) – והנוקבא היא המלכות, ה תתאה. החתן הוא השכל כאן, אבל הטבע היהודי הוא הכלה, המלכות, והוא אהבה טבעית – אהבה כצאן שנמשך אחרי הרועה[לט], "צאינה וראינה בנות ציון"[מ] – עליה נאמר "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולֹתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"[מא]:

יאהבה בתענוגים

האהבה רבה

ואהבת עולם

האהבה טבעית

אדמו"ר הצמח-צדק מסביר[מב] על הביטוי "מישרים אהבוך"[מג] שיש מדרגה בה יש שויון בין המדרגות של אהבת ה', שאוהב ה' מגיע לכך שהאהבה הטבעית והאהבה השכלית שוות אצלו (כמישור, "מישרים"). לפי המבנה שעשינו כעת זהו הסוד של "שויתי הוי'"[מד] – שיש אצל האדם השתוות[מה] ביחס לכל המדרגות של שם הוי' ב"ה, ואפשר לומר על כולן "הוי' אחד"[מו], דבר שצריך להתבטא לכל לראש בנוגע לאהבה ("אחד" בגימטריא אהבה, כפי שמיד ממשיכים "ואהבת את הוי' וגו'").

רמזי המבנה

מה שאמרנו כעת הוא יסוד היסודות ביחס למושג אהבת ה' – מה שנקרא, בסגנון של האריז"ל, 'הקדמה' לכל הלימוד. רק כדי לראות כמה המבנה הזה מושלם נתבונן בכמה רמזים שלו:

כמה עולים כל הביטויים? אהבה טבעית, אהבת עולם, אהבה רבה, אהבה בתענוגים עולה 1872 – חסד (שפנימיותו אהבה, והוא סוד שם עב, שם הוי' במילוי יודין) פעמים הוי', קדם (זה ברבוע) פעמים אהבה. כבר מראה שיש כאן מבנה מושלם, גימטריא יפהפיה.

נתבונן עוד: כמה אותיות יש במבנה הזה? 36, אז אפשר לעשות רבוע (מלמעלה למטה):

א	ה	ב	ה	ב	ת
ע	נ	ו	ג	י	ם
א	ה	ב	ה	ר	ב
ה	א	ה	ב	ת	ע
ו	ל	ם	א	ה	ב
ה	ט	ב	ע	י	ת

רק הפנות א-ת-ה-ת שוות אל (סוד "חסד אל"[מז]) פעמים הוי' והשאר שוה אלי פעמים הוי'.

36 אותיות אפשר לצייר גם כמשולש:

א

ה

ב

ה

ב

ת

ע

נ

ו

ג

י

ם

א

ה

ב

ה

ר

ב

ה

א

ה

ב

ת

ע

ו

ל

ם

א

ה

ב

ה

ט

ב

ע

י

ת

הפנות הן אותיות אתה – המלה שמבטאת את עיקר האהבה, פניה ישירה לזולת, פנים אל פנים, וכאן היינו פניה לעצמות ה'[מח]. מבחינת מספרית, אתה בגימטריא ז"פ חן, המשולש של כח, כאשר שאר האותיות עולות 1466, שם הוי' ב"ה כאשר מעלים כל אות בחזקת שלש[מט]. בצורה הזו המקיף הרחוק (האותיות הסובבות את המשולש) עולה 1014 (הוי' פעמים "הוי' אחד") וכל הפנים (שאר האותיות) עולה 858 (הוי' פעמים גל).