הגבלות העולם וסוד הנענועים

ספר השיחות תש"ה (5)

כ׳ תשרי ע"ה – קראון הייטס

היינו באמצע לקרוא כאן קטע מספר השיחות תש"ה, רק שאתמול לא היה לנו זמן (לא יודע כמה נשאר כעת...), כעת נקרא בפנים קצת יותר בישוב הדעת. זו שיחת ליל שבת קדש חוהמ"ס, בתוך הסוכה, בשנת תש"ה[1]. אני קורא באידיש – בחוברת יש לכם גם באידיש וגם מתורגם (רק שהתרגום, כמו תמיד, מאבד את כל הגעשמאק ולפעמים גם אינו מדויק ואף עלול להטעות):

עולם – מוגבל בזמן ומקום

עולם הוא ההיפך משם הוי' [ידועה הגימטריא שאלהים הוא כלי הוי' ו-עולם הוא כלי אלהים – כשמכסים את שם הוי' בשני כלים מסתירים זה נעשה ההיפך.]. למרות שעיקר ההתהוות הוא משם הוי' [ואפשר לחשוב שה' והעולם הם אותו דבר, "ויקרא שם בשם הוי' אל עולם".], אך ההתהוות בפועל היא על ידי שם אלקים [כשמסתכלים על העולם לא רואים שהעיקר הוא שם הוי'.]. עולם הוא מוגבל בזמן ומקום [זה הגדר של עולם. יש לזה גם רמז בגימטריא, כתוב "בראשית ברא אלהים" והמלים "ברא אלהים" עולות זמן ומקום. בזמן ומקום יש הגבלה של ממדים – זה מצר, "מן המצר קראתי יה".].

מקום הוא הענין של ו' קצוות, שנוסף על ההגדרה של ו' קצוות מוגבל המקום במעלה ומטה ובד' רוחות, הגבלה זו מסודרת ומוכרחת. [הוא אומר שכאן הענין של ו קצוות הוא מוכרח לגמרי.]. קיים סדר שאינו מוכרח והוא בבחינת עילוי [לפעמים יש סדר שהוא רק תוספת יוקר, אך לא הכרחי], אך כאן ההגבלה [של מעלה ומטה ו-ד רוחות] מוכרחת, שבלי ההגבלה של מעלה ומטה וד' רוחות אין שום מציאות של מקום.

[מה הציור של סדר שאינו מוכרח אלא רק עילוי?] יש דברים שיכול להיות סדר אבל לא מוכרח. למשל, בחור בישיבה שלא שומר את הסדרים – הוא עדיין קיים, הוא רק לא שמר את הסדרים. אם הוא שומר את הסדרים זה עילוי – ויש גם סיכוי שהוא יהיה עילוי. אם לא שומר את הסדרים אין הרבה סיכוי שהוא יהיה עילוי. רוצים להגדיר בחור ישיבה, מה הגדר של בחור ישיבה? שקם בשש וחצי ולומד חסידות וכו', אך אם הוא לא שומר את הסדרים הוא אויס-בחור-ישיבה? לא, זה לא מוכרח. לפעמים הסדר מוכרח, שאין בלעדיו כל מציאות לדבר.

הוא ממשיך לגבי הזמן:

זמן הוא ענין של עבר, הוה ועתיד [שלשה זמנים, שבאמת הכל ממד אחד שיש לו שני קצוות, עבר ועתיד, ובאמצע יש את נקודת ההוה.]. הרי לבד זאת שהעולם מוגבל בעבר הוה ועתיד, הרי מוכרח הדבר שיהיה כך [גם זה מוכרח], והסדר הוא שבתחילה – עבר, ולאחר מכן הוה ולאחר מכן עתיד [היום כשלומדים פיזיקה – שזה מצר – יש ראש שאולי אפשר להפוך את הממד של הזמן. זה כבר איזה סוד, מהסודות של מעשה בראשית. אפשר לשחק גם הקצוות של המקום – וגם להוסיף ממדים, שזה כל תיאורית המיתרים היום, יותר מ-ו קצוות. בכל אופן, זה העולם שאנחנו מכירים – בעולם שלנו יש ו קצוות של מקום ועבר-הוה-עתיד, לפי הסדר הזה, בזמן.].

התכללות קצוות הזמן והמקום בשם הוי'

הוא ממשיך:

וזהו היפך משם הוי' [כל מה שאמרנו שהוא גדר של עולם הוא היפך משם הוי'.]. בשם הוי' ישנם גם כן זמן ומקום. מקום הוא ארבע אותיות שם הוי' [תיכף נסביר] וזמן הוא היה הוה ויהיה. [אז למה זה להיפך משם הוי'?] אך בשם הוי' הם כאחד [כל דרגות המקום והזמן הכל אחד ממש, ובזה שם הוי' הפוך מהעולם – בעולם עבר-הוה-עתיד הם נפרדים, וכך ו קצוות, ואילו בשם הוי' היה-הוה-ויהיה כאחד ממש וכך גם לגבי הקצוות, הכל "הוי' אחד".]. כלומר, שב"היה" כלולים ה"הוה" וה"יהיה", וכך גם ב"הוה" כלול וכו' [לפי זה עיקר הסוד של שם הוי' הוא ההתכללות, ואילו שם אלקים של מעשה בראשית הוא בלי התכללות. אומרים את זה במיוחד בענין הזמן.].

יחסית, מה יותר פנימי – ממדי המקום או ממד הזמן? מה מתלבש בתוך מה? כתוב שהזמן הוא סוד הקו שמתלבש בתוך החלל, המקום. יחסית הזמן הוא זכר והמקום הוא נקבה.

התכללות ששה ממדים בארבע אותיות הוי'

יש כאן ענין בפשט: הוא אומר שמקום הוא ו קצוות, מזרח-מערב-צפון-דרום-מעלה-מטה. איך זה ארבע אותיות של שם הוי'? צריך שש אותיות – ששה קצוות. לגבי הזמן ברור – בשם הוי' יש אותיות היה, אותיות הוה, ומה עם העתיד-יהיה? (מדברים על פעמיים י-ה שזה יהיה).

מה הפשט? לא יודע אם מישהו אמר. או שסופרים פעמיים את ה-י וזה לא משנה – העיקר שיש את כל האותיות – או, יותר פשוט, שבאמת "ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד". סימן שיש משהו בעתיד שקובע ברכה לעצמו.

התכללות הזמן והתכללות המקום בשם הוי'

שוב, יש בשם הוי' את כל אותיות היה והוה אך לא את כל ארבע אותיות יהיה. בכל אופן, רואים שבזמן ההתכללות היא צירוף אותיות מתוך אותיות הוי'. אבל במקום כל אות היא בחינה בפני עצמה, יש ארבע אותיות בשם הוי' – "הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו".

בזמן זה צירופי אותיות – כבר יותר 'מרכבה' בתוך השם. כתוב בספרים הראשונים שצירופי אותיות הם סוד המרכבה וכל אות בפני עצמה היא מעשה בראשית. אז יחסית המקום של שם הוי' – ארבע אותיות, כל אחת בפני עצמה – הוא מעשה בראשית שבו, ואילו הזמן, היה הוה ויהיה, הוא מעשה מרכבה (ועיקר החידוש הוא לגבי העתיד, יהיה).

שתי שיטות בהקבלת ד רוחות ל-ד אותיות שם הוי'

כעת רק צריך לחזור ולהסביר. איך כתוב בזהר שאותיות י-ה-ו-ה הן כנגד המקום? מוסבר, בכמה מקומות, שיש ארבע רוחות העולם בשם (בלי מעלה-מטה). איך זה הולך? י-ה-ו-ה הם חכמה-בינה-תפארת-מלכות (או חסד-גבורה-תפארת-מלכות). בדרך כלל י-ה-ו-ה הם חכמה-בינה-תפארת-מלכות. חכמה ובינה הן השרש של החסד והגבורה, אברהם ויצחק. אברהם הוא ה"נגבה" – "הלוך ונסוע הנגבה" – ויצחק הוא הצפון, "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך", הוא הירא. תפארת היא קדמה ו"שכינה במערב".

אבל לפעמים כתוב בזהר שהיות שהכל הוא ממזרח למערב – "ממזרח שמש עד מבואו", הכל מתחיל מהמזרח ונגמר במערב – אז לעתים כתוב שה-י של שם הוי' היא המזרח, משם ראשית גילוי האור בנפש. ה תתאה היא המערב. הצפון הוא תמיד אמא, ה עילאה, "מצפון זהב יאתה" (אהבה רבה, כמעלת הזהב על הכסף, כמבואר בתניא פרק נ). לפי זה חסד, שהוא הדרום, הוא ה"יומא דאזיל עם כולהו יומין", הוא ה-ו של השם, כנגד כל הו"ק. בסוף ה תתאה זה המלכות, המערב. אז יש בזה שתי שיטות.

י-ה – מעלה-מטה

בכל אופן, השאלה מה קורה עם המעלה ומטה? לכל הדעות י-ה-ו-ה הם כנגד ארבע רוחות העולם, אבל מה עם מעלה ומטה? לשם כך צריך לתת שתי דרגות ב-יה, כמו שהפסוק אומר "כי ביה הוי' צור עולמים", שלפני י-ה-ו-ה יש עוד י-ה. באותן י-ה יש סוד – שדברנו עליו לפני יומיים – של "קצר מלמעלה [י] ורחב מלמטה [ה]", היינו ששתי האותיות י-ה הן כנגד שני הקצוות של מעלה-מטה. אז יש ב-יה קצר ורחב, כנגד י-ה. אחר כך יש י-ה-ו-ה כנגד ד רוחות העולם.

יש פה הסבר מאד יפה שלא אמרנו, שחוץ מזה שה-י קצר הוא גם למעלה – לא יותר גבוה משאר האותיות, אך בכל אופן תלוי באויר ביחס לשאר האותיות. ה-ה רחבה מלמטה יחסית (הרגל השמאלית שלה היא למטה דווקא, אינה מחוברת למעלה). אם כן, בתוך י-ה יש מעלה ומטה יחסית.

כוונת הנענועים – בשם הוי' מתחברים ו הקצוות

אם כן, יש פה הסבר מאד יפה שאפשר לכוון מחר כשעושים את הנענועים עם הלולב. ב"הודו להוי' כי טוב וגו'" מנענעים בכל מלה חוץ משם הוי' לכיוון אחד, וגם ב"אנא הוי'" אז בכל מלה שתי רוחות חוץ משם הוי'. למה בשם הוי' לא מנענעים? זה בדיוק מה שהוא אומר כאן, ששם הוי' הוא ההיפך מגדרי עולם. בעולם יש יש ו קצוות וכל קצה נפרד, לא כל הכיוונים יחד. ואילו בשם הוי' הכל אחד, אין קצוות נפרדים ח"ו (וממילא לא מנענעים כלל בשם הוי').

זה מה שיוצא כאן מהקטע. זה רק ההקדמה למה שהתחלנו אתמול, שבעולם – שהפוך משם הוי' – יש שלשה פירושים, העלם, הנחות העולם, סברות העולם. נמשיך הלאה ביום ראשון אחרי שבת בראשית בע"ה.