נועם אלימלך פרשת ואתחנן / גדולת ימינך

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר. אֲ-דֹנָי אלהים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ.[א]

כתב הנועם אלימלך: ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמר כו' אתה החלות להראות כו' היות שנאמר במקום אחר ימינך ד' נאדרי כו' כתב רש"י ז"ל שבאותו הימין עצמו שנאדר בכח באותו ימין מרעיץ אויב וגם כאן הפירוש כך את גדלך הוא החסד ואת ידך החזקה לומר שבמקום שנתעורר הגדולה הוא החסד שם באותו המקום שורה היד החזקה. והטעם לזה כי לכאורה אינו מובן לפי שהימין היא הנקרא חסד בכל מקום ושמאל הוא הגבורה אך שהאמת הוא כך כשהשם יתברך עושה דין בהרשעים הם האומות אז הדין נקרא למעלה בשמים חסד כי הוא חסד לישראל לנקום נקמתם באויביהם אף על פי שאליהם הוא גבורות וזהו שאמר כאן את גדלך כו' ואת כו' פירוש הם נכללים באחת בימין שלפי שהוא חסד בשמים אך למטה בארץ הוא גבורה למי שעושה בו דין וזהו התירוץ אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשך הם הרחמים למעלה בשמים וכגבורתך למטה בארץ כנ"ל אשר אתה עושה אותם בכח אחד בימינך הכל וק"ל.

יש כאן שלשה זוגות מושגים המקבילים לימין-חסד-אהבה ושמאל-גבורה-יראה: א. "גדלך.. ידך החזקה" – "גדלך"[ב] היינו מדת החסד-ימין הנקראת גדֻלה ("לך ה' הגדלה והגבורה"[ג]), "גדלת ימינך"[ד]. "ידך החזקה" היינו השמאל הפועלת בגבורה ובחוזק. ורמז מובהק: גדלך ידך החזקה = חסד חסד חסד (ממוצע כל תבה) = גבורה (התכללות הגבורה והחסד)!  ב. שמים וארץ – "אף ידי [שמאל] יסדה ארץ וימיני טפחה שמים"[ה], "פשט יד ימינו וברא שמים [בחסד] פשט יד שמאלו וברא ארץ [בגבורה]"[ו]. ג. "כמעשיך וכגברותיך" – מעשיך בחסד, "ומעשה ידיך שמים". גבֹרתיך בגבורה.

[יש ששה זוגות עיקריים, שמים-ארץ ימין-שמאל חסד-גבורה אהבה-יראה אברהם-יצחק לבן-אדום = 6 (ממוצע) פעמים חשמל (משולש זך), סוד חש-מל, הגבורה [חש] היא היא החסד [מל]. "ואלה תלדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק", האדום הוא לבן בשרש (כדברי יעקב לעשו-אדום "עם לבן גרתי". והנה "האי דם שחור אדום הוא אלא שלקה"[ז], כאשר האדום לוקה בארץ הוא נעשה שחור, היפך-משלים הלבן).]

השמאל נכללת בימין

עיקר הדרוש הוא שכל תפלת משה ("ואתחנן"[ח]) היא "לאכללא שמאלא בימינא", כפירוש רש"י "ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב"[ט] – "אותה ימין עצמה תרעץ אויב" (סוד "ימין ה' רוממה [בשמים] ימין ה' עשה חיל [בארץ]"[י]). הדין ברשעים, במדת הגבורה, הוא באמת חסד לישראל. בארץ רואים את מדת הדין, אך בשמים מובן שהכל הוא חסד. וזהו "מי אל בשמים ובארץ" – מי יכול לעשות החסד והגבורה (שמים וארץ) בכח אחד ממש (אל לשון כח), "חסד אל כל היום" ובכל מקום – "אשר יעשה כמעשיך וכגברתיך"[יא] – הארץ היינו עולם העשיה התחתון, "אף עשיתיו", הרמוז ב"אף ידי יסדה ארץ", לשון חרון אף, דינים וגבורות – אך בשרש הכל חסדים, סוד "כימי השמים על הארץ", וכן עיקר עבודתנו צריך להיות לעשות טוב וחסד בעולם המעשה-העשיה (ובזה לעשות-לתקן את העולם), "יעשה כמעשיך", סתם מעשה הוא מעשה חסד (כמו "מעשה הצדקה").

הכל קשור למה ש"בתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין"[יב] – היינו עצם הימין הכוללת דין ורחמים (כמבואר בנועם אלימלך בכ"מ), ומתגלה על ידי הצדיקים (צדיק = צד ימין. היינו "וימיני טפחה שמים" – הצדיק הוא בשמים, 'טפח מעל הארץ', וכך הוא "צדיק יסוד עולם").

תוכחה מאהבה

הדין ברשעי האומות מתוך חסד לישראל היינו "טובה תוכחת מגֻלה מאהבה מסֻתרת"[יג] – תוכחת גלויה לאומות מתוך אהבה מסותרת לישראל (שהיא עצמה מכח האהבה המסותרת בלב ישראל להשם יתברך). ועוד, התוכחה, נקמה ויסורים וכו', שייכת ל"הנסתרות להוי' אלהינו", אותיות יה בשם הוי' ("אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה", יסורים בעולם הזה כיון שהטוב אינו מושג[יד]). והרמז: נקמה = יה פעמים אהבה, הכל אהבה מסותרת.

הדין באומות מאהבת ישראל היינו "ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא"[טו], כפירוש "נגוף למצרים ורפוא לישראל"[טז]. אך לבסוף יתקיים "נגוף ורפוא" למצרים עצמם (כפשט הפסוק!), על ידי המשיח שיעשה שלום בעולם וכולם יעבדו את ה' שכם אחד.

גם בעבודה של כל אחד, העיקר הוא להגביר את הימין, "כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין"[יז]. ויש לדרוש: גם כשיש לאדם 'פניה' במעשה הטוב, כגון שמתפאר בעשיית החסד, יעשה זאת, ובלבד שיעשה "דרך ימין" להוסיף צדקה וחסד (צדקה היא 'מצוה' סתם, כללות מצוות התורה). בקרבנות נאמר "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים"[יח] אבל גדולי הצדיקים אמרו שבצדקה וחסד "אחד המכוון ואחד שאינו מכוון [היינו אחד לשמה ואחד שאינו לשמה] ובלבד שירבה"[יט]!

העיקר להיות "רֹדף צדקה וחסד [שאז] ימצא חיים צדקה וכבוד"[כ] – הכל חיבור השמאל והימין: "רדף צדקה וחסד" הוא כפסוק "סור מרע [מצד הגבורה] ועשה טוב [מצד החסד] בקש שלום ורדפהו"[כא] ("אתיא רדיפה רדיפה"[כב]). "ימצא חיים צדקה וכבוד", היינו "אורך ימים [חיים] בימינה בשמאולה עשר וכבוד"[כג].