1

שבת קדש פרשת שלח, כ"ז סיון ע"ח – כפר חב"ד

רמ"ח אותיות (ריז)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "ממקומך מלכנו"

[אחרי מוסף:]

נגנו ניגון "תשכון תתגדל".

"ממקומך מלכנו תופיע"

עד שיביאו חוברות "רמ"ח אותיות" נאמר משהו:

בתפלה כל פעם משהו אחר תופס את העין להתבונן בו. היום תפסו אותי המלים בקדושת שחרית "ממקומך מלכנו תופיע" – מה הפירוש "ממקומך", מאיזה מקום? הפשט הוא שזה המשך של הפסוק שאומרים קודם – "ברוך כבוד הוי' ממקומו"[ב] –  ואפשר לשאול מה הכוונה "ממקומו", האם הכוונה שה"מקום" הוא של הכבוד ("כבוד הוי'", שעל פי פשט הפסוק "כבוד הוי'" מתברך "ממקומו") או של ה' (התרגום של "ממקומו" הוא "מאתר בית שכינתיה". המצודות מפרש: "'ברוך כבוד ה' ממקומו' כאומר אל הנביא אל תחשוב שבסור השכינה ממקומו מבית קה"ק לא יהיה ברוך ומהולל כבוד ה' כמו שהיה בהיותו במקומו בבית קה"ק כי אע"פ שסר ממקומו הוא ברוך ומהולל אבל ישראל הם הם החסרים בהסרת השכינה מביניהם אבל כבוד ה' הוא תמיד ברוך ומהולל". ומוסיף המלבי"ם: "'ברוך כבוד ה' ממקומו' ר"ל הגם שיסתלק הכבוד מבהמ"ק והברכה והשפע לא תרד מירושלים כי שם צוה ה' את הברכה עד עתה, בכ"ז הוא מקור הברכה במקומו אשר הוא שם". לפי פירושו יוצא שיש שני מקומות, המקום הראשון והעיקרי של "כבוד ה'", השכינה – "עיקר שכינה בתחתונים היתה" – בבית קדש הקדשים, ומקום כבוד ה' בעליונים בזמן הגלות, "מפני חטאינו...". המקום התחתון הוא מקום הכבוד, מקום גילוי השכינה, ואילו המקום העליון הוא מקום ה', "ממקומך"), אך מוכח מההמשך, "ממקומך מלכנו תופיע", שהמקום הוא מקום השי"ת. אותו הדבר לגבי קדושת "כתר" של מוסף שנאמר שם "ממקומו הוא יפן" – ממשיך באותה מלה את "ברוך כבוד הוי' ממקומו". גם כאן ברור שהמקום הוא של ה', כי "ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו", הקב"ה, הגם שקודם היה ברור שהמקום הוא מקום הכבוד – "קדוש... מלא כל הארץ כבודו. כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו להעריצו... ברוך כבוד הוי' ממקומו"! רואים גם שיש קשר בין מקום לרחמים (מקום-רחמים משלימים ל-484, 22 ברבוע).[ג]

על כל פנים, מה הכוונה של "ממקומך", מה הוא המקום של ה'? גם בשפה המדוברת, כשאומרים "מקום" לא מתכוונים דווקא למקום פיזי. יש בטוי 'מאיזה מקום אתה בא', שאתה בא ממקום מסוים, מעמדה מסוימת, ממצב מסוים, עם 'ראש' מסוים. [כמו 'מקום בנפש'.] כן. גם הקב"ה בא ממקום מסוים, מגישה מסוימת. [מה המקום של הקב"ה?] המקום שלו שהוא רוצה שיהיה טוב, ומשם הוא מופיע ומולך עלינו.

המושג "מקום" שייך למלכות, כמו שכתוב "ויפקד מקום דוד"[ד], מקום ודוד המלך-מלכות הולכים יחד. יש רמז ידוע[ה] ששם הוי' בהכאה פרטית עולה מקום, אבל אנחנו רוצים להתבונן כעת על פי פשט, ש"ממקומך" ו"ממקומו הוא יפן", הכוונה מה'מקום' שלו. מה השרש הדקדוקי של המלה מקום? [קם.] כן, שאדם קם מהמקום שלו, כמו אדם שקם בבוקר, השאלה מאיזה מקום הוא קם, "בשכבך ובקומך"[ו]. גם הקב"ה מנהיג את העולם מהמקום שהוא קם בו.

תהליך גדילה אצל הקב"ה

הדבר הזה מתקשר לשאלה ידועה שהאריז"ל מביא[ז] – שאצל מי שלומד חסידות זו שאלה תמוהה קצת – למה הקב"ה לא ברא את העולם קודם. השאלה הזו תמוהה כי אנחנו יודעים שלפני בריאת העולם לא היה מושג של זמן, אבל כך שואל האריז"ל. באמת כתוב שאף על פי שלא היה זמן היה סדר זמנים. לפי זה נתרץ את קושית האריז"ל בסגנון קצת בוטה כדי לשבר את האזן: כביכול הקב"ה לפני עלית הרצון לברוא את העולם ("כד סליק ברעותיה למברי עלמא") לא היה 'בשל' ו'מוכן' עד אז לברוא את העולם. מהמקום שלו הוא קם וגדל ובורא את העולם. הגדילה הוא על ידי שמתלבש בלבוש התורה, שמתלבש ב"כבוד" שלו – "אין כבוד אלא תורה".

איך אני יודע שאצל הקב"ה שייכת גדילה? מהפסוק "ואהיה אצלו אמון"[ח] שיש בזה שני פירושים[ט], או שהולך על התורה, שהיא כלי אומנותו של הקב"ה בבריאת העולם, או שזה הולך על הקב"ה בעצמו, שהתורה היא ה'אומנת' שלו כביכול, לשון "ויהי אֹמן את הדסה"[י], שגדל אותה. מוסבר בדא"ח שהתורה מלבישה את אור ה', וכך היא מגדלת את האור-אין-סוף כביכול עד שנעשה 'בשל' לברוא את העולם.

הענין של מקום הוא "איזהו חכם המכיר את מקומו"[יא], על כל אחד להכיר את המקום והשליחות שלו, מאיפה הוא בא. כל אחד צריך להגיע מהמקום שלו, איפה המקום שלך בדיוק? זו בדיוק השאלה – תמצא את המקום שלך. ["תופיע" קשור להופעה חיה.] זה הענין, שמבקשים בתקשורת לראיין אותי אני לא מסכים להם, הם רוצים לראיין אותי מהמקום שלהם, לא מהמקום שלי. ככלל אני אומר להם שאם אתם רוצים – רק בכתב, ואת זה הם לא רוצים.

"אין לך דבר שאין לו מקום"

העניין הזה מזכיר משנה בפרקי אבות – "בן עזאי אומר"[יב]. המשנה הקודמת פתחה במלים "בן זומא אומר", שניהם נכנסו לפרדס[יג]. מה קרה לכל אחד? בן זומא השתגע ובן עזאי מת, כנראה שלקרוא את המשנה הראשונה, של בן זומא, זו סגולה לא להשתגע, ולקרוא את המשנה השניה, של בן עזאי, זו סגולה לא למות... עכ"פ "בן עזאי אומר אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג [מלשון מרחיק] לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום". מה שכתוב "שאין לך אדם שאין לו שעה" אני מבין, שעה זה מלשון "וישע הוי' אל הבל ואל מנחתו"[יד], מלשון פניה, אבל מה שכתוב "אין לך דבר שאין לו מקום", מה בא ללמדנו? שלכובע או לספר יש מקום? זה מה שזה בא ללמד? צריך לומר ש"דָבָר" מלשון "דַבָּר אחד לדור ואין שני דברים לדור"[טו], דבר מלשון מנהיג, "אין לך דבר שאין לו מקום", לדבר צריך שיהיה לו מקום משלו.

מסופר על רבי שלמה מקרלין שחפש מקום להקים שם את חצרו. הוא רצה להיות בשטח בקרבת אדמו"ר הזקן, יש סיפור על כך ברמ"ח אותיות[טז] שאדה"ז התנה אתו שלשה תנאים כדי שייכנס לטריטוריה שלו, והוא לא עמד בתנאים האלה, אז הוא לא התיישב שם. על כל פנים, "אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום". "אדם" הוא ז"א ו"דבר" זה מלכות, מנהיג. בכללות, היחס בין איש לאשה הוא כמו בין זמן למקום – כך זה ב-וה וכך ב-יה. כך גם ביחס לקו אוא"ס לחלל הפנוי – הקו, סוד הזמן, נמשך לתוך החלל, המקום.

"כתפארת אדם לשבת בית"[יז], הפשט הוא ש"אדם" היינו אשה, בחינת "ביתו זו אשתו"[יח], אבל בהפשטה הפסוק אומר שלכל אדם צריך שיהיה הבית שלו, המקום לשבת בו. צריך שלכל אחד יהיה את המקום שלו.

אותיות דם שבאדם הן ראשי תבות דבר מקום, כלומר שבאדם עצמו כבר יש את הדבר שיש לו מקום. איפה השעה? אדם שוה מה, ואם נוסיף ש מה ייצא? [משה.] כן, זה יחוד של אדם-שעה-דבר-מקום.

[קשור למשנה של "רצונך שתדור עמנו במקומנו"[יט], שתהיה לפי המקום שלנו.] כן, לכן הוא סרב (והסביר שאינו דר אלא במקום תורה – במקום של תורה מתקיים "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד", חושבנא דדין כחושבנא דדין), כמו לסרב להתראיין לתקשורת כנ"ל.

ב. רמ"ח אותיות אות ריז: חידוש אדמו"ר הזקן לעומת הבעש"ט

הפסקה הבאה היא על ר' הלל מפאריטש. הוא התקרב על ידי ר' זלמן זעמזער, מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן. מסופר שפעם ר' הלל הגיע לרבו דאז רבי מרדכי מטשרנוביל בפורים, ובקריאת המגילה היה נוכח ר' זלמן זעזמער. אחרי קריאת המגילה ומחית המן ר' הלל התבטא שהוא מעולם לא ראה יהודי ששונא את עמלק כמוהו. אמנם הוא היה אברך צעיר אבל כך חש. ר' הלל ישב ודבר איתו בדברי חסידות, עד שר' זלמן השפיע עליו לנסוע לאדמו"ר הזקן. זה היה בסוף ימיו של אדמו"ר הזקן, בזמן שהוא נסע ממקום למקום, ור' הלל היה נוסע ממקום למקום לפגוש אותו, והוא לא זכה לראות אותו, רק לשמוע אותו פעם אחת, כידוע הסיפור עם מסכת ערכין[כ]. לאחר מכן הוא התקשר לאדמו"ר האמצעי ולצמח צדק.

על ר' זלמן זעזמער כתוב שהיו לו 'וילדע מוחין', החסיד הכי גדול בהשכלת החסידות, אפילו יותר גדול מר' אייזיק. אמנם אין לנו כתבים שלו, אבל כך מסור. מסופר[כא] שר' אייזיק התבטא ש'אין לומר שההבדל בין השכל שלי לשל ר' זלמן הוא כמו ההבדל בין השכל של החתול לשלי, אלא שביחס לר' זלמן אני והחתול שוים'.

נקרא בפנים:

ריז. ר' הלל סיפר שהוא נסע לראות את אדמו"ר הזקן כשהיה בטשערנאביל, והגיע לשם לשבת קודש אך אדמו"ר הזקן כבר נסע משם בערב שבת (אז היתה החתונה הידועה, שאדמו"ר הזקן היה בכעס גדול ושבת בכפר) [באות ריט כתוב שאדמו"ר הזקן אמר שיש שלשה שהוא אוהב אהבת נפש: הרבי ר' זושא, רבי נחום מטשרנוביל ורבי יהודה לייב, המהרי"ל מאניפולי. מר' זושא והמהרי"ל הוא ביקש הסכמות לתניא, כפי שמסופר באות הבאה באריכות, שאות ריט היא בהמשך לזה. מרבי נחום מטשרנוביל הוא לא בקש הסכמה אבל היה בידידות גדולה אתו. אבל אדמו"ר הזקן אמר שהבן שלו, רבי מרדכי מטשרנוביל שינה מדרכי אביו, והוא חלק על אדמו"ר הזקן. אביו נהג בעניות והוא נהג בעשירות – "ועשיר יענה עזות". הבעש"ט אמר על ר' נחום שהוא רוצה לקחת לעצמו ולצאצאיו את כל הגן עדן, היה עשיר ברוחניות, אבל בגשמיות נהג בעניות. עכ"פ היתה חתונה בטשרנוביל, וזה היה בימי רבי מרדכי, ואדמו"ר הזקן הגיע, החתונה היתה ביום ששי וכולם נשארים לשבת שבע ברכות, אבל בגלל המחלוקת אדמו"ר הזקן היה בכעס גדול והלך לשבות מחוץ לטשרנוביל, בכפר סמוך.] ולא הספיק לראותו.

מי המוהל?

באותה שבת [בכפר.] אדמו"ר הזקן דיבר במאמר על חידוש המקובלים הראשונים, חידושי האר"י ז"ל הבעל שם טוב והוא [זו המילה העיקרית כאן, שהוא דיבר במאמר על החידוש שלו.], ור' הלל שמע את חזרת המאמר מר' זלמן זעזמער ואמר: "איך האב ניט זוכה געווען אז דער אלטער רבי זאל זיין מיין מוהל" [=לא זכיתי שאדמו"ר הזקן יהיה המוהל שלי] – כך היה לשונו [אלא אדמו"ר האמצעי היה המוהל שלו.]. רש"ג פירש זאת, שמאמר זה שייך להתאמתות כללות ענין החסידות, [כאן יש טעות דמוכח, כתוב שר' זלמן לא זכה וכו', וצריך להיות שר' הלל –] לא זכה לקבל את הדברים מאדמו"ר הזקן עצמו. וזהו ענין המילה, שהענין נחקק ומתאמת היטב [(כמו היסוד שפנימיותו אמת.) כן.]. [וחלילה לומר שזהו ענין "ומלתם את ערלת לבבכם"].

הכוונה שיש בעבודת ה' מילה ופריעה[כב], ו"מל ולא פרע כאילו לא מל"[כג]. יש את המילה של הערלה הגסה, על כך נאמר "ומלתם את ערלת לבבכם"[כד], זו עבודת האדם עצמו. זו הכוונה ש"חלילה לומר שזהו ענין ומלתם את ערלת לבבכם", שמילה זו ר' הלל עשה בעצמו. רק שצריך את הפריעה, שזה מה שנאמר "ומל הוי' אלהיך"[כה], וזה נעשה על ידי הצדיק, לכן צריך להיות קשור לצדיק, כדי למול את הערלה הדקה, וזוהי הפריעה (לשון התגלות, גילוי אלקות), ש"מל ולא פרע כאילו לא מל".

השראה בתוך ההתלבשות

צריך להבין את מה שמדובר במאמר על חידוש המקובלים הראשונים וכו' לבין התאמתות ענין החסידות. המקובלים הראשונים הכוונה מהראשונים מפרשי ספר יצירה עד הרמ"ק שמסכם את כולם (עם פירוש ספר הזהר על פי פשט). היחס בין הרמ"ק-האריז"ל-הבעש"ט הוא השתלשלות-התלבשות-השראה[כו]. השתלשלות העולמות היינו ארבעת עולמות אצילות-בריאה-יצירה-עשיה עם עשר ספירות בכל אחד. מהחידושים העיקריים של האריז"ל הוא סוד אדם קדמון שלפני עולם האצילות, תחלת ההתהוות לאחר הצמצום הראשון. הבעש"ט הוסיף את ההשראה שזה גילוי אור אין סוף ב"ה השורה מעל כל המדרגות (גם מעל למחשבה הקדומה דא"ק כו').

אם כן, מה החידוש של אדמו"ר הזקן, שאמרנו שזה החידוש העיקרי כאן, "והוא"? למרות כל הבטול של אדמו"ר הזקן לבעש"ט הוא הוסיף כאן דרגה של חידוש שלו. מה יש אחרי השראה? אחרי פטירת המגיד אדמו"ר הזקן אמר לחבריו תלמידי המגיד שעכשיו העבודה שלנו הוא לעשות כלים, מה שצריך לעשות עכשיו זה להכניס את אור החסידות, אור הבעש"ט והמגיד, באותיות של חב"ד (כולל השימוש בלשונות המקוריים של האריז"ל "מופשטים מגשמיותם", כפי שקבל הוראה זו במפורש מפי רבו המגיד), כלומר להכניס את ההשראה בהתלבשות. ההשראה של הבעש"ט היא באופן של מקיף, שאור אין סוף שורה מעל העולמות, סובב כל עלמין, ואילו ההשראה של אדה"ז היא באופן של פנימי, שאור אין סוף שורה בתוך העולמות, ממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה (וכידוע ההבדל בין "שורה על" ו"שורה ב"). כדי לחבר בין הסובב לממלא צריך כח שהוא למעלה משניהם, שזה כח העצמות ממש, לכן בחב"ד הרבה מדברים על עצמות, הוא הכח להכניס את ההשראה של הבעל שם טוב בהתלבשות. וזו הכוונה של התאמתות תורת החסידות, שהיא נכנסת ונקלטת בפנימיות.

התפללו מנחה.

[בדרך הביתה:]

[הענין שהתקשורת זה מהמקום שלהם, קשור לכך שתאגיד התקשורת נקרא 'כאן'.] יש גם 'כאן' דקדושה, כמו שאמר הלל הזקן בשמחת בית השואבה – "אם אני כאן הכל כאן" ("כאן" זה הוא נושא הפכים באמת – "וכאן שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם", על ידי דעת המכריע שהוא דעת משה שהוא התגלות עצמותו יתברך, אחדות פשוטה).

כמה זה אדם ועוד דבר? [251.] מי זה? [מאיר.] רבי מאיר. אדם ודבר הם גברא וחפצא, ז"א ומלכות, שעה ומקום.