תורה משולשת – מתן תורה ה‑3333

בע"ה

שבועות תשפ"א – בית הרב

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשבועות לאחר התפלה דבר הרב בקיצור על היחוד של השנה – שנת 3333 למתן תורה. הוא הזכיר כמה שלישיות חשובות בשבועות, העמיק בסוד שלשה שהם ארבעה (לרגל ארבע החזרות של הספרה 3) והדגיש את עבודת "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" עמה יש להתעצם. ואיך זה קשור אלינו גם אחרי החג? לשם כך צריכים להגיע לסוף השיחה (הלא ארוכה)...

 

"אוריאן תליתאי"

חג שמח! בערב חג שלחנו מסר מיוחד לחג שבועות של השנה הזו:

בחג השבועות מלאו שלשת אלפים שלש מאות ושלשים ושלש שנה למתן תורה בהר סיני. 3333 היינו שלמות המספר שלש ביחידות-עשרות-מאות-אלפים.

ובגמרא "בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי"[ב]. ופירש רש"י "אוריאן תליתאי – תורה נביאים וכתובים. לעם תליתאי – כהנים לוים וישראלים. על יד תליתאי – משה תליתאי לבטן, מרים אהרן ומשה. ביום תליתאי – לפרישה".

והנה הגמרא מסיימת "כמאן כרבנן"[ג], דהיינו ש"יום תליתאי" הוא רק לדעת חכמים ולא לדעת רבי יוסי[ד]. נמצא שלכולי עלמא יש ארבעה 'תליתאי' – תורה משולשת, עם משולש, משה רבינו השלישי לבטן, בחדש השלישי[ה]. ארבע שלישיות היינו 3333!

ארבע שלישיות הוא סדר מחנה ישראל במדבר, ארבעה דגלים ובכל דגל שלשה שבטים (ככתוב בפרשת במדבר שקראנו השנה כהכנה לשבועות), וכסדר אבני החשן, ארבעה טורים ובכל טור שלשה אבנים. במיוחד, ארבעה תליתאי הוא רמז מובהק לעשרת הדברות שנאמרו ביום הזה, שהרי שלש פעמים שלש פעמים שלש פעמים שלש (שלש בחזקת ארבע) = "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"!

עד כאן מה ששלחנו במייל – אני מקוה שכולם קראו. הדגשנו שבגמרא שהבאנו יש חמש שלישיות (כדעת חכמים), אבל כדי להגיע לשנה עם 5 פעמים 3 – שנת 33,333 – נצטרך לחכות קצת...

בכל אופן, כעת נרחיב עוד קצת בדברים – בסוד המספר 3 שמודגש כאן[ו]:

ברכה משולשת

הדבר הראשון והעיקרי ששייך למספר שלש הוא שלשת האבות, "אין קורין אבות אלא לשלשה"[ז] – "שלשה מי יודע? שלשה אני יודע! שלשה אבות"[ח]. כל עבודת התפלה מבוססת על שלשת האבות – "תפלות אבות תקנום"[ט], וראשית תפלת עמידה (שהכונה בה מעכבת) היא הפניה ל"אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב"[י].

האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב מקבילים לעוד שלישיה יסודית מאד – "על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים"[יא]: יעקב אבינו הוא עמוד התורה – "יעקב איש תם יֹשב אהלים"[יב]. יצחק הוא עמוד העבודה – "עבודה שבלב זו תפלה"[יג] – "ויעתר יצחק להוי' לנכח אשתו"[יד] (כאשר יצחק רבקה עולה בגימטריא תפלה[טו]). אברהם איש החסד הוא עמוד גמילות חסדים.

ועוד: חג שבועות חל בדרך כלל (כמו השנה) בשבוע של פרשת נשא (ותמיד בסמיכות לה) שבה נמצא ה'משולש' העיקרי בתורה: ברכת כהנים[טז], "הברכה המשולשת בתורה"[יז] – שלש ברכות-פסוקים, בהם חוזר המספר 3 שוב ושוב: בשלשת הפסוקים יש 15 תבות, 3 פעמים 5, ו-60 אותיות, 3 פעמים 20. סך המרכיבים, 3 (פסוקים) 15 (תבות) 60 (אותיות) עולה 78 (משולש 12), כמנין שלשת שמות הוי' שבברכת כהנים (סוד שם של יב אותיות[יח]).

שלשה צדיקים שהם ארבעה

עוד ממד של שלש בשבועות הוא שלשת הצדיקים שתמיד מזכירים שצריך להתקשר אליהם בשבועות – משה רבינו, דוד המלך והבעל שם טוב[יט]. משה ישראל דוד ראשי תבות מיד[כ], ביאת המשיח תיכף ומיד ממש! גם בשמות שלהם הצדיקים האלה הם 'שלמות' של שלש: משה ישראל דוד בגימטריא 900, 30 ברבוע (סוד "הלב היהודי", ל פעמים ל). 30 היינו שלמות המספר 3 (התכללות המספר 3 במספר 10, עשר ספירות ועשר כחות הנפש) ו-30 בריבוע היינו השלמות של 30 (התכללות שלמה).

והנה, על גבי שלמות המספר 3 ישנה תוספת המשלימה ל‑4. אנחנו מזכירים הרבה שהמספר שהרבי הכי אהב הוא 3, 3 הוא מספר של יציבות – ימין, שמאל, אמצע. אבל אצל הרמב"ם (ביחוד במורה נבוכים) המספר הכי חשוב הוא 4 (בסוד ארבע אותיות שם הוי' ב"ה, שם העצם, שם המפורש ושם המיוחד – שגם נקרא "שם בן ד"[כא]). היות שבשנה שלנו יש 4 פעמים 3, צריך להתייחס למספר 4.

קודם הזכרנו את שלשת האבות וש"אין קורין אבות אלא לשלשה", אך יחד עם זאת דוד המלך משלים את האבות למרכבה שלמה, בעלת ארבע רגלים (מבלי להחשב "אב" רביעי[כב])[כג]. כך גם ביחס לשלשת הצדיקים של שבועות: משה ואהרן הולכים יחד – "הוא אהרן ומשה... הוא משה ואהרן"[כד] ("לומר לך ששקולין כאחד"[כה]), "ואלה תולדת אהרן ומשה"[כו] (אף על פי ש"אינו מזכיר אלא בני אהרן"[כז]), לכן יש להוסיף לשלשה אלו את אהרן, וביחד הם "שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים"[כח].

אהרן עצמו קשור למספר ארבע: ככהן גדול הוא לובש ארבעה בגדי לבן ועוד ארבעה בגדי זהב, ושמו אהרן עולה 4 בחזקת 4. אם נוסיף למשה דוד ישראל את אהרן (הכהן) נקבל 1156 שעולה טוב טוב ברבוע[כט], "אין טוב אלא תורה"[ל].

אחד המבנים המובהקים של שלשה שהם ארבעה הוא במשנה בפרקי אבות: "שלשה כתרים הם – כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהם"[לא]. תורה כהונה מלכות ראשי תבות כתם, "ראשו כתם פז"[לב]. ארבעת הכתרים מכוונים כנגד ארבעת הצדיקים שהזכרנו באופן ברור: כתר תורה היינו משה, כתר כהונה אהרן, כתר מלכות דוד, וכתר שם טוב לבעל שם טוב!

ארבעת אלו מקבילים ל-ג רישין שבכתר ול"רישא דלא ידע ולא אתידע", רדל"א, שמעליהם (היינו ג רישין הכלולים באריך, בו מלובשים ז תחתונות דעתיק, וה-ג ראשונות דעתיק נחשבות כולן רדל"א[לג]): הבעל שם טוב, "כתר שם טוב", מכוון כנגד רדל"א, "לא ידעתים"; אהרן היינו גלגלתא (בה מלובש חסד דעתיק); משה רבינו היינו מוחא סתימאה (בו מלובשת גבורה דעתיק); דוד (שאמר על עצמו "ואני תפלה"[לד]) הוא סוד החוטמא (בו מלובשת מלכות דעתיק) – "לבעל החוטם אני מתפלל"[לה].

הקבלת הצדיקים לספירות

איך הצדיקים מכוונים בספירות? בכל קומה ההקבלה משתנה[לו], ושני צדיקים מתחברים יחד בספירה אחת:

נתחיל מלמטה: השלישיה הנמוכה של הספירות היא נצח-הוד-יסוד – משה בנצח, דוד-אהרן מתיחדים בהוד והבעש"ט ביסוד. למעלה יותר יש חסד-גבורה-תפארת, וכאן הבעש"ט ואהרן מתיחדים בחסד, דוד בגבורה ("בנין המלכות מן הגבורות") ומשה בתפארת, עמוד התורה ("מוליך לימין משה זרוע תפארתו"[לז]); השלישיה של המוחין היא חכמה-בינה-דעת. כאן שוב דוד ואהרן (לשון הריון, בחינת אמא) מתיחדים בבינה-אמא (לה שייך דוד על שום שמחתו, פנימיות הבינה), משה בחכמה (בסוד "כי מן המים משיתהו"[לח]) והבעש"ט בדעת (הבעל שם טוב נקרא כך על שם "השם הטוב", שם אהוה שבדעת[לט], והוא עיקר ההתבוננות ביחודא עילאה ויחודא תתאה, כנגד דעת עליון ודעת תחתון, המבואר בתניא, ספרו בתוך החת"ת, והוא היות משה הדעת של כללות ישראל בדורות עקבתא דמשיחא). בשלישיה של הכתר, ג רישין שבכתר, יש בחינה של אהרן ששוב מתיחדת עם ישראל ברדל"א אך דוקא בכתר עיקר היחוד הוא שני האחים, "שבת אחים גם יחד"[מ], חו"ג דעתיק, אהרן ומשה (בכתר הסדר הוא מלמעלה ישראל-משה-דוד, ואילו בחג"ת הסדר הוא ישראל-דוד-משה, ודוק).

ולסיכום:

	כתר ישראל משה-אהרן דוד
חכמה משה		בינה דוד-אהרן
	דעת ישראל
חסד ישראל-אהרן		גבורה דוד
	תפארת משה
נצח משה		הוד דוד-אהרן
	יסוד ישראל

המצוה המשולשת העיקרית – אהבת ה'

המצוה העיקרית המשולשת היא "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"[מא]. זהו פסוק השיא בתורה של אהבת ה', ושלש האהבות הללו מופיעות יחד רק עוד פעם אחת בתנ"ך, אצל יאשיהו המלך – "וכמהו לא היה מלך אשר שב אל הוי' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו"[מב]. אפשר להבין זאת על פי הפסוק שקרא עליו ירמיהו "רוח אפינו משיח הוי'"[מג] – המשיח הוא גילוי דרגת "מאד", "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד"[מד].

בתיקון ליל שבועות אומרים פסוק 'משולש' זה 3 פעמים, בתורה (פרשת ואתחנן), במסכת ברכות במשניות, ובמנין המצות. במשנה בברכות חז"ל מפרשים את המשנה. על כל חלק בפסוק יש פירוש אחד, חוץ מ"בכל מאדך" עליו יש שני פירושים: "'בכל לבבך' – בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע. 'ובכל נפשך' – אפילו הוא נוטל את נפשך. 'ובכל מאדך' – בכל ממונך. דבר אחר, 'בכל מאדך' – בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, הוי מודה לו במאד מאד"[מה]. הפירוש השני של "בכל מאדך" הוא כפול בעצם – "במאד מאד".

נמצא שמדת האהבה מתקשרת לסוד שלשה-שהם-ארבעה, "שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים", כאשר "במאד מאד" הוא סוד כתר שם טוב ש"עולה על גביהם", ישראל בעל שם טוב, מדת ההודיה מאד מאד. זוהי העבודה שלנו בשנה הזו, להתעצם באהבת ה' עד תכלית אהבת "בכל מאדך" – "הוי מודה לו במאד מאד".

שנה שלמה של עבודה

[שאלה: הלוח העברי הוא לפי "מולד תהו" (שהתחיל שנה לפני לידת אדם הראשון)[מו] ואילו החישוב שמתן תורה הוא בשנת ב'תמ"ח הוא לפי "מולד אדם" (שנה מאוחר יותר). כלומר, שנת ה'תשפ"א (שלפי "מולד תהו") היא בעצם רק 3332 שנה ממתן תורה בשנת ב'תמ"ח (לפי מולד אדם). אז איך אפשר להתייחס לכזה רמז?]

תשובה: קודם כל, לפי החשבון הזה אמנם אנחנו 3332 שנה ממתן תורה, אבל זהו מתן תורה ה-3333 (שהרי מתן תורה הראשון הוא לא 'יום הולדת אפס', כמו שנוהגים לחגוג בשנים של אדם, אלא 'מתן תורה מספר אחד'). יש גם רמז מופלא: שנת חמשת אלפים שבע מאות שמנים ואחת שוה בדיוק 3333!

מעבר לכך, רואים ש"מנהג ישראל תורה" כן להתייחס לתאריכים בצורה כזו. גם הרבי מליובאוויטש התייחס כך – בשנת תשמ"ח הוא עשה 'עסק' מכך שאנחנו בשנת 3300 למתן תורה, ואמר בפירוש[מז] שהדבר הוא למרות השאלה שאתה שואל. הוא הסביר למה, וגם אמר שיש כאן מעין 'ספק דאורייתא לחומרא' – כל מה שיכול לעודד להוסיף בתורה ומצוות ראוי לעשות!

בכל אופן, בשבילנו זה מצוין – במקום שכעת יהיה 3333 שנה למתן תורה, ומחר זה יעבור, אנחנו בעצם נכנסים לשנה שלמה שהיא שנת 3333 למתן תורה, שנה שלמה להתעצם עם הענין ועם העבודה שהוא רומז אליה. חג שמח!