עיר קטנה

בע"ה

יד טבת מ"ג – ירושלים

שיעורים בתניא (6) – תניא פרק יב

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

והבינוני הוא שלעולם אין הרע גובר כל כך לכבוש את העיר קטנ' [ביטוי מספר משלי.] להתלבש בגוף להחטיאו דהיינו ששלש' לבושי נפש הבהמית שהם מחשבה דבור ומעשה שמצד הקליפ' [הנפש הבהמית.] אין גוברים בו על נפש האלהית להתלבש בגוף במוח [הכוונה במחשבה (לא בשכל).] ובפה [בדבור.] ובשאר רמ"ח אברים [במעשה.] להחטיאם ולטמאם ח"ו רק שלשה לבושי נפש האלהית הם לבדם מתלבשים בגוף שהם מחשבה דבור ומעשה של תרי"ג מצות התורה ולא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם [מסבירים שעכשיו הוא במצב נפש כזה שהוא לא עבר – כי יתכן שעבר, אבל עשה תשובה – ולא יעבור. מדובר רק בהוה. יתכן שיהיה בעתיד נסיון קשה שלא יעמוד בו, אבל בתנאים הנתונים העכשוויים הוא במצב שלא עבר ולא יעבור.] ולא נקרא עליו שם רשע אפי' שעה אחת ורגע אחד כל ימיו [שוב, כך הוא במצב כרגע.]

אך מהות ועצמות נפש האלהית שהן עשר בחינותיה לא להן לבדן המלוכה והממשלה בעיר קטנה [הוא התגבר בלבושים, אבל בחלל השמאלי של הלב הנפש הבהמית כמו קודם.] כי אם בעתים מזומנים כמו בשעת קריאת שמע ותפלה [יש לפעמים זמנים בהם, לזמן קצר, שהוא כאילו ביער את הרע – לא סתם שולט, אלא ממש שולט, גם הבינוני הכניע את הרע.] שהיא שעת מוחין דגדלות למעלה ו[לכן ]גם למטה היא שעת הכושר לכל אדם [זה הענין של זמן ק"ש וזמן תפלה – מה ענין הזמן? שכך למעלה, ואז אפשר גם למטה. צדיק מאד גדול יכול לפעול זאת גם בזמן אחר, אבל בדרך כלל אי אפשר לפעול למטה אם זה לא הזמן למעלה. לא שלא יכול לעשות זאת כל הזמן, אבל אז עת הכושר.] שאז מקשר חב"ד שלו לה' להעמיק דעתו בגדולת א"ס ב"ה [קודם הוא מתבונן – העמקת הדעת].

מוחין דקטנות – התעוררות קטנה

כאן הוא מרמז לקשר בין מוחין דגדלות לגדולת א"ס ב"ה. יש מוחין דגדלות ויש מוחין דקטנות – הוא רומז לכך גם במושג "עיר קטנה", מושג של קטנות. כל המלחמה היא על ה"עיר קטנה" – מרמז שכל המלחמה רק בזמן של קטנות, ששתיהן בקטנות, גם הנפש האלקית וגם הנפש הבהמית, אז יש מלחמה. אבל אם הנפש האלקית זוכה לגדלות היא מבטלת את מציאות הנפש הבהמית לגמרי.

כל המלחמה נקראת מלחמת הקטנות, לכן היא על ה"עיר קטנה". כתוב ש"עיר" לשון "עיר וקדיש מן שמיא נחת" – עיר לשון ער, התעוררות. בזמן המלחמה הכל תלוי ב"עיר קטנה" – התעוררות קטנה, התעוררות במצב של קטנות. זו המלחמה, האם הוא יתעורר בזמן של קטנות, להלחם ולשלוט על הלב, הנפש הבהמית שמשכנה בחלל השמאלי של הלב, לא לתת לה להתלבש בלבושי הנפש. הבינוני כל החיים הוא במצב של קטנות – רק בזמן תפלה הוא בזמן של גדלות מוחין, ואז באמת אין לו מלחמה, כמו שכתוב כאן. העיר תמיד קטנה – המלחמה על ה"עיר קטנה" – ואנחנו מסבירים מה רוצה לרמוז לנו בכינוי הזה. רומז שכל הענין הוא קטנות מוחין, אז יש מלחמה, ואם יש גדלות מוחין אין מלחמה. בתוך הביטוי "עיר קטנה" הוא מרמז איך נלחמים, מה הסוד, התחבולה של המלחמה – התעוררות קטנה. אם אדם יכול להתעורר התעוררות קטנה – הוא מנצח בזמן הקטנות. אתה אמנם במצב של קטנות, אבל אם תתעורר – אפילו התעוררות קטנה ביותר – כבר מספיק, "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". זהו הכח של "מח שליט על הלב" – כח של רצון שמתלבש במח, כמו שנאמר, שמספיק התעוררות קטנה כדי לנצח.

מוחין דגדלות – העמקת הדעת

אבל כעת מדבר על זמן של גדלות, ומרמז מהי גדלות – העמקת הדעת בגדלות א"ס. למה קוראים לה' אין-סוף? הרי כתוב בחסידות שאין-סוף אינו כינוי לעצמות ה'. למה בכל זאת משתמשים בביטוי זה? עד כדי כך שחסידים היו אומרים שכדאי לחיות בשביל לומר פעם אחת 'אין סוף'. היו הולכים ברחוב, בין המתנגדים, שאמרו שאסור לומר אין סוף – ואמרו אין סוף. אצל המתנגדים כמו עצמות ממש, שאסור לומר ואסור לחשוב, והחסידים היו אומרים שכדאי לחיות בשביל לומר אפילו פעם אחת – היו הולכים ואומרים אין סוף. מה הענין כאן באין-סוף? הביטוי אין-סוף בעצמו אומר שמדובר בגדלות – גדלות אין סופית, דבר גדול בלי סוף. אדם מצומצם כאן בתוך החדר. מהם מוחין דגדלות? שהוא רואה שהחדר מתרחב. לכך קוראים "ארץ טובה ורחבה" – זה בא מסוד הארץ. אפילו אם יושב במקום קטן, אם הארץ טובה – "אור זרוע לצדיק", "האור כי טוב" – ככל שמגלים את טוב הארץ היא מתרחבת. פעם הסברנו את סוד "ארץ טובה ורחבה". זו גדלות המוחין – מרחב האין סוף.

[ככל שאדם מעמיק ומרחיב דעתו בהרחבת גדולת אין סוף, ממילא הוא גם] ולעורר את האהבה כרשפי אש בחלל הימני שבלבו לדבקה בו [וכמעט כולו מתבטל מהאהבה. תיכף נסביר מה היחס בין המוחין לאהבה שהוא מעורר.] בקיום התורה ומצותיה מאהבה שזהו ענין המבואר בקריאת שמע דאורייתא וברכותיה שלפניה ולאחריה שהן מדרבנן הן הכנה לקיום הק"ש כמ"ש במ"א

ואז [בשעת מעשה של התפלה, שיש לו מוחין דגדלות וגם אהבה בלב,] הרע שבחלל השמאלי כפוף ובטל לטוב [כמו אצל צדיק ורע לו, שיש רע בטל. אולי "כפוף" כנגד הצדיק ורע לו "ובטל" אפילו התנוצצות של צדיק גמור. על צדיק ורע לו אמר בפרק א רק "כפוף", אז כנראה ה"בטל" הוא התנוצצות הצדיק הבטל. בפרק י אומר "כפוף ובטל" לגבי צדיק ורע לו – אולי שתי המדרגות שהסברנו ב"צדיק ורע לו", שבמדרגה הגבוהה היינו כאשר מתנוצצת בו אספקלריא המאירה של צדיק גמור. בפרק א אומר שב"צדיק גמור" הרע בטל, חלל, ולא שהתהפך, ובפרק י אומר שהתהפך – אמרנו שאלה דוד ואברהם.] המתפשט בחלל הימני מחב"ד שבמוח המקושרים בגדולת א"ס ב"ה [עוד פעם, העיקר להיות מקושר בגדולת אין-סוף. מהו סוף? לא רק חדר מוגבל, אלא כל ציור ותמונה בעולם. אין-סוף היינו הפשטה גמורה, אין שום ציור]. אבל אחר התפלה בהסתלקות המוחין דגדלות א"ס ב"ה [הגדלות של אין סוף ברוך הוא.] הרי הרע חוזר וניעור [לשון התעוררות.] בחלל השמאלי ומתאוה תאוה לתאות עוה"ז ותענוגיו.

עד כאן השיעור של היום.

"מח שליט על הלב" – בקטנות ובגדלות

כעת נסביר קצת מה הולך כאן. קודם כל, צריך להבין יותר טוב – לא דברנו – מהו המושג לבוש בכלל. יש שלשה לבושים של הנפש. אנחנו רואים שהלבוש הזה תרתי משמע. לגבי הנפש – הוא מלביש, הוא בחוץ. אבל לגבי החוץ – הוא בפנים, הוא מתלבש בתוך המח הגשמי והפה הגשמי והאברים החיצוניים הגשמיים. הלבושים מתלבשים בכל אלה. זהו דבר חשוב, אחד היסודות של כתבי האריז"ל, שלבוש אינו הדבר הכי חיצוני – לבוש הוא בתוך הגוף. יש לבושים שעל הגוף, כמו בגדים, ויש לבושים שבתוך הגוף. למה זה לבוש? כי לבוש של הנפש.

אם כן, יש לבושים, וכל המלחמה על העיר קטנה היא איזה לבושים יתגלו בתודעה, במודעות, במחשבה-דבור-ומעשה. יש לבושים של נפש האלקית ושל נפש הבהמית, מחשבה דבור ומעשה שלהם, והמלחמה איזו מחשבה תתלבש בתוך המח הגשמי ממש, איזה דבור יתלבש בפה ממש ואיזה מעשים יתלבשו באברים הגשמיים, בכל אברי הגוף. יותר מזה, אנחנו רואים כאן שיש מושג של מוחין. מה ההבדל בין מוחין דקטנות למוחין דגדלות? בהמשך הוא אומר שאף כשאין לו מוחין דגדלות – "מח שליט על הלב", גם במוחין דקטנות. כמו שאמרנו, אז עיקר המלחמה, והעצה היא "עיר קטנה", התעוררות. אז השאלה מי יתעורר – אם הנפש האלקית תתעורר היא תכבוש את העיר-קטנה ואם הנפש הבהמית היא תכבוש את העיר-קטנה, לכל אחת ה"עיר קטנה" שלה, התעוררות. אבל נפש האלקית, גם במצב של קטנות, כשהיא נשארת למעלה, במח, יש לה כח לשלוט על הלב – זו עבודת הבינוני. אבל כאשר הוא מקבל מוחין דגדלות, מה הם עושים? משפיעים שחיות המח תרד ותמלא את החלל הימני שבלב, ואז תיצור גם אהבה בלב, אז לא רק שהנפש האלקית תשלוט, לא לתת לנפש הבהמית להתלבש במח הגשמי, בפה ובידים, אלא אפילו יעשה שהנפש הבהמית תהיה כפופה ובטלה לטוב. אם כן, מהי גדלות? מכאן רואים שגדלות היא כח המח להתפשט ללב ממש. קטנות היא מצב בו המח נפרד מהלב – שיכול להשפיע רק בבחינת מקיף. "מח שליט על הלב", נקרא מקיף. גדלות היא שהמח נכנס ללב כאור פנימי. רואים שפירוש המלה גדלות הוא שבירת הגדרים – אין סוף, אין מוגבלות. על פי פסיכולוגיה המח לא יכול להכנס ללב, שתי ממלכות נפרדות. שאלה גדולה אפילו אם יכול לשלוט כמקיף – הפסיכולוגים גם לא מודים בכך. אבל שליטה על הלב תתכן גם בקטנות, ואילו גדלות היא "ופרצת" – פורץ את המח ויורד ללב ממש. אלה מוחין דגדלות. ברגע שיורד ללב מיד מתלבש בעוד דבר – אהבה, לקיים את כל התורה ומצותיה מאהבה.

כ"ל צמ"א

כל מה שכתוב כאן בדיוק מוזכר בכתבי האריז"ל – ולא סתם בכתבי האריז"ל, אלא דווקא בכתבי הרש"ש, התלמיד הכי חשוב בדרך האריז"ל, שמשחרר את הקבלה עד השחרור הסופי, עד היום הזה. הוא מסביר שבכל התלבשות יש חמש מדרגות – זו אצלו התמצית, הסולת הנקיה של כל כתבי האריז"ל – שנקראות כ"ל צמ"א, כמו שכתוב "כל צמא לכו למים". זהו הסימן, ר"ת כלים-לבושים-צלמים-מוחין-אורות – הסימן העיקרי שכולל את כל חידוש האריז"ל, שנקרא התלבשות. כל ההבדל בין הרמ"ק לאריז"ל, כמו שהסברנו הרבה פעמים, שאצל הרמ"ק רק השתלשלות ואצל האריז"ל כל התיקון נקרא התלבשות של דבר בתוך דבר. כל כוונות כתבי האריז"ל – לפי הרש"ש, השכלול הסופי – הן שבכל התלבשות יש חמש מדרגות. הכלים הם בחוץ, כמו שכותב כאן – המח, הפה והידים, כלי הגוף ממש. בתוך זה יש לבושים, לבושי הנפש, מחשבה דיבור ומעשה. כמו שהסברנו, אלא לא לבושים על הגוף, אלא לבושים לנפש שבתוך הגוף. יותר פנימי הצלמים – מה שקורא כאן אהבה. התלבשות המוחין במדות היא בצלמים – "אך בצלם יתהלך איש" – צלמים קשורים למדות. מוחין הם מוחין דגדלות. גם בהם יש שתי מדרגות. בבינוני לא כותב שיש אור ממש, רק ש"מקשר דעתו בה' להעמיק דעתו בגדולת אין סוף. לצדיק גמור יש עוד מדרגה, אור, שהיא המהפכת רע לטוב.

הכלי האמתי, בחוץ, הוא הלב – גם כלל גדול. לא חידוש שהנפש האלקית במח – זהו משכנה הקבוע, לא חידוש. כל העבודה היא לעשות את ההתלבשות בלב. אם האדם הוא רק בינוני, מה הוא מצליח? רק כל הזמן להמשיך את כל הלבושים לתוך הכלים, לתוך הלב. ממילא, אם כח הלבושים הוא על ידי מח שליט על הלב, שרש כל הלבושים בתוך הלב. כמו שכתוב שתפילין של יד כנגד הלב, ששם האדם מהרהר. כל המחשבה דבור ומעשה הם משרש הלב, קודם כל – כך כתוב בתניא בכמה מקומות. הבינוני על ידי "מח שליט על הלב" מכניס את כל שלשת הלבושים לתוך הלב, ומשם המחשבה עולה למח והדיבור לפה והמעשה לידים. לצלמים ומוחין אין לו בדרך כלל. בשעת התפלה, מסביר כאן, יכול להגיע למצב של מוחין דגדלות – ואז יש לו מוחין בתוך צלמים בתוך לבושים בתוך כלים. אז הוא באמת דומה לצדיק ורע לו, צדיק שאינו גמור. אם היה זוכה לאורות – אור בגימטריא אין סוף – היה מאיר לו כל הזמן האור, ואז היה ממתיק ומהפך את המרים למתוק, והיה מבטל לגמריא את מציאות הנפש הבהמית. לכן כתוב בכל החסידות – גם בלקוטי מוהר"ן – שעיקר גילוי האלקות בלב. המח ודאי הוא הצינור להמשיך את האור ללב, לכן הארת האור בלב גם נקראת במח, רק שהמוחין דגדלות הם המשכה לתוך הלב. בלי זה, נפש האלקית כביכול נשארת למעלה בכח, ואז יש לה רק כח המקיף שנקרא "מח שליט על הלב". מי שאחר כך ילמד קבלה, אי"ה, זהו הענין הכי חשוב בכתבי האריז"ל.

זהו ההסבר הכי חשוב. כמובן, לא מוסבר כאן לפי חסידות מהם הדברים האלה, אבל כאן, בפרק זה בתניא, זו הדרך להבין כל המדרגות האלה. כל כוונה אמתית כוללת התלבשות של האורות בתוך מוחין – אורות בתוך המוחין, מוחין בתוך הצלמים, צלמים בתוך הלבושים, לבושים בתוך הכלים והכלי-הכלל הוא הלב. הכל צריך להיות קודם כל בלב – אחר כך עולה לתת למח הגשמי לחשוב. משם עולה לפה, לדבר, ולכלים הגשמיות לעשות את כל מצוות התורה.

קטנות ותשובה בעבודת הבינוני

נראה רק עוד רמז בסוד המלה בינוני. פרק יב הוא פרק של בינוני. יש מהרבי הקודם שאמר ללמוד היטב, אפילו בעל פה, יב פרקים ראשונים של תניא – לוקח יב פרקים להגדיר את הבינוני. אם כן, כל יב הפרקים הראשונים בתניא הם דרך אחת כדי להגיע לענין שהיום למדנו, ההסבר מהו בינוני – תכלית ספר התניא, ספר של בינונים. לכן אני אומר שכדאי באופן מיוחד להתמיד בלימוד את יב הפרשים הראשונים של הספר. למה לוקח לו יב פרקים להגיע לבינוני? מה הרמז? קודם כל, מרמז למה שאמרנו קודם. דרך אגב, כל החלק השני של התניא, שער היחוד והאמונה – גם כולל יב פרקים. כמה פרקים יש באגרת התשובה, החלק השלישי של התניא? אדמו"ר הזקן הדפיס רק את שלשת החלקים האלה. אגרת התשובה היא גם יב פרקים. משמע שבחלק הראשון העיקר יב פרקים ראשונים. למה כל הספר נקרא "ספר של בינונים" – בינוני עצמו מתחיל בי (יב), "ויגש אליו יהודה ויאמר בי וגו". [בי גם לשון בייא בייא, בקשה.] נכון. אם כן, כל התניא הוא בי-בי-בי. מה הרמז הפשוט, לפי מה שהסברנו? למה יב ולא יג, שלכאורה יותר טוב. מה ההבדל? למה כל התניא קשור לסוד בי. יג הוא הכח שלמעלה מהטבע. מהו השם המשני של החלק השני של התניא, חוץ משער היחוד והאמונה? חינוך קטן. מה הוא אומר שם? שהבינוני הוא קטן. "חינוך קטן" הכוונה בינוני – קורא לו קטן כי כל החיים שלו בקטנות, חוץ מהתפלה שיש בה יג. אם היה יג זהו כלל גדול – בר מצוה. יב המדרגה הכי גבוהה של הקטנות ו-יג הוא כמו גדול. יב הוא המצב הכי גדול של הקטנות. מכאן אפשר להבין למה יעקב העמיד יב שבטי י-ה – הוציא את לוי ויוסף והעמיד במקומם את אפרים ויוסף. כי יעקב הוא השלמות של הבינוני, ויוסף הוא כבר צדיק, וגם לוי. כשהיו קטנים, בקטנות, הם היו מה-יב – כבר גדלו מזה, יצאו, ובמקומם מנשה ואפרים. השלמות היא יב הדגלים והשבטים הם הבינונים, כמו שכתוב בפירוש – כל הברכות של פרשת השבוע. לכן כל התניא מרוכז ב-יב. לכן הבינוני בעצמו הוא בי, ב-י.

אבל אם יש פה בי, מה בתוך הבי – מה בי? בתוך ה-בי של הבינוני? ינון. מה זה? משיח. בי-ינון ינון הוא השם של המשיח, "לפני שמש ינון שמו". "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני" – אתה משיח בן יוסף, כל הכבוד, אבל "בי אדני", תדע לך שמשיח בן דוד הוא בתוכי. כל הכבוד לך, אבל 'בי'. הוא בינוני, אבל זהו סוד משיח בן דוד. לכן קשור לביאת המשיח – משיח בן דוד הוא מיהודה, כמו שלמדנו במי השילוח, הוא לא לוי או יוסף, לא הצדיקים. למה העבודה של בינוני של תניא כל כך חשובה? כי המשיח נמצא בה – המשיח נמצא בעבודת המלחמה של הקטנות. כי הענג האמתי הוא המלחמה, כמו מלחמת הלויתן, "עד דוד הגדיל" – בסוף הוא יגדיל יותר מגדלות הצדיק, כי הוא יהיה בבחינת בעל תשובה. מהו בי-ינון? התשובה שבעבודת הבינוני, שתגיע יותר גבוה מהצדיק.

לכן יש קודם לקוטי אמרים, ספר של בינונים; אחר כך שער היחוד והאמונה, ההתבוננות. כתוב שהחלק הראשון של התניא הוא התפעלות – קונטרס ההתפעלות של אדמו"ר הזקן. אחר כך החלק השני הוא ההתבוננות. כל החלק הראשון של תניא, אף שמדבר על מוחין, הוא מדות – אהבה ויראה. הכל התפעלות – התפעלות המדות. החלק השני – התבוננות. אבל החלק השלישי של התניא הוא תשובה. כנגד שלשת החלקים האלה אדמו"ר האמצעי, בנו, כתב שלשה ספרים – קונטרס ההתפעלות, קונטרס ההתבוננות (שער היחוד) ושערי תשובה. התניא באמת הולך מלמטה למעלה. איך החסידים קראו לאגרת התשובה בתחלה? היא מתחילה במלה "תניא". החלק השני לא מתחיל ב"תניא". החלק השלישי מתחיל כמו החלק הראשון, ולכן קראו לו 'תניא קטן'. זהו השם המקורי של אגרת התשובה. יש התניא הגדול, החלק הראשון, והתניא הקטן – עוד פעם קטן, כמו חינוך קטן. למה עוד פעם תניא? כי תשובה היא עוד פעם עם המדות, אך מגיעה למדות שלמעלה מטעם ודעת, למעלה מההתבוננות. עבודת התשובה מגיעה למדות שבכתר, למעלה מההתבוננות, מקור המדות שבלב. עוד פעם יב – מרמז ל-בי של הבינוני – כי הכל עבודת הבינוני.

לכן כל חלקי התניא נקראים ספר של בינונים. יש בכך שלש מדרגות. החלק הראשון התפעלות של בינוני, שלא עבר ולא יעבור – מצב כזה בנפש אינו בעל תשובה, אין לו על מה לחזור בתשובה. החלק השני הוא התבוננות, בי פרקים. אחר כך החלק השלישי הוא כבר תשובה, גם כאן בי פרקים, תניא קטן – שהוא באמת ה-ינון שבתוך ה-בינוני, כי משיח בא להחזיר צדיקים בתשובה. כתוב ש"סוף ישראל לעשות תשובה ומיד הן נגאלין" – כמו שהרמב"ם אומר והרבי תמיד מביא. כל ענין הגאולה תלוי בתשובה – "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה".

אם בינוני הוא בי-ינון, המשיח שבתוך הבינוני דווקא, בעבודה הזאת, יש עוד רמז: אמרנו שעיקר עבודת הבינוני היא כנגד ה"עיר קטנה", שכל עבודת הבינוני נקראת עיר קטנה, התעוררות קטנה במצב של קטנות המוחין, "פתחו לי פתח כחודו של מחט" – אתה במצב של קטנות מוחין אבל קצת תתעורר, משהו, "עיר" לשון התעוררות. כל הסוד של הבינוני הוא הביטוי "עיר קטנה". בדרך כלל אדה"ז לא משתמש במשלים, מדבר 'גלייך', לענין. כאן משתמש במשל – לא מסביר כל פעם, וכל הזמן משתמש בו. זהו לא הסגנון שלו, לא סגנון של שירה ומליצה. זה בגלל שהביטוי עיר קטנה הוא הסוד של כל התניא, סוד הבינוני. כמה שוה עיר קטנה? מקדש (מדת, ד אלפין, אבל העיקר הוא מקדש). עיר קטנה הוא סוד המקדש כאן – "מקדש א-דני כוננו ידיך". כל העבודה כאן נקראת עבודת המקדש.