כ תשרי – שמ"ע ישראל

שמ"ע - שמיני עצרת, יום מילת ערלת האזן כנודע, בסוד "על מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב" (רמז ל"פזר-קשב" של שמ"ע, רגל בפני עצמו).

נמצא שיש משמעות מיוחדת ל"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" בשמ"ע.

"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" = 1118 = 26, שם הוי' ב"ה, פעמים 43, גדול ("גדול הוי'"), שעולה 86, אלהים, פעמים 13, אחד כנודע.

שמיני עצרת = 1170 = 26 פעמים 45 (שם הוי' ב"ה פעמים עיקר המילוי שלו, מילוי מ"ה: יוד הא ואו הא), דהיינו 1118 ועוד 52, בן, וד"ל.

ב"שמע ישראל גו'" ה-ע ד"שמע" היא ע רבתי, ואותיות שמ של "שמע" מתפרשות בקבלה וחסידות כלשון שם (ע"ד "ברוך שם גו'" הנאמר בהמשך ל"שמע ישראל") כפשוטו.

וידוע בדא"ח שיש שם ועצם, כאשר בטול השם לעצם הוא באין ערוך יותר מאשר בטול יסוד האש באבן החלמיש (שיסוד האש שבאבן החלמיש הוא בבחינת "העלם שאינו במציאות") וכל שכן בטול השלהבת בגחלת (שבבחינת "העלם שישנו במציאות").

וממילא, שמ"ע (ישראל...) רומז ל"שם עצם", המתגלה בשמיני עצרת, וד"ל.

בדקדוק, שם עצם הוא בניגוד לשם תאר ופועל כו', חלקי הדיבור.

גם ישראל הוא שם עצם וגם הוי' (שבפסוק זה) הוא שם עצם, שמו העצמי של הקב"ה.

הרי בטול השם בעצם, שיותר מבטול יסוד האש בצור החלמיש כנ"ל, היינו משום שבאמת אין זה בטול כלל אלא התכללות והתאחדות ממש - השם הוא העצם והעצם הוא השם - "עד שלא נברא העולם (מציאות הריבוי) היה הוא ושמו בלבד", בבחינת "לבד" שהוא בחינת "יחיד" ממש, אין עוד מלבדו.

וכך יתגלה לע"ל - "ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד".

והוא הגילוי של שמיני עצרת, סוד "ישראל וקודשא בריך הוא בלחודוהי" - "שמע ישראל הוי'" (יחסית, ישראל הוא השם והוי' העצם כאשר כולא חד ממש), וד"ל.