כד תשרי – חי וקים

בהרבה מקומות בחז"ל הקב"ה מכונה "חי וקים".

בתרגום יונתן מצאנו לשון יחודי: "אלהא חי וקים רבון כל עלמיא הוי'" (= עתיק יומין).

בקומנו מהשינה (הסתלקות המוחין) בבקר מיד אומרים "מודה אני לפניך מלך חי וקים...", ה' הוא "מלך חי וקים", כינוי של ה' שאינו מקבל טומאה - שמעל לכל טומאה שבעולם - שהרי אומרים זאת לפני נטילת ידים שחרית, בידים טמאות.

בהמשך התפלה אומרים "אבינו שבשמים חי וקים", וכן "למלך אל חי וקים" (פעמיים, בברכת יוצר ובאמת ויציב).

כל "חי וקים" = חן חן חן. ד"פ "חי וקים" הנ"ל = יב פעמים חן = עתיק (י"פ חן) יומין (ב"פ חן) = "אלהא חי וקים רבון כל עלמיא הוי'"!

בקידוש לבנה אומרים "דוד מלך ישראל חי וקים" (ג"פ), היינו סוד אור הלבנה המשקפת את אור החמה, מלכא עלאה (קודשא בריך הוא, ז"א דאצילות) שהוא יתברך "מלך חי וקים".

גם הצדיק, ספירת היסוד, מכונה "חי וקים". יסוד ועוד חי וקים = "עוד [יסוד] יוסף [וקים] חי"!

ואיתא במפרשי הזהר: "'חי' בעולם הבא [בינה, ה עלאה שבשם] 'וקים' בעולם הזה [מלכות, ה תתאה שבשם]", כאשר "כי כל בשמים ובארץ", "דאחיד בשמיא וארעא" כאחד, הנאמר על הצדיק יסוד עולם [שבעבוד האדם, הצדיק היינו להיות "אין וועלט אויס וועלט" כאחד].

"אבינו שבשמים חי וקים". "אבינו שבשמים" = "לעיני כל ישראל", תכלית הגילוי של כל תורת משה רבינו. מי שמגלה לעיני כל ישראל את אבינו שבשמים חי למעלה וקים למטה כאחד, גם אצלו מתקיים "משה לא מת", וד"ל.

"מלך חי וקים" = כביכול כביכול כביכול (חזקה של ג"פ כביכול, ממוצע שלש תבות "מלך חי וקים"). "כביכול" (כב אתוון דאורייתא ועוד ג"פ כב בגי' יכול) הוא גם כינוי מובהק בחז"ל לקב"ה, וד"ל.

"כביכול", פירש"י: "נאמר בהקדוש ברוך הוא כבאדם שיכול להאמר בו כן".

"בראשית ברא אלהים את...", ע"י כ"ב אתוון דאורייתא מ-א עד ת (קדושת לוי). כלומר שכל סוד מעשה בראשית ובעצם כל התורה כולה, הכל "כביכול", סוד דמיון ה' לאדם (היכול לומר "אדמה לעליון" באמת).

בתוך ה' עצמו (כביכול) היינו הקשר העצמי בין 'פן' החפצא שלו ל'פן' הגברא שלו (כביכול).

והיינו סוד "מלך חי וקים", שמצד פשיטות עצמותו יתברך לא שייך לומר עליו יתברך "חי וקים" (כמבואר בספרים), אלא הכל "כביכול".

נמצא ש"כביכול" הוא מה שהשי"ת הוא נמנע הנמנעות נושא הפכים וכל יכול, וד"ל. ה"כביכול" ב"ה בורא את האדם (שהוא "חלק בורא שנעשה נברא") בצלמו כדמותו ממש. "נעשה אדם" (שתי הפנים של ה' יחד, החפצא והגברא שבו כנ"ל, וד"ל).

ב"חי וקים" ככינוי להשי"ת יש שני פירושים הפוכים: או שה' "חי" בעליונים (עולם הבא) מצד החפצא שבו "וקים" בתחתונים (עולם הזה) מצד הגברא שבו (שהרי האדם נברא על הארץ דוקא), או שה' "חי" בחיים מתחדשים ומשתנים בכל רגע מצד הגברא שבו, "וקים" בקביעות בלתי משתנה, "אני הוי' לא שניתי", מצד החפצא שבו, וד"ל.

ובאמת, שני הפירושים מתאחדים והא בהא תליא: לעליונים, מלאכי רום, שהם בחי' חפצא ללא גברא (אין להם בחירה) ה' מגלה שאיני 'מקובע' ('עומד') כמותכם, יש לי גם פן גברא (אני "מהלך בין העומדים"), ולתחתונים, המשתנים בכל רגע, ה' מגלה שיש אמת קבועה בלתי משתנה, היינו עצם החפצא שבי, וד"ל.