שיעורים במאמר ד"ה "באתי לגני" תש"ל (1)

כ"ו שבט תש"נ – שכם

אותיות א-ב: ירידת החטא לצורך עליה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור זה לימד הרב את אותיות א-ב במאמר ד"ה "באתי לגני" תש"ל. בעיקר דובר על ירידה צורך עליה, לא רק בחטאים הראשונים מימות בריאת העולם, אלא גם בכל חטא למרות שהוא עצמו נוגד את רצון ה' – הרי שבדיעבד הוא מביא בסופו של דבר לעליה. בסוף השיעור דובר על היחס לחטאים ולרע כיום, שהעבודה צריכה להיות בקו חיובי ואפילו העברות צריכות להיות כלולות במצות עשה. כמו כן, דובר על התחושה בחוץ לארץ, והמגורים של הרבי וחסידיו בחו"ל.

א.     אות א: "ירידה צורך עליה" – גם בנוגע לחטא

עלית השכינה והורדתה למטה

בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, וּמֵבִיא כ"ק מו"ח אַדְמוֹ"ר בַּעַל הַהִלּוּלָא בְּהַמַּאֲמָר דְּיוֹם הַהִסְתַּלְּקוּת וְיוֹם הַהִלּוּלָא שֶׁלּוֹ, דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ רַבָּה (בִּמְקוֹמוֹ) לְגַנִי לְגִנּוּנִי, לְמָּקוֹם שֶׁהָיָ' עִקָרִי בַּתְּחִלָּה, דְּעִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, אֶלָּא שע"י הָעִנְיָנִים הַבִּלְתִּי רְצוּיִים (מַתְחִיל מֵחֵטְא עֵץ הַדַּעַת) נִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה עַד לָרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי [יש שבעה דורות, כמו שלמדנו קצת באריכות, במאמר הקודם[ב]],

וְאַחַ"כ עָמְדוּ צַדִּיקִים (מַתְחִיל מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ, אֶחָד הָיָ' אַבְרָהָם [על פי פשט הוא היה הראשון שהתחיל בתהליך הפוך ממה שהיה עד עכשיו, מאז אדם הראשון]) וְהוֹרִידוּ אֶת הַשְּׁכִינָה [כל שבעת הצדיקים מאברהם עד משה רבינו] מִלְמַעְלָה לְמַטָּה [כל צדיק הוריד את השכינה רקיע אחד בדור שלו], עַד שֶׁבָּא מֹשֶׁה שֶׁהוּא הַשְּׁבִיעִי [מאברהם], וְכָל הַשְּׂבִיעִין חֲבִיבִין [בזכות זה שהוא בטל לראשון, כמו שגם למדנו באריכות, שהוא מרגיש שכל הסגולה שלו המיוחדת, היחוד שלו שהוא שביעי לראשון, לכן הוא חביב], וְהוֹרִידָהּ [הוא הוריד את השכינה] לְמַטָּה בָּאָרֶץ.

דְּעִנְיָן זֶה (הַמְשָׁכַת וִירִידַת הַשְּׁכִינָה לְמַטָּה בָּאָרֶץ) נַעֲשָׂה בְּעִקַּר [מה הדגש "בעיקר"? יותר מאשר במתן תורה. במתן תורה כתוב "וירד הוי' על הר סיני"[ג], אבל עיקר השכינה ששוכנת בארץ – הוא כמו הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"[ד]] ע"י הַמִּשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה כמ"ש וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם [(זה קידושין וזה נישואין?) כן].

וּמְבָאֵר בְּהַמַּאֲמָר, דְּזֶה שֶׁעִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה[למה באמת ה' עשה ככה? למה הוא ברא את העולם שעיקר השכינה יהיה למטה ולא למעלה בעולם האצילות? מה הטעם?], הוּא, כִּי תַּכְלִית הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאַת וְהִתְהַוּוּת הָעוֹלָמוֹת [מה שה' ברא את כל העולמות וכל המציאות] הוּא שֶׁנִּתְאַוָּה הקב"ה לִהְיוֹת לוֹ יָת' דִּירָה בְּתַחְתּוֹנִים [הוא רוצה בעיקר להתגלות גילוי עצמותו יתברך למטה. לכן כך הוא ברא את העולם, שעיקר השכינה תהיה בתחתונים].

עד כאן הוא הקיצור הכי נמרץ של הרעיון הראשון במאמר.

ירידה צורך עליה – מצד המציאות ומצד האור

וְיֵשׁ לוֹמַר, דִּכְמוֹ שֶׁהַיְּרִידָה (וְהַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת) בִּכְלָלוּת הָעוֹלָמוֹת הִיא לְצֹרֶךְ עָלִיָ' [אומרים כלל גדול בתורה "ירידה צורך עליה"[ה]. אז כמו שכל השתלשלות העולמות היא בשביל עלית העולמות], שֶׁיְּרִידַת הָאוֹר הָאֱלֹקִי לִהַווֹת וּלְהַחֲיוֹת הַנִּבְרָאִים דבי"ע וְעַד לְהַנִּבְרָאִים דעוה"ז הַתַּחְתּוֹן הוּא בִּשְׁבִיל העָלִיָ' שֶׁנַּעֲשֵׂית עי"ז,

כל ירידת האור על מנת להוות וכו' את העולמות היא בשביל עליה שנעשית על ידי ירידת האור.

הוא כותב כאן בהערה 8 תסתכלו:

וְיֵשׁ לוֹמַר, שֶׁהָעֲלי' שע"י הִתְהַוּוּת הַנִּבְרָאִים הִיא גַּם בְּהָאור שֶׁיָּרַד לְהַוּוֹת הַנִּבְרָאִים

לא רק שהעליה מתיחסת לנבראים, עלית העולמות, כלומר שה' מהווה אותם, מוריד אותם על מנת להעלות אותם, אלא שגם האור שהוא הכח האלוקי בעצמו שמהווה אותם – גם הוא יורד בפעולת ההתהוות על מנת שבסופו של דבר הוא גם כן יעלה. זה חידוש חשוב שהוא יסביר אותו יותר בהמשך.

לפי זה יש שני דברים בהתהוות: יש האור המהווה ויש העולם המתהווה, ושניהם יורדים "ירידה לצורך עליה". אז קודם אפשר לשאול: למה אומרים על העולם המתהווה שהוא יורד, הרי הוא לא היה קודם בכלל, מה הכוונה שהוא יורד על מנת לעלות? צריך לומר, כמו שידוע בחסידות, שכל מציאות העולמות גם היתה משוערת, "שיער ה' בכח כל מה שעתיד להיות בפועל"[ו], כמו שרבי אייזיק מסביר בכל המאמרים שהעולמות נמצאים בכל המדרגות עד למעלה מעלה, עד רום המעלות. מה שמהווים את העולם מורידים אותו מהשיעור שה' שיער אותו עד למציאות התחתונה שלו. אז מה שמורידים אותו הוא בשביל להעלות אותו יותר גבוה, בשביל השיעור איך שה' שיער אותו באור אין סוף כביכול.

זה לגבי מציאות העולמות. גם לגבי האור, האור הוא מדרגת אחד לפני הצמצום. העולמות לפני הצמצום הם מדרגת קדמון על פי פשט, אז הירידה ממדרגת קדמון –גם היא לצורך עליה, וגם האור עצמו שמהווה את המציאות שיש לומר הוא יורד ממדרגת אחד – גם הוא יורד להוות כדי שהוא בעצמו יתעלה. כנראה ששניהם מתעלים למדרגת יחיד בה יש גילוי העצמות, או עוד יותר מזה. זה הכלל הגדול "ירידה צורך עליה", גם מצד המציאות המתהווה וגם מצד האור המהווה.

ירידה צורך עליה בכל חטא

עכשיו הוא אומר עוד חידוש. זה חידוש הכי חשוב לעבודת האדם:

עד"ז הוּא בְּנוֹגֵעַ לְהַיְּרִידָה שבעוה"ז עַצְמוֹ,

אחרי שה' כבר הוריד את העולם הזה והוריד את האור שלו לברוא את העולם הזה – יש עוד ירידה, שהיא מה שהאדם חוטא, המציאות מורידה את עצמה עוד יותר, על ידי חטאים, שחטא הוא מלשון חסרון[ז], וכל פעם שהמציאות חוטאת היא מורידה את עצמה עוד יותר פלאים.

החידוש הגדול של החסידות, יש הרבה שיחות של הרבי על כך[ח], במיוחד אחת שכתובה כאן בהערה[ט], שגם הירידה שנעשית על ידי חטא האדם, על ידי בחירה חפשית, גם היא כלולה בכלל הגדול של "ירידה צורך עליה", שכל חטא הוא "ירידה לצורך עליה".

[זה ההבדל בין לכתחילה לדיעבד?] זה דיעבד-לכתחילה. תכף נראה איך הוא כותב את זה בקיצור בהערה. זה דבר יסודי ביותר, אם לא מבינים אותו נכון יש על כך המון קושיות. מי השילוח מאיז'ביץ אומר את זה באופן בוטה ביותר, ולכן יש הרבה עוררין עליו. הרבי אומר את זה בצורה של השכלה חב"דית, ולכן אם נבין את זה טוב נוכל לסלק גם את הקושיות ששואלים על מי השילוח. אבל זה כלל גדול. תכף נראה איך שהוא מסביר בהערה למטה קצת.

בירור ניצוצות להמשכת האור שהסתלק

שֶׁהַיְּרִידָה שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בּוֹ ע"י חֵטְא עה"ד וְהָעִנְיָנִים הַבִּלְתִּי רְצוּיִים שלאח"ז [מצד אחד כתוב במדרש[י] שהם סילקו את השכינה, וככל שמסלקים את השכינה מורידים את המציאות של העולם למטה-מטה. מה שנשאר יורד, האור מסתלק, הקדושה מסתלקת והמציאות נופלת על ידי כל חטא. אז גם הדבר הזה] הוּא צֹרֶךְ עַלִיָ', בִּכְדֵי שֶׁהַמְשָׁכַת עִקַּר שְׁכִינָה לְמַטָּה עַכְשָׁיו (לְאַחֲרֵי שֶׁנִּסְתַּלְּקָה) [מה שחוזרים וממשיכים את השכינה לאחר ההסתלקות שלה שנעשתה על ידי החטאים שלנו] תִּהְיֶ' נַעֲלֵית יוֹתֵר מֵהַמְשָׁכַת עִקַּר שְׁכִינָה בּתַחְתּוֹנִים שֶׁהָיְתָה בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה.

אם כי שה' כבר ברא את העולם עם "עיקר שכינה בתחתונים היתה" וחטאו וסילקו את השכינה, הכל בכוונה מכוונת מלמעלה כביכול, שעכשיו עיקר השכינה תימשך ביתר שאת ויתר עז בתחתונים, הרבה יותר מאשר לפני החטא. [הכוונה שנמשכת למקום יותר נמוך? לפי המדרש הארץ נמצאת באותו מקום והשכינה מסתלקת למעלה. אבל לפי איך שהרב אומר זה כאילו שהחטא מוריד את השכינה יותר למטה ואז שמורידים את השכינה למקום יותר נמוך] כן, זו כביכול יותר עוצמה קדושה להמשיך את השכינה. יש יותר חידוש כאשר היא נמצאת במקום יותר נמוך. אבל המקום היותר נמוך גם הוא מתעלה, אלא שהוא היה יותר נמוך. זה שהוא ירד יותר נמוך ועכשיו ממשיכים אליו את השכינה ממקום שהסתלקה לשם – הכל מתגלה עכשיו באופן עצמי, מלשון עוצמה, ביתר שאת ויתר עוז.

יש מה שמסתלק ותמיד שיש אור שמסתלק יש ניצוצות, כמו בשבירת הכלים שהאור מסתלק והניצוצות נופלים שבויים, "שכינתא בגלותא"[יא]. באמת עכשיו העבודה לאחר ההסתלקות היא לברר את הניצוצות שנשארו שבויים וכאשר מבררים ניצוצות זה נקרא העלאת מ"ן כדי להמשיך מחדש את עיקר האור שנסתלק. כל הבירורים נקראים העלאת מ"ן. [עיקר האור שנסתלק נקרא אור דתהו?] יחסית, הוא אור גדול, מה זה אורות דתהו? האור דתהו עצמו שבר את הכלים, כלומר שהוא לא היה מיושב לכלים, הוא היה אשם. כאן לא האור הזה היה אשם, האדם היה אשם שחטא וסילק את האור, לא שהאור שבר את הכלים, זה לא תהו בדיוק. אבל הסתלקות האור והניצוצות שנשארים הם על דרך מה שהיה בשבירת הכלים יותר בפנימיות. [הרב יכול להסביר את זה בעבודה מה קורה בדיוק בנפש, בתשובה, מה מתחדש? זה המאמר כולו] זה גם החלק השני, תכף נראה. מה החידוש של העבודה לאחר החטא יחסית לעבודה שלפני החטא.

מעשה החטא ותוצאתו

קודם נקרא פה הערה 9:

רְאֵה לקו"ש ח"ה ע' 66 [זה דיוק דק ביותר, וחלק ה' הוא בעברית בלשון הקודש שם, אז אפשר-כדאי להסתכל שם בפנים], דַּהֲגַם שֶׁהַחֲטָאִים עַצְמָם הֵם הֵפֶךְ רָצוֹן הָעֶלְיוֹן [בחטא האדם בבחירה החפשית שלו בחר נגד רצון ה', אז איך אומרים שזה "ירידה צורך עליה"? "ירידה צורך עליה" הכוונה שזה מכוון, שהקב"ה כיוון את זה, שזה לתכלית טובה] – הַיְּרִידָה שֶׁנַּעֲשֵׂית עַל יָדָם בְּהָאָדָם וּבְהָעוֹלָם הִיא כְּפִי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן

המעשה שהוא עשה הוא נגד רצון העליון, ומה שקורה-התוצאה של המעשה, שזו התמוטטות בתוך האדם בעצמו ובתוך העולם שמסביב לו – זה כפי רצון העליון. [חב"ד כל היום נושאים הפכים, מה נבהלו פה פתאום שצריך לנסח ככה. כולם אומרים שהקב"ה נושא הפכים] בסדר, שהשכל יוכל להבין, לסבר את האוזן [מה זה פרנקיזם?! לחטוא מלכתחילה וביודעין בשביל התוצאות הטובות, מוכרחים להסביר שזה לא.. – מהלך מאד יפה, לא היה חייב שהחטא יעשה ירידה, זו החלטה נוספת] יש הגברא והחפצא של החטא.

ירידה צורך עליה בנזק

עכשיו הוא מסביר את זה קצת:

(וע"ד הַמְּבֹאָר באגה"ק סכ"ה (קלח, ב), דְּאַף שֶׁהַמַּזִּיק [מי שמקלל אותך מזיק לך וכו', "ה' אמר לו קלל"[יב], שדוד אמר לגבי שמעי בן גרא, משם לומד אדמו"ר הזקן "דאף שהמזיק] הוּא בַּעַל בְּחִירָה [והוא ודאי יענש על רוע בחירתו], עַל הַנִּזָּק נִגְזַר מִן הַשָּׁמַיִם).

כלומר, יש רצון עליון שהנזק הזה מחויב, הוא חייב לבוא. [מה זה קשור למה שאמרת עם דוד? שם זה היה הפוך!] לא, הוא הניזק אז הוא קיבל את זה, שזה מגיע לי. [אז הוא אמר שבגלל זה לא להעניש את המזיק] נכון, בשעת מעשה הוא צריך להרגיש 'לי זה מגיע', אבל לאחר המעשה הוא יכול לעשות חשבון עם המזיק, כביכול לטובת המזיק. אבל התגובה שלו היא שעלי נגזר.

מה זה בתוך האדם? אם אנחנו נשליך את זה על האדם, זאת אומרת שבתוך האדם יש חלק מזיק וחלק ניזק שבו – הוא מזיק את עצמו. זה גם כן משהו עמוק בעבודה: אם אדם עושה משהו לא בסדר הוא מזיק לעצמו. לפי מה שהרבי אמר צריך להבדיל בתוך האדם כביכול בין המזיק לבין הניזק, ושעל החלק הניזק נגזר שהוא יוזק, ושעל ידי הנזק הוא ירד ואחר כך יהיה לו מאד קשה לעלות בחזרה, אבל בכל יש כאן כוונה מכוונת של "ירידה צורך עליה". מה שיורד על ידי הנזק – ה' רצה ככה שהוא ירד, על מנת שאחר כך הוא יגיע להתעלות יותר גבוה, זו ההשגחה פרטית שיש כאן, ואילו החלק המזיק שבו בוחר בבחירה חפשית רע, ולכן גם כן מגיע לו תגמול, חוץ מהירידה.

שכר העברה – מודעות לעברה שבך

[מי מקבל את התגמול? החלק הניזק או החלק המזיק?] טוב, כאן צריך לשאול האם הירידה גופא היא התגמול לנזק. אם אלו שני אנשים, כמו דוד ושמעי, אז הם לא אותו דבר, זה פעל איזה ירידה לדוד, וחוץ מזה מגיע לשמעי איזה תגמול לאחר מכן. אז אם משליכים זאת על בן אדם גופא צריך לומר שהירידה היא לא בדיוק התגמול, אבל התגמול הוא גם תיקון. לפי היהדות העונש הוא גם לצורך תיקון של המזיק, זה עוד ענין, עוד נושא.

[הייתי אומר שזה כמו שמחה ועצבות, אחרי המעשה צריך להיות בשמחה, צריך לדעת ש"ירידה צורך עליה"] השאלה אם ירידה ועונש הם היינו לגמרי או שהם שונים. [למעשה צריך להיות בעצבות, הרווח כאן שעברה צריכה להיות בלי  נשמה, לגבי עונש צריך לקבל יסורים באהבה, לקבל את הירידה ולהבין שהיא לצורך עליה. לא צריך לשמוח במעשה העבירה. "בכיה תקיעא בלבאי"[יג]] בסדר, זה מה שמסבירים בפרק בעבודת ה'. [אם אדם חטא הוא הרוויח בזה שקודם הוא חשב שהוא אדם שלם ואין לו מה לחיות, עכשיו הוא יודע שיכול לעבוד] כן, בדיוק את זה מסבירים ב"פרק בעבודת ה'"[יד] שזה השכר של העבירה, "שכר עברה עברה"[טו], שכר העבירה הוא שאתה מודע לעבירה שבך.

וּלְהָעִיר מתו"ח [של אדמו"ר האמצעי] תּוֹלְדוֹת יג, סע"א וְאֵילָךְ (בְּנוֹגֵעַ לְעִנְיָנִים כְּלָלִיִּים עכ"פ [שם הוא מדבר לא על חטאים פרטיים של כל אחד ואחד, הוא מדבר על חטא עץ הדעת וכיוצא בזה, חטא העגל וכו', כנראה שגם אפשר להשליך את זה על חטאים פרטיים (הרבי עצמו כותב שזה גם על חטאים פרטיים, שאין בכלל אלא מה שבפרט)], כְּמוֹ חֵטְא עה"ד וכיו"ב), שֶׁגַּם הַחֲטָאִים עַצְמָם בָּאוּ ע"י [וזה הציטוט של אדמו"ר האמצעי] שֶׁ"מִלְמַעְלָה מַתְעִים אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב לְדֶרֶךְ הָרַע", ואעפ"כ אֵין זֶה סְתִירָה לְעִנְיַן הַבְּחִירָה [פה הוא כותב את זה שאף על פי שמתעים אותך – עדיין יש לך בחירה חפשית, אם כי שיש לך גם כן טענה לטעון לקב"ה שהתעו אותי, כלומר למרות שיש לך ודאי טענה מוצדקת כלפי בית דין של מעלה אי אפשר לומר שהיא מבטלת את הבחירה], כַּמְּבֹאָר שָׁם בַּאֲרֻכָּה.

"נורא עלילה על בני אדם" לא סותר בחירה חפשית

[הרב יכול לעשות לנו סדר בכל זה? מה נהיינו חכמים אחרי כל זה. לא הבנתי פה שום דבר חדש לעומת עצם הקושיה הפשוטה, שאני לא מבין שהיא כל כך קשה, אבל נאמר שזה קושיה רצינית, לגבי מי אחראי לחטא] שוב, חוץ מהפסוקים שאמרתם עכשיו – הפסוק העיקרי שדורשים אותו הוא בתהלים "נורא עלילה על בני אדם"[טז]. יש שם רמז יפה, שסופי התבות "נורא עלילה על בני אדם" הם צרוף שם אלהים, שהוא הטבע של "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ"[יז], אלהים בגימטריא הטבע. הטבע הוא שאלהים הוא "נורא עלילה על בני אדם", "שמלמעלה מתעים אותו מדרך הטוב לדרך הרע", ואף על פי כן זה לא סותר את ענין הבחירה החפשית.

[לכאורה הדבר תלוי לפי התנהגות האדם למטה, אם היא בבחינת טבע אז גם הקב"ה מתנהג אתו בדרך הטבע ואם הוא פועל למעלה מהטבע אז מתנהגים אתו למעלה מהטבע] זהו, כאן השאלה אם האדם נמשך אחרי שם אלהים, שהוא "נורא עלילה על בני אדם", או שזה לא סותר את הבחירה, שיש בחירה אצל יהודי שמייחד את ה' פעמיים בכל יום ואומר "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[יח]. מכח זה הוא יכול להתהוות יותר גבוה משם אלהים ולעמוד בנסיון אף על פי שמתעים אותו מלמעלה. זו הבחירה שלו האם להיסחב עם הזרם של הטבע שמטה את האדם ובא לטבוע-להטביע אותו, "טבעתי ביון מצולות ואין מעמד"[יט], או שהוא בוחר בשם הוי'.

ב.     אות ב: היחס לירידות

עבודת האדם ואתכפיא ואתהפכא

מה זה נוגע למעשה? נראה תכף, אני רוצה להגיע לזה לפחות. רק עוד פרק, אולי עוד שני פרקים, בשביל שרק נבין פה את הווארט, ווארט מאד מאד חזק. מתוך מה ששאלת, מה זה עושה עכשיו, מה זה משפיע על עבודת האדם – נוכל גם כן להבין מה הוא רוצה לומר כאן בכלל.

ב) וּמַמְשִׁיךְ בַּהֲמַאמַר, דֵּזֶה שֶׁנִּתְאָוָהּ הקב"ה לִהְיוֹת לוֹ יָת' דִּירָה בְּתַחְתּוֹנִים הוּא שֶׁיִהְיֶ' גִּלּוּי אֱלֹקוּת לְמַטָּה ע"י עֲבוֹדַת הָאָדָם ["דירה בתחתונים" היא לא מתנה מהשמים, לא גילוי בדרך ממילא. ה' רוצה דירה בתחתונים דוקא שהגילוי של דירה בתחתונים יבוא על ידי עבודת האדם. ואיזה סוג עבודת האדם?], ע"י אִתְכְּפיא וְאִתְהַפְכָא [יש לאדם יצר רע, יש רע בעולם, ואדם צריך לכפות את הרע ולהפוך אותו לטוב].

דִּשְׁנֵי עִנְיָנִים בָּזֶה. שֶׁהַגִּלּוּי אֱלֹקוּת לְמַטָּה (דִּירָה בְּתַחְתּוֹנִים) יִהְיֶ' לֹא ע"י הַמְשָׁכָה מִלְּמַעְלָה [הוא לא רוצה שזה יהיה "נהמא דכסופא"[כ], לחם בֹשת, רק לתת את הדירה בתחתונים מלמעלה] אֶלָּא ע"י עֲבוֹדַת הָאָדָם [זה ענין אחד, שלא מלמעלה אלא מלמטה], וְ[נקודה שניה]שֶׁהָעֲבוֹדָה שֶׁעַל יָדָהּ נַעֲשָׂה גִּלּוּי אֱלֹקוּת בָּעוֹלָם תִּהְיֶ' הָעֲבוֹדָה דְּאַתְכְּפִיא וְאִתְהַפְכָא [כלומר שיש עבודה שלא אתהפכא ואתכפיא, יש עבודה שהיא בדרך ענג, כמו עבודה של שבת, שזה כיף, שזה תענוג; ויש עבודה שהיא מייגעת, עבודה קשה, שיש מלחמה וצריך אתכפיא ואתהפכא. אז הוא דוקא רוצה עבודה מהסוג הזה].

וְיֵשׁ לוֹמַר, דֵּזֶה שֶׁמּוֹסִיף שֶׁהַשְּׁלֵמוּת דְּדִירָה בַּתַּחְתּוֹנִים הוּא כְּשֶׁעֲשִׂיַּת הַדִּירָה הִיא ע"י הָעֲבוֹדָה דְּאַתְכְּפִיא וְאִתְהַפְכָא,  

ההבדל בין העבודה לפני החטא לאחריו

הוא כותב כאן בהערה[כא]:

לְהָעִיר מִזֶּה שֶׁבְּהַ"קִיצּוּר" לְפ"א [שהרבי הקודם כותב את הקיצור של פרק א' של המאמר] מוּבָא רַק שֶׁהַדִּירָה נַעֲשֵׂית "ע"י אִתַּכַּפְיָא וְאִתְהַפְכָא", וְאֵינוֹ מֵבִיא שֶׁהַדִּירָה נַעֲשֵׂית ע"י עֲבוֹדַת הָאָדָם.

הוא משמיט את הביטוי "עבודת האדם". מה שהרבי רוצה לומר כאן – שעבודת האדם משמע לאו דוקא על ידי אתכפיא ואתהפכא. הוא רק אומר שהדירה נעשית על ידי אתכפיא ואתהפכא. כלומר, שזה מה שהוא בעיקר רוצה להדגיש. מה ההדגשה כאן?

הוּא, כִּי עפ"ז מֻדְגָּשׁ עוֹד יוֹתֵר מַעֲלַת הַמְשָׁכַת עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים עַכְשָׁו לְגַבֵּי הַהַמְשָׁכָה שֶׁהָיְתָה בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה [מה ההבדל בין העבודה שאדם הראשון ממשיך את השכינה לפני חטא עץ הדעת, לבין מה שעכשיו אנחנו אמורים להמשיך את השכינה למטה?]. דָּזֶה שֶׁהַהַמְשָׁכָה עַכְשָׁו (לְאַחֲרֵי שֶׁנֶּעֶשְׂתָה הַיְּרִידָה בְּעוֹלָם) הִיא נַעֲלֵית יוֹתֵר [לפי הכלל שאמרנו, שגם החטא הוא "ירידה לצורך עליה"] מִכְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה, הוּא לֹא רַק מִפְּנֵי שֶׁכָּל עָלִיָּ' שֶׁלְּאַחֲרִי יְרִידָה הִיא עָלִיָּ' לְמַעְלָה יוֹתֵר מֵהַדַּרְגָּא שֶׁלִּפְנֵי הַיְּרִידָה [זה לא איזה מן חוק הטבע, שכל פעם שיש ירידה צריכה להיות עליה יותר גבוהה], אֶלָּא גַּם לְפִי שֶׁהַהַמְשָׁכָה עַכְשָׁו הִיא עַל יְדֵי הָעֲבוֹדָה דְּאִתְכַּפְיא וְאִתְהַפְּכָא [אופי העבודה משתנה, יש מציאות חדשה של עבודה, ולפי המציאות החדשה של עבודת האדם לכן באמת ממשיכים את השכינה ביתר שאת ויתר עז מאשר לפני החטא].

משא"כ לִפְנֵי חֵטְא עה"ד, אַף שֶׁגַּם הַמְשָׁכַת עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים אָז הָיְתָה ע"י עֲבוֹדַת אָדָם הָרִאשׁוֹן, [שכתוב בתורה] לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, [כתוב בזהר "'לעבדה' – רמ"ח מצות עשה; 'לשמרה' שס"ה מצות לא תעשה"[כב] (גם לא היה "קוץ ודרדר") כן, והכל היה בגן עדן. מה זה גן עדן? כמו עבודת שבת, בחינת שבת] הָעֲבוֹדָה אָז הָיְתָה לְהַמְשִׁיךְ אֱלֹקוּת מִלְּמַעְלָה [היתה איזו מן עבודה של האדם, לא היה רק זרם מלמעלה, ובכל זאת] וְלֹא הָעֲבוֹדָה דְּאִתְכָּפְיָא וְאִתְהַפְּכָא.

שמירה – קיום מצות לא תעשה כמו שכלולים בעשה

רק רציתי שנראה את הערה 13 כאן:

רְאֵה סה"מ עת"ר ע' רטו-ז, דְּזֶה שֶׁבִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה – הוּא שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶ' מֻכְשָׁר שֶׁיֻּמְשַׁךְ בּוֹ עִקַּר שְׁכִינָה, אֲבָל הַהַמְשָׁכָה עַצְמָהּ הָיְתָה [כבר] ע"י הָעֲבוֹדָה דְּ"לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָה".

אף על פי שכתוב במדרש ש"עיקר שכינה בתחתונים היתה" – הכוונה שהעולם היה מוכשר שהאדם רק ישקה את העצים שם, שזה "לעבדה ולשמרה" על פי פשט, ומיד עיקר השכינה תתגלה בתחתונים, אבל לא שהיה כבר גילוי ללא עבודה, ה' שם את האדם שם "לעבדה ולשמרה", שעל ידי העבודה שלו הוא ימשיך.

כאן חשבתי קודם, כשקראתי את זה: הרי בשבת יש גם "זכור"[כג] ו"שמור"[כד], "זכור" הולך על העשה של שבת ו"שמור" על הלא תעשה שיש בשבת[כה], על דרך כל פעם שכתוב "השמר... פן"[כו] זה לא תעשה[כז]. לכאורה מצוות לא תעשה לכשעצמן הן בדרך של אתכפיא ואתהפכא, שלא תעשה היא כביכול מלחמה נגד הרע. אבל כאן יש רעיון שהמצות הללו, הלאוין, הן בלשון שמירה, כמו "שמור את יום השבת לקדשו", שזה בהחלט נאמר בצורת עשה – שורש הלאו כמו שהוא כביכול נכלל בתוך העשה. או בלשון החסידות: יראה שבאהבה, יראה שעדיין נכללת בתוך האהבה. ממילא גם כן אפשר להתבונן בכל אותן מצוות לא תעשה בתורה שנאמרו ונדרשו מלשון "השמר... פן", שזו לא אותה עוצמת מלחמה נגד הרע כמו המצוות שנאמרו בלאו מפורש.

[אני חושב שזה ממש הפוך, חז"ל כאן עשו דרוש בענין של "שמור", אבל זה לא הפשט. "השמר... פן" זה באמת עשה ולאו, אבל להשוות את "שמור" ל"השמר" זה דרוש, זה לא פשט] כן, בסדר, גם על זה חשבתי, אפשר לומר שזו עוד מדרגה בין "שמור" לבין "השמר". אבל גם "השמר" אינו כמו "לא". אז יש עוד מדרגה ["השמר... פן" נשמע יותר חמור מ"לא", כאילו שצריך הרבה אזהרה].

דרך אגב, בשבת האחרונה גם היתה נקודה שהרבי חוזר הרבה מאד בזמן האחרון, שבדור שלנו אין יותר דגש בכלל על זהירות, על "השמר... פן", כל העבודה היא רק בקו של הגברת הטוב ו"עשה טוב"[כח]. [הבחירה הראשונה היא לא לעשות, "להרחיק את האדם מן העברה", לעבור זה לא לשים לב, ולא לעשות את מה שצריך לעשות, גם פשע זה פסע, שפוסעים ולא שמים לב]. אם כן, בכל זאת האדם מקיים את המצוות, גם הלאוין, איך הוא מקיים אותן? כמו שהם כלולים בעשה.

העבודה היום לא לחשוב על החטא

[זה פלא עצום, כי אצל האר"י הקדוש כל ההקפדה היתה דווקא לעשות תעניות וסיגופים לכפר] נכון, עכשיו זה לכאורה בדיוק ההפך [היום אין עברות, היום רק שלא עושים מצות, זו הבעיה...] זה בערך ממש הקו של הרבי, שהיום יש רק לעבוד בטוב – 'טוב' הוא לשון צדיק, "אמרו צדיק כי טוב"[כט], צדיק מלשון משפיע – ואין טוב יותר מאשר להשפיע טוב בגשמיות וברוחניות לכלל עם ישראל.

יש ווארט חסידי בשם אחד מגדולי המשפיעים של חב"ד, לא זוכר מי זה היה, הוא אמר שכתוב בתניא[ל] שמי שלא יכול לצום את כל הצומות שכתובים בקבלה ובאריז"ל, שיפדה כל יום בח"י ג"פ, ח"י גרוש פולין, כך כתוב בהלכה בשלחן ערוך[לא] שזה פדיון. מה עושים אלו שגם לא יכולים לצום וגם אין להם כסף? מה הם עושים? הם צריכים לא לחטוא...

והיום צריך לא לחשוב על החטא בכלל. לא לחטוא הכוונה שלא יתפוס מקום, זה נקרא לא לחטוא, כלומר שאין חטאים, יש רק כמה שיותר מצוות, וממילא הוא בסדר. [מה התייחסות הרבי לכך שיש כל מיני תעניות רשות היום, ערב ראש חדש, בה"ב, כל מיני כאלה, יש באלול צמים, הרבי לא בעד זה?] הרבי בעצמו צם כל הזמן, פחות או יותר. [הוא אוכל?] לא אוכל הרבה, ביום שהוא הולך לאוהל הוא לא אוכל, אולי הוא שותה קצת. רבי אייזיק היה צם כל הזמן, אבל היה טועם משהו בסוף היום כדי שזה לא יהיה צום... [לא מדבר על הרבי עצמו, מדבר על הציבור, הם נוהגים לעשות?] לא [בכלל לא?] לא, זו לא העבודה, זה לא הענין.

"ירידה" בחטא בשביל הקושי ול"צורך עליה"

אז מה הווארט כאן? שעיקר מה שנעשה על ידי החטא, הירידה שנעשתה על ידי החטא, הוא שלאדם יהיה קשה, זה הכל. כלומר שאדם מקשה על עצמו כשהוא חוטא ויש בזה תכלית. כלומר, שיהיה לו יותר קשה לעבוד, שהעבודה לא תזרום באופן ממילא, מה שנמשך על ידי כך הוא באין ערוך יותר מאשר כאשר היה לו קל לפני החטא. לפני החטא ואחרי החטא לגבי עבודת ה' זה פשוט קל וחומר – קודם היה קל, עכשיו יותר חמור מצד העבודה.

[נשמע פטנט כזה] כן, בגלל שהקב"ה לא עושה לך לכתחילה שיהיה קשה. הוא נותן לך "לעבדה ולשמרה". יש על זה גם סיפור – שייך לסיפורי מעשיות של רבי נחמן – שאבא ציוה לבן לא לשכוח להשקות את העצים, שאם רק היית פשוט משקה את העצים, שזה ה"לעבדה ולשמרה" בגן עדן, הכל היה טוב לעולם ועד. אם הוא בכל זאת מזניח ולא משקה את העצים, או עושה את המינימום הקל – הוא נופל לבעיות רציניות ביותר ואז הוא גולה מארצו כמו שהרבי כאן יסביר בהמשך, עיקר הקושי הוא קושי הגלות, לכן עיקר האתכפיא והאתהפכא הוא בגלות ולכן עיקר "ירידה צורך עליה" גם הוא על ידי העבודה במשך זמן הגלות.

התחושה בחוץ לארץ – "שכינתא בגלותא"

אם רק נסכם עם ווארט של הרבי בעצמו, אז מי שנוסע לרבי, במיוחד אם נוסעים מהארץ לשם, יש שתי עקירות בשביל לשבח את השתיל החדש. אם נוסעים לחוץ לארץ הוא נעקר ואז "שכינתא בגלותא". אם רוצים לסכם את כל הרושם שרואים את הרבי שם בסביבה אז המלה היא רק "שכינתא בגלותא", זו כללות ההתרשמות, שם הגלות היא גלות איומה ונוראה, כל מה שסביב. רואים שהרבי ממש בגלות, שהוא מקבל את הדין ומלמד חסידות, שעיקר העבודה והדירה בתחתונים נעשה על ידי העבודה בגלות עד ביאת גואל צדק.

[מוזר מאד – יש מצוות] עוד פעם, יש מצוות של "לעבדה ולשמרה", שהן עבודת האדם, ויש אתכפיא ואתהפכא, והרבי בהערה כאן משמיט את עבודת האדם ומדגיש את האתכפיא ואתהפכא. [זה כמו רבי אייזיק, שהציעו לו להיות צדיק, אז הוא אמר 'מה עם העבודה שלי?', זה לא היה בסדר, הקב"ה נותן לך להיכנס פה למקוה] לא, אחר כך הוא התחרט..

[למה נוסעים לשם? זה שהרבי לא עולה אני מבין, אבל למה נוסעים? זה כמו "האומר אחטא ואשוב" – זה לכתחילה אסור, זה חטא – אם נוסעים אז איך חוזרים בכלל?] הרבי אמר לאחרונה בפירוש[לב] שמי שנוסע מהארץ לשם צריך לחזור לארץ בהתחדשות, כלומר שבמדרגה של הארץ, שהוא יחזור אליה, שיחדש משהו לגבי הישוב שלו בארץ.

גם כן, לפני כמה שבועות איזו אשה עברה בפני הרבי והתלוננה שכואב לה הרגל או משהו, לא יודע – והרבי כביכול הקפיד ואמר לה 'זו הבשורה הטובה שאת מביאה לי מארץ ישראל?!'...', שמי שבא מארץ ישראל צריך לבשר בשורות טובות.

[בסדר, אבל יש שם מליונים שהולכים שם לאיבוד שם כל הזמן – אז מה הטענה שלך?] הרבי כתב לפני הרבה מאד שנים שכל החסידים שלו, מה שיותר טוב שיהיו בכפר חב"ד, שיעלו לכפר חב"ד. [ולא שמעו לו, אז רואים שהוא לא רבי] "שכינתא בגלותא", מה אתה רוצה?

[אני מרגיש שכל העבודה בחוץ לארץ היא כמו איזה כוס שנשפך כל הזמן, וכל הזמן אוספים ומכניסים. תשים פה איזה מרכז, שיהיה אפשר לעשות משהו] זה משהו איום ונורא בחוץ לארץ, לראות את האנשים החרדים שכאילו חיים רגועים בחוץ לארץ, זה באמת זה איום ונורא, שאני רואה אותם שכאילו מרגישים טוב שם – זה מאד-מאד גרוע. אבל עם כל זאת, יש שם מליונים של יהודים שמה שזקוקים להם, אם הם יתקפלו משם אז לא יעלו.. [כיון שהמרכז שם הם רגועים, אם היו צריכים לעלות לרבי לארץ ישראל איך היתה ההרגשה?] אז היו כולם רוצים לגור כאן, אין יותר מדי שלוחים מוכשרים שם, אם המרכז היה כאן אז באמת לא היתה פעילות שם בכלל.

[זה לכאורה היה הראש של החשובים בבית שני שנשארו בגולה, הם עשו את החשבון הזה] אני מאמין ברבי בתור צדיק, אז מה שהוא עושה הוא "אנוס על פי הדיבור"[לג], זה קודם כל. הוא לא שם מתוך הבחירה שלו, הוא "אנוס על פי הדיבור".

להישאר או לא להישאר בגלות

הרבי אמר עוד משהו בשיחות האלה, חלק ממנו נמצא כאן, אבל הוא חזר על זה כמה פעמים[לד]: למה הצדיקים בדורות הקודמים, הרבה צדיקים גדולים החל מיעקב אבינו, נזהרו לא לדחוק את הקץ? היו כמה צדיקים שדחקו את הקץ ונפלו, אבל רוב הצדיקים הגדולים השלימו עם הגלות. הוא מסביר שם שהסבירו שההשלמה היתה בגלל שראו ברוח הקודש שלהם שיש עדיין ניצוצות, יש רכוש גדול עדיין שצריך לברר, ואם אנחנו עכשיו נתקפל מהגלות – נשאיר את הניצוצות כאן ואז לא כולם יתבררו, ומצד החישוב הזה הם השלימו עם הגלות. ככה הוא אומר על הרבה צדיקים, עם כל הקשיים של הגלות – השלימו בגלל שיש ניצוצות שעדיין שקועים בגלות.

ועכשיו הרבי אמר שהמחשבה הזאת כבר לא רלוונטית יותר, הרבי עצמו אומר שכבר נגמר החישוב הזה, בגלל שעכשיו "כלו כל הקיצין"[לה] ואין יותר לעשות את החישוב הזה, שבגלל הרחמים על ניצוצות הגלות צריכים להישאר יותר בגלות.

כשחזרתי קיבלתי מכתב ממישהו, אחד התלמידים שלנו שנמצא שם בקליפורניה, שעכשיו הוא שאל את הרבי אם להישאר איפה שהוא נמצא ולעבוד שם או לעלות לארץ. הוא קיבל תשובה מפורשת מהרבי, שהעבודה שלו, השליחות שלו היא איפה שהוא נמצא.