ב תשרי – כוונת תקיעת שופר

כוונת תקיעת שופר:

תקיעה לשון תקיעת הדעת.

שברים - לב נשבר. אין כלי שלם (לקבל שבר-שפע, לשון "יש שבר במצרים") כלב נשבר (כאשר שוברים את קליפת מצרים, לשון מצר, שבלב).

תרועה - לשון רעות, "אהבה ואחוה שלום ורעות", מצות "ואהבת לרעך כמוך". "רעך ורע אביך" ("הקב"ה שנקרא רע לישראל", רש"י).

בלשון תורה, "תרועה" כוללת שברים-תרועה שלנו. אי אפשר להגיע לאהבת ישראל בלי לב נשבר, בטול הישות שבלב, המפרידה בין איש לרעהו. סוד "הריעו להוי' כל הארץ".

והנה, בכל 'סדר' של קשר"ק תש"ק קר"ק יש תקיעה בראש ותקיעה בסוף: תקיעה הדעת ב"אלהינו ואלהי אבותינו" ותקיעת הדעת ב"מלכנו מלך אבותינו". תקיעת הדעת של אברהם אבינו ותקיעת הדעת של דוד המלך. היינו "אבינו מלכנו":

"הלוא אב אחד לכלנו הלוא אל אחד בראנו". האב הוא הבורא (כמו שהבורא מהוה את העולם, כך האב מהוה את הולד. אב בורא, יש מאין; אם יוצרת, יש מיש, וד"ל).

הלוא אותיות אלוה, שם ה"חסד לאברהם". תקיעת הדעת בעצם אלהותו יתברך (האלוה הוא המהוה-מחיה-מקיים את המציאות כולה). היינו ראש סדר התקיעות (תקיעת הדעת בתוקף, ללא הסח הדעת), אברהם "ראש כל המאמינים" ("תשורי מראש אמנה").

סוף סדר התקיעות הוא קבלת מלכותו יתברך בשלמות, בשמירת כל מצותיו, שכולן מצות המלך. המלכות היא "סיפא דכל דרגין".

"ראש דברך אמת" - ההתקשרות לעצמות הבורא יתברך, שחותמו (במעשה בראשית) "אמת". והוא המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ("'בהבראם' - באברהם", "עולם חסד יבנה").

התכלית, בסוף, הוא קבלת עול מלכות שמים וקבלת מצות (שתי קבלות אלה הן בעצם קבלה-התקשרות אחת).

שתי תקיעות הדעת, בראש ובסוף, היינו תקיעת דעת עליון (דעת דז"א, סוד ששת ימי בראשית) ותקיעת דעת תחתון (דעת דמלכות), וד"ל.

אך כדי להגיע מהתקיעה בראש לתקיעה בסוף צריך להיות באמצע לב נשבר ואהבת ישראל (אהבת רעים), כאשר הלב נשבר נאחז בתקיעת ד"ע (אחיזת שפלות האדם ברוממות אל) ואהבת ישראל נאחזת בתקיעת דעת תחתון (כל מצות התורה תלויות ועומדות על ה"כלל גדול בתורה" - "ואהבת לרעך כמוך").

בשלש (וחצי) קולות השברים אני מכה על לבי (על מנת להגיע ללב נשבר) כמו בשעת הוידוי, היינו אור המאיר לעצמו (הכאה לשון זיווג כנודע, היינו זיווג מיניה וביה, וד"ל).

בריבוי קולות התרועה (עד ע"ב קולות בגימטריא חסד) אני פונה לזולת - מביע כמה אני אוהב אותך ואותך ואותך ואותך..., אור המאיר לזולתו.

תקיעה ראשונה - אברהם; שברים - יצחק; תרועה - יעקב; תקיעה שניה - דוד. היינו מרכבה שלמה.