יג תשרי – הרבי מהר"ש; אויר א"י ואויר חו"ל

בשם הרבי המהר"ש:

"אמת דאוירא דא"י מחכים, אבל גם זה ברור שאוירא דחו"ל מטפיש".

איתא בספר עשרה מאמרות ומובא בתניא שכשם שאויר גן עדן מתפשט סביב כל אדם (ונרשמים באויר זה כל מחשבותיו ודבוריו הטובים בתורה ועבודת ה') כך גם אויר גיהנם כו'. היינו אוירא דא"י ואוירא דחו"ל, אויר טהור ואויר טמא.

מי שזוכה לנשום את אוירא דא"י הטהור אינו מסיח לרגע את דעתו מיוצרו יתברך, ובכך מקיים את הפסוק (סיום ספר תהלים) "כל הנשמה תהלל יה הללויה" - "אמר רבי מאיר  [המאיר עיני חכמים בהלכה, מוחין דאבא, אוירא דארץ ישראל] על כל נשימה ונשימה שאדם מעלה חייב לקלס את יוצרו". מאמרו של רבי מאיר בא בהמשך וכביאור לדברי המדרש "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך" - "בכל נפש ונפש שברא בך".

במקום אחר דרשו חז"ל "'ובכל נפשך' אפילו נוטל את נפשך". כך צריכה להיות החויה של כל נשימה - הנפש תשוב אל האלהים וה' מחזירה בחסד וברחמים (כמו בעת השינה-השכיבה והקימה, וכמו בשעת מתן תורה - "'רבה אמונתך' לתחית המתים"), סוד "עלה אלהים בתרועה הוי' בקול שופר", וד"ל.

שם הקדוש יה ("כל הנשמה תהלל יה הללו-יה") הוא שם החכמה (כללות או"א עילאין - י-ה) כמבואר באר"י, והיינו מה שאוירא דא"י מחכים. והוא גם השם של "שכינה ביניהם" (י של איש ו-ה של אשה), יחוד קודשא בריך ושכינתיה, כאשר "הוי' בחכמה יסד ארץ" ("אבא יסד ברתא") - "ארץ אשר הוי' אלהיך דורש אותה [בלב, על דרך 'בכל לבי דרשתיך'] תמיד עיני הוי' אלהיך בה [מוחין דאבא, עיני ה'] וגו'".

לחיות באוירא דא"י היינו לחיות באוירו של משיח שמעל לאורו של משיח. אור היינו ראשית הגילוי דחכמה (ע"ד "אורייתא [תורה אור] מחכמה נפקת", "נובלות חכמה שלמעלה תורה") אבל אויר, אור י, היינו חכמה סתימאה, מקור החכמה שבכתר עליון, "כח המשכיל" בלשון החסידות.

כח המשכיל משכיל (מפעיל) את השכל, והיינו לשון "[אוירא דא"י] מחכים" (האותיות השונות של "משכיל" "מחכים" הן אותיות חשמל, חש בחכמה סתימאה ומל בחכמה הגלויה, היינו מה שרבי מאיר מאיר עיני חכמים כנ"ל. ומה שלא עמדו חבריו על סוף דעתו היינו בחינת ה"חש" שבו, וד"ל).

והוא סוד "כל רב מבבל [חו"ל] וכל רבי מא"י", כאשר תוספת ה-י של רבי היא סוד "נביעת האין-סוף", כמו שמבאר מורנו הבעל שם טוב.

על אוירו של משיח, כמו על ה' עצמו, נאמר "לית אתר פנוי מיניה", הוא נמצא בכל מקום (ומתפשט סביב כל אדם כנ"ל). בכל מקום אפשר להיות בא"י או בחו"ל, באויר ג"ע או באויר גיהנם, באויר המגדל חכמים, אויר המוליד ומטפח מחשבות טהורות וקדושות, או באויר המגדל טפשים כו'.

התפשטות האויר הטהור של ארץ ישראל פועלת באדם התפשטות הגשמיות ב"רצוא" מלמטה למעלה (ארץ שרצתה כו') ו"שוב לאחד" (ראה תניא פרק נ). התפשטות האויר הטמא של חו"ל הופכת באדם להתטפשות (דהיינו 'גראבקייט').

חיי אויר מחכים הם חיים של אין ("והחכמה מאין תמצא"), בכל נשימה ונשימה לנשום-להפנים-לחיות את האין האלקי המהוה את היש בכל רגע תמיד, תחושת בטול היש לאין (התפשטות הגשמיות כנ"ל).

לעומ"ז, חיי אויר מטפיש הם חיים של הרגשת היש של המציאות בכלל ושלי בפרט (דהיינו התטפשות כנ"ל).

ועם כל זה (שלית אתר פנוי מיניה כו') לא הסתפק הרבי המהר"ש בפתגם של אביו הצ"צ, "מאך דא א"י", וממילא על ידי עבודה (ביגיעה) אפשר לעשות כאן, גם בחו"ל א"י (כמו שת"ח אמתי יכול להמשיך את קדושת השבת בששת ימי המעשה, וכך 'לחיות' שבת כל ימי השבוע), אלא שאף מקרב לב ונפש חפצה לעלות לא"י כפשוטו (לעלות "מחיל אל חיל [מחו"ל לחו"ל, היינו שכל עליה לא"י הופכת להיות בחינת חו"ל ביחס לעליה הבאה, ע"ד תשובת רבינו סעדיה גאון] יראה אל אלהים בציון") ושם לנשום את אוירא דא"י דמחכים.

פעם התבטא הרבי המהר"ש שרצונו לעלות לארץ ישראל יחד עם מאה אלף יהודים. ועל אנשי ביל"ו ("בית יעקב לכו ונלכה") אמר שאם היו מוסיפים את סיום הפסוק, "באור ה'" (הגם שהיו רחוקים מלהיות עובדי ה', רק שלא יהיו מכחישי ה' ח"ו), היה מצטרף אליהם.

ועוד, ידועה ה'מחלוקת' שלו עם אביו הצ"צ, לאחר שעברה שנת תר"ח, שנת קץ, ומשיח עוד לא בא, שאל הבן את האב על כך, והאב ענה שאכן באותה שנה נדפסה הספר לקוטי תורה, שבו גילוי אור ה', אורו של משיח. והשיב הבן, "אבא, אנו רוצים משיח למטה מעשרה טפחים", אנו רוצים לנשום את אוירו של משיח, באותו מקום שהוא נמצא למטה נשמה בגוף בא"י כפשוטו, שדוקא שם נזכה, על ידי תורתו של משיח, להחכים באמת (להתעצם עם החכמה האלקית, כטבע יהודי, ללא 'עבודה' ביגיעה מרובה - שאינה שוה לכל נפש - הנצרכת בחו"ל, שהיא עבודה קשה, עבודת פרך, של גלות), להגיע לאין האמתי כנ"ל שהוא ענין תחית המתים (שעל כולם 'להתגלגל' לא"י על מנת לקום לתחיה כנודע).

המשך:

ועוד ידוע שהרבי המהר"ש מכונה (במיוחד אצל הרבי) על פי פתגמו הידוע "לכתחילה אריבער" - "העולם אומרים [כפי שמופיע בכתבי אביו כדרך אמיתית בעבודת ה'!] אם אי אפשר לעבור מלמטה אזי בלית ברירה צריך לדלג מלמעלה, אבל אני אומר לכתחילה אריבער", לכתחילה יש לדלג מלמעלה, לא להתחשב כלל במניעות ועיכובים של אויר חו"ל המטפיש, מטמא ומטמטם את המח והלב, אלא להשתחרר לגמרי מ'הנחות העולם' המגבילות ולדלג ישירות לגאולה מלמעלה.