כז שבט – תסביך נחיתות

"שמעון אחי עזריה אומר שחטן לשם גבוה מהם כשרין לשם נמוך מהם פסולים".

שמעון אחי עזריה לומד דין (כלל) זה מהכתוב "ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה'" - "במורם מהם אין מתחללים, בנמוך מהם מתחללים".

לכתחילה יש להקריב כל קרבן לשמו, אך בדיעבד "כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים [אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה]", אך שמעון אחי עזריה מחלק בין "לשם גבוה מהם" ל"לשם נמוך מהם" (ואין הלכה כמותו).

בפנימיות, סברת שמעון אחי עזריה היא שאם נדמה לי שאני בדרגה גבוהה ממה שאני באמת, לא נורא, אולי על ידי השאיפה להגיע לשם אזכה לכך. ע"ד המבואר בתניא לגבי השבועה של "תחי צדיק", שטוב להרהר שאתה שם (הגם שאינך שם) ש"כולי האי ואולי", עיי"ש (כלומר שההרהור 'כשר' הגם שאינו יוצא ידי חובה בזה, אלא עיקר העבודה צ"ל מתוך תודעה של "הלואי בינוני").

אך אל לאדם לדמות לעצמו שהוא למטה ממדרגתו האמיתית, זו מחשבה פסולה, היינו שגורמת לו לבוא לידי פסול על ידי שמעריך את עצמו כפסול.

אך ההלכה איננה כך - גם הערכה עצמית נמוכה (תסביך נחיתות) כשרה (בדיעבד)!

ואדרבה, י"ל שתסביך עליונות הרבה יותר גרוע מתסביך נחיתות (כך ודאי ע"ד החסידות, הרי כל התניא הוא 'אל תרמה את עצמך' לחשוב שאתה צדיק. אכן יש לשאוף לכך כנ"ל אבל לא לחשוב שאתה כבר שם).

והנה, שמעון אחי עזריה נקרא כך מפני שעזריה, אחיו הסוחר, תמך בלימוד התורה שלו. והוא ע"ד יששכר וזבלון - "שמח זבלון בצאתך ויששכר באהליך".

אכן, כדי לקבל תמיכה (קבועה) מאח צריך להרגיש שאתה באמת ראוי לכך (שתורתך לשמה, ובכך אתה מפרנס לאביך שבשמים ועושה לו נחת רוח), וממילא שכרך גדול, גם כשתתחלקו ביניכם.

ומכך נבין את שרש סברתו של שמעון אח עזריה הנ"ל (שאם תנמיך את עצמך לא תרגיש ראוי לקבל תמיכה).

שמעון (המתפרנס מעזריה, שעוזר לו, ע"ד "עזר כנגדו") הוא ע"ד יששכר (המתפרנס מזבלון) כנ"ל. בהיגוי של השם יששכר, ש אחת 'שותקת' ו-ש אחת 'מדברת', סוד חש-מל. היינו סוד חלוקת השכר בין שני האחים, שכר למדבר, בדברי תורה, ושכר לשותק (עת לחשות, אמור מעט, בשביל לעשות הרבה, לעשות הרבה כסף, המעשה הוא העיקר).

שמעון אחי עזריה דורש "אשר ירימו להוי'" במורם כו'. אך לדעת חכמים גם בהקרבת הנמוך ישנה הרמה לה' - כל קרבן, עבודה של יהודי, אם היא לשם לשמים (גם כאשר אינה מותאמת למציאות האמיתית של העובד, אלא שנדמה לו שהוא מעל לדרגתו האמיתית או מתחתיה, כנ"ל) מורמת לה', הכל עולה לה' (שהרי העיקר, הכלל הגדול הוא, ש"רחמנא לבא בעי").

הרי בתרומת-נדבת המשכן כל אחד הרים לה' כפי נדבת לבו, גם הנחות ביותר שבישראל התנדב והרים את שלו לה'. ובמצות מחצית השקל כולם התנדבו בשוה ממש, ללא כל חילוק בין העשיר לדל.

והנה, שמעון אחי עזריה = 777 = 21, אהיה, פעמים 37, יחידה. יששכר זבלון = 925 = 25, יהי, פעמים 37. הממוצע הוא 851 = 23, חיה, פעמים 37, יחידה - "זה הדבר אשר צוה הוי'", נבואת משה רבינו. והוא עולה "בעתה אחישנה", "בעתה" ע"י (העבודה הקשה של) זבלון-עזריה, ואזי "אחישנה" ע"י (הלימוד וההוראה של) יששכר-שמעון, וד"ל.