י' כסלו – רחמנות גדולה ועצומה עלינו

יש עולם הזה, יש עולם הבא, ויש לעתיד לבא (שמעל עולם הבא, כמבואר בכתבי האריז"ל).

העבודה שלנו בעולם הזה - עבודת הבינוני, "מדת כל אדם" - היא מתוך הכנעה, לשאת בעול ולציית היטב לצו האלוקי, תוך כדי אמונה שכל מה שקורה אתנו הוא לטובה.

הצדיק עובד את השי"ת בעולם הזה "מעין עולם הבא". הוא נבדל מחשכות העולם הזה, וגם בהיותו בעולם הזה זוכה לאור הגנוז לצדיקים - "וירא אלהים את האור כי טוב", "אמרו צדיק כי טוב".

"ויבדל אלהים בין האור ובין החשך", בין מעשי הצדיקים למעשי הרשעים. הצדיק חי בהבדלה קיומית (מהות הצדיק היא מה שנבדל מהרשע).

אך הבעל תשובה האמתי זוכה לא רק ל"מעין העולם הבא", אלא "לעתיד לבא", לטעום את טעם האחדות הפשוטה של "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד", את טעם ההמתקה של "זדונות [ערב] נעשו לו זכויות [בקר]". הוא מגלה את העריבות שב"ערב" עצמו.

והנה, עולם הזה, עולם הבא, לעתיד לבא = 864 = "עבדו את הוי' בשמחה" (שעולה שמחה במילוי אותיות: שין מם חית הא, שעולה ד"פ יראה - "עבדו את הוי' ביראה").

הערך הממוצע של השלשה הוא 288, שלמות הבירור של רפ"ח ניצונין קדישין שנפלו לעמקי הקליפות בשבירת הכלים של עולם התהו שקדם לעולם התיקון.

ומזה נשכיל להבין למה אותו מספר, 864, עולה ח"פ גיהנם - עוד 'עולם' רביעי, שמתחת לשלשת ה'עולמות' הנ"ל.

ירדנו לעולם הזה, שלעתים נדמה לנו (בצדק) כגיהנם ממש, כדי להעלות את הגיהנם לקדושה (יחד עם הרפ"ח הנ"ל).

ולהבין מה זאת אומרת להעלות את הגיהנם יש להבין מה זה בכלל גינהם.

גיהנם זה הסתר פנים - "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". ומסביר הבעל שם טוב ש"הסתר אסתיר" היינו הסתר בתוך הסתר, שגם עצם מציאות ההסתר מוסתר לגמרי.

ואיך אפשר לצאת מזה, לצאת מן הגיהנם? רק על ידי אמונה פשוטה ש"גם זו לטובה", בגימטריא גיהנם כנודע.

רוס"ת תבת גיהנם - גם, אמ"ת גיהנם = זו לטובה (ה"פ זו, שם אדנ-י ב"ה).

"ויהי בבקר והנה הוא [היא קרי] לאה" ולא רחל אהובתו, אתה הוא התחתן. יעקב אבינו הוא מאמין בהשגחת ה' (ירושה לו מאברהם אבינו). הוא קם בבקר (אור, אור השכל) והסתכל בראי וראה "והנה הוא לאה". הוא בעצמו לאה. מה הוא אמר לעצמו? "גם זו לטובה" = לאה לאה לאה!

"גם זו לטובה" - ט אותיות, ממוצע כל אות = הוא ("והנה הוא לאה"), עלמא דאתכסיא (בחינת לאה כנודע). אך הוא = זה ("זה הדבר אשר צוה הוי'", "זה אלי ואנוהו"), עלמא דאתגליא.

על ידי האמונה והתודעה הברורה (של נחום איש גם זו, תודעה שמעל לתודעה של רבי עקיבא, גלגול יעקב, שמתוך אמונה אומר "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", מבלי לראות במוחש איך שבאמת "גם זו לטובה") הופכים את ההוא לזה, מגלים את הסוד הנעלם והצפון שבעלמא דאתכסיא.

עלמא דאתכסיא הוא בינה, אך בבינה יש שתי דרגות - עלמא דאתכסיא של פרצוף "תבונה", "עולם הבא", בחינת הסתר (בעלמא דין), ועלמא דאתכסיא של פרצוף "אמא עילאה", "לעתיד לבא", בחינת הסתר בתוך הסתר כנ"ל.

ומבואר בכתבי האריז"ל שבתבונה עצמה יש שתי מדרגות (פרצופים), שתי בחינות של "עולם הבא". יש עולם הבא בהוה ממש, כלומר הארה מודעת של גילוי הסתר האלקות שבתוך המציאות (העגומה) שלנו בעלמא דין. היינו מקיף קרוב המתגלה לנו בבחינת "מטי ולא מטי".

ויש דרגה גבוהה יותר של תבונה, מקיף רחוק עלינו, של הסתר שאין אנו מרגישים (את האור כי טוב הטמון בו), אך כן מרגישים שאנו במצב קיומי של הסתר פנים (אין זה הסתר בתוך הסתר, "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא").

שלש הדרגות הנ"ל - הסתר המתגלה בבחינת "מטי ולא מטי", הסתר, הסתר שבהסתר - הן בסוד עולם הזה (עולם הבא הבא בהוה ומחיה במוחש את העולם הזה), עולם הבא ("לא עתה"), לעתיד לבא. ובעבודה: הכנעה-הבדלה-המתקה, עבודת הבינוני, הצדיק, הבעל תשובה כנ"ל.

ללא עבודה - לבא מאמונה לכעין ראיה במוחש ממש (מרבי עקיבא לנוחם איש גם זו, רבו של רבי עקיבא) - הכל (אצלנו) גיהנם, ולא רק גיהנם אחד אלא שמונה פעמים גיהנם, שמונה מדורי גיהנם.

מי שזוכה להעלות את הגיהנם, להפוך את הגיהנם לאור ה', אור עצמי של "כיתרון האור מן החשך" דוקא, זוכה להיות מנהיג בישראל - מנהיג אותיות גיהנם הפוך, כנודע.

"כי מרחמם ינהגם" - "ינהגם" אותיות מנהיג-גיהנם. "כי מרחמם" בגימטריא משיח.

באמת, 'רחמנות' גדולה ועצומה על דרי גיהנם (אנחנו), וזקוקים אנו למשיח-עכשיו, החל מהתגלות ניצוץ המשיח שבנו, האומר ומראה לנו איך ש"גם זו לטובה".