1

בע"ה ח' ניסן ע"ח – כפר חב"ד

שבת פרשת צו, שבת הגדול,

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

"צו את אהרן" – התקשרות לצדיק

פרשת השבוע היא צו. יש שתי פרשות בתורה מלשון צו – צו ותצוה. בפרשת תצוה מוסבר בחסידות[ב] שצווי הוא חיבור – מלשון צותא וחיבור. משה רבינו מחבר את בני ישראל לה', "ואתה תצוה את בני ישראל"[ג]. גם כאן צו הוא מלשון חיבור – אבל כאן כתוב "צו את אהרן"[ד], ענין ההתקשרות לצדיק, לחבר את היהודים לצדיק.

המלה צו מורכבת מהאותיות צ ו-ו. האות צדיק היא הצדיק והאות ו היא המשכה – הכח להמשיך את ההתקשרות לצדיק לכל התורה והמצוות. הענין קשור במיוחד לימים האלה – שבת הגדול, עוד מעט י"א ניסן, יום ההולדת של הרבי – הזמן לחזק את ההתקשרות לצדיק.

"זאת תורת העלה" – "מתוך שלא לשמה בא לשמה"

נקרא את רש"י על הפסוק "זאת תורת העֹלה":

זאת תורת העולה וגו'. הרי הענין הזה בא ללמד על הקטר חלבים ואיברים שיהא כשר כל הלילה, וללמד על הפסולין איזה אם עלה ירד, ואיזה אם עלה לא ירד, שכל תורה לרבות הוא בא [כשכתוב "תורה" יש בכך רבוי, ובעניננו:], לומר תורה אחת לכל העולים, ואפילו פסולין, שאם עלו לא ירדו. הוא העולה. למעט את הרובע ואת הנרבע, וכיוצא בהן, שלא היה פסולן בקדש שנפסלו קודם שבאו לעזרה.

כלומר, המלה "תורת [העֹלה]" מרבה דבר מסוים והמלה "הִוא [העֹלה]" ממעטת, רבוי ומעוט. הרבוי והמעוט בפסוק קשורים להעלאה על גבי המזבח – כפי שנלמד מהמלה "העֹלה" – שיש מקרים שבהם כיון שהקרבן עלה על גבי המזבח לא מורידים אותו ויש מקרים שאפילו שהעלו מורידים, והחילוק הוא בין פסול שנעשה מחוץ לעזרה (כגון רובע ונרבע) לפסול שנעשה בעזרה (כגון מחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו)[ה].

דורשים בחסידות[ו] שיש פסול סתם – שזה סתם עבירות, ויש פסול בקדש – פניות בעבודת ה'. על איזה עבירות מקריבים עולה? [על מצוות עשה.] נכון, וגם על הרהור הלב[ז]. כתוב בתניא[ח] שהרהורים עולים[ט] מהלב למח, כמו מחשבות זרות בתפלה וכו' (שזה הדבר השטותי ביותר, כידוע). הרהורי עבירה נקראים פסול שמחוץ לעזרה (עליהם מכפר קרבן עולה). אבל יש גם פסול שנעשה בקדש ועליו נאמר "זאת תורת העלה", כיוון שעלה לא מורידין. הווארט הזה קשור למאמר חז"ל[י] "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". בפשטות לא כל כך ברור איך מתוך שלא לשמה בא לשמה, לכאורה זה דבר שמעל השכל, אבל התורה מאמינה בבן אדם שאם הוא לומד שלא לשמה סופו ללמוד לשמה (וממילא לא מבטלים את הלימוד שלו גם כאשר הוא שלא לשמה – כיוון שעלה לא ירד). גם עלינו להאמין בכך, ובמדה מסוימת זה יותר קשה מלעבוד לכתחילה לשמה.

ארבע עליות

הפסוק בתחלת הפרשה אומר: "זאת תורת העֹלה הִוא העֹלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר", פסוק עם רכוז גבוה של 'עליות', 4 עליות. ארבע המלים "העלה", "העלה", "על", "על" = 420. המספר הזה שוה כמה דברים חשובים: הוא כפולה של שבע, 60 פעמים 7, וגם שוה אל באתב"ש, תך, כמובא באריז"ל בכוונת שם "אל" בי"ג מדות הרחמים[יא] (כנראה זה השם של קרבן העולה), וגם סוד היחוד של יעקב-רחל (שבהם 7 אותיות, נמצא שהערך הממוצע של כל אות = ס, הארה של אור אין סוף הסובב כל עלמין. רק הר"ת, יעקב-רחל = 210, משולש 20, וכן האוס"ת, יעקב-רחל = 210, נמצא ש420, ארבע ה'עליות' שלנו, הנו היהלום של 20, ודוק). מהו ממוצע העליות? 105, "עֹלה" משולש 14, סכום כל המספרים מ‑1 עד 14 (נמצא שגם 210 הנ"ל, חוץ מהיות משולש הנו גם יהלום, פעמיים 105, ודוק). וזאת מכיון שבשתי העולות הראשונות כתוב "העֹלה", עם ה הידיעה, אחר כך כתוב פעמיים רק "על", בלי ה הידיעה.

כידוע, יש ענין לעיין בעיינין[יב]. האות ע מופיעה בעוד מלה בפסוק – "עד [הבֹקר]". אם מוסיפים את המלה עד לארבע ה'עליות' הנ"ל יוצא 494 = הוי' פעמים חוה (מילוי שם מה = אדם).

יש עוד תופעה יחודית בפסוק: מ זעירא, במלה "מוקדה". איזה אות זו מתחלת הפסוק? [40.] אתה מנחש או ספרת? האות מ היא האות ה‑מ מתחלת הפסוק. אם נספור מתחלת הפרשה (כלומר שנוסיף את הפסוק "וידבר הוי' אל משה לאמר"), איזו מספר היא? [58.] נכון, כאשר נוסיף את 18 אותיות הפסוק הראשון יצא לנו חן[יג], יש ב-מ זעירא זו חן מיוחד (על ועוד עד הנ"ל = חן חן חן). והנה, חי ברבוע ועוד מ ברבוע = 1924 = עד פעמים הוי', "עד הוי' בכם", סוד "עד הבקר".

השרש יקד מופיע בשתי מלים בפסוק –"מוקדה" ו"תוקד". ידוע שהשרש קדש הוא נוטריקון "יקוד אש"[יד], והוא גם נוטריקון "תוקד אש"[טו] (כמו בסיום פרשית הדשן כאן – "אש [תמיד] תוקד").

כפל השער 'קד' וחילופיו

האותיות העיקריות בשרש יקד – ה'שער' שלו – הן קד, שמופיעות בברכת גד בפרשת וזאת הברכה: "ברוך מרחיב גד, כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד"[טז]. אצל חלק מהתימנים הוגים את האות קוף כמו גימל (גוּף, ואז הוגים את גימל כמו ריש, רימל[יז]). [אומרים שאם קוראים אצל תימנים "וכתובת קעקע" כולם מתקנים "געגע!"] האותיות ג-ק מתחלפות באותיות החך גיכק, ואם כן קדקד הוא כמו גדגד – שייך למה שדברנו[יח] על "שתי גדות לירדן" (גד הזדרז לרשת את נחלתו בגדה המזרחית של הירדן). קדקד הוא ראש, והכפלת השער קד רומזת למח ימין ומח שמאל – קד-קד, שני מוחין (כאשר מח שמאל גובר, כרמוז בכך שקדקד = יצחק, מח שמאל). גם שם השיר המקורי "שתי גדות" הוא "שמאל לירדן", מח שמאל. הרא"ש[יט] כותב שהפסוק "וטרף זרוע אף קדקד" רומז למצות תפילין – "זרוע" תפילין של יד, "קדקד" תפילין של ראש (ועל כך הסמיך הרבי את מבצע תפילין לחזק את חיילי ישראל). את התפילין של ראש שמים בדיוק באמצע הקדקד – כדי לאזן בין שני המוחין וגם לקיים "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך", הגברת הגבורה-יראה כלפי העמים כנ"ל.

כמו ש-ק מתחלפת ב-ג היא מתחלפת גם ב-כ וב-י: על ידי חילוף ק ב-כ במקום קדקד נקבל "כדכד", "ושמתי כדכֹד שמשֹׁתיך"[כ] (פסוק שיש עליו דרוש של אדמו"ר הזקן[כא], מהעמוקים ביותר). והנה, כדכד ברבוע פרטי = 832 = ארץ ישראל = 4 פעמים יצחק-קדקד, ממוצע כל אות! בחילוף ק ב-י מקבלים את המלה "ידיד" (פעמיים יד) – גם שייך ל"שתי גדות לירדן" משום שהמלה "יד" היא גם לשון מקום[כב].

שחיטת השלשלת

בטעמי המקרא, מה הטעם הכי מיוחד בפרשה? [על המלה "וישחט".] איך קוראים לטעם? שלשלת. שלשלת היא שלש עליות – יש בעלי קוראים שמתעצלים וקוראים רק פעמיים. שלש העליות הן כמו שדברנו[כג] על שלש קומות בגאולה בסוד האות אלף: לראות את "אלופו של עולם" במציאות; "אאלפך חכמה"[כד]-"אאלפך בינה"[כה] – גאולת התודעה; אלף מלשון פלא – מעל השכל.

המלה "וישחט" חוזרת בפרשה שלש פעמים[כו]. "וישחט" שוה 333 – שלש פעמים 333 שוה 999, סוד "לפני אחד מה אתה סופר"[כז]. אם אחד הוא 1000 (כמו שמוסבר בקבלה וחסידות שאָלֶף שוה אֶלֶף), אז "לפני אחד" היינו 999. הקשר בין 1000 ל‑1 נקרא בקבלה "חזרת הגלגל"[כח] – אחרי שמגיעים ל‑999 חוזרים ל‑1.

שוב, השלשלת מופיעה במלה "וישחט". איזה סוג טעם זה שלשלת? מלך. כלומר, שלשלת היא טעם מפסיק. לפני כן כתוב עוד פעמיים וישחט – בשלש הפעמים המלה "וישחט" כתובה בתחלת הפסוק. כאן הוא בטעם מפסיק – שלשלת, בפעם לפני כן בטעם מפסיק יותר חזק – אתנחתא, ובפעם הראשונה גם כן בטעם מפסיק – רביע, רביעי. רואים שהמלה "וישחט" הולכת עם טעם מפסיק – שחיטה היא דבר מפסיק, חותך, וישחט! פסיקת הסימנים, זה עניין של שחיטה. איך העולם מסיימים את ההגדה? "ושחט למלאך המות"[כט], לשחוט את היצר הרע. אם כן, שוחטים את היצר הרע שלש פעמים, עד הפעם האחרונה שבה הוא מת לגמרי. לכן גם ה"וישחט" השלישי הוא בשלשלת – בא לבטא את השחיטה השלישית שהיא לגמרי

שתי שבתות ו"שמיני שמונה"

יש ענין גדול ש"אילו משמרין ישראל שתי שבתות מיד נגאלין", קשור ל"ושמרתם את המצות", והשנה גם ראשון וגם אחרון של פסח יוצאים בשבת, ככה שיש בפסח שתי שבתות שמשמרין (שגם בארץ לא אוכלים בהן חמץ).

ישנו פתגם[ל] (שהרבי מביא[לא]) "שמיני שמונה – שמינה". כלומר, כאשר ראשון ואחרון של פסח יוצאים בשבת ומשמרים בפסח שתי שבתות – כמו השנה – יוצא שקוראים (בחוץ לארץ) שמונה פעמים את פרשת שמיני[לב], ועל ידי זה זוכים לשנה שמינה. מה הכוונה שמינה? כשאשה שמינה כנראה היא בהריון, השנה השמינה היא בהריון – יש לה שפע ברכה מיוחדת להוליד את מלך המשיח.

אך לפי הקביעות של השנה אין שבת חול המועד. מפסידים את ההפטרה של שבת חול המועד, חזון העצמות היבשות[לג], תחית המתים, "ושחט למלאך המות". אז השנה, שלא זוכים לקרוא את ההפטרה בצבור, כדאי שכל אחד יכוון בקריאת התורה של השבת, בקריאת "וישחט" (שלש פעמים, ובפרט ה"וישחט" השלישי עם טעם השלשלת), גם על הפטרת חול המועד – שיתקיים "בלע המות לנצח"[לד].

תשובת האפוד

נתבונן בפסוק "ויתן עליו את האפֹד, ויחגֹר אֹתו בחשב האפֹד ויאפֹּד לו בו". הפסוק הזה נראה משונה: כתוב שנתנו עליו את האפוד ושחגרו אותו באפוד – מה הענין של "ויאפֹד לו בו"?! בשביל להבין את זה צריך להבין את ענין האפוד.

מהו אפוד? יש במדרשים הסבר על כל הכלים והבגדים מה הם בפשט, ועל האפוד לא כתוב כלום, עד כדי כך שרש"י[לה] צריך להפעיל את הכח המדמה שבקדושה שיש לו, ולומר ש"לבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו... כמו סינר שקורין פורצינ"ט שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים".

נמשיך, על מה האפוד מכפר? על עבודה זרה[לו], כללות כל העבירות שבתורה. יוצא שענין האפוד הוא תשובה בכלל. פרק התשובה בתהלים הוא פרק נא, והאפד רמוז שם[לז] בראשי התבות "אלמדה פושעים דרכיך"[לח]. יוצא שעיקר התשובה (לאחר עזיבת החטא וכו') הוא להפיץ וללמד.

כתוב במדרש שתשובה היא מעל התורה, בתורה כתוב שהכפרה באה על ידי קרבנות – אם עשית עברה תקריב קרבן. אבל ה' מגלה לנו שיש תשובה שמכפרת על הכל, גם ללא קרבן[לט]. זה דבר נעלם בתורה – עצמת כח התשובה לא כתובה בפירוש בתורה, ולכן גם מעשה האפוד שענינו תשובה לא מפורט בתורה, עד כדי כך שרש"י צריך להפעיל "ניחוש קדוש" להסביר מה זה.

שבת הגדול שמחה!