"בחד קטירא אתקטרנא"

בע"ה

י"ז אייר תשפ"ג – ראשון לציון

קבלת פנים ברוך ולאל-ישועה שיחי' אופן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בל"ג בעומר, בקבלת פנים לחתן וכלה, הוסברו דברי רשב"י על עצמו סמוך להסתלקותו ונדרשו בקשר לנישואין במדרגתם הגבוהה ביותר. מתנת חתונה מתוקה לזוג הצעיר ולכל הזוגות של"ג בעומר הוא יום הנישואין שלהם.

מזל טוב לכולם, לכולנו. עוד מעט אפשר גם לומר שהחיינו, בשם ובמלכות – "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", לרגע הזה.

"אני לדודי ועלי תשוקתו"

יש שני פסוקים בשיר השירים שמתחילים "אני לדודי". המפורסם הוא "אני לדודי ודודי לי"[ב], אבל בהמשך, לקראת סיום שיר השירים, יש פסוק אולי עוד יותר עוצמתי – "אני לדודי ועלי תשוקתו"[ג]. דווקא הפסוק השני מובא בספר הזהר הקדוש[ד] בהמשך למאמר רשב"י "בחד קטירא אתקטרנא". בהשגחה פרטית כתוב על ההזמנה לחתונה "בחד קטירא אתקטרנא ביה אחידא ביה להיטא"[ה] – זה הכי תפס אותי. הזהר אומר שבזכות ה"בחד קטירא אתקטרנא" כל ימי רשב"י ("אני לדודי") הוא זוכה בעת הסתלקותו ל"ועלי תשוקתו".

הסטראשלער אומר[ו] שהדבר דומה למאמר אדמו"ר הזקן על "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי"[ז], שכאשר היה בדבקות היה אומר "אני לא רוצה כלום, לא את הגן עדן שלך, לא את העולם הבא שלך, רק אותך בעצמך"[ח], וכמו הלשון הידוע[ט] "אנא נסיב מלכא"[י] – אני לא צריך שום דבר, רק את המלך.

בחתונה של חתן וכלה המלך הוא החתן, כמו ששמענו עכשיו במאמר[יא], והמלכה היא הכלה. גם אצלם, כל אחד לא צריך שום דבר – הכלה צריכה רק את המלך והחתן צריך רק את המלכה. זו בחינת "בחד קטירא אתקטרנא ביה אחידא ביה להיטא". "קטירא" הוא לשון קשר, וכתוב בפירוש בזהר[יב] שגם לשון קטרת, כמו מזבח הקטרת. כידוע[יג], שלשת הכלים הפנימיים של הקדש מקבילים לשלש המצוות המיוחדות של האשה, חלה-נדה-הדלקת הנר, ר"ת חנה[יד] – המנורה היא הדלקת הנר, השלחן הוא חלה (כשרות המאכלים) ומזבח הקטרת, שהוא התקשרות, הוא טהרת המשפחה. עיקר היחוד של החתן והכלה הוא "מזבח הקטרת".

בזכות ה"אני לדודי", בבחינת "בחד קטירא אתקטרנא", אני ממשיך מלמעלה שכל התשוקה, שכל הרצון של ה' לברוא את העולם, הוא בשבילי. "ועלי תשוקתו" היינו בריאת העולם, "'שוקיו עמודי שש'[טו], זה העולם שנשתוקק הקב"ה הקב"ה לבראותו"[טז], אבל התשוקה היא בגללי, כי אני בבחינת "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ". בזכות זה ה' ברא את העולם, כדי שתהיה לו דירה בתחתונים. בעצם הדירה היא יחוד קוב"ה ושכינתיה, כנסת ישראל. אצל חתן וכלה לברוא עולמות היינו להקים בית חב"ד אמתי ולברוא עולמות (יחד עם הרבה ילדים).

התעוררות רחמים

את שלשת חלקי הלשון "בחד קטירא אתקטרנא, ביה אחידא, ביה להיטא" אפשר להסביר כנגד הספירות חב"ד:

"אחידא" הוא לשון אחוז בארמית (בה ד ו-ז מתחלפות), אבל בכל אופן גם לשון אחד, כתוב ש"אחידא" – אחד וגם אחיזה בעצם – הוא מצד החכמה, כמו שאדמו"ר הזקן מביא בתניא[יז] בשם הרב המגיד, ש"אחד האמת" שורה דווקא בספירת החכמה. החכמה היא ה"נקודה דנעיץ"[יח] בכל עשר הספירות דאצילות, הכל "אבא מקנן באצילות"[יט], וממנה מאיר ה"אחד" בכל האצילות. להיות אציל, "אצילי בני ישראל"[כ], היינו הארת חכמה, הארת אחדות.

"להיטא" היינו אש, אהבה כ"רשפי אש, שלהבת י-ה"[כא]. כמו ש"אחידא" מצד החכמה כך "להיטא" מצד הבינה. בספר יצירה האש היא הבינה.

נחזור להתחלת המשפט, מהו ה"קטירא" (קשר)? קשר הוא דעת, עיקר הקשר בין החתן והכלה[כב]. כתוב בתניא[כג] שדעת היא לשון התקשרות והתחברות. כנראה לא מספיק אפילו להתקשר, צריך גם להתחבר. כנראה שב"בחד קטירא אתקטרנא" ה"קטירא" הוא התקשרות וה"אתקטרנא" התחברות.

הסדר כאן הוא דעת ("בחד קטירא אתקטרנא") חכמה ("ביה אחידא") בינה ("ביה להיטא"). ידוע – כלל גדול בלימוד התניא, ובכל ספרי הפנימיות – שבכל שלישיה כנגד חב"ד יש להתבונן מהו הסדר ולדעת איזו מדה הוא מוליד. יש שש אפשרויות איך לסדר את החב"ד וכל סדר מוליד מדה אחרת בלב[כד]. אם אני עכשיו קורא את הלשון בהזמנה – הנוסח כאן בהזמנה הוא משהו קדוש, ציטוט מספרי החסידות, אפשר לדרוש אותו – אז "בחד קטירא אתקטרנא" היינו הדעת, על שתי הבחינות של התקשרות והתחברות, "ביה אחידא" חכמה ו"ביה להיטא" בינה. הצירוף כאן הוא דעת-בינה-חכמה, ויה – שלש האותיות העיקריות של שם הוי', ה-ו היא הדעת, "מפתחא דכליל שית"[כה], ה-י היא החכמה וה-ה היא הבינה. למי שמכיר את סדר הצירופים ואיך כל צירוף מוליד ספירה אחרת בלב – זהו הצירוף של ספירת התפארת. מהי פנימיות ספירת התפארת? מדת הרחמים. בלב זו בעצם המדה העיקרית, במדה מסוימת אפילו יותר מאהבה.

צריכה להיות אהבה בין החתן והכלה, וצריך מה שנקרא אמפטיה בלועזית, להרגיש טוב-טוב את הפנימיות של השני, ושהחתן ירגיש ש'את זה אני' ושהכלה תרגיש ש'אתה זה אני'. אז מתעוררים רחמים רבים אחד על השני, ולא רק שאני מרחם עליך אלא ככה אני ממשיך רחמים רבים על שנינו, מהשותף השלישי, שירעיף לנו את כל הברכות בגשמיות וברוחניות, בבני חיי ומזוני רויחי, כולהו רויחי, הכל על ידי מדת הרחמים. זהו סוד הצירוף ויה, הצירוף של "בחד קטירא אתקטרנא ביה אחידא ביה להיטא".

ורמז יפה: שתי בחינות הקשר, "קטירא אתקטרנא", עולות בדיוק תפארת, המדה שנולדת כאן. "בחד קטירא אתקטרנא" היינו הדעת (ה-ו בשם הוי'), אבל הדעת היא נשמת התפארת[כו], נשמת הרחמים. מקור הרחמים, גם בנפש, הוא שאני יודע אותך – האמפטיה היא ידיעה. אני יודע, מכיר אותך, בפנימיות – לכן אני מעורר רחמים וגם עושה רחמים בעצמי.

עד כאן ווארט אחד.

אני רוצה שהרב כאן יפסיק אותי כשצריך. [היה דיון על הזמן]

יחוד מצד היחידה

בשיר השירים כתוב "פתחי לי אחֹתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה"[כז]. ידוע[כח] שאלו ארבע מדרגות של עליה: "אחֹתי" היינו האהבה הטבעית בין החתן והכלה, שאנחנו אח ואחות – המוטבע שבנפש; "רעיתי" הוא הרגש של החיבור בין החתן והכלה; "יונתי" היינו "עיניך יונים"[כט], הסתכלות העינים. יש כאן קצת דילוג, כי עיקר ה"יונתי" היינו החכמה. אם "אחֹתי" היא נפש ו"רעיתי" היא רוח, יש כאן קפיצה מהרוח ישר לחיה שבנפש, כי "עיניך יונים" היינו קשר של חכמה בחכמה וחכמה היא החיה שבנפש. אחר כך "תמתי", "כתר אחד לשניהם"[ל], היא כבר היחידה שבנפש.

הברכה העיקרית שמברכים כאן את החתן והכלה שלנו, וכך צריכה להיות השאיפה אצל כל חתן וכלה, שהיחוד שלהם יהיה מצד היחידה שבנפש. צריך להתחבר בכל הנרנח"י, אבל שנזכה להיות "תמתי". חז"ל דורשים "תאומתי"[לא] – זו חזרה להתחלה, לאחות, אבל בדרגה הרבה יותר נעלית, שאנחנו ממש תאומים. כתוב[לב] שתאומים לגמרי חווים את החוויות שלהם וחיים את החיים שלהם יחד, כאילו ממש דבר אחד, למעלה מטעם ודעת. זו כאן הברכה שלנו, גם לפי התחושה שלי שהזוג הזה הוא זוג של תאומים, של "תמתי", היחידה שבנפש.

יש לכך רמזים מובהקים בפסוקים שאמרנו קודם: כידוע, אנחנו אוהבים לחשב מספרים. כל הפסוק "אני לדודי ועלי תשוקתו", ה"בחד קטירא אתקטרנא", הוא כפולת יחידה (37, מספר מאד חשוב, גם בחכמת המספר, גם בתורה, הגיל של יצחק אבינו בעקידה), טל ("הוי' אחד", ג"פ אהבה) פעמים יחידה. הביטוי המקביל (כאן זהו פסוק שלם, ובפסוק המקביל יש עוד שתי מלים, "הרועה בשושנים"), "אני לדודי ודודי לי", עולה ה"פ יחידה.

עוד יותר יפה שרק המלים "אני לדודי" – המלים המקבילות לגמרי בשני הפסוקים, שעליהן נאמר "בחד קטירא אתקטרנא" – אינן כפולת יחידה אבל הן כפולת חיה, ה"פ 23 (המספר שהוא בן-בת זוג של יחידה, 37). אם כן, בשני הפסוקים, רק העבודה מלמטה היא כפולה של חיה, אבל היא ממשיכה מלמעלה – ביחד, העלאת מ"נ ועוד המשכת מ"ד – כפולה של יחידה. כמו שאמרנו, חיה-יחידה היינו "יונתי תמתי", כמו שכתוב אחרי ארבע המדרגות של "אחתי רעיתי יונתי תמתי", עוד יותר בשיא – "אחת היא יונתי תמתי"[לג]. ה"אחתי רעיתי" כבר התבטל ונשאר רק – ביחד, "אחת היא" – "יונתי תמתי".

הפסוק המקביל שמביא הסטראשעלער, "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ" עם ההמשך "כלה שארי ולבבי", עולה 2146, חן פעמים יחידה (טל ו-חן – כפולות יחידה בשני פסוקים כאן – הם זוג בפני עצמו, אלדד-מידד, הוי' אחד ו-הוי' יחיד, שעולה יחד מהיטבאל, יחוד מה-בן). סך שלשת הביטויים שהזכרנו עולה אמונה פעמים יחידה, היחידה שביחידה, בחינת משיח, העליה החמישית של משיח, "[הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה] מאד"[לד], היא אמונה פשוטה.

עד כאן דרוש שאתם תהיו בעזרת ה' בדרגת "אחת היא יונתי תמתי". גם "יונתי" חשוב מאד, ההסתכלות, והעיקר "תמתי", שלמעלה מטעם ודעת לגמרי – רצון אחד משותף, שהביטוי שלו הוא מסירות נפש בשביל לעשות את הדירה בתחתונים, שהוא לא רק הבית שאתה בונה שם ביצהר אלא כל העולם הזה. הבית שהחתן בונה ביצהר הוא רק דגם מה צריך להיות כל העולם הזה – הכל צריך להיות דירה שהחתן והכלה יבנו יחד, טוב טוב, שה' ישמח מאד להכנס שם לבית ולברך את הבית, הבית הפרטי והבית הכללי, בכל הברכות של בני, חיי ומזוני רויחי.

בהמשך יעשו את הבר-יוחאי המפורסם. אנחנו אוהבים את הבר-יוחאי של נדבורנה.

"תורת חכם מקור חיים"

נאמר עוד משהו לפני שנלך לחופה: במאמר שהחתן חזר עכשיויא כתוב שצריך להזמין את הכלה, "בֹאי כלה בֹאי כלה". "בֹאי כלה", כשכותבים לפי הדקדוק, שוה חיים. השמות של החתן והכלה ביחד הם בגימטריא עשר פעמים חיים, פרת, 680, "בן פֹרת יוסף בן פֹרת עלי עין"[לה] – אז יש להם עשר פעמים חיים, זאת אומרת שצריך אולי כל יום לומר עשר פעמים "באי כלה"... "באי כלה" שוה חיים אחד והם עשר פעמים חיים.

בהשגחה פרטית התחלנו היום ללמוד את סדר נשים במשניות. יש גם כן ספר נשים ברמב"ם – כידוע כמה שהרבי רוצה שנלמד רמב"ם – ולפני כל ספר מהספרים ביד החזקה של הרמב"ם הוא כותב כותרת, פסוק מהתורה. הפסוק של ספר נשים, שמקביל לסדר נשים, כמובן, הוא "תורת חכם מקור חיים לסור ממֹקשי מות"[לו]. מה יש בביטוי "תורת חכם מקור חיים"? חכם שוה חיים. הפלא כאן שכאשר עושים את חשבון כל הפסוק הזה, "תורת חכם מקור חיים לסור ממקשי מות", הוא שוה ארבעים פעמים חכם-חיים, ארבעים פעמים "באי כלה". היחס בין שמות החתן והכלה לכל הפסוק הזה, פסוק כותרת של נשים – סדר נשים או ספר נשים – הוא יחס של 1 ל-4. כלומר, כל הפסוק הזה שוה ארבע פעמים שמות החתן והכלה. היות שיש שלש מילים בשמות אז הוא שוה שמות החתן והכלה פנים ואחור.

שוב, זהו הפסוק שהרמב"ם קובע ככותרת של נשים. נשים מתחיל מהמצוה להתחתן, יש מצות עשה לפי הרמב"ם לישא אשה. פשוט מאד, אתה עכשיו הולך לקיים מצות עשה דאורייתא לשאת אשה, המצוה הכי חשובה, בשביל עוד מצוה של "פרו ורבו"[לז]. יש לרמב"ם שתי מצוות, מצוה לשאת אשה ומצות "פרו ורבו", אחת בשביל השניה. שתקיים את המצוה הזו בהידור, שנזכה להיות שותפים למצוה שהחתן והכלה עכשיו הולכים לקיים ביחד.

[נגנו (לבקשת החתן) את ניגון לפני יחידות.]

לפני כמה ימים היה היארצייט של אחד מגדולי החסידות שה"זהיר טפי" שלו היה לשמח חתן וכלה, ואנחנו נוהגים בקבלת פנים לנגן את הניגון שלו – כל השכמים כאן ודאי זוכרים.

נגנו "שיר השירים" לרבי נפתלי מרופשיץ.