ברכות המגילה

אדר תשפ"גלא מוגה

בע"ה

סעודת פורים תשפ"ג – כפ"ח

סעודת פורים (חלק שני)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א [א]

קיצור מהלך השיעור

חלקה השני של סעודת פורים אשתקד היה 'פנינה' ביחס לברכות קריאת המגילה – התבוננות במבנה הברכות בכלל והעמקה בשבעה לוחמים בעמלק, מיהושע בן נון ועד מלך המשיח, אותם מונה האבודרהם בברכה שאחרי הקריאה. פירוש האבודרהם מקבל תוספת עומק ומשמעות כשמקבילים אותו למבנה הספירות.

ארבע ברכות המגילה

שכולם יפתחו את הסידור בברכות של המגילה. יש פה ארבע ברכות.

שלש לפני קריאת המגילה:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִקְרָא מְגִלָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה.

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לִזְמַן הַזֶּה.

ואחת אחרי הקריאה:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָרָב אֶת רִיבֵנוּ וְהַדָּן אֶת דִּינֵנוּ וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵנוּ וְהַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַנִּפְרָע לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרֵיהֶם הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ.

שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה. בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכַי. תְּשׁוּעָתָם הָיִיתָ לָנֶצַח. וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבוֹשׁוּ וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ. אָרוּר הָמָן אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לְאַבְּדִי בָּרוּךְ מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי אֲרוּרָה זֶרֶשׁ אֵשֶׁת מַפְחִידִי בְּרוּכָה אֶסְתֵּר בַּעֲדִי אֲרוּרִים כָּל הָרְשָׁעִים בְּרוּכִים כָּל הַצַּדִּיקִים. וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב.

ארבע הברכות הן ודאי כנגד י-ה-ו-ה, בחלוקה לשלש בהתחלה (יהו שמצטרפות תמיד יחד) ואחת בסוף (מלכות, ה תתאה).

מטבע הברכות

השאלה הראשונה היא – כמה מילים יש פה?

כמה מילים יש בברכות שלפני המגילה? בברכה הראשונה יש 13 מילים. כמה בברכה השניה? גם 13, הן זוג. לפי הקבלה [ב], בשם הוי' בברכה הראשונה מכוונים שם עב ובברכה השניה שם סג, הם אבא ואמא, "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין"[ג], ובכל אחת מהן יש 13 מילים. אחר כך אומרים "שהחינו" – 11 מילים. אם כן, לפני המגילה אומרים 37 מילים, גילוי היחידה, תיקון הבל.

אחר כך יש ברכה מיוחדת, שאין כל השנה, "הרב את ריבנו". ["ברוך אתה הוי' אלהינו מלך העולם – הרב".] על זה דברנו אתמול [ד], שיש רב ויש רבי, "כל רב מבבל וכל רבי מארץ ישראל"[ה], הרב הוא רב הונא והרבי הוא רבי יוחנן [ו]. יש פה גל מילים.

אז ביחד בכל הברכות יש כאן בדיוק 70 מילים – "נכנס יין יצא סוד"[ז], "כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש"[ח].

אחר כך אומרים "שושנת יעקב" – כמה מילים יש שם? 51. ב"שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי תשועתם היית לנצח ותקותם בכל דור ודור" יש 15 מילים, י-ה. אחר כך, "להודיע שכל קויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך", עוד 11 מילים. עד כאן, חצי הנוסח, מחולק בדיוק י-ה ו-וה מילים. אחר כך, עד הסוף, עד "וגם חרבונה זכור לטוב", יש עוד 25 מילים (25 הוא בעצמו רבוע ומספר השראה).

אז כמה מילים יש בהכל יחד? 121. מה זה? 11 ברבוע, מספר המלים ב"שהחינו" ברבוע [ט]. ללשון הברכות קוראים "מטבע שטבעו חכמים"[י] – מטבע בגימטריא 121. מספר המלים כאן הוא המטבע. אם כן, הקריאה במגילה היא סגולה למטבע – שיהיו הרבה מטבעות, לתת מתנות לאביונים. כולנו אביונים ו"כל הפושט יד נותנים לו"[יא] בחג הפורים.

"הרב את ריבנו" – הלוחמים בעמלק

הכי מענינים כאן מטבעות הלשון של הברכה האחרונה. האבודרהם, שהוא הפירוש העיקרי על נוסח התפלות, כותב שיש פה ששה ביטויים – חמשה לפני החתימה, "הרב את ריבנו וכו'", ועוד אחד אחר כך בתוך חתימת הברכה, "ברוך אתה הוי' הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם". הוא אומר שששת לשונות הברכה הזאת הם "כנגד ששה אנשים מישראל שנלחמו בעמלק". מי הם ששת האנשים? יהושע בן נון (בשליחות של משה רבינו, "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק"[יב]), אהוד בן גרא (שהרג את עגלון, וכתוב שם [יג] שיחד עם עגלון היו עמלקים), גדעון-ירובעל (כתוב שהיה עמלק במלחמה שלו [יד], הכל פסוקים), שאול המלך [טו], דוד המלך (בצקלג [טז]) ומרדכי.

הוא לא מפרט, רק אומר מה שאמרנו עכשיו, אבל אנחנו נתבונן יותר. קודם כל נפרט: "הרב את ריבנו" הולך על יהושע, "הדן את דיננו" על אהוד, "והנוקם את נקמתנו" על גדעון-ירובעל, "והנפרע לנו מצרינו" על שאול, "והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו" על דוד, ואחר כך חותמים, העיקר, ב"הנפרע לנו מצרינו", על מרדכי, עיקר המגילה, שנלחם בעמלק.

הוא מוסיף בסוף ש"האל המושיע", שתי המלים בחתימה ממש, היינו ימות המשיח. אם כן, בעצם יש שבעה שנלחמים בעמלק – ששה בעולם הזה, מיהושע עד מרדכי, ועוד אחד לעתיד, ש"כל השביעין חביבין"[יז], מלך המשיח, עליו כתוב "האל המושיע". זהו פירוש יפה של האבודרהם [יח].

מבנה הלוחמים בעמלק

צריך לכוון את כל הדמויות כאן, לפי הסדר הזה, כנגד הספירות. את ההקבלה, כמובן, האבודרהם לא עושה. ההקבלה לספירות 'מתלבשת' כאן טוב מאד:

הראשון שנלחם בעמלק, יהושע, נלחם מכח החסד של משה רבינו – "כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל"[יט], כאשר "ידו" היא בעיקר יד ימין [כ]. באיזה עוד מבנה שלנו יהושע בן נון הוא חסד? [יהושע ופינחס. זריזות במתינות.] שם לאו דווקא חסד, זריזות במתינות זה דעת. בעשר השירות [כא] שאומרים בשביעי של פסח [כב]. בתורה יש שלש שירות, כנגד חב"ד – שירת הים, שירת הבאר והאזינו. אחר כך כנגד החסד יש את שירת יהושע, "שמש בגבעון דום"[כג]. אם כן, על פי שני עדים יהושע הוא חסד דווקא – יהושע פועל ישועה, שהיא חסד. יכול להיות שדווקא בגלל היותו חסד יהושע גם קצת מתרשל בגבורה של כיבוש הארץ [כד]. התפקיד שלו הוא תפקיד של גבורה, אבל בפנים, בפנימיותו, הוא איש חסד. גם פה, הוא "הרב את ריבנו" (לשון ריבוי, תכונת החסד).

אבל "הדן את דיננו" הוא כבר עצם הדין – זהו אהוד בן גרא, שדוקר את עגלון מלך מואב [כה], מעשה גבורה מובהק, סכנת נפשות, סיכון. [כתוב שהוא אטר יד ימינו [כו].] נכון, הוא שולט ביד שמאל – יד הגבורה. אהוד הוא הגבורה.

"הנוקם את נקמתנו" הוא גדעון. גדעון הוא ירֻבעל – גדעון וירבעל הם כפולות של 7 ו-13 – גדעון הוא 19 פעמים 7 ו-ירבעל הוא 12 פעמים הוי', חדש, 24 פעמים 13. 13 הוא בתפארת (הזכר) ו-7 הוא במלכות (הנקבה)[כז]. אם כן, גדעון מייחד גם 7 וגם 13, כמו שרש המלכות שמאחורי התפארת דז"א [כח]. גם זו תכונה של תפארת – "כתפארת אדם לשבת בית"[כט] (שמתייחס לאשה [ל]). רצו להמליך את גדעון [לא] – הוא דמות ואישיות מאד כללית, ראוי להיות מלך ישראל. הוא אומר 'אני לא מלך, ה' הוא מלך' – ה' הוא קוב"ה, שכנגד התפארת. מאד מתאים שגדעון יהיה התפארת של פורים. "הנוקם את נקמתנו" גם נוקם את נקמת ה', כמו שכתוב במלחמת מדין בפסוק אחד שזו נקמת ישראל [לב] ובפסוק אחד שזו נקמת ה'[לג]. הנקמה הזו היא מצד התפארת, הפנימיות של יעקב.

הכל כאן פורים, את כולם צריכים להזמין כעת לשולחן. גם את יהושע בן נון, "הרב את ריבנו", גם את אהוד בן גרא, "הדן את דיננו" (ידוע שגֵרא היינו הגר"א, מצד הגבורה, מצד שמאל) – ברוכים הבאים לשולחננו! עכשיו גדעון-ירבעל שהוא התפארת – הוא ודאי מבסוט ששמים אותו בתפארת. הכל מצוה של מחית עמלק. הרב את הריב הוא מכח החסד, הדן את הדין הוא מכח הגבורה והנוקם את הנקמה הוא מכח התפארת.

אחר כך "הנפרע לנו מצרינו" הוא כבר שאול "והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו" הוא דוד. שני הביטויים הולכים ביחד, כמו ששאול ודוד הם זוג. קודם הסברנו [לד] ששמואל הוא הנצח ודוד הוא ההוד – שאול כאן הוא במקום שמואל [לה]. [א.ט. נכנס.] פורים שמח. הפסדת את כל הניגונים השמחים. את כל השמחה הפסדת. אולי-אולי בזכותך יעשו שוב שמח, אבל ספק. גם שאול ודוד הם נצח והוד וגם שמואל ודוד הם נצח והוד.

מה יוצא בסוף? הכי טוב, ש"ברוך אתה הוי'" הוא כבר היסוד, הצדיק. בפורים מרדכי הוא צדיק. הוא "איש יהודי... איש ימיני"[לו], מצד דוד (שמיהודה, שלא הרג שמעי וממנו יצא מרדכי) ומצד שאול (שמבנימין, שלא הרג את אגג וממנו יצא המן)[לז]. הביטוי כאן חוזר לשאול, כי עליו כתוב "הנפרע לנו מצרינו" ובחתימה כתוב עוד פעם "הנפרע" – מרדכי מקבל את ה"נפרע" משאול. יש פירוש שמסביר [לח] ש"הנפרע לעמו ישראל" הוא לא רק מה שנפרע "מכל צריהם", אלא גם תוך כדי נפרע לנו. בכל מה שאנחנו סובלים ומתייסרים מהצרים אותנו – כמו בזמן מרדכי ואסתר, כל הצרה של עם ישראל במשך שנה שלמה – היא גם "נפרע" לנו, מנכה לנו את החטאים שלנו. בתוך המלה "נפרע" יש שני כיוונים – מה שהוא נפרע לנו, מהחטאים שלנו, ומה שהוא נפרע לנו מאויבינו, שהוא מטפל וגומר חשבון עם האויבים. עם האויבים הוא גומר חשבון, ומאתנו הוא רק נפרע את החטאים שלנו, תוך כדי. שוב, יש פעמיים "נפרע", מצד הנצח ומצד היסוד [לט].

אחר כך מלך המשיח, "להביא לימות המשיח"[מ], הוא הסוף, המלכות – "האל המושיע". "אסתר [המלכה] מן התורה"[מא] היא מהפסוק "אכן אתה אל מסתתר"[מב], שמסיים "אלהי ישראל מושיע", "האל המושיע".

ולסיכום:

^{חסד: יהושע בן נון} הָרָב אֶת רִיבֵנוּ		^{גבורה: אהוד בן גרא} וְהַדָּן אֶת דִּינֵנוּ
	^{תפארת: גדעון-ירֻבעל} וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵנוּ
^{נצח: שאול המלך} וְהַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ		^הוד:דוד המלך וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ
	^{יסוד: מרדכי היהודי} בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַנִּפְרָע לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרֵיהֶם
	^{מלכות: מלך המשיח} הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ

אם כן, כעת אפשר לשיר עוד פעם את הניגונים של סיום הברכות – "שושנת יעקב" ו"ארור המן".