"באלהים אהלל דבר בהוי' אהלל דבר"

כ"ח שבט תש"פ – כפ"ח

בר-מצוה טוביה נעם שי' לויט (חלק רביעי)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

פסוק "ירידה צורך עליה" בתהלים

אחרון חביב, נראה עוד משהו. נפתח בתהלים נו – פסוק יא. כל מי שיש לו דף או מחשבון – זהו חלק הפרפראות – "ירידה צורך עליה" בפסוק הזה. קודם כל, התופעה כאן היא שיש פסוק אחד בתהלים ששוה בגימטריא "ירידה צורך עליה" – הפסוק הזה (גם בתורה יש פסוק אחד ששוה "ירידה צורך עליה", כפי נראה בהמשך). "ירידה צורך עליה" שוה 660[ב], ויש פסוק אחד בתהלים שעולה אותו מספר – "באלהים אהלל דבר בהוי' אהלל דבר". פסוק פשוט, חשוב, עם שני חלקים – שכנראה שני החלקים הם חלק הירידה וחלק העליה שבעקבות הירידה.

מדת ההשתוות בין מדת הדין ומדת הרחמים

יש פה שני פירושים במפרשים על פי פשט. התרגום, רש"י ועוד אומרים שהפסוק בא להשוות את מדת הדין ומדת הרחמים – שם אלקים הוא מדת הדין ושם הוי' הוא מדת הרחמים – ולומר שעל כל מה שאתה, ה', עושה לי בחיים אני מהלל ומשבח אותך. "באלהים", אם אתה נוהג אתי במדת הדין – "אהלל דבר". וגם "בהוי", אם אתה נוהג אתי במדת הרחמים – "אהלל דבר" בדיוק באותו אופן. בלשון חז"ל[ג], כשם שמצוה לברך על הטובה כך מצוה לברך על הרעה – "לקבולינהו בשמחה"[ד] באותו אופן. אך כאן עוד יותר, לא רק לברך אלא להלל, מלשון "יהל אור"[ה], להאיר את הדבר באור אלקי ממש (וכידוע[ו] שיש בלשון הקדש יג לשונות אור ו"הלל" הוא הלשון ה-יב, כנגד תיקון "וחטאה"[ז], "פומא קדישא"[ח], "פתח פיך ויאירו דבריך"[ט]).

בלשון הבעש"ט – מלה שלא מופיעה כאן במפרשים – זו מדת ההשתוות[י]. השתוות בין שם הוי' ושם אלקים ("הוי' הוא האלהים", הכל הוי' – "שויתי הוי' לנגדי תמיד"[יא], גם כאשר הדבר נראה "נגדי", ממדת הדין), מדת הדין ומדת הרחמים – הכל טוב מאד, לכן "אהלל דבר" על כל דבר שקורה[יב].

הבטחת המלכות פעם אחר פעם

עוד מפרשים, כמו האבן עזרא ועוד, לא מפרשים כך – כנראה אין ברובד הפשט שלהם שאלקים הוא מדת הדין והוי' מדת הרחמים דווקא. לכן מפרשים את הכפל – לא סתם כפל הענין במלים שונות, כפי שהמצודות כותב – ביחס לתוכן, הבטחת המלכות לדוד המלך, שה' הבטיח לדוד את המלכות לעולם פעם אחר פעם (כאשר על כל פעם דוד מהלל את ה'). קודם על ידי שמואל הנביא, אחר כך על ידי נתן הנביא ואחר כך על ידי גד החוזה – שלשה נביאים שכל אחד הבטיח לו את המלוכה, לנצח, בצורה אחרת. שמואל נקרא גם רואה – היו לדוד רואה, נביא וחוזה (כנגד חב"ד, וד"ל), וכולם הסכימו שהמלכות מגיעה לו לעולם ועד.

כך האבן עזרא ועוד מפרשים מסבירים את הכפל, כבא לומר שהדבר קורה פעם אחר פעם. אם פעם אחר פעם, יחסית הפעם הראשונה אלקים ופעם שניה שם הוי'. הוא לא כותב, אבל כך מובן מהתורה – קודם מופיע שם אלקים במעשה בראשית, "בראשית ברא אלהים וגו'", ואחר כך שם הוי', "ביום עשות הוי' אלהים ארץ ושמים"[יג].

דין ורחמים בתפלה

נשים לב שהמלים האלה, החשובות ביותר, דין ורחמים – מדת הדין ומדת הרחמים – הן גם ראשי תבות רד. קודם אמרנו ש"ירידה צורך עליה" היא עבודת התפלה, שנקראת רחמי – "בקש רחמים כעני בפתח". מה תוכן התפלה? מה כח התפלה? שהרחמים ימתיקו את הדין. אדם מתפלל מתוך דין. אם לא היה דין – הוא לא היה מתפלל. הוא מתפלל מתוך דין ומבקש רחמים, שהרחמים ימתיקו ויהפכו את הדין.

בלקוטי מוהר"ן[יד] כתוב שיש אחד שהתפלה שלו גופא היא בחינת דין עם הקב"ה (כמו "ויעמֹד פינחס ויפלל"[טו]) – שמתפלל חזק, עושה משפט, פלילים, עם הקב"ה. הוא תובע חזק – כח של צדיק מיוחד ("צדיק גוזר והקב"ה מקיים"[טז], "הקב"ה גוזר וצדיק מבטל"[יז]), שיכול להתפלל בבחינת דין. אבל פשט התפלה אצל כל אחד הוא שמבקש רחמים והם ממתיקים את הדין, רד (מדת הרחמים 'יורדת' על מדת הדין כדי להעלות אותה, "ירידה צורך עליה").

ירידה לדין צורך עליה לרחמים

אמרנו שהפסוק "באלהים אהלל דבר בהוי' אהלל דבר" שוה "ירידה צורך עליה", ולפי הפירושים – החל מהתרגום – קודם מדת הדין ואז מדת הרחמים, "באלהים אהלל דבר" ואז "בהוי' אהלל דבר", משמע שהאדם מתחיל מדין. דין הוא ירידה. בהסחה לאדום (כפי שהוסבר לעיל), יש מעלה ומטה, יותר תדר ופחות תדר, יותר אנרגיה ופחות אנרגיה. מה זה אומר לגבי קוי ימין ושמאל? הכחול הוא הימין והאדום הוא השמאל. זה יענה גם לשאלה ששאלו קודם, שבאדום יש גם חיות – יש הרבה חיות בדם, כי כתוב שחיים הם דווקא ממדת הגבורה (התגברות החיות), שמאל. ללכת לורוד, לאדום, כמו אדום-עשו, היינו ללכת לשמאל. שמאל הוא דין, שם אלקים.

אם כן, הירידה היא "באלהים אהלל דבר", שמאל, דין. ממנה גופא באים לימין, או לאמצע, לרחמים – "בהוי' אהלל דבר". לפירוש זה ה"ירידה צורך עליה" בפסוק היא מדין לרחמים, כפשוט – כך אומרים המפרשים. דין הוא האדום, שמאל, ורחמים הם הימין – והכל בהשתוות, "אהלל דבר".

רמזי הפסוק

יש פה רמזים מופלאים בחשבון: המספר הכולל הוא 660. המלה העיקרית שחוזרת פעמיים היא "אהלל" = 66 – עשירית מהכל, בדיוק המעשר, "העשירי יהיה קדש להוי'"[יח]. כלומר, חוץ מב"פ "אהלל" בפירוש, כל השאר עולה עוד ח"פ "אהלל" בגימטריא. יש כאן עשר פעמים "אהלל" – לא רק בדין ורחמים, אלא בכל עשר הספירות, כל כחות הנפש, בכל אחד מהם "אהלל דבר". אהלל הוא גם 11 במשולש (סוד ה"חד ולא בחֻשבן"[יט], כמו שהרבי הרבה להסביר[כ]). בהשגח"פ זהו הפסוק ה-11 בפרק, שכולו עולה י"פ 11 במשולש.

שלש המלים הראשונות, "באלהים אהלל דבר" עולות 360 (מספר שראינו לפני שבוע[כא], כשדברנו על "עזר כנגדו"[כב] שעולה "חלק אלוה ממעל") ו"בהוי' אהלל דבר" עולה 300 (משולש 24, ש). המכנה המשותף הוא 60. נמצא ש‑660 הוא או עשר פעמים 66 או 11 פעמים 60. החלק הראשון כאן עולה ו"פ 60 והחלק השני ה"פ 60. צריך לומר שה-6 הוא ה-ו של שם הוי' וה-5 הוא ה עילאה של שם הוי' (מקום המתקת הדין בשרשו, בשרש הרחמים שבו), לא ה תתאה. שתי חלוקות פשוטות.

יש בפסוק 6 מלים, נמצא שהערך הממוצע של כל מלה הוא 110, ימין, נס, עלי (הכהן, לשון עליה, לאחר הירידה של יעל אשת חבר הקיני, שלפי האריז"ל[כג] התגלגלה בעלי – היא הירידה והוא העליה, ודוק) היהלום של 10.

כמה עולים ראשי וסופי התבות יחד עם האותיות שבאמצע התבות? "באלהים אהלל דבר בי-ה-ו-ה אהלל דבר" עולה ח"פ אהלל (528, שהוא לב במשולש), ושאר אמצעי התבות עולה עוד ב"פ אהלל (ב ה"אהלל" המפורשות בפסוק).

יש בפסוק 25 אותיות, 5 ברבוע:

ב  א  ל  ה  י

ם  א  ה  ל  ל

ד  ב  ר  ב  י

ה  ו  ה  א  ה

ל  ל  ד  ב  ר

הפנות = 242 = ב"פ 11 ברבוע, 11 פעמים 22, השאר = 418 = 19 פעמים 22. שני האלכסונים = 480 = 8 פעמים 60, השאר = 180 = 3 פעמים 60. ארבע הפנות של 3-3 אותיות = 360 = "באלהים אהלל דבר", השאר = 300 = "בהוי' אהלל דבר"!

מישהו זוכר מתי דרשנו את הפסוק הזה? מסתמא אף אחד לא זוכר. לזכר התלמיד שלנו, ר' הלל ליברמן הי"ד – שהמלמדים יספרו את הסיפור שלו, כמה היה דבוק בשכם (= "באלהים אהלל דבר", ירידה למדת הדין) – פסוק שמתאים לו מאד. הוא ירד לשכם במסירות נפש.

בכל אופן, זהו הפסוק היחיד בתהלים ששוה ירידה צורך עליה, הכל על בסיס המלה "אהלל" – י"פ "אהלל", עם כל שאר הרמזים.

"מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם הוי'"

בתורה, הפסוק היחיד ששוה "ירידה צורך עליה" יוצא מפי בלעם הרשע, הלעומת-זה של משה רבינו: "מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם הוי'"[כד].

נאמר עליו כמה רמזים:

"מה אקב לא קבה אל" עולה "ומה אזעם לא זעם [הוי']" (317)!

"ומה אזעם לא זעם הוי'" עולה 343, 7 בחזקת 3, סוד "כצאת השמש בגבֻרתו"[כה], "שבעתים כאור שבעת הימים"[כו].

"לא קבה" עולה מנחם (ו"פ חיה) ו"לא זעם" עולה נחמן (ד"פ יחידה; שני הפירושים, של רש"י ושל המדרש, בהתאמה, ל"זה ינחמנו"[כז], ודוק), ביחד הם עולים אחד פעמים יחד, כאשר השאר עולה 17 פעמים 22 ("אחישנה"), סוד אחד-טוב שמתחלפים באטב"ח כנודע.

שתהיינה בשורות טובות (אנחנו עדיין בחדש שבט – שנשמע בשורות טובות), תתפללו חזק וטוב, תקבלו הרבה מוחין זכים ללמוד וללמד תורה לשמה מתוך אהבת ישראל.