מזבח של אהבה

ט"ו אלול תשפ"ב – כפ"ח

קבלת פנים להראל ורחל-רבקה שי' דומוביץ (טלפונית)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

א. עבודת הראל ורחל-רבקה

צאן ובקר על המזבח

לחתן קוראים הראל ולכלה קוראים רחל-רבקה. עוד לפני הרמזים, נתייחס למשמעות של השמות:

הראל, שם החתן, הוא כינוי למזבח[ב]. שני שמות הכלה, רחל ורבקה, הם שמות הרומזים לצאן ובקר – רחל היא אחת ממיני הצאן[ג] ורבקה (אותיות הבקר) היא חיבור של שלשה-ארבעה בני בקר ("רבקה של בקר"[ד]). עיקר עבודת ה' בבית המקדש – "בית להוי' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות"[ה] – היא העלאת צאן ובקר על גבי המזבח החיצון. על ידי כך זוכים שהבית יהיה מקום להשראת השכינה לפני ולפנים, בבית קדשי הקדשים.

כל בית יהודי הוא בית מקדש מעט, המוקדש לעבודת ה', ושמות החתן והכלה שלנו רומזים למסירות בעבודת ה' המשותפת – כהעלאת קרבנות על המזבח. "שולחנו של אדם מכפר עליו"[ו] – בבית היהודי עובדים את ה' באכילה באופן של "בכל דרכיך דעהו"[ז] (עמוד העבודה), באמירת דברי תורה על השולחן[ח] (עמוד התורה) ובהכנסת אורחים[ט] והטבה להם בגשמיות וברוחניות. על ידי כך זוכים בני הזוג להשראת "שכינה ביניהם"[י] לפני ולפנים בביתם, ב"חדר המטות"[יא] (כינוי לקדש הקדשים[יב]).

בעבודה הפנימית, ענינו של המזבח הוא מסירות-נפש – המתמסרות מלאה לעבודת ה'. צאן הוא לשון יציאה ובקר הוא לשון ראיה בהירה כאור הבקר. כך שחיבור שני העניינים, הרמוז בחבור השמות רחל-רבקה, הוא בסוד "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה"[יג] – יציאה וראיה. אדמו"ר הזקן פרש "צאינה וראינה" כ'צא אני וראה אין'[יד] – על האדם לצאת מעצמו, מהריכוז האנוכי ב'אני' שלו, ולראות את ה'אין' האלקי המהווה את הכל. לבני הזוג שלנו כח לצאת מעצמם, לראות את האין האלקי, ולהקדיש את עצמם לעבודת ה' במסירות נפש – שעיקרה מסירות נפש להפיץ את אור ה' לעולם כולו (כפי שיתבאר עוד). ורמז: מזבח-צאן-בקר עולים "פרו ורבו"[טו] – המצוה והברכה[טז] שהן תכלית הקמת הבית, "פרו ורבו" בגשמיות וברוחניות (בחידושי תורה[יז] ובהפצת התורה כך ש'יהודי עושה עוד יהודי'[יח]).

עבודת אברהם

בפרט, לכינוי המזבח הראל יש שייכות מיוחדת לאברהם אבינו, שהרי "אברהם קראו [למקום המקדש, ובפרט הכוונה למקום המזבח[יט]] 'הר'"[כ] (וכן אברהם עצמו מכונה הר[כא], כינוי למדת החסד[כב] ואפילו למדת "רב חסד"[כג]) ושם א-ל הוא השם המיוחד למדת אברהם, מדת החסד, "חסד אל כל היום"[כד] (וכן אברהם עולה ח"פ א-ל). ואכן, הביטוי הרווח בתורה "צאן ובקר" (סוד רחל-רבקה) מופיע לראשונה – וחוזר שוב ושוב – דווקא ביחס לאברהם אבינו[כה] (סוד הראל).

אם כן, מסירות הנפש המיוחדת של צאן ובקר על המזבח בכינויו הראל היא מסירות נפשו של אברהם אבינו. בחסידות מוסבר[כו] כי בניגוד למסירותו הנפש של רבי עקיבא, שכל ימיו שאף למסירות נפש בפועל[כז], אברהם אבינו מסור כולו לשליחותו – פרסום אלקות בעולם – אלא שיש לו נכונות למסור את נפשו, בדרך ממילא, אם השליחות תדרוש זאת. מסירות הנפש בבית היהודי היא חיים של קידוש ה' והפצת תורה כמסירות נפשו של אברהם אבינו, היהודי הראשון שהחל בבנין בית ישראל.

יחוד האבות והאמהות

הראל רומז לאברהם, אבינו הראשון, ורחל ורבקה הם שמות של שתים מהאמהות הקדושות. אכן, לאברהם מצטרפת שרה אמנו – בשתי הפעמים הראשונות בהן נזכרו "צאן ובקר" אצל אברהם כתוב שהוא זכה להם עבור שרה, כך שאברהם מכין מכח שרה אשתו גם את נשות בנו יצחק ונכדו יעקב. מן הסתם, כשם ששרה מצטרפת לאברהם כך יעקב מצטרף לרחל (ומביא עמו גם את לאה אחותה) ויצחק מצטרף לרבקה, כך שכל האבות והאמהות כלולים בבית הנאמן של החתן והכלה שלנו.

שלשת האבות (אברהם-יצחק-יעקב) מכוונים כנגד המדות חסד-גבורה-תפארת[כח] וארבע האמהות (שרה-רבקה-לאה-רחל) מכוונות כנגד המדות נצח-הוד-יסוד-מלכות[כט]. אם כן, בפרט, הראל שייך למדת החסד ורחל-רבקה למלכות ולהוד. בכחות הפנימיים[ל], מדת הראל היא אהבה (פנימיות החסד, וכן מפורש בחסידות[לא] ש"כפה עליהם הר כגיגית"[לב] היינו גילוי של אהבה רבה), מדת רחל היא שפלות (פנימיות המלכות) ומדת רבקה היא תמימות (פנימיות ההוד) – המדות ה'חסידיות' העיקריות – וכאשר מצרפים את השמות והמדות עולה הכל ז"פ משיח, זוג משיחי מאד...

ב. רמזי השמות

הראל (236) ועוד רחל רבקה (545) עולים יחד 781, כך שמתאימים להם רוב ככל הרמזים שדרשנו לקראת שנת תשפ"א[לג]. אז עשינו 'פרצוף' של רמזים, כנגד עשר הספירות, ויש ללמוד מכולם לקח טוב לבית הנאמן שבני הזוג מקימים:

כתר: תשועה

הגימטריא הראשונה היא תשועה. החתן והכלה הם מלך ומלכה[לד] והקב"ה, השותף השלישי, הוא "הנותן תשועה למלכים"[לה]. מקור התשועה הוא בספירת הכתר, הרובד העל-מודע של הנפש ושל המציאות. במושגי הקבלה[לו], בכתר יש שע נהורין, 370 אורות – גילוי של שעשוע, ענג עליון, כאשר ה' משתעשע בבני הזוג היקרים, שועה (פונה) לתפילתם ונותן להם תשועה.

חכמה: תורה מסיני

גם תורה מסיני עולה 781. עיקר ויסוד האמונה הוא "משה קבל תורה מסיני", כפתיחת מסכת אבות, וכמו שמגדיר הרמב"ם בי"ג עיקרי האמונה[לז] את היסוד של "תורה מן השמים" – "שנאמין שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה ושהיא כולה מפי הגבורה". התורה היא גילוי החכמה האלוקית, "אורייתא מחכמה נפקת"[לח] (התורה יוצאת מהחכמה). "'ביום חתונתו'[לט] זה מתן תורה"[מ] – על בני הזוג להשתית את ביתם על אדני התורה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

בינה: "אש דת למו"

על מתן תורה נאמר "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ"[מא] בגימטריא 781. התורה היא "דת האמת" שניתנה לנו מיד-ימינו של הקב"ה ומתוך האש. האור העצמי של "תורה מסיני" יוצא מהחכמה, אך ה'תפאורה' המקיפה של האש שייכת לספירת הבינה, בה אנו מבינים וקולטים את התורה בשכלנו. הרמז הזה משלים כמובן את הקודם (תורה מסיני), מתאים לכך שהחכמה והבינה הולכות יחד ("תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין"[מב]). בספרי הקבלה[מג] מובא רמז: מימינו אש דת למו בשינוי סדר האותיות מימינו דת שמאלו – התורה, כדת מחייבת ומדויקת, שייכת בגלוי לצד השמאל-הדין, אבל זהו דין הנובע באמת מיד ימין, מידת החסד והאהבה. בבית המקדש של בני הזוג שלנו, על מזבח עבודת ה' שלהם, ה"אש תמיד תוקד על המזבח"[מד] היא "אש דת למו" הנובעת מלימוד התורה והתבוננות בה.

דעת: יודעי תרועה

781 שוה "יוֹדְעֵי תְרוּעָה"[מה] – רמז השייך במיוחד לחתונה בימי ההכנה לראש השנה. החתן והכלה הם "יודעי תרועה" – "רעים האהובים" המתחברים בכח הדעת ("והאדם ידע את חוה אשתו"[מו]).

זו גם הגימטריא של ישראל ועוד עמלק – שני קטבים הופכיים במציאות, "קדש ישראל לה' ראשית תבאתֹה"[מז] לעומת "ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אֹבד"[מח]. עמלק בגימטריא ספק[מט], הוא כופר וציניקן, חצוף ומתריס, הפוגע בישראל כאשר יש להם ספק באמונה, "היש ה' בקרבנו אם אין"[נ]. הספק פוגם בספירת הדעת, כח ההתקשרות בין בני הזוג, ועבודת בני הזוג הבונים "בית נאמן בישראל" היא למחות ביחודם האוהב כל ספק שמטיל עמלק בקשר הנצחי שלהם[נא].

חסד וגבורה: תקון המדות

שני הקטבים של ישראל-עמלק נמשכים מספירת הדעת אל מידות הלב הנחלקות לימין-חסד ושמאל-גבורה (כאשר "עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות"[נב] שבדעת מופיעים במידות). התכונה העצמית של ישראל היא "רחמנים ביישנים וגומלי חסדים"[נג], הכל שייך לצד החסד, ואילו עמלק הוא תמצית המידות הרעות, אכזריות עזות פנים וקמצנות, המשתלשלות ממידת הדין הקשה (שמאל ההופך לסמאל). הבית היהודי מושתת על מדות טובות, בין בני הבית ובהשפעתם כלפי חוץ – עלינו להגביר את צד החסד, ולשרש את הנטייה העמלקית שבלב.

תפארת: עטרת צבי

בנבואת ישעיהו נאמר "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ"[נד], עטרת צבי עולה 781 תשפא. עטרת צבי פירושו כתר (עטרה) שאותו חומדים ורוצים (כמו שארץ ישראל נקראת "ארץ הצבי"[נה]). הכתר שייך לספירת המלכות, אך כאן הדגש הוא על היופי המפואר של הכתר, "צפירת תפארה" בספירת התפארת. צבי בגימטריא אמונה[נו], כאשר במידות הלב האמונה מופיעה בתפארת (כנקודה מחברת וכוללת את האהבה והיראה). מכח השראת האמונה נעשה הבית היהודי "בית אֹשר"[נז], מקום נחמד ונחשק של רצון ותענוג – "כתפארת אדם לשבת בית"[נח].

נצח והוד: שיתוף פעולה

בשנת תשפ"א הרמז העיקרי שלנו היה שם קדוש בקבלה – השתפא אותיות ה'תשפ"א (השנה לפ"ג). אם רוצים להתאים אותו לבני הזוג שלנו, שעולים 781 (תשפ"א), צריכים להוסיף להם ה גדולה של השראת שכינה... שם השתפא יוצא בחילוף אתב"ש משם "צבאות", השם של הספירות נצח והוד. לשם השתפ"א יש משמעות של שיתוף פעולה[נט], כאשר הדוגמא המובהקת היא פעולת שתי הרגליים, שכנגד הנצח וההוד, ההולכות יחד בתיאום מופלא (נסו ללכת ברגל אחת...). שיתוף הפעולה הוא יסוד הבית היהודי, כאשר האיש והאשה פועלים יחד כ"תרין פלגי גופא"[ס] (תיאור הנצח וההוד), וביחד מעמידים צבאות-צבאות לעבודת ה'.

יסוד: צור תעודה

ספירת היסוד היא השפעה נכונה ואמתית, תוך 'שמירת הברית' – יסוד ברית הנישואין. ה' אומר לנביא "צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי"[סא], "צור תעודה" עולה 781. שמירת התורה כעדות-אמת בקרב התלמידים ("לִמוּדֵי ה'"[סב]) המתאימים לקבל אותה היא פעולת ספירת היסוד (וכך מתקנים את ה-שערורה, העולה אותו מספר, שהיא פגם הברית ר"ל – "וּבִנְבִאֵי יְרוּשָׁלִַם רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה נָאוֹף וְהָלֹךְ בַּשֶּׁקֶר"[סג]).

מלכות: מראית עין

מושג חשוב בהלכה, "מראית עין", הוא הרמז החותם. כלל גדול הוא "והייתם נקִיִם מה' ומישראל"[סד], ולכן נקבעו כמה הלכות ואיסורים "מפני מראית העין" וכדי שלא יחשדו באדם לשוא (נִראוּת, בלשון ימינו). ההופעה החיצונית של האדם, איך הוא נראה בעיני אחרים, היא ביטוי ספירת המלכות שלו. התכלית היא לא לפעול רק לפי האמת המוחלטת מבלי 'לספור' אף אחד, אלא להצליח לעשות את האמת בדרך שתתקבל על דעת הרואים, "באופן המתקבל". יש להיזהר ממראית עין, וגם לדעת לזהות תופעות שאינן אלא מראית עין – וכך לתקן את מידת המלכות בעולם. כשבונים בית נאמן בישראל מתרכזים קודם כל בבנין פנימי ואמתי, בלי להסתכל סביב ולהתפתות לנִראות מזויפת, אך בסופו של דבר – כפי שחזרנו שוב ושוב – התכלית היא שהטוב הפנימי של הבית יקרין גם החוצה, ייראה לעולם ויאיר אותו.

	כתר תשועה
חכמה תורה מסיני		בינה אש דת למו
	דעת יודעי תרועה
	חסד-גבורה ישראל-עמלק
	תפארת עטרת צבי
	נצח והוד השתפ"א
	יסוד צור תעודה מלכות מראית עין