פתיחת התניא – 'פינף דינים'

ב. פתיחת התניא – 'פינף דינים'

קושיא אחת וחמש חלוקות

מחר בבקר עם הילדים צריך גם להתחיל את פרשת מקץ וגם מתחילים את התניא מחר, פרק א. מי"ט כסלו עד כ"א לומדים את ההסכמות וההקדמה, אך מכ"ב כסלו מתחילים פרק א. נאמר רק ווארט אחד:

הקושיא הראשונה של התניא – שכל התניא עוסק בה – היא איך אפשר להחזיק עצמך כרשע, "היה בעיניך כרשע", ועדיין להיות שמח בעבודת ה' יתברך. זו השאלה, איך אפשר להרגיש רשע – כרשע, בהמשך הוא יסביר שלא אותו דבר – ואף על פי כן להיות בשמחה, "עבדו את הוי' בשמחה". אחרי הקושיא הוא אומר: "אך הענין כי הנה מצינו בגמרא ה' חלוקות. צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו ובינוני".

נתייחס בהפשטה – המבנה שיש קושיא אחת ואז חמש חלוקות. אצל ר' חיים, אם יש קושיא איך יוצאים מהפלונטר? עושים חילוק, יש צווי דינים, וככה פותרים את החלום, כמו יוסף שפותר חלומות. אצל הרוגאטשובר יש דריי דינים, כידוע שזהו עיקר המחלוקת בין ר' חיים לרוגאטשובר. כאן רואים שיש פינף-דינים – יש לך קושיא? צריך לדעת שיש חמש חלוקות. בכל קושיא שיש לך צריך למצוא איזה חמש חלוקות, שאם תעמיק בהן תוכל לפתור את הבעיה.

התפתחות החלוקות

אם יש צווי דינים היינו טוב ורע, צדיק ורשע, שבהרבה מקומות בחז"ל מוצאים שכאשר יש בעיה יש רק צויי דינים, צדיק ורשע, כמו שהוא מביא תיכף בהמשך מאמר חז"ל שאיוב אומר "בראת צדיקים, בראת רשעים", ועל זה הוא מקשה "והא צדיק ורשע לא קאמר". בכל אופן, החלוקה שם של בחז"ל היא צווי דינים, צדיקים ורשעים.

אם אני אומר לפי הכלל הגדול בחסידות, שכל פעם שיש שני קצוות חייב להיות ממוצע באמצע, דריי דינים, אני מוסיף בינוני באמצע. איפה הרמז שיש רק דריי דינים? הרמז המפורסם של צבור – להתפלל עם הצבור, לא לפרוש מהצבור – שהוא צדיקים, בינונים ורשעים. כשאדם רוצה להתחבר לכלל ישראל, לצבור, צריך ראש של דריי דינים. אם הראש הוא, כמו אצל הרבה חרדים, שיש או צדיקים או רשעים – אין לי צבור, איני יכול להתחבר לכלל. אם יש רק צדיקים-רשעים צר לי המקום, אבל אם אני מכניס גם בינונים יש לי צבור ואני יכול להזדהות עם הכלל.

אבל דריי דינים עדיין לא מספיק כדי לתרץ את הקושיא של להרגיש רשע ולשמוח – להצטער ולשמוח בעת ובעונה אחת, התירוץ של התניא. כנראה שכדי להגיע למצב של שמחה ובכיה יחד – כמו אצל הקב"ה, "במסתרים תבכה נפשי מפני גוה", שבבתי גוואי הוא בוכה ובבתי בראי שמח, "עז וחדוה במקומו" – צריך חמש חלוקות. גם יהודי צריך להיות כמו הקב"ה, בצד שמאל, בתי גוואי, הוא בוכה, ובצד ימין של הלב, בתי בראי, הוא שמח, ולשם כך צריך חמש חלוקות.

כנראה הבינוני עצמו מכריח שבכל צד יש שתי חלוקות – אם נעמיק במהות הבינוני יכריח לומר שיש שני סוגי צדיקים ושני סוגי רשעים. בכיוון ימין יש שני צדיקים – אחד קרוב לבינוני ואחד רחוק ממנו, צדיק שאינו גמור וצדיק גמור. גם בצד שמאל, יש אחד שרחוק מהבינוני, רשע גמור, ויש אחד שקרוב לבינוני, רשע שאינו גמור.

התכלית המשיחית – אחדות

כל ענין הממוצע, וכל הדרגות האלה, הם בשביל שבסוף יהיה אפשר לעשות אחדות בין כל הנשמות. כמו הווארט של רבי פינחס מקוריץ – נזכיר עוד צדיק – שגדר צדיק גמור הוא מי שאוהב רשע גמור וגדר צדיק שאינו גמור הוא מי שאוהב רשע שאינו גמור. [ומה עם הבינוני?] שאלנו הרבה פעמים – הבינוני אוהב את כל ה"הלואי בינוני", רואה בכל אחד פוטנציאל להיות בינוני. גם אדמו"ר הזקן, כמו רבה בהמשך העמוד הראשון של התניא, אמר על עצמו שהוא בינוני.

עד כאן ווארט. כל דבר חמישי דורשים שהוא משיחי. הראש הזה, שצריך לחלק לחמש (בנשמת האדם עצמו היינו לגלות את כל הנרנח"י – נמצא שהנשמה היא הבינוני, לשון בינה, ואילו שני הצדיקים הם בסוד ח"י ושני הרשעים בסוד נ"ר – "נר רשעים ידעך"), הוא ראש משיחי, כמו חמש העליות של מלך המשיח – "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד".