יד. ויהי כחצות הלילה

כחצות הלילה

גם התורה הבאה עוסקת בבירור הספק:

ויהי כחצות הלילה [ידועים דברי חז"ל[יג] על כך שמשה אמר "כחצֹת"[יד] ולא 'בחצות'.], שהספק הוא כחצות לכאן ולכאן, אז אני ה' יוצא בתוך מצרים, במיצר שלו, להאיר עיניו וכו' [לא כתוב כאן בפירוש, אבל משמע קצת שיש גם "יתרון האור מן החשך"[טו] – שכאשר ה' מאיר מתוך הספק השקול, שעושה מיצר בנפש, יש בבהירות "יתרון האור מן החשך". כלומר, יציאת (התגלות) ה', "אני", "בתוך מצרים" היא גם במובן של 'מתוך מצרים' – בספק עצמו, מצרים, יש אמונה שה' נמצא בכל מקום, גם בתוך הספק-מצרים, ולכן בוודאי שיאיר את עיני. "אני" היינו עצמותו יתברך, והוא מתגלה (והרמז: "יוצא" עולה "אנכי הוי'") "בתוך מצרים" דווקא. "אני יוצא בתוך מצרים" (העולה 16 פעמים "אני") עולה קריעת ים סוף – רמז שבמכת בכורות, בחצות הלילה, כלול נס קריעת ים סוף, סוף ותכלית התרת הספק – "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תֹסִפו לראֹתם עוד עד עולם"[טז].].

וכעין זה שמעתי ביאור אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו'.

הסיכום שייך לתורה הקודמת, משום ששתי התורות הן המשך אחד בספר בן פורת יוסף של בעל התולדות. המנוול הוא הספק והוא מצרים. בדרך כלל מוסבר, בשם הבעל שם טוב[יז], שספק היינו עמלק. כאן הוא מצרים, על שם שהספק מיצר לאדם. עמלק-מצרים עולה כתר – הספק בא מהלא-מודע, מהכתר, ועד לראש העליון שבכתר, כתר שבכתר, רדל"א, מקור אמונת ישראל. ואפשר לרמוז: "אין מלך [לשון עצה – 'עצות מרחוק אמונה אֹמן'[יח]] בלא עם [עמלק-מצרים – מצרים יוצא מה-מ של עמלק, כידוע הכלל בזה, והיינו מה שעמלק הוא עם מֹלק[יט]]"[כ].

בניגוד לשתי התורות הקודמות על התרת ספקות, שדורשות עבודה מצד האדם – לסלק את הפניות (בתורה הראשונה) וללמוד תורה במתינות – כאן לכאורה אין שום עבודה מלמטה, אלא רק הבטחה שכאשר האדם נמצא בספק שקול ה' יוצא בתוך מצרים להאיר את עיניו. בכל זאת, אולי אפשר לקשר זאת לעבודת "תיקון חצות"... גם שם יש התלבטות בין תיקון רחל לתיקון לאה.