מלך המשיח בשדה

ה' אלול תשפ"ד – טלפונית

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בחדש אלול מתעצמים עם המשל היסודי של "המלך בשדה"[ב], ממשמשים בו וטועמים בו בכל פעם טעמים חדשים:

משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין (ויכולין) כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם...

כאשר רוצים לעמוד על משמעותה של מלה יש לחפש את ההופעה הראשונה שלה בתורה[ג], והשדה הראשון בתורה מופיע במעשה בראשית (בתחלת הסיפור השני) – "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר הוי' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה"[ד]. והנה, בזהר הקדוש נדרש "'וכל שיח השדה', דא משיח ראשון, טרם יהיה בארעא, 'וכל עשב השדה טרם יצמח', דא משיח שני"[ה]. כלומר, "שיח השדה" ו"עשב השדה" הם דוגמה מובהקת של "המלך בשדה" – מלך המשיח שבשדה[ו].

"משיח ראשון" הוא משיח בן יוסף, "שיח השדה" שצריך להיות "בארץ" – עניינו הוא כיבוש וישוב הארץ, גאולת הארציות. "משיח שני" הוא משיח בן דוד, "עשב השדה" שצריך לצמוח ("יצמח") – "צמח שמו ומתחתיו יצמח"[ז]. ידוע[ח] שהרמב"ם מחבר את שני המשיחים לדמות אחת, שבתחלתה ("משיח ראשון") היא "בחזקת משיח", העוסק בפעולות הנדרשות בארץ, ובסופה ("משיח שני") היא "משיח ודאי"[ט], אשר "עשה והצליח" וצומח לצמח אדיר.

גם במשל המלך בשדה יש שתי בחינות בפני המלך – "מקבל את כולם בספר פנים יפות" וגם "מראה פנים שוחקות לכולם". משיח בן יוסף, שהיה "יפה תאר ויפה מראה"[י], הוא ה"פנים יפות" של המלך. הארץ נגאלת כאשר ה' מקבל את פעולותינו הטובות בסבר פנים יפות ו'מגיב' אלינו כפי שמורגש דווקא בארץ ("אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"[יא]). משיח בן דוד, "בדחנא דמלכא"[יב] המשחק ומכרכר בכל עוז לפני ה'[יג], הוא ה"פנים שוחקות" של המלך. כאשר ה' מאיר לנו את פניו השוחקות, משתף אותנו בשחוק והשעשוע שהיה בכל מה שעבר בעולם, הוא הופך את כל צרות הגלות, מנחם עליהן ומצמיח מתוכן את הגאולה האמתית והשלמה.